Judging Your Fellow Jew Favorably
1א

(ו) יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:

(6) Yehoshua ben Perachiah and Nitai of Arbel received from them. Yehoshua ben Perachia says, "Make for yourself a mentor, acquire for yourself a friend and judge every person as meritorious."

2ב

(ו) והוי דן את כל האדם לכף זכות כשהדבר בכף מאזנים ואין לו הכרע לכאן ולכאן. כגון אדם שאין אנו יודעים ממעשיו אם צדיק אם רשע ועשה מעשה שאפשר לדונו לזכות ואפשר לדונו לחובה, מדת חסידות היא לדונו לכף זכות. אבל אדם שהוחזק ברשע, מותר לדונו לחובה, שלא אמרו אלא החושד בכשרים לוקה בגופו [שבת צ''ז], מכלל שהחושד ברשעים אינו לוקה:

(6) "and judge every person as meritorious:" when the matter is hanging in the balance and there is no way to decide it in this way or that way. For example, a man from whose actions we do not know if he is righteous or wicked, who preforms an act that is possible to judge favorably and possible to judge unfavorably, it is pious to judge him favorably. But it is permissible to judge a man who is established to be evil unfavorably. As they only stated (Shabbat 97), “one who suspects righteous people is afflicted on his body” - [and so] it is implied [from this] that one who suspects evildoers is not afflicted.

3ג

גם במה שאמרנו שכל אדם חיב לדון חברו לכף זכות, שהוא בכלל המצוה, יהיה סבה להיות בין אנשים שלום ורעות, ונמצא שעקר כל כונת המצוה להועיל בישוב בני אדם עם ישר הדין ולתת ביניהם שלום עם סלוק החשד איש באיש.

4ד

(טו) לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ׃

(15) Ye shall do no unrighteousness in judgment; thou shalt not respect the person of the poor, nor favour the person of the mighty; but in righteousness shalt thou judge thy neighbour.
5ה

שבועות ל

"בצדק תשפוט עמיתך" הוי דן את חבירך לכף זכות

"Judge one's fellow righteously" - You shall judge your friend favorably.
Sh'vuot 30a

6ו

(א) וְכָל זֶה, אֲפִלּוּ אִם הַסִפּוּר הָיָה עַל אִישׁ בֵּינוֹנִי, אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ לִזָּהֵר מִן הַחֵטְא וּפְעָמִים יִכָּשֵׁל בּוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הַסִפּוּר הָיָה עַל אִישׁ יְרֵא אֱלֹהִים, שֶׁעָלָיו שַׁיָּךְ יוֹתֵר מִצְּוַת עֲשֵׂה דִּ"בְצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (כמבואר ברמב"ם פרק א' דאבות משנָה ו', ובשערי תשובה לרבנו יונה, במאמר רי"ח) וְהוּא עוֹבֵר עַל זֶה וְדָן אוֹתוֹ לְכַף חוֹב וּמַסְכִּים לְהַמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ, בְּוַדַּאי עוֹבֵר עַל אִסוּר קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע .

(1) And all this even if the story were about a plain man, who usually was careful not to sin, but sometimes stumbled into it. How much more so if it were about a Gd-fearing man, to whom there applies even more the mitzvah of "In righteousness shall you judge your neighbor" (viz. Rambam on Avoth 1:6 and Rabbeinu Yonah, Sha'arei Teshuvah 218). And he [the hearer] transgresses this and judges him in the scales of guilt, agreeing with the speaker in his demeaning of him! Of a certainty he transgresses the issur of accepting lashon hara.

7ז

(א) וְדַע דִּכְשֵׁם שֶׁכָּתַבְנוּ בְּשֵׁם הַפּוֹסְקִים, דְּמִן הַתּוֹרָה אָסוּר לְהַאֲמִין דִּבְרֵי גְּנוּת, שֶׁמְּסַפְּרִים עַל חַבְרֵיהֶם, כֵּן הַדִּין, אֲפִלּוּ אִם יוֹדֵעַ שֶׁהַדְּבָרִים שֶׁסִפֵּר לוֹ הוּא אֱמֶת, אַךְ יֵשׁ בָּהֶם לְצַּדֵּד לְכָאן וּלְכָאן, וְהַמְסַפֵּר לוֹ דָּן אוֹתוֹ לְכַף חוֹב, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מְגַנְּה אוֹתוֹ, וְיָדוּעַ דְּמִצְּוָה לְהַשּׁוֹמֵעַ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, (וְהוּא דִּינָא דִּגְמָרָא בְּשָׁבוּעוֹת {דף ל'} וּמִצְּוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא לְכַמָּה פּוֹסְקִים), וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְאֵינוֹ דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת וְהוּא מַסְכִּים לְהַמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ, לֹא דַּי שֶׁעָבַר עַל {ויקרא י"ט ט"ו}: "בְּצֶּדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", אֶלָּא הוּא גַּם כֵּן נִכְלָל (כ) בְּשֵׁם מְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע, כֵּיוָן דְּעַל יְדֵי שֶׁלֹּא דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, מִמֵּילָא נִשְׁתַּרְבֵּב עָלָיו הַדִּבְרֵי גְּנוּת.

(1) And know that just as we have written in the name of the poskim that according to the Torah it is forbidden to believe demeaning things that others say about their friends, so the din is that even if one knows that what was told him is true, but that they could incline [his judgment] in one direction or another, and the one who told him judged him in the scales of guilt, wherefore he demeaned him — and it is known that it is a mitzvah for the hearer to judge him in the scales of merit (and this is a din in the Gemara (Shevuoth 30a) and a positive commandment of the Torah according to several poskim) — and if one transgresses this and does not judge him in the scales of merit, and agrees with the speaker, who demeans him — not only does he transgress (Vayikra 19:15): "In righteousness shall you judge your neighbor," but he is also called "an accepter of lashon hara." For because he did not judge him in the scales of merit, the demeaning words came to be believed of him.

8ח
הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות