אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: בְּצַלְאֵל עַל שֵׁם חׇכְמָתוֹ נִקְרָא. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֵךְ אֱמוֹר לוֹ לִבְצַלְאֵל ״עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן אָרוֹן וְכֵלִים״. הָלַךְ מֹשֶׁה וְהָפַךְ וְאָמַר לוֹ: ״עֲשֵׂה אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכָּן״. אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיס לְתוֹכוֹ כֵּלִים, וְאַתָּה אוֹמֵר ״עֲשֵׂה לִי אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכָּן״, כֵּלִים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה, לְהֵיכָן אַכְנִיסֵם? שֶׁמָּא כָּךְ אָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ״עֲשֵׂה מִשְׁכָּן אָרוֹן וְכֵלִים״?! אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא בְּצֵל אֵל הָיִיתָ וְיָדַעְתָּ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יוֹדֵעַ הָיָה בְּצַלְאֵל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָּהֶן שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כְּתִיב הָכָא: ״וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחׇכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת״, וּכְתִיב הָתָם: ״ה׳ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה״. וּכְתִיב: ״בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ״.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Bezalel was called by that name on account of his wisdom. When the Holy One, Blessed be He, said to Moses: Go say to Bezalel, “Make a tabernacle, an ark, and vessels” (see Exodus 31:7–11), Moses went and reversed the order and told Bezalel: “Make an ark, and vessels, and a tabernacle” (see Exodus 25–26). He said to Moses: Moses, our teacher, the standard practice throughout the world is that a person builds a house and only afterward places the vessels in the house, and you say to me: Make an ark, and vessels, and a tabernacle. If I do so in the order you have commanded, the vessels that I make, where shall I put them? Perhaps God told you the following: “Make a tabernacle, ark, and vessels” (see Exodus 36). Moses said to Bezalel: Perhaps you were in God’s shadow [betzel El], and you knew precisely what He said. You intuited God’s commands just as He stated them, as if you were there. Rav Yehuda said that Rav said: Bezalel knew how to join the letters with which heaven and earth were created. From where do we derive this? It is written here in praise of Bezalel: “And I have filled him with the spirit of God, in wisdom, and in understanding, and in knowledge, and in all manner of workmanship” (Exodus 31:3); and it is written there with regard to creation of heaven and earth: “The Lord, by wisdom, founded the earth; by understanding He established the heavens” (Proverbs 3:19), and it is written: “By His knowledge the depths were broken up and the skies drop down the dew” (Proverbs 3:20). We see that wisdom, understanding, and knowledge, the qualities with which the heavens and earth were created, are all found in Bezalel.
(א) וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) רְאֵ֖ה קָרָ֣אתִֽי בְשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ (ג) וָאֲמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹקִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה וּבִתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה׃ (ד) לַחְשֹׁ֖ב מַחֲשָׁבֹ֑ת לַעֲשׂ֛וֹת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת׃ (ה) וּבַחֲרֹ֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַחֲרֹ֣שֶׁת עֵ֑ץ לַעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלָאכָֽה׃ (ו) וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נָתַ֣תִּי אִתּ֗וֹ אֵ֣ת אָהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִֽיסָמָךְ֙ לְמַטֵּה־דָ֔ן וּבְלֵ֥ב כָּל־חֲכַם־לֵ֖ב נָתַ֣תִּי חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֕וּ אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽךָ׃
(1) The LORD spoke to Moses: (2) See, I have singled out by name Bezalel son of Uri son of Hur, of the tribe of Judah. (3) I have endowed him with a divine spirit of skill, ability, and knowledge in every kind of craft; (4) to make designs for work in gold, silver, and copper, (5) to cut stones for setting and to carve wood—to work in every kind of craft. (6) Moreover, I have assigned to him Oholiab son of Ahisamach, of the tribe of Dan; and I have also granted skill to all who are skillful, that they may make everything that I have commanded you:
ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור אמר השם למשה ראה קראתי בשם, ומשה אמר לישראל ראו קרא ה' בשם (להלן לה ל). והטעם, כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותם כלל. והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג, כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומניות כלם, והיודעים ורגילים בהם בבא ידיהם תמיד בטיט ורפש לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה. ועוד, שהוא חכם גדול בחכמה בתבונה ובדעת להבין סוד המשכן וכל כליו למה צוו ואל מה ירמוזו:
ולכן אמר השם למשה שיראה הפלא הזה, וידע כי הוא מלא אותו רוח אלהים לדעת כל אלה בעבור שיעשה המשכן, כי היה רצון מלפניו לעשות המשכן במדבר, ולכבודו בראו, כי הוא קורא הדורות מראש (ישעיה מא ד), כדרך בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך (ירמיה א ה) ובלשון הזה (לעיל טז כט) ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים: ולרבותינו בזה מדרש (שמו''ר מ ב) הראה אותו ספרו של אדם הראשון ואמר לו כל אחד התקנתיו מאותה שעה, ואף בצלאל מאותה שעה התקנתי אותו, שנאמר ראה קראתי בשם בצלאל והוא כענין שפירשתי. ועוד אמרו (ברכות נה.) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. והענין, כי המשכן ירמוז באלו והוא היודע ומבין סודו:
See that I have designated by name Uri ben Hur:
God said to Moshe, see that I have called by name, and Moshe said to Israel, see that God has called him by name. The reason for this is that the Israelites in Egypt were engaged in hard work with mortar and bricks; they did not learn to work with silver, gold, stone engraving and never even saw these arts. It's therefore miraculous that they would find among them a wise man who can work with all these fine arts and more, because even among those who have studied these arts before the wise, it is not possible to find one who is expert in all of them. Even those who are familiar with these crafts, if they are burdened with the coarse toil of brick and mortar soon lose their dexterity and their ability to execute fine, detailed and beautiful work.
דָּבָר אַחֵר, קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא רְאֵה קָרָאתִי, אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן וְאָמַר לוֹ כָּךְ וְכָךְ עֲשֵׂה (שמות כה, לא): וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, (שמות כה, כג): וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן, (שמות ל, א): וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ, כָּךְ כָּל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן. בָּא משֶׁה לֵירֵד סָבוּר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ, קָרָא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ משֶׁה מֶלֶךְ עֲשִׂיתִיךָ אֵין דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר, אֶלָּא גּוֹזֵר וַאֲחֵרִים עוֹשִׂים, אַף אַתָּה אֵין לְךָ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶלָּא אֱמֹר לָהֶם וְהֵם עוֹשִׂין, וְלֹא אָמַר לוֹ לְמִי יֹאמַר, אָמַר משֶׁה לְמִי אֹמַר, אָמַר לוֹ אֲנִי מַרְאֶה לָךְ, וּמֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵבִיא לוֹ סִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְהֶרְאָה לוֹ כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁהֵן עֲתִידִין לַעֲמֹד מִבְּרֵאשִׁית עַד תְּחִיַּת הַמֵּתִים, דּוֹר וָדוֹר וּמְלָכָיו, דּוֹר וָדוֹר וּמַנְהִיגָיו, דּוֹר וָדוֹר וּנְבִיאָיו. אָמַר לוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד הִתְקַנְתִּיו מֵאוֹתָהּ שָׁעָה, וְכֵן בְּצַלְאֵל מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְקַנְתִּיו, הֱוֵי: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל.
See that I have singled out Betzalel by name: It doesn't say, "I have singled out", but "see that I have singled out". When Moshe went up to be with God on high, Hakadosh Baruch Hu showed him each of the vessels of the Mishkan, and said, "thus shall you make it: make the menorah, make the table, make the altar, for each of the pieces of the Mishkan. When Moshe was getting ready to go down, he thought that he would make them, but God called to him and said, "I have made you into a king, it's not the way of a king to make anything, rather the king decrees and others create. Similarly for you, you don't have permission to make anything, rather you shall tell them and they will make them."
God didn't tell Moshe who would be responsible for making them, and asked God, "Who will make them?" God responded, "I will show you."
What did God do? God showed him the "the book of Adam Harishon", and showed him the inscriptions for each generation that will arise, from Bereishit until the time of the resurrection of the dead, each generation and its kings, each generation and its leaders, each generation and its prophets. God said to Moshe, "each one I have established from that moment (of creation), including Betzalel who I appointed at that time". This is why it says, "See that I have singled out by name Betzalel".
...
This reiteration of God's selection of Betzalel adds the word, "lehorot", to teach. There are many wise people who have trouble teaching others. Here, it also mentions that Ahaliav, his partner, has been given these abilities so as to teach others through his wisdom. Therefore, it is said about both of them that they shall "do all the work and think the thoughts"....
ה "תורתם אומנותם ". האמנות היא מיוסדת בחכמה: "לחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף" וגו'. אלא שהיא צריכה להשלמתה ג"כ הרגל מעשי, ולא די בציור השכלי של הבנת האומנות להוציא אל הפועל המתגשם את הציור האומנותי. אמנם אפשר להיות אדם שלם כ"כ בשלמות ציורו, וכליו המעשיים יהיו כ"כ מוכשרים להיות מושפעים מציורי שכלו, עד שיהיה במדרגת "חזא אומנותא וגמיר", שבציוריו השכליים מיד יושלם ג"כ בכל הענינים המעשיים המתילדים מהם. והנה התורה צריכה שתביא לידי מעשה, ויסוד המעשה הטוב והעבודה האלהית הוא לגשם בפעל ובחיים את ציורי הצדק והיושר האלהיים היותר רמים וקדושים. כדי להוציא אל הפעל המוגשם את הנטיות המוסריות העליונות מוכשרת היא התפלה ההרגשית, שמוציאה אל הפעל את הרגש, שהוא קרוב אל המעשה יותר מהשכל המופשט. ע"י כח התפלה מתרכך הלב להיות האדם מוכן בפעל למעשי הצדק הנלמדים ממנו בתלמוד תורה, ועל פיה הוא נעשה אומן לצדק, כ"אמנותו של אדם בעוה"ז ישים עצמו כאלם " (חולין פ"ט.). אך רשב"י וחבריו (שבת י"א:) כ"כ היתה גדולה עליהם ההשפעה הרוחנית של התורה, וכ"כ היו מוכשרים להיות נפעלים מתלמודם לכל טוב ונעלה, עד שלא הוצרכו לאמצעי של עילוי רגשותיהם ע"י התפלה, כי תורתם בעצמה הספיקה להרשים את ציוריהם הרוחניים עמוק על כליהם המעשיים, כענין "חזא אמנותא וגמיר" ע"י הראיה לבדה, כדרך המופלא שבמצוינים בכשרון האומנותי, וכבצלאל שע"י רוח האלקים שמלאהו כבר הי' בידו להוציא אל הפעל את כל האומניות המעשיות, ולא הי' צריך לאמצעיים הנסיוניים, ע"כ הם בעסקם בתורה היו פטורים מן התפלה, מפני שתורתם היא מספקת כבר להיות גם אומנותם.
Intro to Olat Reiyah 3:
“Their Torah is their craft.” [Shabbat 11a]
Craft is founded in wisdom: “to think thoughts, to work in silver and gold…” (Exodus 31:4) but it requires for its perfection also practice - an intellectual construct of the understanding of art is insufficient for one to give concrete reality to artistic conception. However, it is possible that one could be so whole in the perfection of their conceptions, and their practical abilities so readily influenced by these conceptions, that they reach the level of “learning a skill by seeing it” (Shabbat 103a); that through their intellectual conceptions, they achieve immediate perfection of the practical manifestations born of them as well. And behold, Torah must lead to action, and the foundation of good action and of Divine service is to realize in act and in life the highest, holiest images of Divine righteousness and rectitude. Emotive prayer is the vessel most fit for bringing into concrete action our highest moral inclinations because it actualizes feeling, which is closer to action than disembodied thought. Through the power of prayer, the heart is softened and one is prepared to do the deeds of righteousness which are learned from it (the heart) through Torah study. Through its guidance one becomes a craftsman of righteousness, as in “the craft of a man in this world is to make himself as a mute.” (Chullin 89a) But so great was the spiritual influence of the Torah upon Rabbi Shimon bar Yochai and his companions (Shabbat 11b), and they were so readily moved toward all that is good and lofty by their learning, that they no longer required prayer as a means of elevating their feelings. Their Torah in itself was sufficient to impress their spiritual conceptions deep upon their tools of action, in the sense of “learning a skill by seeing it,” through seeing alone, in the wondrous manner of those who excel in artistic ability, such as Betzalel, who through the Divine spirit which filled him was already able to actualize all practical craft, and had no need for learning by trial; therefore they in their occupation with the Torah were exempt from prayer, because their Torah was sufficient to be their craft as well.
ה "תורתם אומנותם ". האמנות היא מיוסדת בחכמה: "לחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף" וגו'. אלא שהיא צריכה להשלמתה ג"כ הרגל מעשי, ולא די בציור השכלי של הבנת האומנות להוציא אל הפועל המתגשם את הציור האומנותי. אמנם אפשר להיות אדם שלם כ"כ בשלמות ציורו, וכליו המעשיים יהיו כ"כ מוכשרים להיות מושפעים מציורי שכלו, עד שיהיה במדרגת "חזא אומנותא וגמיר", שבציוריו השכליים מיד יושלם ג"כ בכל הענינים המעשיים המתילדים מהם. והנה התורה צריכה שתביא לידי מעשה, ויסוד המעשה הטוב והעבודה האלהית הוא לגשם בפעל ובחיים את ציורי הצדק והיושר האלהיים היותר רמים וקדושים. כדי להוציא אל הפעל המוגשם את הנטיות המוסריות העליונות מוכשרת היא התפלה ההרגשית, שמוציאה אל הפעל את הרגש, שהוא קרוב אל המעשה יותר מהשכל המופשט. ע"י כח התפלה מתרכך הלב להיות האדם מוכן בפעל למעשי הצדק הנלמדים ממנו בתלמוד תורה, ועל פיה הוא נעשה אומן לצדק, כ"אמנותו של אדם בעוה"ז ישים עצמו כאלם " (חולין פ"ט.). אך רשב"י וחבריו (שבת י"א:) כ"כ היתה גדולה עליהם ההשפעה הרוחנית של התורה, וכ"כ היו מוכשרים להיות נפעלים מתלמודם לכל טוב ונעלה, עד שלא הוצרכו לאמצעי של עילוי רגשותיהם ע"י התפלה, כי תורתם בעצמה הספיקה להרשים את ציוריהם הרוחניים עמוק על כליהם המעשיים, כענין "חזא אמנותא וגמיר" ע"י הראיה לבדה, כדרך המופלא שבמצוינים בכשרון האומנותי, וכבצלאל שע"י רוח האלקים שמלאהו כבר הי' בידו להוציא אל הפעל את כל האומניות המעשיות, ולא הי' צריך לאמצעיים הנסיוניים, ע"כ הם בעסקם בתורה היו פטורים מן התפלה, מפני שתורתם היא מספקת כבר להיות גם אומנותם.
Intro to Olat Reiyah 3:
“Their Torah is their craft.” [Shabbat 11a]
Craft is founded in wisdom: “to think thoughts, to work in silver and gold…” (Exodus 31:4) but it requires for its perfection also practice - an intellectual construct of the understanding of art is insufficient for one to give concrete reality to artistic conception. However, it is possible that one could be so whole in the perfection of their conceptions, and their practical abilities so readily influenced by these conceptions, that they reach the level of “learning a skill by seeing it” (Shabbat 103a); that through their intellectual conceptions, they achieve immediate perfection of the practical manifestations born of them as well. And behold, Torah must lead to action, and the foundation of good action and of Divine service is to realize in act and in life the highest, holiest images of Divine righteousness and rectitude. Emotive prayer is the vessel most fit for bringing into concrete action our highest moral inclinations because it actualizes feeling, which is closer to action than disembodied thought. Through the power of prayer, the heart is softened and one is prepared to do the deeds of righteousness which are learned from it (the heart) through Torah study. Through its guidance one becomes a craftsman of righteousness, as in “the craft of a man in this world is to make himself as a mute.” (Chullin 89a) But so great was the spiritual influence of the Torah upon Rabbi Shimon bar Yochai and his companions (Shabbat 11b), and they were so readily moved toward all that is good and lofty by their learning, that they no longer required prayer as a means of elevating their feelings. Their Torah in itself was sufficient to impress their spiritual conceptions deep upon their tools of action, in the sense of “learning a skill by seeing it,” through seeing alone, in the wondrous manner of those who excel in artistic ability, such as Betzalel, who through the Divine spirit which filled him was already able to actualize all practical craft, and had no need for learning by trial; therefore they in their occupation with the Torah were exempt from prayer, because their Torah was sufficient to be their craft as well.
R. Johanan said: There are three things which the Holy One, blessed be He, Himself proclaims, namely, famine, plenty, and a good leader. 'Famine', as it is written: The Lord hath called for a famine.17 'Plenty', as it is written: I will call for the corn and will increase it.18 'A good leader', as it is written: And the Lord spoke unto Moses, saying, See I have called by name Bezalel, the son of Uri.19