הדף מאת: עדו גוטהולד / בית מדרש אלול
חלקו השני של הלימוד על האדם בגן עדן עוסק באספקטים של התפתחות האדם כיצור תבוני ועצמאי, כפי שבא לידי ביטוי בפרשת גן עדן. נברר את המשמעות האנושית, הנפשית והדתית של התפתחות זו.
שמואל דוד לוצאטו, פירוש לתורה, בראשית פרק ג פסוק כד
מזל שיש שכל - היכולת להבחין
והנה היוצא מן הסיפור הזה הוא, כי אין לאדם להתלונן על עמלו, כי לא נמשך אלא מצד יתרונו ומעלתו, שהוא יודע טוב ורע ופועל ברצון ולא בטבע, והיתרון הזה האדם חפץ בו, ולא יחפוץ להמיר את כבודו באוכל עשב; והרי זה כאילו ברצונו אכל מעץ הדעת. והתועלת הנמשכת מכול זה מבוארת, היא שיהיה האדם מכיר, שכל רעותיו נחשכות מן הטובה הגדולה שהטיב עמו הבורא, שחננו דעה והשכל, ויהיה שמח בחלקו ונותן תודה לה' על הטובה ועל הרעה. והתועלת הזאת נראה לי, כי לא נפלאת היא ולא רחוקה גם להבנת המון העם וגם בימים הקדמונים, כי יאמרו: עמלנו לא נמשך אלא מאכילת עץ הדעת, אבל אם לא היה אבינו אוכל מן העץ ההוא, הרי אנו ובנינו ובני בנינו היינו כבהמה, או כתינוקות אשר לא ידעו היום טוב ורע; הלא טוב לנו שאכל מעץ הדעת, אם כן אין לנו להתלונן.
מושגים
מזל שיש שכל - היכולת להבחין
והנה היוצא מן הסיפור הזה הוא, כי אין לאדם להתלונן על עמלו, כי לא נמשך אלא מצד יתרונו ומעלתו, שהוא יודע טוב ורע ופועל ברצון ולא בטבע, והיתרון הזה האדם חפץ בו, ולא יחפוץ להמיר את כבודו באוכל עשב; והרי זה כאילו ברצונו אכל מעץ הדעת. והתועלת הנמשכת מכול זה מבוארת, היא שיהיה האדם מכיר, שכל רעותיו נחשכות מן הטובה הגדולה שהטיב עמו הבורא, שחננו דעה והשכל, ויהיה שמח בחלקו ונותן תודה לה' על הטובה ועל הרעה. והתועלת הזאת נראה לי, כי לא נפלאת היא ולא רחוקה גם להבנת המון העם וגם בימים הקדמונים, כי יאמרו: עמלנו לא נמשך אלא מאכילת עץ הדעת, אבל אם לא היה אבינו אוכל מן העץ ההוא, הרי אנו ובנינו ובני בנינו היינו כבהמה, או כתינוקות אשר לא ידעו היום טוב ורע; הלא טוב לנו שאכל מעץ הדעת, אם כן אין לנו להתלונן.
מושגים
- שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) - (1800–1865). פרסם ותרגם ספרי דת, הגות, פילוסופיה, שירה ומחקר. השתייך לזרם ההשכלה באירופה ועמד בראש בית המדרש לרבנים בפאדובה. נולד בעיר טריאסטה שבאיטליה למשפחת לוצאטו המפורסמת. מגיל צעיר בלטו יכולותיו הלימודיות וכבר בגיל שמונה החל לכתוב שירים בעברית ובאיטלקית. התעניין בלימוד שפות והסתייע בידע הבלשני שלו בחקר המקרא והתורה שבעל פה.
דיון
כאיש תנועת ההשכלה באירופה, מעריך שד"ל את החופש להשכיל, לדעת ולבחור.
כאיש תנועת ההשכלה באירופה, מעריך שד"ל את החופש להשכיל, לדעת ולבחור.
- מה לדעת שד"ל נוסף לאדם לאחרי האכילה מפרי עץ הדעת? במה הוא נבדל מ'אוכל עשב'?
- איך הוא תופס את החטא ואת תוצאותיו?
- האם לדעתכם בכל זאת יש מחיר לחטא האכילה מעץ הדעת וליציאה מגן עדן?
התפתחות תלויה ביכולת ההבחנה
אמר רב יהודה אמר רבי אסי:
צרור וזורקו, אגוז ונוטלו - זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים.
חפץ ומחזירו לאחר שעה - זוכה בין לעצמו ובין לאחרים.
אמר רב יהודה אמר רבי אסי:
צרור וזורקו, אגוז ונוטלו - זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים.
חפץ ומחזירו לאחר שעה - זוכה בין לעצמו ובין לאחרים.
Apropos minors, Rav Yehuda says that Rabbi Asi says: If one gives a child a pebble and he throws it away and one gives him a nut and he takes it, he is capable of distinguishing between items of value and worthless items, and he acquires property for himself but does not acquire property on behalf of others. If the child develops to the extent that he is given an item and he returns it to its owners later, because he understands the concept of ownership, he acquires property both for himself and on behalf of others.
דיון
היכולת להבחין בין צרור, גוש אדמה חסר חשיבות, ובין אגוז שיש לו ערך, מסמנת את ההתפתחות הראשונה של ה'קטן' בהלכות קניינים 'זוכה לעצמו'.
מהו לפי המימרא השלב הבא בהתפתחות, ומה המשמעות הקניינית?
היכולת להבחין בין צרור, גוש אדמה חסר חשיבות, ובין אגוז שיש לו ערך, מסמנת את ההתפתחות הראשונה של ה'קטן' בהלכות קניינים 'זוכה לעצמו'.
מהו לפי המימרא השלב הבא בהתפתחות, ומה המשמעות הקניינית?
שמעון גרשון רוזנברג, בושה וצניעות, בתוך: כותנות אור, הוצאת ספרית בית-אל, עמוד 117
לאחר החטא - נפרדות, אגו ומבט מנוכר
...בפרשת בראשית למדים אנו שהבושה, מקורה בחטא. העדר תום הלב גורם לכך שלא אוכל להביט בעיני הזולת. ואין מדובר רק כלפי מי שחטאתי לו או שיש לי כוונות רעות כלפיו, ומחשש שמבטי יחשוף את כוונותיי אני מתחמק מלהביט אל תוך עיניו, אלא שהעניין מרחיק לכת אף יותר: שכדי להידבר עם הזולת, אנו מרגישים צורך לחמוק ממבטו משום שהמבט מסגיר את השקר שבתוכנו פנימה, את הבגידה היסודית של "אדם לאדם זאב" או "לעולם לא אדאג לילדיך כפי שאני דואג לילדי". האגו הנו מצב יסודי באדם שאחרי החטא, ומכאן הניכור כלפי הזולת. ולא עוד, אלא שבמבט עצמו יש חטא, משום שהוא איננו מבט טהור - הכוונות הרעות המלוות אותי, התודעה המחליקה להרהור העבירה, הפזילה, כל אלו תוצאות חטא אדם הראשון, מונעות מצב המכונה בתורת הנסתר - "פנים בפנים".
לאחר החטא - נפרדות, אגו ומבט מנוכר
...בפרשת בראשית למדים אנו שהבושה, מקורה בחטא. העדר תום הלב גורם לכך שלא אוכל להביט בעיני הזולת. ואין מדובר רק כלפי מי שחטאתי לו או שיש לי כוונות רעות כלפיו, ומחשש שמבטי יחשוף את כוונותיי אני מתחמק מלהביט אל תוך עיניו, אלא שהעניין מרחיק לכת אף יותר: שכדי להידבר עם הזולת, אנו מרגישים צורך לחמוק ממבטו משום שהמבט מסגיר את השקר שבתוכנו פנימה, את הבגידה היסודית של "אדם לאדם זאב" או "לעולם לא אדאג לילדיך כפי שאני דואג לילדי". האגו הנו מצב יסודי באדם שאחרי החטא, ומכאן הניכור כלפי הזולת. ולא עוד, אלא שבמבט עצמו יש חטא, משום שהוא איננו מבט טהור - הכוונות הרעות המלוות אותי, התודעה המחליקה להרהור העבירה, הפזילה, כל אלו תוצאות חטא אדם הראשון, מונעות מצב המכונה בתורת הנסתר - "פנים בפנים".
דיון
מדוע, לדעת הרב שג"ר, הבושה נולדת אחרי החטא? ממה עליי להתבייש? מה היה קודם לחטא?
מה המשמעות של מבט שאיננו 'טהור'? מה הוא מבטא לדעתכם ביחס שבין אדם לזולת? מהיכן הוא נובע?
מדוע, לדעת הרב שג"ר, הבושה נולדת אחרי החטא? ממה עליי להתבייש? מה היה קודם לחטא?
מה המשמעות של מבט שאיננו 'טהור'? מה הוא מבטא לדעתכם ביחס שבין אדם לזולת? מהיכן הוא נובע?
אריך פרום, מנוס מחופש, הוצאת דביר, עמוד 33
חופשי זה לגמרי לבד
ייצוג מרשים במיוחד ליחסו הבסיסי של האדם לחופש הוא המיתוס התנ"כי של גירוש האדם מגן עדן. המיתוס מזהה את ראשית תולדות האנושות עם מעשה של בחירה, אך הוא שם את כל הדגש על החטא שבמעשה חופשי ראשון זה ועל הסבל הנובע ממנו. אדם וחווה חיים בגן-עדן בהרמוניה מוחלטת זה עם זה ועם הטבע. חייהם שלווים ואין הם חייבים לעבוד. אין בחירה, אין חופש, אין גם מחשבה. על אדם נאסר לאכול מפרי עץ הדעת. הוא מפר את צו אלוהים, הוא יוצא ממצב של ההרמוניה שלו עם הטבע, בלא להתעלות עליו. מנקודת מבטה של הכנסייה שייצגה את הסמכות זהו חטא. אך מנקודת מבטו של האדם, זוהי תחילתו של החופש האנושי. פעולה בניגוד לפקודת האל פירושה השתחררות מכפייה, יציאה ממצב לא-מודע של קיום קדם-אנושי למעלת אדם. פעולה זו נגד צו הסמכות, ביצוע חטא, היא מהיבט זה הפעולה הראשונה הנעשית מתוך בחירה, הווי אומר, הפעולה האנושית הראשונה. ההיבט החיצוני של החטא במיתוס הוא האכילה מפרי עץ הדעת. פעולת אי-הציות כפעולה הנעשית מתוך בחירה היא ראשיתה של התבונה. המיתוס מספר על תוצאות נוספות של המעשה החופשי הראשון: ההרמוניה המקורית בין האדם לטבע מתנפצת. אלוהים מכריז מלחמה בין הגבר לאשה, ומלחמה בין האדם לטבע. האדם מנותק מן הטבע. הוא צועד צעד ראשון לקראת אנושיות בהופכו ל "יחיד". הוא ביצע לראשונה מעשה מתוך בחירה. המיתוס מדגיש את הסבל הנובע ממעשה זה. ההתעלות מעל לטבע, הניכור מן הטבע ומיצור אנושי אחר, גורמת לאדם להבחין בעירומו, לחוש כלימה. הוא בודד וחופשי, ועם זאת חסר-אונים ומפוחד. החופש שזה עתה זכה בו נראה כקללה. הוא חופשי מכבלי גן-העדן המתוקים, אך הוא אינו חופשי למשול בעצמו ולהגשים את ייחודו.
חופשי זה לגמרי לבד
ייצוג מרשים במיוחד ליחסו הבסיסי של האדם לחופש הוא המיתוס התנ"כי של גירוש האדם מגן עדן. המיתוס מזהה את ראשית תולדות האנושות עם מעשה של בחירה, אך הוא שם את כל הדגש על החטא שבמעשה חופשי ראשון זה ועל הסבל הנובע ממנו. אדם וחווה חיים בגן-עדן בהרמוניה מוחלטת זה עם זה ועם הטבע. חייהם שלווים ואין הם חייבים לעבוד. אין בחירה, אין חופש, אין גם מחשבה. על אדם נאסר לאכול מפרי עץ הדעת. הוא מפר את צו אלוהים, הוא יוצא ממצב של ההרמוניה שלו עם הטבע, בלא להתעלות עליו. מנקודת מבטה של הכנסייה שייצגה את הסמכות זהו חטא. אך מנקודת מבטו של האדם, זוהי תחילתו של החופש האנושי. פעולה בניגוד לפקודת האל פירושה השתחררות מכפייה, יציאה ממצב לא-מודע של קיום קדם-אנושי למעלת אדם. פעולה זו נגד צו הסמכות, ביצוע חטא, היא מהיבט זה הפעולה הראשונה הנעשית מתוך בחירה, הווי אומר, הפעולה האנושית הראשונה. ההיבט החיצוני של החטא במיתוס הוא האכילה מפרי עץ הדעת. פעולת אי-הציות כפעולה הנעשית מתוך בחירה היא ראשיתה של התבונה. המיתוס מספר על תוצאות נוספות של המעשה החופשי הראשון: ההרמוניה המקורית בין האדם לטבע מתנפצת. אלוהים מכריז מלחמה בין הגבר לאשה, ומלחמה בין האדם לטבע. האדם מנותק מן הטבע. הוא צועד צעד ראשון לקראת אנושיות בהופכו ל "יחיד". הוא ביצע לראשונה מעשה מתוך בחירה. המיתוס מדגיש את הסבל הנובע ממעשה זה. ההתעלות מעל לטבע, הניכור מן הטבע ומיצור אנושי אחר, גורמת לאדם להבחין בעירומו, לחוש כלימה. הוא בודד וחופשי, ועם זאת חסר-אונים ומפוחד. החופש שזה עתה זכה בו נראה כקללה. הוא חופשי מכבלי גן-העדן המתוקים, אך הוא אינו חופשי למשול בעצמו ולהגשים את ייחודו.
דיון
איזה מעשה מדגיש אריך פרום כהכרחי על מנת לזכות בחופש? האם אתם מסכימים איתו?
אצל שד"ל, החופש לבחור כרוך באופטימיות ובשמחה גדולה, ואילו אצל פרום יש דגש על מחיר החופש - ניכור, בושה, פחד. איך אתם מבינים זאת? עם מי אתם מזדהים יותר?
מהי לפי פרום המשימה של האדם לאחר הגירוש מגן עדן?
לסיום, גן עדן מבטא את הראשית ואילו האכילה מעץ הדעת והגירוש מהגן מסמנים שינוי - אולי התפתחות קוגנטיבית, אישיותית -קיומית. כיצד אתם מבינים את הפרשה ואת סמליה? מהי המציאות האנושית לפני האכילה מעץ הדעת ואחריה?
האם בעולמכם יש משמעות לגן העדן, כפנטזיה וכמציאות שמחוץ לגן?
איזה מעשה מדגיש אריך פרום כהכרחי על מנת לזכות בחופש? האם אתם מסכימים איתו?
אצל שד"ל, החופש לבחור כרוך באופטימיות ובשמחה גדולה, ואילו אצל פרום יש דגש על מחיר החופש - ניכור, בושה, פחד. איך אתם מבינים זאת? עם מי אתם מזדהים יותר?
מהי לפי פרום המשימה של האדם לאחר הגירוש מגן עדן?
לסיום, גן עדן מבטא את הראשית ואילו האכילה מעץ הדעת והגירוש מהגן מסמנים שינוי - אולי התפתחות קוגנטיבית, אישיותית -קיומית. כיצד אתם מבינים את הפרשה ואת סמליה? מהי המציאות האנושית לפני האכילה מעץ הדעת ואחריה?
האם בעולמכם יש משמעות לגן העדן, כפנטזיה וכמציאות שמחוץ לגן?
דף הנחיות למנחה:
האדם בגן עדן 2.rtf
האדם בגן עדן 2.rtf
דף מספר 2 בסדרה בראי הנפש, דפים נוספים בסדרה:
1
1