שבת, שביתה
הדף מאת: יעל גרני / מחשבה תחילה
מספר טקסטים של שבת בהקשר חברתי.
שמות (כ)
(ז) זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. (ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. (ט) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. (י) כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה ה' אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.
Thou shalt not take the name of the LORD thy God in vain; for the LORD will not hold him guiltless that taketh His name in vain. Remember the sabbath day, to keep it holy. Six days shalt thou labour, and do all thy work; but the seventh day is a sabbath unto the LORD thy God, in it thou shalt not do any manner of work, thou, nor thy son, nor thy daughter, nor thy man-servant, nor thy maid-servant, nor thy cattle, nor thy stranger that is within thy gates;
"וירא בסבלותם"- ראה שאין להם מנוחה. הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים. אמר לו: "לך ועשה להן כמו שתאמר". הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח.

מילים
  • סבלותם - הסבל שלהם. הקושי של השעבוד
Another interpretation: "And he saw their suffering" that they did not have rest. He went and said to Pharaoh, " One who has a slave, if he does not rest one day a week, he will die! While your slaves, if you don't allow them rest one day a week , they will die!" He said to them, "Go and do for them as you are saying." Moses went and established the Sabbath day for them to rest. "And he saw an Egyptian man." What did he see? R. Huna say in the name of Bar Kaprah, for 4 things the Israelites were redeemed from Egypt, one was for not changing their names (Shir ha-Shirim Rabbah, Vayikra Rabba 32). And from where do we learn that they didn't engage in adultery? Because it happened once and the verse publicized it, as it's written: And his mother's name was Shlomit bat Divri etc. (Lev 24:10). Our teachers say there were taskmasters among the Egyptians and officers from the Israelites, one taskmaster appointed over ten officers. One officer appointed over ten Israelites. And the taskmasters would go to the houses of the officers at daybreak to make them go call the workers. Once an Egyptian taskmaster went to [do so to] an Israelite officer and he set his eye on his wife who was beautiful without blemish. He called the man and brought him out of his house, then the Egyptian returned and had relations with his wife and she thought that he was her husband and became pregnant from him. Her husband returned and found the Egyptian leaving his house. He asked her, Did he touch you? She said yes, but I thought he was you. When the taskmaster saw that he suspected him he returned him to hard labor and struck him and sought to kill him. Moshe saw this and looked at him and saw with Ruah Hakodesh what he did in the house, and saw what would be done in the field, and said surely he deserves death, as it is written: One who strikes a man shall die. And not only this, but moreover he slept with the wife of Datan and therefore deserved killing, as it says: The adulterer and adulteress shall surely die (Lev 20:10), and that is why it is written: And he turned this way and that etc., he saw what he did to him at home and what he did to him in the field.
ר' שמשון רפאל הירש, חורב, תרגום: מ"ז אהרנזון, בני ברק, תשל"ג, עמ' 69.
על משמעות ה"שביתה"
אבל באיזה אופן יהיה יום השבת אות ברית, חינוך, קדושה והכנה אל זאת התעודה? "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלקיך". ובמה יהיה היום ההוא קדוש לאדוננו ולנו? "לא תעשה (בו) כל מלאכה". הן אמנם במה נדע ביחוד שלטון האדם בארץ, ובמה כוחו גדול להיות סוכן על התבל? בזה, כי יעצור כוח לשנות ולהכשיר ולתקן את כל הדברים אשר מסביב לו, לתכלית חפצו ורצונו: את האדמה, כי תהיה מכון לשיבתו ומקור נאמן ומוצא למחיה וכלכלה; את הצמחים ובעלי החיים, כי יכינו לו מזון ומלבוש; ידו בכל לשנות להפוך ולכונן להיות לכלי יוצר לתשמישו ולתועלתו. הבה! "ששת ימים תעבוד"; ששת ימים משול בן אדם על התבל וכבוש אותה למלאכתך ולעבודתך לפי רצון ה', אבל ביום השביעי אל תשלח יד לפרוש כנפי ממשלתך אף על אחד מהנמצאים לעבוד איתו, לשנות ולהכשיר אותו לתכלית חפצך, יען כי ביום ההוא לא הירשה לך ה' לעשות את כל אלה, ובשביתת השבת עליך בעצמך להגות ולהביע אומר, כי לא לך המה הדברים הנמצאים מסביב לך, לא בכוחך ועוצם ידך עשית לך החייל הזה, לא על ידם לך הזכות והשלטון על וממעל להנמצאים האלה, ולא כטוב וכישר בעיניך תוכל למשול עליהם, רק לפי רצון ה', רצון הבורא; קנין ה' הנהו כל אשר מסביב לך, גם "אתה ושלך שלו", הוא שמך בעולמו, עולם ה', לפעול ולעבוד בו, אבל לעשות ולפעול את הכל רק כפי רצונו לבד. בכל שבת ושבת השיבה לה' את התבל שלו, דע את ה' אלקיך והשיבה ללבך תמיד, כי התבל הזאת "שאולה" לך מאת ה', "שאולה היא" מידו לך על משך ששת ימים, ומדי שבת בשבתו השיבה לו את התבל שלו, וזכור מי הוא אדון לה וכי התבל "השאולה" לה' היא, אשר הוא המושל בכל ולא אתה...
את "יום השביעי" זה הבדיל והפליא ה' מכל הימים, בזה, כי בתקופתו בכל שבוע ושבוע יביא עמו "קדושה וברכה", קדושה, כי על ידו יזכור האדם בכל פעם מחדש, כי ה' שמהו בתבל, בתבל ה', להיות עבד ה', וכי יתקדש האדם אל מטרת זאת התעודה "לברכה", כי בו נפש האדם ורוחו יקבלו תמיד כוח חדש, להוציא לפועל את כל הנדרש לשלמות תעודה כזאת שבת היום הראשון, אשר בו שבת ה' מכל מלאכתו אשר עשה, הלוא הוא, כי תחת היות ה' בששת הימים בורא עולם במאמרו, הנה ביום השבת "וינפש", להיות בציור ה"נפש" באדם, בתור, "אל מסתתר" בבריאה, עושה מעשה בראשית באין אומר ודברים, לקיים ולכלכל את מעשהו לכוננו ולסעדו והארץ ניתנה לבן אדם, להיות האדון והמושל עליה, אז נתן את "יום השבת" הזה לאדם לברית עולם, לדעת, כי ה' הוא אשר שמהו לאב ולאדון על תבל ארצהו, אות הוא לעולם "לממשלת ה' ותעודת האדם".
אברהם יהושע השל, השבת, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, ישראל 2007, (בתרגום: אלכסנדר אבן-חן), עמ' 46 -47
ליחד יום בשבוע לטובת החירות
השבת מובחנת משאר ימות השבוע כי:
- השבת היא יום בו אדם זוכה לחופש;
- השבת היא יום בו לא נשתמש בכל אותם כלים שבקלות עלולים ליהפך לכלי הרס וחורבן;
- השבת היא יום בו נוכל להיות באמת עצמנו;
- השבת היא יום בו נשתחרר מרדידות היום יום;
- השבת היא יום בו נשתחרר מחובות שאין מקורן בעצמיותנו;
- השבת היא יום בו נהיה מסוגלים להשתחרר מעבודת האלילים של החברה הטכנולוגית;
- השבת היא יום בו לא נשתמש בכספים;
- השבת היא יום בו נכריז על הפסקת אש במאבקים הכלכליים – ביננו לבין זולתנו וביננו ובין משאבי הטבע.
האם יש יום הנושא עימו תקווה גדולה יותר לאנושות מאשר השבת? הפתרונות לבעיות החמורות ביותר של הקיום האנושי לא יימצאו בוויתור על הישגי התרבות הטכנולוגית, אלא בשחרור קיום האדם מתלות מוחלטת בתרבות טכנולוגית זו.
היחס הראוי כלפי כל הנכסים החיצוניים הוא, שנכסים אלה אכן יהיו בבעלות האדם. אולם האדם אינו משועבד בהכרח לנכסיו, והוא מסוגל לחיות גם בלעדיהם. ביום השבת מתממש השיחרור מהתרבות הטכנולוגית – אנו נמנעים מלבצע כל פעולה, היוצרת או מקנה צורה מחודשת לדברים הנמצאים במימד המרחב. הזכות האלוהית- מלכותית אשר ניתנה לאדם "לכבוש" את הארץ, פוקעת ביום השביעי.
דוד הרטמן, עשה לבך חדרי חדרים, (תרגם מאנגלית יהב זהר), הוצאת עם עובד תל אביב 2005, עמ' 72 -73
אדם ולא אל
שקיעת השמש ביום ו' פותחת פרק זמן שבו פרחי השדה עומדים מול האדם כחברים שווים ביקום. אסור לי לקטוף פרח, או לנהוג בו כאוות נפשי בשקיעה. בכניסת השבת הפרח נהיה עצמיות בפני עצמה, שיש לה זכות קיום ללא כל קשר לערך שלו עבורי, האדם. אני עומד בדממה בפני הטבע כלפני חבר לבריאת האל, ולא כלפני חפץ שאוכל לשלוט בו, ואני חייב להתמודד עם העובדה שאני אדם ולא אל. השבת מנסה לרפא את היהירות האנושית של התרבות הטכנולוגית.
עמוס עוז, קופסה שחורה, תל-אביב, עם עובד תשמ"ז, ‬עמ' 162–164
מתוך הרומן "קופסה שחורה" מאת עמוס עוז
אני בהיותי בן-גילך חייתי בעוני ובמחסור והייתי מממן מיגיע כפי את הלימודים בתיכון וכן עשו כל אחי ואחיותי [...] אני רחצתי רצפות: כל יום בשעה חמש, תיכף אחרי שעות הלימודים בתיכון [...] הייתי רץ מהכיתה ישר לעבודה עד חצות. היה שוער-בית אחד, יהודי מרומניה, אצלו הייתי נכנס להחליף את מדי התיכון בבגדי עבודה דלים שסחבתי בילקוט שלי. ומנקה חדרי מדרגות [...] כאשר נודע בכיתה שאני עובד-ניקיון התחילו הנחמדים ההם לקראו לי "הסמרטוט עם הסמרטוט", ותאמין לי בועז שבצרפתית זה נשמע עוד יותר משפיל [...] בלילות הייתי יושב עוד שעה שעתיים אחרי חצות על האסלה בבית-כסא, אם תסלח לי, מפני שהיינו גרים שש נפשות בחדר וחצי ורק שמה היה אפשר להדליק חשמל מתי שכולם כבר ישנו ולהכין שיעורי-בית. חמש שעות נשארו לי לישון כל לילה על המזרון שלי שהיה במטבח ועד היום הזה אפילו לאמך היקרה לא סיפרתי איך לפעמים במקום לישון מהעייפות הייתי שוכב על המזרון ההוא ומתייפח מהשנאה והכעס [...] וככה המצב עוד היה עלול להפוך גם אותי בועז לאלמנט שלילי, אבל פעם אחת ביום שבת הלכנו אני ושני חברים מאותו הרחוב לפגישה של תנועת בית"ר עם שליח שבא מהארץ. תאמין לי, שהיה יכול להיות באותה מידה הקומוניסטים לא עלינו או משהו עוד יותר גרוע חלילה, אבל יד ההשגחה דאגה שיהיה בית"ר. מאז התחלתי להיות בן אדם חדש ויותר לא בכיתי בחיים ויותר לא עשיתי רעה לאף בן אדם ואפילו לא לחתול. זה מפני שהבנתי בועז שהחיים לא ניתנו לנו בשביל לעשות חיים אלא בשביל לתרום משהו מעצמך לזולת וגם לאומה. ולמה? בעבור שהנתינה נותנת לך זקיפות קומה ואפילו שתהיה מטר ששים וארבע והתרוממות-הרוח אפילו שתהיה סמרטוט מחזיק סמרטוט.

מושגים
  • עמוס עוז - נולד ב-1939 בירושלים. מבכירי הסופרים הישראלים. בגיל נעורים התחנך בקיבוץ חולדה, שם חי שנים רבות. בספריו מרבה עוז לתאר ולעסוק בחיים בארץ מערב קום המדינה ועד ימינו, ולפיכך הוא נחשב לסופר של דור המדינה. כמו כן כתב עמוס עוז מאמרים רבים, שבמרכזם שאלות יסוד הנוגעות לחיים בארץ. ספריו ומאמריו תורגמו לשפות רבות