הדף מאת: רחל אביטן
בן זומא אומר: ... איזהו גיבור? הכובש את יצרו.
שנאמר טוב ארך אפים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר (משלי טז, לב)...
שנאמר טוב ארך אפים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר (משלי טז, לב)...
Ben Zoma said:Who is wise? He who learns from every man, as it is said: “From all who taught me have I gained understanding” (Psalms 119:99). Who is mighty? He who subdues his [evil] inclination, as it is said: “He that is slow to anger is better than the mighty; and he that rules his spirit than he that takes a city” (Proverbs 16:3). Who is rich? He who rejoices in his lot, as it is said: “You shall enjoy the fruit of your labors, you shall be happy and you shall prosper” (Psalms 128:2) “You shall be happy” in this world, “and you shall prosper” in the world to come. Who is he that is honored? He who honors his fellow human beings as it is said: “For I honor those that honor Me, but those who spurn Me shall be dishonored” (I Samuel 2:30).
בן זומא אומר: ... איזהו גיבור שבגיבורים? זהו הכובש את יצרו...ויש אומרים: [גיבור הוא] מי שעושה שונאו אוהבו.
Ben Zoma would say: Who is wise? One who learns from every person, as it says (Psalms 119:99), “From all my teachers I gained insight.”<br>Who is the humblest of all? One who is humble like Moses our teacher, as it says (Numbers 12:33), “And the man Moses was exceedingly humble.”
Who is the richest of all? One who is happy with what he has, as it says (Psalms 128:1), “You will eat from the work of your hands, and you will be happy and prosperous.”<br>Who is the strongest of all? One who is able to conquer his desire, as it says (Proverbs 16:32), “Better to be forbearing than mighty, to have self-control than to conquer a city.” And one who conquers his desire is considered as if he had conquered a city full of warriors, as it says (Proverbs 21:22), “One wise man prevailed over a city of warriors.” The true warriors are warriors in Torah, as it says (Psalms 103:20), “Mighty warriors do His bidding.” Some say these are the angels who serve God, as it says (ibid.), “Bless the Eternal, His angels, [mighty warriors.]” And some say: One who can turn an enemy into his friend.
Who is the richest of all? One who is happy with what he has, as it says (Psalms 128:1), “You will eat from the work of your hands, and you will be happy and prosperous.”<br>Who is the strongest of all? One who is able to conquer his desire, as it says (Proverbs 16:32), “Better to be forbearing than mighty, to have self-control than to conquer a city.” And one who conquers his desire is considered as if he had conquered a city full of warriors, as it says (Proverbs 21:22), “One wise man prevailed over a city of warriors.” The true warriors are warriors in Torah, as it says (Psalms 103:20), “Mighty warriors do His bidding.” Some say these are the angels who serve God, as it says (ibid.), “Bless the Eternal, His angels, [mighty warriors.]” And some say: One who can turn an enemy into his friend.
דיון
מיהו הגיבור האמיתי ומהי גבורה?
האם הגבורה תלויה בתחושה הפנימית של הגיבור, במעשיו או בערכים המניעים אותו?
מיהו הגיבור האמיתי ומהי גבורה?
האם הגבורה תלויה בתחושה הפנימית של הגיבור, במעשיו או בערכים המניעים אותו?
ישעיהו ליבוביץ, 'גבורה', בתוך: ארתור א' כהן ופול מנדס-פלור ואברהם שפירא (עורכים), לקסיקון התרבות היהודית בזמננו, מושגים, תנועות אמונות, תל אביב תשנ"ג, עם עובד, עמ' 62–67
ישעיהו ליבוביץ
... והנה, אף בלי ניתוח פילוסופי של מושג הגבורה ובלא ביקורת של גילויי הגבורה השונים, ניתן לקבוע כעובדה שהגבורה הצבאית היא הזולה בין הגילויים האלה – שהרי היא, ורק היא מבין כל גילויי הגבורה, מצויה בהמוני בני אדם, בכל העמים והתרבויות ובכל התקופות בהיסטוריה, בלא כל קשר לרמתם של בני – אדם אלה מבחינה רוחנית, מוסרית או חברתית – מה שאין כן בגבורה של כיבושי-יצרים, שהיא נדירה בכל מקום ובכל זמן. לא מצינו – לא בהיסטוריה ולא במציאות של ימינו – שהגבורה הצבאית היא נחלתם של טובים ומעולים דווקא; היא מצויה באותה מידה גם בנחותים וירודים. משמע: קל לאדם הממוצע לעמוד בגבורה בניסיון של סיכון חייו בקרב מלעמוד בחיי יום-יום בנסיון העמידה נגד פיתויי יצר הקניין או יצר השלטון או היצר המיני וכד'. גבורת לחימה עדיין אינה עדות לרמתו האנושית של בעליה. אם אדם הוא "גיבור" במובן הצבאי ("חייל מעולה"), אין בכך ערובה להיותו אדם מעולה – לא בחינת חכם ונבון ולא בחינת ישר והגון. לעומת זה, אדם שעמד בגבורה נגד דחפים הנובעים מקנאה, משנאה, מתאווה ומכבוד – חזקתו שהוא מבני-מעלה המועטים. אשר לגבורה המלחמתית – יש לקבוע שבמסורת היהודית אין למצוא הערצה לגבורה זו, ולא משום גישה פציפיסטית הפוסלת אותה. כבר הוטעם שהמלחמה מוכרת כעובדה במציאות האנושית, ואף ניתנת לה הצדקה בנסיבות ובתנאים מסוימים; מכאן, שהלוחם ממלא פונקציה הדורשת ממנו גבורה. אבל לא נמצא במקורות היהדות הערצה של גבורת האדם הלוחם – ההערכה הרווחת מאוד בתרבויות לא-יהודיות רבות, אף במתוקנות שבהן. אף על החשמונאים לא נאמר ב"על הניסים" אלא שלחמו את מלחמת ה' והצילו את התורה; ואילו גבורתם במלחמה אינה מוזכרת כלל – היא מתקבלת כדבר המובן מאליו. אם יש מלחמה חייב החייל להיות חייל טוב, כשם שחקלאי חייב להיות חקלאי טוב, השרברב – שרברב טוב, הרופא – רופא טוב. אין ביהדות התפעלות מיוחדת מגבורה צבאית דווקא. אבל בציבורנו היום משתוללת מנטליות המעריכה את האדם בעיקר מבחינת היותו חייל טוב, ואפילו רואה בכך תכונה המכפרת על פגמים חמורים באישיותו. ייתכן שפלוני נחות מבחינה אינטלקטואלית או מוסרית – אבל "הוא היה חייל מצוין", הוא "הצטיין בגבורה בקרב".
ישעיהו ליבוביץ
... והנה, אף בלי ניתוח פילוסופי של מושג הגבורה ובלא ביקורת של גילויי הגבורה השונים, ניתן לקבוע כעובדה שהגבורה הצבאית היא הזולה בין הגילויים האלה – שהרי היא, ורק היא מבין כל גילויי הגבורה, מצויה בהמוני בני אדם, בכל העמים והתרבויות ובכל התקופות בהיסטוריה, בלא כל קשר לרמתם של בני – אדם אלה מבחינה רוחנית, מוסרית או חברתית – מה שאין כן בגבורה של כיבושי-יצרים, שהיא נדירה בכל מקום ובכל זמן. לא מצינו – לא בהיסטוריה ולא במציאות של ימינו – שהגבורה הצבאית היא נחלתם של טובים ומעולים דווקא; היא מצויה באותה מידה גם בנחותים וירודים. משמע: קל לאדם הממוצע לעמוד בגבורה בניסיון של סיכון חייו בקרב מלעמוד בחיי יום-יום בנסיון העמידה נגד פיתויי יצר הקניין או יצר השלטון או היצר המיני וכד'. גבורת לחימה עדיין אינה עדות לרמתו האנושית של בעליה. אם אדם הוא "גיבור" במובן הצבאי ("חייל מעולה"), אין בכך ערובה להיותו אדם מעולה – לא בחינת חכם ונבון ולא בחינת ישר והגון. לעומת זה, אדם שעמד בגבורה נגד דחפים הנובעים מקנאה, משנאה, מתאווה ומכבוד – חזקתו שהוא מבני-מעלה המועטים. אשר לגבורה המלחמתית – יש לקבוע שבמסורת היהודית אין למצוא הערצה לגבורה זו, ולא משום גישה פציפיסטית הפוסלת אותה. כבר הוטעם שהמלחמה מוכרת כעובדה במציאות האנושית, ואף ניתנת לה הצדקה בנסיבות ובתנאים מסוימים; מכאן, שהלוחם ממלא פונקציה הדורשת ממנו גבורה. אבל לא נמצא במקורות היהדות הערצה של גבורת האדם הלוחם – ההערכה הרווחת מאוד בתרבויות לא-יהודיות רבות, אף במתוקנות שבהן. אף על החשמונאים לא נאמר ב"על הניסים" אלא שלחמו את מלחמת ה' והצילו את התורה; ואילו גבורתם במלחמה אינה מוזכרת כלל – היא מתקבלת כדבר המובן מאליו. אם יש מלחמה חייב החייל להיות חייל טוב, כשם שחקלאי חייב להיות חקלאי טוב, השרברב – שרברב טוב, הרופא – רופא טוב. אין ביהדות התפעלות מיוחדת מגבורה צבאית דווקא. אבל בציבורנו היום משתוללת מנטליות המעריכה את האדם בעיקר מבחינת היותו חייל טוב, ואפילו רואה בכך תכונה המכפרת על פגמים חמורים באישיותו. ייתכן שפלוני נחות מבחינה אינטלקטואלית או מוסרית – אבל "הוא היה חייל מצוין", הוא "הצטיין בגבורה בקרב".
דיון
האם אתם מסכימים עם ליבוביץ?
האם גבורת מלחמה היא פשוטה ומובנת מאליה?
האם היא איננה כרוכה בהתגברות פנימית?
האם אתם מסכימים עם ליבוביץ?
האם גבורת מלחמה היא פשוטה ומובנת מאליה?
האם היא איננה כרוכה בהתגברות פנימית?
... וכי מה גבורה היא?
אדם רואה את חבירו על פי הבור ודחפו בבור, או רואה את חבירו על ראש הגג ודחפו - זו גבורה היא?!
אלא אימתי נקרא גיבור? בשעה שחבירו בא ליפול לבור ואחזו בידו שלא יפול, וכן מי שרואה חבירו נופל לבור מעלהו מן הבור.
אדם רואה את חבירו על פי הבור ודחפו בבור, או רואה את חבירו על ראש הגג ודחפו - זו גבורה היא?!
אלא אימתי נקרא גיבור? בשעה שחבירו בא ליפול לבור ואחזו בידו שלא יפול, וכן מי שרואה חבירו נופל לבור מעלהו מן הבור.
דיון
מכירים את הביטוי 'גיבור על חלשים' ?
איך הוא בא לידי ביטוי במקור זה?
נסו להביא דוגמה למצב שבו החברה מעריכה את מי שהוא 'גיבור על חלשים".
מכירים את הביטוי 'גיבור על חלשים' ?
איך הוא בא לידי ביטוי במקור זה?
נסו להביא דוגמה למצב שבו החברה מעריכה את מי שהוא 'גיבור על חלשים".
אפלטון, 'ספר המדינה', כתבי אפלטון, (תרגום יהודה ליבס), ב, ירושלים תל אביב 1979, שוקן, עמ' 530-531
אפלטון
"צור נא, אפוא, במחשבתך צורת חיה רבת תהפוכות ומרובת ראשים, וראשיה – שהם של חיות מאולפות ופראיות – סובבים אותה במעגל, והיא מסוגלת ליהפך לכל אותן החיות, ולהצמיחן מתוך עצמה".
"וצור נא עוד שתי דמויות: אחת אריה ואחת אדם; הראשונה תהא-נא גדולה בהרבה מהאחרות, והשניה – שניה לגודל".
"זה קל יותר", אמר, "ותהיינה דמויות אלה עשויות!"
"ועכשיו חבר-נא את שלושתן, ותתלכדנה כאשר תתלכדנה ותהיינה לאחת!"
"חיברתין" אמר.
"והנה הקיפן-נא מבחוץ בדיוקנו של אחד מהם: בדמות האדם, ומי שאינו מסוגל להביט פנימה, אלא רואה את הקליפה בלבד, יהא סבור שלפניו בעל-חי אחד: בן אדם".
"עשיתי כדבריך", אמר.
"ומי שטוען שאדם זה נשׂכּר במעשי עוול, והצדק אינו מוסיף לו ולא כלום – נגיד לו שפירוש טענתו אינו אלא זה: אותו אדם בא על שכרו כשהוא מפטם את החיה הלובשת כל צורה וצורה ומחזק אותה, וכן את האריה ומה ששיך לאריה, וכשהוא מרעיב את האדם ומתיש את כוחו, עד שיהיה כרוך אחרי שניים אלו אל כל אשר יובילוהו, ובלא שירגילם זה אל זה ויחבבם זה על זה, יהא מניח להם שיילחמו בינם לבין עצמם וישכו ויבלעו איש את רעהו".
"שכן בלא ספק", אמר: "המשבח את העוול – זה פירוש דבריו".
"ואילו הטוען לתועלתו של הצדק נמצא אומר, שיש לעשות ולדבר דברים שמכוחם ייעשה האדם הפנימי שליט על האדם כולו, ויטפל באותה מפלצת רבת-ראשים כאיכר (המטפל בצמחיו); יגדל ויטפח את המאולף, ולא יתן לפראי שיצמח; וכשהוא מסתיע בכוחו של האריה, לאחר שיעשנו לבעל בריתו, יגדל את כל החלקים מתוך שידאג לכולם כאחד, ומתוך שיעשם ידידים זה לזה ולעצמו".
אריה = גבורה
חיה = יצרים
אדם = תבונה
אפלטון
"צור נא, אפוא, במחשבתך צורת חיה רבת תהפוכות ומרובת ראשים, וראשיה – שהם של חיות מאולפות ופראיות – סובבים אותה במעגל, והיא מסוגלת ליהפך לכל אותן החיות, ולהצמיחן מתוך עצמה".
"וצור נא עוד שתי דמויות: אחת אריה ואחת אדם; הראשונה תהא-נא גדולה בהרבה מהאחרות, והשניה – שניה לגודל".
"זה קל יותר", אמר, "ותהיינה דמויות אלה עשויות!"
"ועכשיו חבר-נא את שלושתן, ותתלכדנה כאשר תתלכדנה ותהיינה לאחת!"
"חיברתין" אמר.
"והנה הקיפן-נא מבחוץ בדיוקנו של אחד מהם: בדמות האדם, ומי שאינו מסוגל להביט פנימה, אלא רואה את הקליפה בלבד, יהא סבור שלפניו בעל-חי אחד: בן אדם".
"עשיתי כדבריך", אמר.
"ומי שטוען שאדם זה נשׂכּר במעשי עוול, והצדק אינו מוסיף לו ולא כלום – נגיד לו שפירוש טענתו אינו אלא זה: אותו אדם בא על שכרו כשהוא מפטם את החיה הלובשת כל צורה וצורה ומחזק אותה, וכן את האריה ומה ששיך לאריה, וכשהוא מרעיב את האדם ומתיש את כוחו, עד שיהיה כרוך אחרי שניים אלו אל כל אשר יובילוהו, ובלא שירגילם זה אל זה ויחבבם זה על זה, יהא מניח להם שיילחמו בינם לבין עצמם וישכו ויבלעו איש את רעהו".
"שכן בלא ספק", אמר: "המשבח את העוול – זה פירוש דבריו".
"ואילו הטוען לתועלתו של הצדק נמצא אומר, שיש לעשות ולדבר דברים שמכוחם ייעשה האדם הפנימי שליט על האדם כולו, ויטפל באותה מפלצת רבת-ראשים כאיכר (המטפל בצמחיו); יגדל ויטפח את המאולף, ולא יתן לפראי שיצמח; וכשהוא מסתיע בכוחו של האריה, לאחר שיעשנו לבעל בריתו, יגדל את כל החלקים מתוך שידאג לכולם כאחד, ומתוך שיעשם ידידים זה לזה ולעצמו".
אריה = גבורה
חיה = יצרים
אדם = תבונה
דיון
על איזה סוג גבורה מדבר אפלטון?
מה תפקידה של הגבורה בנפש האדם?
על איזה סוג גבורה מדבר אפלטון?
מה תפקידה של הגבורה בנפש האדם?