הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם׃
אנשים. וכי עלתה על דעתינו נשים? ומה ת"ל אנשים - וותיקים כסופים:
(ב) מלך. ולא מלכה.
(1) (Devarim 17:15) "Place shall you place over yourself a king": If he dies, appoint another in his place.
(2) "a king": and not a queen.
(3) "whom the L-rd your G-d shall choose": by word of a prophet.
(4) "from the midst of your brothers": and not outside of Eretz Yisrael.
(5) "your brothers": and not others.
(6) "shall you place over yourself a king": But is it not already written "Place shall you place over yourself a king"? Why, then, "shall you place over yourself a king"? That his awe be over you — whence it was ruled: One is not permitted to ride on his horse or to sit on his throne or to make use of his sceptre or to see him naked or when he is having his hair cut or when he is in the bathhouse.
(7) [Variantly: "from the midst of your brothers shall you place": All the "placings" that you "place" shall be only from the midst of your brothers — whence it was ruled: A leader is not appointed for the congregation unless his mother is an Israelite.]
(8) "from the midst of your brothers shall you place over yourself a king": This is a positive commandment.
(9) "You shall not be able to place over yourself a strange man, who is not your brother": This is a negative commandment.
(10) "a strange man": an idolator. (whence it was ruled: A leader is not appointed for the congregation unless his mother is an Israelite.)
(11) "who is not your brother": This is a slave. When (King) Agrippas came to this verse, he would burst into tears, (his father being a non-Jew), whereupon all of Israel said to him: "Fear not, Agrippas; you are our brother, you are our brother," (his mother being Jewish).
(ה) אֵין מַעֲמִידִין אִשָּׁה בְּמַלְכוּת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "עָלֶיךָ מֶלֶךְ" וְלֹא מַלְכָּה. וְכֵן כָּל מְשִׂימוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אֵין מְמַנִּים בָּהֶם אֶלָּא אִישׁ:
(5) A woman may not be appointed queen, as it says, “upon yourselves a king” (Deut. 17:15) - a “king” and not a “queen”. A woman may not be appointed to any Position2Lit., mission. in Israel. Only may a man.
מתני׳ שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקין ולא בקרובין בכשרין ולא בפסולין ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד
מתני': שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים. מילתא אגב אורחיה קמ"ל דנשים אינן ראויות להעיד וכיון דפריט נשים פריט לכל שאינן ראויין להעיד דבדין הוא דהוה ליה למיתנא אינה נוהגת אלא בראויין להעיד ולמאן דאמר לאיתויי פסולי דרבנן משום הכי פריט להו דאי תנא התם אלא בראויין להעיד הוה אמינ' דוקא בפסולי דאורייתא ושמעינן ממתני' דאשה אינה כשרה לדון דכיון דפסולה להעיד פסולה לדון כדתנן כל הכשר לדון כשר להעיד וכלל גדול הוא ולמדין ממנו.
וכן אמרו בירושלמי (ד,א) שאין האשה מעידה ואין האשה דנה ומאי דכתיב [על דבורה] והיא שופטה את ישראל פירושו מנהגת שעל פיה ובעצתה היו נוהגין זה עם זה כדין מלכה ואע"ג דאמרינן בספרי שום תשים עליך מלך ולא מלכה נוהגין היו בה כדין מלכה אי נמי מקבלין היו דבריה ברצונם:
גמ' מנה"מ דעדות באנשים ולא בנשים. דתניא ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר וכו'. וכיון דפסולות להעיד פסולות נמי לדון כדתנן (נדה דף מט:) כל הכשר לדון כשר להעיד. והכי איתא בירושלמי דפירקין נאמר כאן שני ונאמר להלן וישארו שני אנשים במחנה מה להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים. הרי למדנו שאין האשה מעידה מעתה אין האשה דנה. והא דכתיב בדבורה והיא שופטת את ישראל. פי' מלמדת דייני ישראל. אי נמי משום הנבואה קבלוה עליהם:
ולא בנשים. מכאן שהנשים פסולות לדין, דכל שאינו כשר להעיד אינו כשר לדון דתנן בפרק בא סימן (נדה מט, ב) כל הכשר לדון כשר להעיד, ויש כשר להעיד ואינו כשר לדון, וגרסינן נמי בירושלמי (ה"א) נאמר כאן שני ונאמר להלן וישארו שני אנשים במחנה מה להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים כו' למדנו שאין האשה דינה מעתה אין האשה מעידה, ואם תאמר הא כתיב (שופטים ד, ד) והיא שופטה את ישראל, יש לומר דלא שופטת ממש אלא מנהגת כשופטים ששפטו את ישראל, ואף על גב דאמרינן בספרי (דברים שופטים כט) שום תשים עליך מלך ולא מלכה, התם לא מנו אותה אלא נוהגין היו על פיה, ואי נמי שופטת ודנה שהיו מקבלין אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים.
מתני׳ כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון
כל הכשר לדון כשר להעיד. וא"ת והרי אשה דכשרה לדון כדכתיב בדבורה והיא שופטה את ישראל בעת ההיא ובשלהי פ"ק דב"ק (דף טו.) דרשינן אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכי היכי דהאי קרא מיירי בנדונין מיירי נמי בדיינין כדדרשינן בהמגרש (גיטין פח:) לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים ואשה פסולה להעיד כדאמר בפרק שבועת העדות (שבועות דף ל.) וי"ל דה"ק כל איש הכשר לדון כשר להעיד אי נמי נהי דבנידונין הוי אשה בכלל מ"מ בדיינים אין אשה בכלל ודבורה היתה דנה ע"פ הדיבור אי נמי לא היתה דנה אלא מלמדת להם הדינים ובירושלמי פוסל אשה לדון אית דילפי מועמדו שני אנשים שני מעל פי שנים עדים ואית דילפי מוישארו שני אנשים במחנה:
מי לא טבלה לנדותה - ... ואשה אינה ראויה לדון כדתנן (נדה דף מט:) כל הכשר לדון כשר להעיד ובהדיא איתא בירושלמי דיומא מעתה שאין אשה מעידה אינה דנה ודבורה לא היתה דנה אלא מלמדת להן שידונו אי נמי על פי הדיבור שאני ...
דבי רבי אלעזר תנא (שמות כא, א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה
אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש - תימה הא לפניהם לא איירי אלא בכשרים לדון דכן דרשינן בפרק בתרא דגיטין (דף פח: ושם) לפניהם ולא לפני הדיוטות ואשה פסולה לדון דתנן בפרק בא סימן (נדה דף מט: ושם) כל הכשר לדון כשר להעיד ואשה פסולה להעיד כדאמרינן בהחובל (לקמן בבא קמא דף פח.) ובפרק שבועת העדות (שבועות דף ל.) וי"ל דההיא דפרק בא סימן (נדה ד' מט:) באיש איירי כלומר כל איש הכשר לדון כשר להעיד ומדכתיב (שופטים ד) והיא שפטה את ישראל בדבורה אין להביא ראיה דאשה כשירה לדון דשמא היו מקבלין אותה עליהם משום שכינה ...
Tosafot quotes a Gemara that says that “them” refers to judges. Women are excluded from being judges. It seems ironic that the very same word, which our Gemara uses as proof that women are included in the monetary laws of the Torah, is simultaneously referring to judges where women are excluded.
This is bewildering! But לפניהם – “before them” is speaking only about those who are qualified to be judges?1Tosafot proves from the Gemara in Gittin 88b that the word לפניהם refers to judges. He then proves that women are disqualified from judging. At this point the commentators are puzzled as to what exactly Tosafot is asking. If Tosafot is asking how the verse can be speaking about qualified judges and also at the same time about the people to be judged, the question remains unanswered. Tosafot eventually answers that women are eligible to judge, but this does not explain how the verse can be speaking about two different subjects. It seems that Tosafot was unconcerned about the fact that the same verse is interpreted in Gittin as speaking about judges and in Bovo Kamo about the people to be judged. Why not? פני יהושע suggests that the verse is definitely speaking about judges. The Gemara here assumes that women are eligible to judge, and if so, whoever is eligible to judge certainly can be judged. Tosafot then asks: But women are not eligible to judge as indicated in Needoh 49b? Tosafot answers that they definitely can judge and he shows how Needoh 49b is not discussing women at all. What emerges according to פני יהושע is that the verse לפניהם is speaking only about judges and we learn via kal v’chomer that whoever is eligible to judge, certainly can be judged. See Tosafot HoRosh in Gittin 88b who says that the word לפניהם can refer to two different subjects, judges and those to be judged. According to his approach Tosafot may be asking: How can the two subjects have differing halochohs? The subject ‘judges’ exclude women and ‘those to be judged’ including women. Tosafot then answers that women are also included in the subject of judges. For that is how the Gemara expounds this verse in the last Perek of Gittin (88b) לפניהם – “before them” and not before commoners who are not ordained with s’meechoh.
Tosafot is saying that because the verse is discussing those qualified to be judges, women are excluded, but how does Tosafot know that women are excluded from being judges?
And a woman is disqualified from judging as we have learned in a Mishna in Perek Bo Simon (Needoh 49b): Whoever is qualified to judge is qualified to testify, and a woman is disqualified from testifying as the Gemara says in HaChovail (below 88b) and in Perek Sh’vuas Ho’Aidus (Sh’vuous 30a).2In Bovo Kamo 88b, the Gemara mentions in passing that women are disqualified from testifying. In Sh’vuos 30a the Gemara cites the source in D’vorim 19, 17, “and the two men shall stand” this refers to the witnesses. Since the Mishna says “whoever is qualified to judge is qualified to testify” and we know that a woman is not allowed to testify, it must be that a woman is not qualified to judge. Otherwise, the statement that whoever can judge can testify would be untrue, because a woman can judge but not testify.
Tosafot retracts from his initial assumption that women are not qualified to be judges. We can answer: That the Mishna in Bo Simon (Needoh 49b) is speaking about a man. The Mishna means: Any man who is qualified to judge is qualified to testify. If a man is qualified to be a judge he is certainly qualified to testify. If he is not qualified to testify, he cannot be a judge. This does not exclude women who are not qualified to testify but are qualified to be judges.
Tosafot attempts to show how we might derive that women may be judges from a Biblical source, but then rejects this proof. And from that which is written about D’vorah (Shoftim 4, 4), “she judges Yisro’ail”, which definitely is proof that she was qualified to be a judge, we cannot bring proof that a woman is qualified to judge, because perhaps they accepted her upon themselves,3In matters of monetary law when both sides agree, they may go to a judge that is not qualified to rule by Torah law. See Mishna in Sanhedrin 24a. For example two disputants may decide to bring their dispute before ‘three cowherds’ who are not well versed in Torah law. Once they agree to go, the decision is binding. This may have been the system through which D’vorah was empowered. Initially the people agreed to go to her to adjudicate their differences because of her intimacy with the divine presence. They felt that because of her sanctity they would receive a proper decision. She never had the authority to force people to come to her because a woman is unqualified to judge. even though she was not legally qualified to judge, because of the divine presence that was with her.
If you ask: In Gittin (88b) we expound לפניהם – “before them” to exclude commoners who are not ordained, and here we expound the same word to include women?4See note 1. On the surface this seems like a repetition of Tosafot first question. פני יהושע explains: Initially Tosafot understood a our Gemara as saying that the Gemara assumed that women can judge and via kal v’chomer we learn that they can be judged. Tosafot is now revisiting the initial verse on this subject לפניהם – before them. Who are ‘them’? Rashi in Masechet Gittin says that this word refers to the ‘seventy of the elders of Yisro’ail’, mentioned in the verse at the end of Parashat Mishpatim 24, 9. Those are the members of the Great Sanhedrin and must definitely be men, as the verse states in Bamidbor 11, 16, in reference to the Great Sanhedrin “seventy men of the elders of Yisro’ail”. If so Tosafot asks: The reference of לפניהם is to a group that definitely excludes women. How can we learn via kal v’chomer that women can be judges?
We can answer: That there in Gittin 88b, we exclude commoners who are not ordained because the word לפניהם – “before them” refers to the word אלהים – “judges” that is written many times throughout the passages 5See notes 1 and 4. According to פני יהושע Tosafot is saying that the word לפניהם is not referring to the ‘seventy elders’ but to the many times that the word ‘אלהים – judges’ appears in the Parsha. That word does not exclude women and thus we can learn via kal v’chomer that women who may judge can certainly be judged. that discuss the monetary laws in Parashat Mishpatim. See Shemot 21, 6, and 22, 7, 8. Thus, the term לפניהם– “before them” is saying that the trial must be bought before judges as indicated in the word אלהים; the אלהים that is written in those passages does not exclude women.
If the source of the ruling that s’meechoh judges are required is the word אלהים that is written through out the passages, why is the word לפניהם needed?6If לפניהם refers to ‘seventy elders’ we could say that it is needed to exclude women judges. The verse would be teaching us that only judges such as the ‘seventy men of the elders’ are to adjudicate monetary law. But now that we say the verse is not referring to the ‘seventy men’, but rather to the ‘judges’ mentioned throughout the verses dealing with monetary law and we are not excluding women, why is the verse needed at all? If you ask: without the word לפניהם – “before them” we can elicit that s’meechoh judges are required from the word “אלהים– judges”, which means experts?
Tosafot explains that there is something new that is derived from the word לפניהם. We can answer; That לפניהם – “before them” is needed to teach us that for all matter of coercion of those who do not want to follow Torah law even though it is not a judgment, i.e. if a person refuses to do a mitzvah such as take the four species on the first day of Sukos, the court will force him to do so. No ‘judgment’ is required. It is very clear that the Torah requires one to take an esrog and lulov and that this individual is refusing to do so, even so s’meechoh judges are required to institute the process of coercion.
And so is it evident in the first Perek of Sanhedrin (7b) where the Gemara expounds from the words that precede לפניהם in the verse, אשר תשים – “that you shall place” the Gemara asks: the verse should read “that you shall teach them”? The Gemara then answers: The word תשים – “place” refers to the apparatuses of the judges needed to coerce those who refuse to obey the court.
תוס' תלמיד ר"ת ור"א
... וא"ת והא כתיב בדבורה והיא שפטה אלמא אשה כשרה לדון? וי"ל דלאו דוקא קאמר אלא שהיתה מלמדת משפטים לישראל.
אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה. ואיכא למידק דהא האי קרא לא מיירי אלא בכשרים לדון וכדדרשינן מיניה בפרק בתרא דגטין לפניהם ולא לפני גוים לפניהם ולא לפני הדיוטות ואשה פסולה לדון דתנן בנדה בפרק בא סימן כל הכשר לדון כשר להעיד כדאיתא לקמן פרק החובל ופרק שבועת העדות וי"ל דמתניתין דנדה באנשים מיירי ולא בנשים ואפשר שהאשה כשרה לדון שנאמר והיא שפטה את ישראל ומיהו אין ראיה משם דשמא לא שהיא בעצמה דנה אלא מלמדת להם ודנין על פיהן וא"נ בשקבלוה עליהם ובירושלמי גרסינן בפרק שבועות העדות נאמר כאן שני ונאמר להלן וישארו שני אנשים מה להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף כאן לא נשים ולא קטנים למדת שאין האשה דנה ...
אור זרוע בבא קמא
צג. ... השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. מיכן היה משמע דאשה כשרה לדון ... וכתיב נמי גבי דבורה והיא שפטה את ישראל. מיהו ליתא דע"כ אשה פסולה לדון הואיל ופסולה לעדות כדאיתא בהחובל ותן נמי בפרק שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים, הא למדת שנשים פסולות לעדות, הואיל ופסולות לעדות פסולות נמי לדון, כדתנן בפרק בא סימן כל הכשר לדון כשר להעיד. מיהו איכא לפרש דהכי קאמר כל איש הכשר לדון כשר להעיד.
צד. אבל יש ללמוד מהירושלמי פ' שני שעירים דאמר התם בפירוש דאין אשה מעידה ואין אשה דנה ... ואתי השתא שפיר הא דפסלינן אשה לדון אע"ג דשאר דברים מקשינן אשה. והיא שפטה דכתיב גבי דבורה איכא למימר שהיו מקבלים אותה עליהם משום שכינה, אי נמי שפטה היא שהיתה מושלת עליהם ועושה עפ"י הדיינים
אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה יש שפירשו בין לדון בין לידון ומאשר תשים דרשינן ליה... והא דמרבינן הכא נשים לדון לא תיקשי לן הא דתנן כל הכשר להעיד כשר לדון ואשה אינה כשירה להעיד ואפ"ה כשירה לדון דמתניתן דהתם בזכרים מיירי באיש שכשר להעיד כשר לדון ולא ממעטינן מינה נשים דמקרא מלא דבר הכתוב והיא שפטה את ישראל:
תוספות ויש שפוסלין אותם לדון ומפרש שופטה את ישראל כלומר מנהגת ודברת:
ר"ן על גיטין ה:
ואעפ"כ לא הכשירו שתצטרף האשה לג' משום דאשה לאו בת דין היא כלל
ונוהגת מצוה זו בזכרים אבל לא בנשים, שאינן דנות, כמו שאמרנו למעלה בהרבה מקומות. ואל יקשה עליך מה שכתוב בדבורה הנביאה (שופטים ד ד) והיא שפטה את ישראל, שאפשר לנו לתרץ שלא היה הדין נחתך על פיה, אבל היתה אשה חכמה ונביאה והיו נושאין ונותנין עמה אפילו בדברים של אסור והתר ודינין גם כן, ולכן כתוב עליה והיא שפטה את ישראל וכו', או נאמר שקבלוה עליהם ראשי ישראל ואחריהם כל אדם לדון על פיה, דבקבלה ודאי הכל כשרים, דכל (כתובות נו א) תנאי שבממון קים. ומכל מקום כל זה שאמרנו שאינן דנות, הוא כדעת קצת המפרשים וכדעת הירושלמי (סנהדרין ג ט) שכן נמצא שם מפרש. אבל לדעת קצת מן המפרשים, כשרות הן לדון. ואמרו כי מקרא מלא הוא שנאמר והיא שפטה. ומה שאמרו בסנהדרין (לד ב) דכל שאינו כשר להעיד אינו כשר לדון, ונשים ודאי אינן כשרות להעיד כדמוכח שם, אפשר שיאמרו לפי דעתם זה לפי שאין למדין מן הכללות (עירובין כז א). והנראה מן הדברים ומן הסברא שאינן בתורת דין, כדאיתא בירושלמי וכדמשמע לפי גמרין דרך פשיטות.
ונוהנת מצוה כו'. לאו בכל הזכרים כי הרבה פסולין לדון ד"נ כמבואר בר"מ פ"ג ופי"ב מהלכות סנהדרין רק באותם שכשרים ונשים מביא הרהמ"ח דיעות ומ"ש שדבורה קבלו עליהם היינו שמיישב הקרא דשופטת שהי' ע"י קבלה בד"מ אבל בד"נ ל"מ קבלה ע' בנדה פ' בא סימן בתוס' ובב"ק:
אשה פסולה לדון ודבורה לא היתה דנה אלא מלמדת שופטי ישראל:
אשה פסולה לדון:
י) שם וכ"כ התוספת בב"ק דף טו ע"א ודבורה לא היתה דנה אלא מלמדת להם א"נ על פי השכינה שאני ☜ (ואע"ג דלא בשמים הוא שאני הכא דהוראת שעה היתה)
ודבורה אשה נביאה וכו' היא שפטה את ישראל בעת ההיא. פירש הרב מהרח"ש ז"ל בתשובה בספר תורת חיים ח"ג סימן צ"ג היא שפטה את ישראל וכי תימא הא קי"ל דאשה פסולה לדון לז"א בעת ההיא פירוש להוראת שעה עכ"ד: