ארמון בתוך הזמן – הרב אברהם יהושע השל
כולנו שבויים בקסם הדרו של המרחב, שבויים תחת עוצמתם ותפארתם של ה"דברים" שבמרחב זה.
בקטגוריות החשיבה הקיימות בשכלנו, תופסת ה"דבריוּת" מקום מרכזי.
דמיוננו נוטה לעצב את כל המושגים בצלמה ובדמותה של ה"דבריות" – מה שהעיניים רואות ומה שבכוח היד למשש.
היהדות היא דת הזמן והיא שואפת לקדש את הזמן.
בעוד שלאדם שעיקר מעייניו נתונים למרחב נראה הזמן כרציפות בלתי משתנה וחוזרת על עצמה, הרי המקרא חש ומדגיש את ייחוד כל רגעי הזמן.
אין שעה זהה לזולתה. כל שעה היא יחידה, מיוחדת, אין כמוה, והיא יקרה עד אין שיעור.
על כן ניתן לאפיין את הפולחן היהודי כאמנות הצורות המשמעותיות שבזמן כאדריכלות הזמן .
משמעות השבת היא - לחוג את הזמן ולא את המרחב.
ששת ימים אנו חיים תחת יד הרודנות של הדברים אשר במרחב; ביום השבת אנו משתדלים לקשר עצמנו לקדושה שבזמן.
ביום הזה אנו נקראים להיות חלק מנצחיות הזמן, לפנות עצמנו מן ה ת ו צ א ו ת של היצירה ולפנות אל ס ו ד היצירה;
להפנות מעולם הבריאה ולפנות אל בריאת העולם. [...]
העמל הוא בבחינת אוּמנות, ואילו המנוחה השלימה היא בבחינת אמנות,
ואין היא באה אלא בשעה שיש אחדות בין הגוף, המחשבה והדמיון.
היום השביעי הוא בבחינת ארמון שאנו בונים בזמן - כל הבא לתוכו - מלך.
לא יום מסוים הוא בלוח, אלא ברוח. קירותיו עשויים מנשמה, משמחה וממידת ההתאפקות.
אנו חשים כאילו אנו שורים בתוך השבת ולא כאילו השבת שרויה בתוכנו
אברהם יהושע (כ"ה בטבת תרס"ז, 11 בינואר 1907 – י"ח בטבת תשל"ג, 23 בדצמבר 1972)
היה מההוגים החשובים של יהדות ארצות הברית במחצית השנייה של המאה ה-20, מרצה בבית המדרש לרבנים של התנועה הקונסרבטיבית, חוקר מחשבת ישראל ופילוסוף.
(א) וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ וְכָל־צְבָאָֽם.
(ב) וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה.
(ג) וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ
כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת.
מַתְנִי׳ אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵין בֵּית הִלֵּל בַּסְּעוּדָה:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְקַנֵּחַ יָדָיו בַּמַּפָּה, וּמַנִּיחָהּ עַל הַשּׁוּלְחָן.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַל הַכֶּסֶת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת, וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: דְּבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בִּסְעוּדָה.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. שֶׁהַיּוֹם גּוֹרֵם לַיַּיִן שֶׁיָּבֹא, וּכְבָר קָדַשׁ הַיּוֹם וַעֲדַיִין יַיִן לֹא בָּא.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם. שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לַקְּדוּשָּׁה שֶׁתֵּאָמֵר. דָּבָר אַחֵר: בִּרְכַּת הַיַּיִן תְּדִירָה, וּבִרְכַּת הַיּוֹם אֵינָהּ תְּדִירָה.
תָּדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר — תָּדִיר קוֹדֵם.
וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל
וַיְהִי עֶֽרֶב וַיְהִי בֹֽקֶר:
יוֹם הַשִּׁשִּׁי
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָֽרֶץ
וְכָל־צְבָאָם:
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי
מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.
וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי
מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:
וַיְבָֽרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי
וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ.
כִּי בוֹ שָׁבַת
מִכָּל מְלַאכְתּוֹ
אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת:
סַבְרִי מָרָנָן וְרַבּוֹתַי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה
אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם
בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּֽפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה
אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם
אֲשֶׁר קִדְּ֒שָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו
וְרָצָה בָֽנוּ
וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ
בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן
הִנְחִילָֽנוּ
זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.
(כִּי הוּא יוֹם) תְּחִלָּה
לְמִקרָאֵי קֹֽדֶשׁ
זֵֽכֶר לִיצִיאַת מִצְרָֽיִם:
כִּי בָֽנוּ בָחַֽרְתָּ
וְאוֹתָֽנוּ קִדַּשְׁתָּ
מִכָּל הָעַמִּים
וְשַׁבַּת קָדְשְׁ֒ךָ
בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן
הִנְחַלְתָּֽנוּ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה
מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:
(ברכת המוציא)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה
אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם
הַמּֽוֹצִיא לֶֽחֶם מִן הָאָֽרֶץ:
(1) The fourth of the Ten Commandments bids us “ זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַׁבָּת לְקַדְשׁוֹ ”, Remember the Shabbos day, Lekadsho to keep it holy ( Exodus 20:8). The word also implies to sanctify it. Jewish law therefore requires us to sanctify the Shabbos at its beginning—and at its conclusion—with an oral declaration. Thus we have the mitzvah of Kiddush upon the arrival of the Shabbos and Havdala at its conclusion.
(2) Most halachic authorities agree that the Scriptural command to proclaim the sanctity of the Shabbos is fulfilled by reciting the middle blessing of the Friday night Shemoneh Esreh. The command to recite the Kiddush at home, over wine, is rabbinic.
(3) In Babylonia it was customary to recite Kiddush over wine in the synagogue at the end of the Friday night service for the travelers who remained in the synagogue to eat and sleep. ( Pesachim 101a, see Tosofos s.v. דְאָכְלוּ)
(4) In many synagogues in the diaspora it is still customary to recite this Kiddush. But in Eretz Yisroel, the custom was never instituted, and so to this day, Kiddush is not recited there on Friday night.
(5) It is forbidden to eat on Friday night without first reciting Kiddush, to be followed immediately by the meal.
(6) When Kiddush is said over wine, the challa loaves must be covered. When wine is not available on Friday night, it is permissible to recite Kiddush over two whole challa loaves; in such an instance, the challa need not be covered. When reciting Kiddush over bread, you must wash your hands and say the berachah “Al netilas yodayim” before reciting the Kiddush.
(7) Halachic opinions differ as to whether Kiddush should be said while standing or while seated at the table. Both practices are widespread and one should follow family tradition or the tradition of one's teachers in this matter.
(8) Recite quietly:
(9) And evening came, then morning came:
(10) Recite aloud:
(11) the sixth day.19The words יוֹם הַשִּׁשִּׁי , the sixth day, are actually the last two words of the biblical verse that immediately precedes וַיְכֻלּוּ , which is the beginning of Kiddush. These two words are added as a preface to the actual Kiddush because the first letters of these two Hebrew words Y (yud) and H (heh) plus the first letters of the two words וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם , V (vov) and H (heh), form the Four Letter Name of God. Because these two words are part of a verse, the Sages incorporated the preceding words, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בקֶר and there was morning and there was evening, to form a complete sentence. These words however, are said quietly as they do not relate to the Kiddush.
(12) And the heavens and the earth were completed
(13) and [so were] all their hosts.
(14) And God completed, by the seventh day,20God completed His work at the precise moment which marked the beginning of the seventh day, but nevertheless was not part of it. The Sages comment נִכְנַס בּוֹ כְּחוּט הַשַׂעֲרָה He entered into it (the seventh day) by a hairsbreadth.— Seporno
(15) His work which He had done;
(16) and He abstained on the seventh day
(17) from all His work which He had done.
(18) And God blessed the seventh day
(19) and sanctified it,
(20) for on it He abstained
(21) from all His work
(22) which God had created to do.21S.R. Hirsch translates “Which He, God, had brought into existence in order to continue the work of creation upon it.”
(23) (When reciting Kiddush on wine)
(24) Attention! our masters and our teachers
(25) Blessed are You, Adonoy
(26) our God, King of the Universe,
(27) Creator of the fruit of the vine.
(28) (When reciting Kiddush on challa)
(29) With your permission!
(30) our masters and our teachers
(31) Blessed are You, Adonoy,
(32) our God, King of the Universe,
(33) Who takes bread out from the earth.
(34) Blessed are You, Adonoy
(35) our God, King of the Universe,
(36) Who sanctified us with His commandments
(37) and was pleased with us.
(38) And His holy Sabbath,
(39) with love and pleasure,22Our appointment to be the preservers of the Shabbos is not a stern command; it is actually a sign of God’s love and favor.—S.R. Hirsch
(40) He gave us for a heritage,
(41) a commemoration of the work of creation.
(42) (For this day is) the first23The Shabbos is listed first in Leviticus 23, where all the sacred festivals of the Jewish calendar are described.
(43) of the days of holy convocations
(44) commemorating the exodus from Egypt.
(45) (For us have You chosen
(46) and us have You sanctified
(47) from among all the peoples.)
(48) And Your holy Sabbath
(49) with love and pleasure
(50) You gave us for a heritage.
(51) Blessed are You, Adonoy,
(52) Sanctifier of the Sabbath.
(53) Each person should receive some wine from the Kiddush cup. Everybody then wash their hands and recite the berachah על נטילת ידים and the head of the household says the berachah for bread over two vhallohs,, and fivess a piecr of the challah to each preson.
כוכב הגאולה – פרנץ רוזנצוויג
כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי. כן נעשה היום השביעי ל'יום מנוחה', ל'שבת', 'זכר למעשה בראשית', וביתר דיוק: זכר כְּלוֹת מעשה בראשית – 'ויכולו השמים והארץ וכל צבאם'.
השבת משליכה את בבואת הבריאה לתוך השנה. כשם שהעולם כבר קיים מאז, וכולו קיים עד שלא יארע בו כל מאורע, כן גם סדר השבתות קודם לכל החגים הבאים להפוך מאורעות כלשהם לחוויות-הווה ואין בידם של אלה להוגותו [=להרחיק, להסיר] ממסילתו. וכשם שהבריאה אינה מתמצית בכך שאי-אז נברא העולם, אלא היא מתמלאת והולכת רק בכך שמעשה-בראשית מתחדש בה בכל יום תמיד, כן מן הנמנע הוא שתהא השבת, כיום-הבריאה, חג המזדמן פעם בשנה, אלא צריך שתהא הולכת ומתחדשת דרך כל תקופת השנה, כשהיא זהה כל שבוע ועם זה שונה כל שבוע בשל הפרשה הנקראת בה. וכשם שהבריאה כבר מושלמת כולה וההתגלות אינה מוסיפה עליה דבר שאינו כבר טמון בה בבחינת בשורה, כן דין הוא שאף יום הבריאה יטמון בחובו כבר את כל תוכנם של חגי ההתגלות; במהלכו הפנימי מערב עד ערב צריך שיהיה כולו בשורת נבואה.
מושגים
- פרנץ רוזנצוויג - (גרמניה 1929-1886) - פילוסוף יהודי גרמני מקורי וחדשני.
שבת המלכה / חיים נחמן ביאליק
הַחַמָּה מֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת נִסְתַּלְּקָה -
בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
הִנֵה הִיא יוֹרֶדֶת הַקְּדוֹשָׁה, הַבְּרוּכָה,
וְעִמָּהּ מַלְאָכִים צְבָא שָׁלוֹם וּמְנוּחָה.
בּוֹאִי, בּוֹאִי, הַמַּלְכָּה!
בּוֹאִי, בּוֹאִי, הַמַּלְכָּה! -
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם!
קִבַּלְנוּ פְּנֵי שַׁבָּת בִּרְנָנָה וּתְפִלָּה,
הַבַּיְתָה נָשׁוּבָה, בְּלֵב מָלֵא גִּילָה.
שָׁם עֲרוּךְ הַשֻׁלְחָן, הַנֵּרוֹת יָאִירוּ,
כָּל-פִּנוֹת הַבַּיִת יִזְרָחוּ, יַזְהִירוּ.
שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!
שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!
בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם!
שְׁבִי, זַכָּה, עִמָּנוּ וּבְזִיוֵךְ נָא אוֹרִי
לַיְלָה וָיוֹם, אַחַר תַּעֲבֹרִי.
וַאֲנַחְנוּ נְכַבְּדֵךְ בְּבִגְדֵי חֲמוּדוֹת,
בִּזְמִירוֹת וּתְפִלּוֹת וּבְשָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת.
וּבִמְנוּחָה שְׁלֵמָה,
וּבִמְנוּחָה נָעֵמָה -
בָּרְכוּנוּ לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם!
הַחַמָּה מֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת נִסְתַּלְּקָה -
בֹּאוּ וּנְלַוֶּה אֶת-שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
צֵאתֵךְ לְשָׁלוֹם, הַקְּדוֹשָׁה, הַזַּכָּה -
דְעִי, שֵׁשֶׁת יָמִים אֶל שׁוּבֵךְ נְחַכֶּה...
כֵּן לַשַׁבָּת הַבָּאָה!
כֵּן לַשַׁבָּת הַבָּאָה!
צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם!