עגלה ערופה דברים כ"א,1-9
הדף מאת: matan hayat
פרשת עגלה ערופה
(א) כִּי-יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה: לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ. (ב) וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ, וְשֹׁפְטֶיךָ; וּמָדְדוּ, אֶל-הֶעָרִים, אֲשֶׁר, סְבִיבֹת הֶחָלָל. (ג) וְהָיָה הָעִיר, הַקְּרֹבָה אֶל-הֶחָלָל--וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר, אֲשֶׁר לֹא-עֻבַּד בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא-מָשְׁכָה, בְּעֹל. (ד) וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת-הָעֶגְלָה, אֶל-נַחַל אֵיתָן, אֲשֶׁר לֹא-יֵעָבֵד בּוֹ, וְלֹא יִזָּרֵעַ; וְעָרְפוּ-שָׁם אֶת-הָעֶגְלָה, בַּנָּחַל. (ה) וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים, בְּנֵי לֵוִי--כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ, וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה'; וְעַל-פִּיהֶם יִהְיֶה, כָּל-רִיב וְכָל-נָגַע. (ו) וְכֹל, זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים, אֶל-הֶחָלָל--יִרְחֲצוּ, אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-הָעֶגְלָה, הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. (ז) וְעָנוּ, וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת-הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ. (ח) כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ, ה', וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וְנִכַּפֵּר לָהֶם, הַדָּם. (ט) וְאַתָּה, תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי--מִקִּרְבֶּךָ: כִּי-תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה'.
If one be found slain in the land which the LORD thy God giveth thee to possess it, lying in the field, and it be not known who hath smitten him; then thy elders and thy judges shall come forth, and they shall measure unto the cities which are round about him that is slain. And it shall be, that the city which is nearest unto the slain man, even the elders of that city shall take a heifer of the herd, which hath not been wrought with, and which hath not drawn in the yoke. And the elders of that city shall bring down the heifer unto a rough valley, which may neither be plowed nor sown, and shall break the heifer’s neck there in the valley. And the priests the sons of Levi shall come near—for them the LORD thy God hath chosen to minister unto Him, and to bless in the name of the LORD; and according to their word shall every controversy and every stroke be. And all the elders of that city, who are nearest unto the slain man, shall wash their hands over the heifer whose neck was broken in the valley. And they shall speak and say: ‘Our hands have not shed this blood, neither have our eyes seen it. Forgive, O LORD, Thy people Israel, whom Thou hast redeemed, and suffer not innocent blood to remain in the midst of Thy people Israel.’ And the blood shall be forgiven them. So shalt thou put away the innocent blood from the midst of thee, when thou shalt do that which is right in the eyes of the LORD.
רש"י "וערפו"
:אמר הקדוש ברוך הוא:תבוא עגלה בת שנתה שלא עשתה פירות,ותיערף במקום שאינו עושה פירות,לכפר על הריגתו של זה שלא הניחוהו לעשות פירות.
וערפו AND THEY SHALL STRIKE OFF [THE HEIFER’S] NECK — i.e. one breaks its neck with a hatchet. The Holy One, blessed be He, says, as it were, Let a heifer which is only one year old and which therefore has brought forth no fruits (no offspring) have its neck broken at a spot (the untilled valley) which has not brought forth fruits, to expiate for the murder of him whom they did not permit further to beget children (Sotah 46a).
קין והבל
(א) וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-ה'. (ב) וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל; וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. (ג) וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַה'. (ד) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע ה', אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ. (ה) וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. (ו) וַיֹּאמֶר ה', אֶל-קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. זהֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ. (ח) וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. (ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. (י) וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה. (יא) וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. (יב) כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ. (יג) וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-ה': גָּדוֹל עֲוֹ-נִי, מִנְּשֹׂא. (יד) הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ, אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל-מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי. (טו) וַיֹּאמֶר לוֹ ה', לָכֵן כָּל-הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם, יֻקָּם; וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ. (טז) וַיֵּצֵא קַיִן, מִלִּפְנֵי ה'; וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-נוֹד, קִדְמַת-עֵדֶן
And the man knew Eve his wife; and she conceived and bore Cain, and said: ‘I have agotten a man with the help of the LORD.’ And again she bore his brother Abel. And Abel was a keeper of sheep, but Cain was a tiller of the ground. And in process of time it came to pass, that Cain brought of the fruit of the ground an offering unto the LORD. And Abel, he also brought of the firstlings of his flock and of the fat thereof. And the LORD had respect unto Abel and to his offering; but unto Cain and to his offering He had not respect. And Cain was very wroth, and his countenance fell. And the LORD said unto Cain: ‘Why art thou wroth? and why is thy countenance fallen? If thou doest well, shall it not be lifted up? and if thou doest not well, sin coucheth at the door; and unto thee is its desire, but thou mayest rule over it.’ And Cain spoke unto Abel his brother. And it came to pass, when they were in the field, that Cain rose up against Abel his brother, and slew him. And the LORD said unto Cain: ‘Where is Abel thy brother?’ And he said: ‘I know not; am I my brother’s keeper?’ And He said: ‘What hast thou done? the voice of thy brother’s blood crieth unto Me from the ground. And now cursed art thou from the ground, which hath opened her mouth to receive thy brother’s blood from thy hand. When thou tillest the ground, it shall not henceforth yield unto thee her strength; a fugitive and a wanderer shalt thou be in the earth.’ And Cain said unto the LORD: ‘My punishment is greater than I can bear. Behold, Thou hast driven me out this day from the face of the land; and from Thy face shall I be hid; and I shall be a fugitive and a wanderer in the earth; and it will come to pass, that whosoever findeth me will slay me.’ And the LORD said unto him: ‘Therefore whosoever slayeth Cain, vengeance shall be taken on him sevenfold.’ And the LORD set a sign for Cain, lest any finding him should smite him. And Cain went out from the presence of the LORD, and dwelt in the land of Nod, on the east of Eden.
ויקיפדיה
טבח סברה ושתילה
הוא טבח שערכו אנשי הפלנגות הנוצריות במאות מתושבי מחנות הפליטים הפלסטינים סברה, שתילה, שבמערב ביירות.
מבצע שלום הגליל הביא את צה"ל אל שערי ביירות. צה"ל הטיל מצור על מערב העיר, אך נמנע מלהיכנס אליו בגלל החשש ממספר הנפגעים הפוטנציאלי מלחימה בתוך העיר.
ב-23 באוגוסט 1982 נבחר בשיר ג'ומאייל לנשיא הרפובליקה של לבנון. ב-14 בספטמבר נרצח ג'ומאייל, באמצעות מטען שהונח על ידי מתנקש. בעקבות הרצח של ג'ומאייל השתלט צה"ל על מערב ביירות, המאוכלסת במוסלמים. טיהור מחנות הפליטים מלוחמים פלסטינים הוטל על כוחות הפלנגות.
הפלנגות נכנסו למחנות הפליטים סברה ושתילה בערבו של ה-16 בספטמבר, ותוך זמן קצר החלו במעשי רצח חסרי הבחנה. אנשי הפלנגות יצאו מהמחנות בבוקרו של ה-18 בספטמבר על פי דרישת צה"ל. אין ידיעה מדויקת על מספר הנספים בטבח, וההערכה היא שמדובר בכ-700 עד 800 איש.
במהלך ה-17 בספטמבר החל להצטבר מידע בידי ישראלים על מעשי הפלנגות במחנות. חיילי צה"ל שהוצבו מסביב למחנות הפליטים ואף תצפתו עליהם החלו להיות מודעים למעשי הרצח, אם כי לא להיקפם. אף שהטבח בוצע על ידי הפלנגות הנוצריות, נתפסה ישראל כמעורבת בו, שהרי צה"ל שלט באזור והפלנגות נכנסו למחנות באישורו.
דו"ח ועדת החקירה של מאורעות סברה ושתילה (ועדת כהן), תשמ"ז
דוח ועדת כהן לאירועי סברה ושתילה
"...לפני שנדון בגופו של עניין בבעיית האחריות העקיפה של ישראל... רואים אנו לנחוץ לעמוד על השגות שהושמעו בהזדמנויות שונות, לפיהן, אם נשללת אחריות ישירה של ישראל למעשי הזוועה, היינו אם נקבע שדמם של ההרוגים לא נשפך ע"י חיילי צה"ל... אין מקום לדון יותר בבעיית האחריות העקיפה...
לא נוכל לקבל עמדה זו, אם אכן מתברר שאלה אשר החליטו על כניסת הפלנגות למחנות, היו צריכים על פי המידע שהיה בידם...לחזות מראש סכנה של טבח ולא ננקטו צעדים, שניתן היה לעשותם, כדי למנוע את הסכנה הזו...הרי מקבל ההחלטות והמבצעים אחראים בעקיפין למה שבסופו של דבר קרה, גם אם לא התכוונו לכך שהדבר יקרה ורק הסיחו את דעתם מהסכנה הצפויה...לא ניתן גם לנקות מאחריות עקיפה כזו את אותם האנשים,שכאשר הגיעו אליהם הידיעות הראשונות על הנעשה במחנות לא נזעקו למנוע את המשך פעולות הפלנגות ולא עשו כל שביכולתם כדי להפסיקן... ביסוס לאחריות כזו ניתן למצוא בהשקפת קדמונינו, שבאו לידי ביטוי בדברים שנאמרו על המשמעות המוסרית של פרשת "עגלה ערופה". נאמר בדברים (פרק כ"א, פסוקים ו-ז) כי זקני העיר הקרובים אל החלל אשר נמצא ולא נודע מי הכהו "ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו". על הדברים האלה אומר רבי יהושע בן לוי (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף לח עמוד ב) :"אין עגלה ערופה באה אלא בשל צרי עין, שנאמר:'וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה'- וכי על ליבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא,לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, לא ראינוהו והנחנהו בלא לוויה"
אין גם לשכוח שאנו עוסקים בסוגיית האחריות העקיפה, שהיהודים בארצות גולה שונות וגם בארץ ישראל כשהייתה נתונה לשלטון זר, סבלו רבות מפוגרומים שבוצעו ע"י פורעים שונים...עמדת הציבור היהודי הייתה תמיד שהאחריות למעשים כאלה מוטלת לא רק על אלה שפרעו וביצעו מעשי זוועה, אלא גם על אלה שהיו ממונים על הביטחון והסדר הציבורי, היה ביכולתם למנוע את הפרעות ולא מילאו את חובתם בעניין זה..."
חסקין,מימי,עגלה ערופה של דליה רביקוביץ והתיאולוגיה הפוליטית של קארל שמיט
עגלה ערופה-דליה רביקוביץ
הָלְַך עֹוד צַעַד.
הָלְַך עֹוד כָּמָה צְעָדִים,
נָפְלּו לֹו הַמִשְׁקָפַיִם
נָפְלָה לֹו הַכִּפָה.
הָלְַך עֹוד צַעַד
שָטּוף בְדָם,
מֹושְֵך רגְלַיִם אַחֲרי עֲשָרה צְעָדִים
כְבָר לא יְהּודִי
לא עֲרבִי,
עְַרטִילָאִי.
מְהּומַת אֱֹלהִים; אֲנָשִים צֹועֲקִים;
לָּמָה אַּתֶם רֹוצְחִים אֹותָנּו?
וְאֲחִֵרים מִתְרֹוצְצִים
מְמַהֲרים לַעֲשֹות נְקָמָה.

והּוא מְחְַרחֵר עַל הָאֵָרץ
גּוף קָרּועַ,
וְהַּדָם שֹותֵת מִּתֹוְך הַּבָשָר.
הַּדָם שֹותֵת מִּתֹוְך הַּבָשָר.
הּוא מֵת פֹה אֹו שָם
אִי בְהִירּות יֶשְנָּה פֹה
מָה אֲנַחְנּו יֹודְעִים?
נִמְצָא חָלָל בַשָדֶה.

אֹומְִרים, יִּסּוִרים מְמְָרקִים עָֹון.
אָדָם כְאָבָק פֹוֵרחַ,
אְַך מִי הַאִיש
שֶּכְָך בִבְדִידּות
שָכַב מְעַּלֵעַ אֶת דָמָיו?
מַה הּוא ראָה
מַה הּוא שָמַע
בְּתֹוְך הַּמְהּומָה
מֵעָלָיו?
וְיֵש הָאֹומְִרים,
חֲמֹור שנַאֲך
עָזֹב תַעֲזֹב עִּמֹו.

כִי יִּמָצֵא חָלָל בַשָדֶה,
כִי יִּמָצֵא חָלָל בָאֲדָמָה
וְיָצְאּו זְקֵנֶיָך וְשָחֲטּו עֶגְלָה
וְאֶת אֶפְָרּה בַנַּחַל יְפַּזְרּו.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il