ירושלים

האם ירושלים צריכה להיות עיר הבירה? מדוע בן גוריון החליט להכריז עליה כעיר בירה נגד החלטת האו"ם? מהם הקולות שנשמעים במרחב הציבורי הטוענים לשנות את מעמדה של ירושלים?

דיון
התייעצות בכנסת
הנכם יועציו של דוד בן גוריון, הוזמנתם להתייעצות דחופה איתו בלילה שלפני כינוס הממשלה. מוטלת עליכם האחריות להגיע להחלטה שעליה תכריזו בישיבת הממשלה. עומדת לפניכם דילמה: האם יש לקבוע את ירושלים כבירת מדינת ישראל או לקבל את החלטת האו"ם?

דברי דוד בן גוריון בכנסת ב- 27.12.49
בן גוריון בעד ירושלים
מאז כינון הממשלה הזמנית העמדנו את הדאגה לשלומה, ביטחונה וחיזוקה הכלכלי של ירושלים במרכז דאגותינו. בסערת המלחמה, כשירושלים היתה נתונה במצור, היינו נאלצים לקבוע זמנית את מושב הממשלה בקריה בת"א, אולם למדינת ישראל היתה ותהיה רק בירה אחת - ירושלים הנצחית. כך היה הדבר מלפני שלושת אלפים שנה, וכך זה יהיה ..... עד סוף כל הדורות.

מושגים

• דוד בן גוריון - 1973-1886
  ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל. היה ממנהגי היישוב, הכריז על מדינת ישראל. כיהן שנים רבות כאיש פוליטי בכנסת ישראל בתפקידים שונים, בינהם: שר הביטחון, יו"ר הסוכנות היהודית, יו"ר ההסתדרות, המזכיר הכללי הראשון ועוד. ממקימי המפלגות מפא"י ורפ"י.
  ב-1953 פרש מהשדה הפוליטי לטובת התיישבות הנגב בשדה בוקר. שם שהה עד סוף ימיו.

מתוך דברים שנאמרו בפגישת מחנכים עם הרב מאיר לאו - בכ"ו באדר ב' תשנ"ז
הנביא ישעיהו אומר לעם ישראל: "נחמו נחמו עמי, יאמר אלוהיכם. דברו על לב ירושלים וקראו אליה..." (ישעיה מ', א-ב) כאשר אדם מרגיש לא טוב, בודק הרופא קודם כל את הלב. אם הלב תקין, קל יותר לטפל בשאר האיברים. אם יש בעיה בלב, מצבו של האדם הוא קשה. האינדיקציה למצבו של עם ישראל היא "לב ירושלים". באיזו מידה קשור עם ישראל לירושלים. כל עוד פועם הלב היהודי ומתגעגע לירושלים - "נחמו נחמו עמי". יש תקווה. המציאות ההיסטורית מוכיחה, שכל קהילה בגולה, שהיתה קשורה בתפילותיה, בסמליה, לירושלים, הצליחה לטפח חיים של תורה, והחזיקה מעמד גם במצבים הקשים בגלות, למרות הריחוק הגיאוגרפי מירושלים.

דיון
הרב לאו משווה את ירושלים ל"לב האומה". מה דעתכם על השוואה זו?
האם דימוי זה תורם להחלטה לבחור בירושלים כעיר בירה, או להפך? מדוע?

אביב אברמוביץ' | mako | 21/05/09
ירושלים או תל אביב?
עיר הבירה שלי? תל אביב

הוויכוחים על עתידה של ירושלים, ששוב עלו לכותרות השבוע בעקבות פגישת אובמה ונתניהו, צצים מעל פני השטח מדי כמה חודשים. כל יוזמה מדינית חדשה, פסגה דיפלומטית או מפגש בכירים בדרג כזה או אחר, מחזיר את הדיון בסוגיה הישראלית-פלסטינית אל שאלת מיליון הדולר: מה יהיה עם ירושלים?

בדיון הזה תמיד חוזרים על אותם דברים - אותן שורות, אותן נימוקים. "בירת ישראל לנצח נצחים", אהב לומר רה"מ לשעבר, אריאל שרון. "בירתנו הנצחית לעולמי עד", מצהיר רה"מ נתניהו היום בפני כל דורש, עד שנדמה שמדובר באקסיומה שהונחתה עלינו משמיים. אך האם ירושלים אכן ראויה לתואר עיר הבירה האמיתית שלנו? האם רוב העם באמת מחובר אל "עיר הנצח-שלנו-לדורי-דורות-נגעתי-באדום"?

נדמה לי שמישהו צריך לשים את הדברים על השולחן: כבר הרבה זמן שירושלים היא בעיקר שם גדול ומפוצץ, כותרת ראשית מעולה למאמרים מימין, מרכיב הכרחי בכל נאום מדיני באשר הוא, אך לא הרבה מעבר. פרט להיותה שריד ארכיוני וסמל היסטורי יהודי-דתי בעיקרו, ירושלים היא היום בירה בזמן עבר. גבירותיי ורבותיי, אני מצהיר בזאת חגיגית: עיר הבירה שלי היא תל אביב.

נכון, ירושלים היא העיר הכי גדולה בישראל. אלא שבקצב ההגירה השלילית ממנה, לא בטוח שהיא תישאר העיר היהודית הכי גדולה. רק אתמול פורסם כי בעוד 26 שנים בלבד - לא בדיוק נצח בשום קנה מידה - מחצית מתושבי הבירה שלנו צפויים להיות ערבים. עדיין "בירת העם היהודי" לעולמי עד?

עיר בירה אמורה לרכז את מרבית מוסדות השלטון המרכזיים, מתוך רצון לקרב את השלטון לעם ואת העם לשלטון. אז עם יד על הלב - כמה מכם ביקרו אי פעם בכנסת, בית המחוקקים שלנו? כמה מכם באמת חזו מקרוב בעבודת המליאה, התארחו בבית הנשיא או אפילו קפצו לביקור בבית המשפט העליון? מבטיח לכם שלא הרבה, ובטח שלא הרבה פעמים. עכשיו רק דמיינו את משכן הכנסת בתל אביב. עם שיווק נכון וצעיר, כפי שיודעים לעשות כאן, במקום מוסד מיושן וארכאי, צעירים עוד יחלמו להיות ח"כים.

אבל עזבו רגע את הנתונים והעובדות היבשות - כל ילד יודע שבתל אביב פשוט הרבה יותר מעניין. צעירים מירושלים הודו בכך בפה מלא בפני ראש העירייה שלהם, בכתבת חדשות 2 בשבת. חיי הלילה בעיר העברית הראשונה הפכו בשנים האחרונות לשם דבר לא רק בביצה הלבנטינית שלנו, אלא בעולם כולו. תל אביב מהווה את המרכז התרבותי והכלכלי הגדול של ישראל, ובעוד מעמדה הבינלאומי של ירושלים הולך ונשחק, מעמדה של תל אביב רק מתחזק.

אין כאן שום ויכוח: העיר הזאת שייכת לנו, היא מעוצבת בדמותנו והיא מי שאנחנו - היום, לא לפני עשרות שנים. להבדיל מהבירה הפרה-היסטורית הנוכחית, המורמת מעם, תל אביב שלי מייצגת את הציונות האמיתית, הנוכחית, הרלוונטית והבועטת. היא מציגה התחדשות תרבותית, פלורליזם, קידמה ופתיחות, אל מול הסגירות החרדית והכפייה הדתית שמבצבצת לה תחת כל אבן ירושלמית.

אני אוהב את ירושלים. נוף ההרים שלה יפהפה בעיניי, אתריה העתיקים נפלאים, ורחובותיה וסמטאותיה לא פחות מקסומים. אני גם מעריך מאוד את המורשת שלה, ומכיר בחשיבותה ההיסטורית עבור העם הזה. אלא שאין לכך קשר לשאלה האם עליה להמשיך ולשמש כעיר הבירה שלנו או לא. הגיע הזמן להתקדם הלאה, להפנים את רוח התקופה ולהחליט בהתאם. דווקא ביום ירושלים מתבקש לומר זאת - הבירה האמיתית של ישראל צריכה להיות תל אביב. עיר בלי הפסקה, למדינה בלי הפסקה.

למאמר באתר מאקו


© כל הזכויות שמורות למחבר ולמאקו מבית רשת
www.mako.co.il

הסברים

• בכתבה זו, אברמוביץ' רוצה לטעון שעיר בירה תפקידה לשקף את חיי היום יום ואת חיי של הדור הצעיר.