שליחות

חנה סנש, תעודת הזהות וחוט החסד, מרכז הדרכה אפעל
מתוך יומנה של חנה סנש:

• מִתְרוֹצְצִים בְּקִרְבִּי "כֵּן" וְ"לֹא" גַם יַחַד, מְשִׁיכָה וּדְחִיָה, אָנֹכִיוּת וְהַרְגָשַׁת שֻׁתָפוּת.

• לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִישָׁה אֶת עַצְמִי כְּעֵין שָׁלִיחַ, שֶׁתַפְקִיד מֻטָל עָלָיו. מַה הוּא הַתַפְקִיד - לֹא בָּרוּר לִי (וְהַלֹא לְכָל אִישׁ תַפְקִידוֹ בַּחַיִים). כְּאִלוּ אַרְגִישׁ חוֹבָה כְּלַפֵּי אֲחֵרִים, כְּאִלוּ אֲנִי חַיֶבֶת לָהֶם דָבָר. וּפְעָמִים נִדְמֶה לִי שֶׁכֹּל זֶה שְׁטוּת. מַה טַעַם לְמַאֲמַצָיו שֶׁל הַיָחִיד, וְלָמָה זֶה אֲנִי?

• מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי שֶׁתַפְקִיד כָּזֶה יֻטַל עָלַי? לַעֲשׂוֹת אֵינֶנִי יְכוֹלָה, וְלֹא לַעֲשׂוֹת דָבָר, רַק לְהִסְתַּכֵּל מֵרָחוֹק - גַם כֵּן אֵינֶנִי יְכוֹלָה... אֵינֶנִי יְכוֹלָה לְהַשְׁלִים עִם זֶה שֶׁהַכֹּל יֵלֵךְ לָאִבּוּד, יֵהָרֵס, מִבְּלִי שֶׁתִהְיֶה לָנוּ מְעַט הַשְׁפָּעָה עַל מַהֲלַךְ הַדְבָרִים.

• מְטִילִים עָלַי עֲבוֹדוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁתוֹבְעוֹת מִמֶנִי לָתֵת רַק מִתוֹךְ ה"מְלַאי" שֶׁלִי, בְּלִי לְהוֹסִיף עָלָיו. עַד מָתַי אֶפְשָׁר כָּךְ? ... אֲנִי מְפַחֶדֶת מֵהָרֶגַע שֶׁיִגָמֵר הַמְלַאי - מְלַאי הַמֶרֶץ, הַכֹּחַ וְהָרָצוֹן לָתֵת, מִבְּלִי לְקַבֵּל דָבָר.

• מָה אַתְ מְקַבֶּלֶת מֵהַחַיִים? רַק אֶת אֲשֶׁר אַתְ נוֹתֶנֶת. וְאָמְנָם אֵין זֶה מְעַט. אֲבָל אֵין זֶה דַי. אַתָה נִכְסַף לְדָבָר נוֹסַף. לֹא רַק חוֹבוֹת. לֹא רַק מְתִיחוּת וְאִידֵאוֹלוֹגְיָה - שִׂמְחָה צְרִיכִים. וְזוֹ כֹּה מְעַטָה. כֹּה אַפְסִית. שִׂמְחָה אֲמִתִית, מִקֶרֶב לֵב - אוּלַי כְּבָר שָׁכַחְתִי אֶת טַעֲמָה.

חנה סנש, ללא שפה – שירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד תשל"ח, עמ' 20
בדרך/ חנה סנש
קוֹל קָרָא והָלַכְתִי,
הָלַכְתִי כִּי קָרָא הַקּוֹל.
הָלַכְתִי לְבַל אֶפּוֹל,
אַך עַל פָּרָשַת דְּרָכִים
סָתַמְתִי אזנַי בַּלוֹבֶן הַקַּר
וּבָכִיתִי כִּי אִבַּדְתִּי דָבָר.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il

מרדכי מרטין בובר, מתוך נאום שנשא לפני נוער יהודי בפראג, נדפס במאמר 'דיעותיו הקדומות של הנוער' (1935), פורסם בתוך: תניא ציון (עורכת) סיפורי ראשית, הוצאת משכל, עמוד 201
'קול דברים אתם שֹמעים ותמונה אינכם רֹאים זולתי קול' (דברים פרק ד' פסוק יב)
הקול דובר באותות של כל מה שהמתרחש, בכל התרחשות העולם אל בני אדם שבכל דור ודור קורא להם ותובע אותם לאחריותם... עיקר העיקרים לאדם - לא להפסיד את פתיחות נפשו. והרי זהו פשר הפתיחות: לא לאטום את הנפש מלהסכית לקול הדובר, יכנוהו בשם שיכנוהו. לא מה שמכנים אותו הוא העיקר, העיקר הוא לשומעו. להיפתח פירושו נכונות להשתנות. להקשיב - זו היכולת לשמוע באמת. והשומע - מוצא עצמו מתחייב למשהו. מתקדש למשהו.
© כל הזכויות שמורות ל

דוד בן גוריון, מתוך: דוד בן-גוריון, 'קריירה או שליחות', 10.06.1954, חזון ודרך, ה, עמ' 209
קריירה מול שליחות
דמות האדם בישראל פירושה קודם-כל - דמות הנוער בישראל, יכלתו היוצרת, יוזמתו החלוצית, נאמנותו לשליחות שהטילה עליו ההיסטוריה בדורנו. נוער קארייריסטי, שעיניו לבצע, לחיים ריקים, לרווחים קלים, לקיום פאראסיטי - נוער כזה יהווה הנשק הסודי של אויבינו, בו יכריעו בנקל את עם ישראל.

אריק ברמן, הגשמה עצמית, מתוך האלבום "אריק ברמן II", שנת 2009
הגשמה עצמית / אריק ברמן
אני עולה לירושלים למסיבה המי-ומית,
אני הולך לרחוץ ידיים בביצה המקומית,
אני אשים פתק או שניים בחומה האלוהימית
אבל לא לשם שמיים אלא לשם הגשמה עצמית. אני אוביל גדודים של נוער במלחמה הקיומית,
יכתבו אלי בדואר, אני אחתום להם את שמי,
לאסיר בבית-הסוהר, לחולה הסופנית,
אבל לא בשם הטוהר אלא בשם הגשמה עצמית.

איזו אישה פעם אמרה לי שבכלל זה לא כדאי לי,
אבל מה היא מבינה? אני עוד שנייה נוגע!
"תשמור את החלומות לעצמך וללילות,
כדי שתוכל להתעורר, אחרת תשתגע...".

אני אבוא לתוכנית אירוח ואחייך לצלמים,
המיקרופון לא יהיה פתוח אבל יראו לי את הפנים,
לשמאלי סוכן ביטוח, לימיני איזו דוגמנית
היא תדבר על החיבור לרוח ועל הגשמה עצמית.

אני אביא איזו זמרת שתשיר לי בתקליט,
אני אכתוב שיר על כדורגל, עם פזמון כזה קליט,
נערבב עם קורט רגש שיר מולדת עממי,
אבל לא בשם הדגל אלא בשם הגשמה עצמית.

איזו אישה פעם אמרה לי...

אני אשיר שיר לשלום על הכיכר הלאומית,
אני אצביע לשלום על הכיכר המהומית,
אני אצדיע לשלום על הכיכר הנאומית,
אני אביא את השלום! כן, הגשמה עצמית.

אני אשיר לך סרנדה למרפסת הדרומית,
זאת תהיה כזו בלדה עם הלחן הממיס,
שיוריד אותך למטה, את לא תרגישי בתרמית
וניסע אלי הביתה לקצת הגשמה עצמית.

איזו אישה פעם אמרה לי...

נדמה לי שאמא פעם אמרה לי...

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il

הרב יהושע ויצמן, מתוך העלון "קרוב אליך", גליון 63 פרשת משפטים
גם אם נקבעה לנו שליחות שמתאימה לשורש נשמתנו, היא נכונה רק בעולם אידיאלי, שבו כל דבר נמצא במקומו הראוי וכל אדם עושה את תפקידו. אולם אין אנו חיים בעולם אידיאלי. אנשים רבים אינם עושים את תפקידם, ולכן יש צורך למלא את התפקידים האלה.
כל אדם נדרש לבנות את השליחות שלו על פי תכונותיו, כישוריו, כישרונותיו ויכולותיו. אם אתה אדם טוב, שרוצה לעשות טוב לעצמך, למשפחתך, לקהילתך ולעמך תנסה לראות מה חסר, מה אתה יכול לתרום, וזו תהיה השליחות שלך.
למקור השלם

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אורות הקודש ג', עמוד קמ"ז
האדם צריך להחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות, הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי, שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ ליסורים גשמיים ורוחניים, המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו, ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל, לכל היקום. ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו בצורה הראויה. וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזקה אצלו ככה תגדל שמחתו...