הדף מאת: שיר דוקטורמן ומתן חייט
תנחומא וירא כב, בתוספת ילקוט שמעוני קא
קידמו השטן בדרך ונדמה לו בדמות זקן. אמר לו: לאן אתה הולך? אמר לו: להתפלל. אמר לו: ומי שהוא להתפלל - למה אש ומאכלת בידו ועצים על כתפו? אמר לו: שמא נשהה יום או יומיים ונשחט ונאפה ונאכל? אמר לו: זקן! לא שם הייתי כשאמר לך הקב"ה 'קח את בנך', וזקן כמוך ילך ויאבד בן שניתן לו למאה שנה? אמר לו: על מנת כן. אמר לו: ואם מנסה לך יותר מכן, תוכל לעמוד? אמר לו: ויותר. אמר לו: למחר יאמר לך: שופך דם אתה, ששפכת דמו! אמר לו: על מנת כן.
קידמו השטן בדרך ונדמה לו בדמות זקן. אמר לו: לאן אתה הולך? אמר לו: להתפלל. אמר לו: ומי שהוא להתפלל - למה אש ומאכלת בידו ועצים על כתפו? אמר לו: שמא נשהה יום או יומיים ונשחט ונאפה ונאכל? אמר לו: זקן! לא שם הייתי כשאמר לך הקב"ה 'קח את בנך', וזקן כמוך ילך ויאבד בן שניתן לו למאה שנה? אמר לו: על מנת כן. אמר לו: ואם מנסה לך יותר מכן, תוכל לעמוד? אמר לו: ויותר. אמר לו: למחר יאמר לך: שופך דם אתה, ששפכת דמו! אמר לו: על מנת כן.
איתן אבניאון, מילון ספיר, הוצאת הד ארצי, ערך הקרבה
הקרבה - הגדרה מילונית
1. הבאת קרבן, העלאת קרבן.
2. ויתור, מסירות נפש
הקרבה - הגדרה מילונית
1. הבאת קרבן, העלאת קרבן.
2. ויתור, מסירות נפש
מותו של רבי חנניה בן תרדיון
מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בס"ת, והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו, כדי שלא תצא נשמתו מהרה.
אמרה לו בתו: אבא, אראך בכך?
אמר לה: אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי, מי שמבקש עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבוני.
אמרו לו תלמידיו: רבי, מה אתה רואה?
אמר להן: גליוןן נשרפין ואותיות פורחות.
אף אתה פתח פיך ותכנס [בך] האש!
אמר להן: מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו.
אמר לו קלצטונירי: רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו: הן.
השבע לי! נשבע לו.
מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו במהרה. אף הוא קפץ ונפל לתוך האור.
יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא.
מילים
מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בס"ת, והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו, כדי שלא תצא נשמתו מהרה.
אמרה לו בתו: אבא, אראך בכך?
אמר לה: אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי, מי שמבקש עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבוני.
אמרו לו תלמידיו: רבי, מה אתה רואה?
אמר להן: גליוןן נשרפין ואותיות פורחות.
אף אתה פתח פיך ותכנס [בך] האש!
אמר להן: מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו.
אמר לו קלצטונירי: רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו: הן.
השבע לי! נשבע לו.
מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו במהרה. אף הוא קפץ ונפל לתוך האור.
יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא.
מילים
- גויל - אבנים לא מסותתות
The Sages said: Not even a few days passed before Rabbi Yosei ben Kisma died of his illness, and all of the Roman notables went to bury him, and they eulogized him with a great eulogy. And upon their return, they found Rabbi Ḥanina ben Teradyon, who was sitting and engaging in Torah study and convening assemblies in public, with a Torah scroll placed in his lap. They brought him to be sentenced, and wrapped him in the Torah scroll, and encircled him with bundles of branches, and they set fire to it. And they brought tufts of wool and soaked them in water, and placed them on his heart, so that his soul should not leave his body quickly, but he would die slowly and painfully. His daughter said to him: Father, must I see you like this? Rabbi Ḥanina ben Teradyon said to her: If I alone were being burned, it would be difficult for me, but now that I am burning along with a Torah scroll, He who will seek retribution for the insult accorded to the Torah scroll will also seek retribution for the insult accorded to me. His students said to him: Our teacher, what do you see? Rabbi Ḥanina ben Teradyon said to them: I see the parchment burning, but its letters are flying to the heavens. They said to him: You too should open your mouth and the fire will enter you, and you will die quickly. Rabbi Ḥanina ben Teradyon said to them: It is preferable that He who gave me my soul should take it away, and one should not harm oneself to speed his death. The executioner [kaltzatoniri] said to him: My teacher, if I increase the flame and take off the tufts of wool from your heart, so that you will die sooner and suffer less, will you bring me to the life of the World-to-Come? Rabbi Ḥanina ben Teradyon said to the executioner: Yes. The executioner said: Take an oath for me, that what you say is true. Rabbi Ḥanina ben Teradyon took the oath for him, and the executioner immediately increased the flame and took off the tufts of wool from his heart, causing his soul to leave his body quickly. The executioner too leaped and fell into the fire and died. A Divine Voice emerged and said: Rabbi Ḥanina ben Teradyon and the executioner are destined for the life of the World-to-Come. Upon hearing this, Rabbi Yehuda HaNasi wept and said: There is one who acquires his share in the World-to-Come in one moment, such as the executioner, and there is one who acquires his share in the World-to-Come only after many years of toil, such as Rabbi Ḥanina ben Teradyon.
אליעזר קשתיאל,בכל לבבך-צהר למידותיו של רסן רועי קליין,עמ' קפ"ה
רועי קליין
בא' באב התשס"ו 26 ליולי 2006 נפל רס"ן רועי קליין בקרב עקוב מדם שנערך בעיירה בינת ג'בל שבדרום לבנון יחד עם עוד 7 מחייליו. רועי קליין, סמג"ד גדוד 51 של גולני נפל על קידוש השם עת זינק על רימון יד כדי להגן בגופו על חייליו תוך קריאת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". במעשה גבורתו זה הציל את חייליו. ועל כך הוענק לו עיטור העוז.השאיר אחריו אישה ושני ילדים קטנים.
רועי קליין
בא' באב התשס"ו 26 ליולי 2006 נפל רס"ן רועי קליין בקרב עקוב מדם שנערך בעיירה בינת ג'בל שבדרום לבנון יחד עם עוד 7 מחייליו. רועי קליין, סמג"ד גדוד 51 של גולני נפל על קידוש השם עת זינק על רימון יד כדי להגן בגופו על חייליו תוך קריאת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". במעשה גבורתו זה הציל את חייליו. ועל כך הוענק לו עיטור העוז.השאיר אחריו אישה ושני ילדים קטנים.
חנוך לוין - מערכונים ופזמונים 1 - מה איכפת לציפור. ספרי סימן קריאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 233
אברהם: בני יצחק, אתה יודע מה אני הולך לעשות לך עכשיו?
יצחק: כן אבא, אתה הולך לשחוט אותי.
אברהם: אלוהים ציווה עלי.
יצחק: אין לי טענות אליך, אבא, אם אתה צריך לשחוט אז תשחט.
אברהם: צריך לשחוט, אני חושש, שאין ברירה.
יצחק: אני מבין. אתה לא צריך להקשות על עצמך, פשוט קום ותניף עלי את הסכין.
אברהם: אני עושה את זה רק בתור שליח של אלוהים.
יצחק: בטח שבתור שליח, אבא. קום לך בתור שליח ותניף את הסכין בתור שליח על בנך יחידך אשר אהבת.
אברהם: יפה מאוד, יצחק. תכביד על אביך המסכן, תעשה לו מצב רוח, כאילו שלא מספיק לו גם ככה.
יצחק: מי מכביד, אבא, קום לך בשקט וחסל בתנועה אבהית אחת את בנך האומלל.
אברהם: אני יודע, הכי קל זה להאשים אותי. אין דבר, תאשים את אביך הגלמוד.
יצחק: מה פתאום להאשים, הרי אתה רק שליח של אלוהים, לא? וכשאלוהים אומר לך לשחוט את הבן שלך כמו כלב אתה מוכרח לרוץ ולשחוט.
אברהם: יופי, יופי, זה באמת מה שמגיע לי בגילי. תטיל עלי את כל האשמה אם זה נוח לך, עלי, על האבא הזקן והשבור שלך שמוכרח בגילו לטפס איתך על הר, לעקוד אותך למזבח, לשחוט אותך, ואחר-כך עוד לספר את הכל לאמא. אתה חושב שאין לי מה לעשות בגילי?
יצחק: אני פשוט מבין אותך, אבא, אני באמת לא מתלונן, אומרים לך לשחוט אותי, לנתק במו ידיך את המשך השושלת שלך, לשטוף את הידיים שלך בדם עצמך אני מוכן, בבקשה, תשחט, אבא, תשחט.
אברהם: ככה, בן יקר, משחקים ברגשות של אבא שעוד מעט יהיה אב שכול. שבור, שבור לי את הלב, בן מחונך שנותן כבוד להורים, הסתכל אלי בעיניים הגדולות שלך, בן חביב, וקצר לאביך הישיש והנתון בצבת הגזירה את השנה-שנתיים האחרונות שעוד נשארו לו לחיות אחריך.
יצחק: אני לא מבין אותך, אבא, אתה רואה שמצידי זה בסדר. אם אתה מוכן לרצוח בדם קר אותי, את בן-הזקונים שלך, את ילד שעשועיך שקיבלת בדרך נס בגיל 90, את הנחמה היחידה שלך בחיים, אם אתה מוכן אז אני האדם שאגיד לך "לא"? אומרים לך לשחוט, אבא, אז קפוץ על הרגלים ושחט, ושלא יהיו לך חלילה שום נקיפות מצפון. כי מה בסך-הכל קורה פה? שוחטים ילד. עסק גדול לשחוט ילד קטן וחלש? ומה זה בכלל לשחוט ילד, מה זה כבר ילד? בייחוד כשהשוחט הוא אביו, והוא שוחט מוסמך ונוסף לכך רק שליח?! קום ותקע לך את להב המאכלת בבשר הצעיר שלי, אבא'לה, ותבתק לי את הגרון עד שהדם יפרוץ ויותז החוצה לאדמה כמו דם של פרה. תעשה ממני פרה, אבא'לה, וכשהעיניים שלי ייפקחו לרווחה וכמעט ייצאו מחוריהן והלשון שלי תהיה כחולה ותשתרבב החוצה עם הצעקה המרוסקת האחרונה שלי אז, אבא'לה, תסובב את המאכלת בתוך הצוואר שלי בזמן שאני, דם מדמך ועצם מעצמותיך, מקרטע ברגליים על המזבח ומפרפר פרפורי גסיסה אחרונים. נו, אבא'לה, אמרו לך לשחוט תשחט.
אברהם: כן כן, ככה זה. מה אפשר לעשות, נולדתי להיות קורבן. אני קורבן. מה הגמול שאתה מקבל אחרי כל החיים והנשמה שאתה משקיע בבנים שלך? יריקה בפרצוף. למה לא לרקוד לי על המצפון אם אפשר? למה לא להוריד אותי ביגון שאולה כשאני מנסה בסך-הכל למלא את מה שנגזר עלי מהשמים? למה לא, בעצם? אדם זקן, תשוש, עם רגל אחת באדמה. אז אולי, יצחק'לה, בן נאמן, אולי בכלל תקום לי פתאום מן המזבח ותברח? אולי תיתן לי לרוץ אחריך עם הברכיים הכושלות שלי?! או אולי גם תחטוף לי את הסכין, אה?! למה לא?! אולי תיקח את הסכין ותשחט אותי?! תשחט, תשחט את אביך החלוש, זהו בדיוק מה שמגיע לי.
יצחק: תשחט אתה, אבא'לה רחום וחנון, תשחט אותי, אבא'לה צדיק.
אברהם: הרוג את אביך, שודד! הרוג אותו!
יצחק: תשחט, אבא'לה למופת, אבא'לה עם לב יהודי חם, תשחט!
אברהם: תקבור את אביך היחיד מנוול!
יצחק: תחתוך, טאטע'ניו, תחתוך ותביא את הבשר למאמע'ניו!
אברהם: רוצח!
לשכב!
יצחק: קול! קול! אני שומע קול!
אברהם :מה פתאום קול? לשכב!
יצחק: קול מן השמים!
אברהם: מה פתאום קול מן השמים?! לשכב!
יצחק: אני לא יודע. הוא אמר "אל תשלח ידך אל הנער".
אברהם: אני לא שמעתי כלום.
יצחק: אתה כבר מזמן לא שומע טוב. הנה הוא חוזר פעם שנייה, "אל תשלח ידך אל הנער", לא שמעת?
אברהם: לא,
יצחק: אני נשבע לך... "אל תשלח ידך אל הנער"
אבא, אני נשבע לך ששמעתי קול מן השמים.
אברהם: [אחרי שהות-מה] נו, אם שמעת כנראה ששמעת. אני כמו שאמרת, קצת חירש.
יצחק: מאה אחוז, אתה יודע שמצידי הייתי מוכן, אבל קול זה קול. [פאוזה] ראית בעצמך שמבחינתי הייתי בסדר. [פאוזה] שנינו היינו בסדר. [פאוזה] אנחנו מצידנו היינו בסדר, לא, אבא? [פאוזה] לא היינו בסדר? [פאוזה] הכל נגמר טוב, אבא, למה אתה עצוב?
אברהם: אני חושב מה יהיה אם אבות אחרים יצטרכו לשחוט את הבנים שלהם, מה יציל אותם?
יצחק: תמיד יכול לבוא קול מן השמים.
אברהם: [בהשלמה] נו, אם אתה אומר.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
אברהם: בני יצחק, אתה יודע מה אני הולך לעשות לך עכשיו?
יצחק: כן אבא, אתה הולך לשחוט אותי.
אברהם: אלוהים ציווה עלי.
יצחק: אין לי טענות אליך, אבא, אם אתה צריך לשחוט אז תשחט.
אברהם: צריך לשחוט, אני חושש, שאין ברירה.
יצחק: אני מבין. אתה לא צריך להקשות על עצמך, פשוט קום ותניף עלי את הסכין.
אברהם: אני עושה את זה רק בתור שליח של אלוהים.
יצחק: בטח שבתור שליח, אבא. קום לך בתור שליח ותניף את הסכין בתור שליח על בנך יחידך אשר אהבת.
אברהם: יפה מאוד, יצחק. תכביד על אביך המסכן, תעשה לו מצב רוח, כאילו שלא מספיק לו גם ככה.
יצחק: מי מכביד, אבא, קום לך בשקט וחסל בתנועה אבהית אחת את בנך האומלל.
אברהם: אני יודע, הכי קל זה להאשים אותי. אין דבר, תאשים את אביך הגלמוד.
יצחק: מה פתאום להאשים, הרי אתה רק שליח של אלוהים, לא? וכשאלוהים אומר לך לשחוט את הבן שלך כמו כלב אתה מוכרח לרוץ ולשחוט.
אברהם: יופי, יופי, זה באמת מה שמגיע לי בגילי. תטיל עלי את כל האשמה אם זה נוח לך, עלי, על האבא הזקן והשבור שלך שמוכרח בגילו לטפס איתך על הר, לעקוד אותך למזבח, לשחוט אותך, ואחר-כך עוד לספר את הכל לאמא. אתה חושב שאין לי מה לעשות בגילי?
יצחק: אני פשוט מבין אותך, אבא, אני באמת לא מתלונן, אומרים לך לשחוט אותי, לנתק במו ידיך את המשך השושלת שלך, לשטוף את הידיים שלך בדם עצמך אני מוכן, בבקשה, תשחט, אבא, תשחט.
אברהם: ככה, בן יקר, משחקים ברגשות של אבא שעוד מעט יהיה אב שכול. שבור, שבור לי את הלב, בן מחונך שנותן כבוד להורים, הסתכל אלי בעיניים הגדולות שלך, בן חביב, וקצר לאביך הישיש והנתון בצבת הגזירה את השנה-שנתיים האחרונות שעוד נשארו לו לחיות אחריך.
יצחק: אני לא מבין אותך, אבא, אתה רואה שמצידי זה בסדר. אם אתה מוכן לרצוח בדם קר אותי, את בן-הזקונים שלך, את ילד שעשועיך שקיבלת בדרך נס בגיל 90, את הנחמה היחידה שלך בחיים, אם אתה מוכן אז אני האדם שאגיד לך "לא"? אומרים לך לשחוט, אבא, אז קפוץ על הרגלים ושחט, ושלא יהיו לך חלילה שום נקיפות מצפון. כי מה בסך-הכל קורה פה? שוחטים ילד. עסק גדול לשחוט ילד קטן וחלש? ומה זה בכלל לשחוט ילד, מה זה כבר ילד? בייחוד כשהשוחט הוא אביו, והוא שוחט מוסמך ונוסף לכך רק שליח?! קום ותקע לך את להב המאכלת בבשר הצעיר שלי, אבא'לה, ותבתק לי את הגרון עד שהדם יפרוץ ויותז החוצה לאדמה כמו דם של פרה. תעשה ממני פרה, אבא'לה, וכשהעיניים שלי ייפקחו לרווחה וכמעט ייצאו מחוריהן והלשון שלי תהיה כחולה ותשתרבב החוצה עם הצעקה המרוסקת האחרונה שלי אז, אבא'לה, תסובב את המאכלת בתוך הצוואר שלי בזמן שאני, דם מדמך ועצם מעצמותיך, מקרטע ברגליים על המזבח ומפרפר פרפורי גסיסה אחרונים. נו, אבא'לה, אמרו לך לשחוט תשחט.
אברהם: כן כן, ככה זה. מה אפשר לעשות, נולדתי להיות קורבן. אני קורבן. מה הגמול שאתה מקבל אחרי כל החיים והנשמה שאתה משקיע בבנים שלך? יריקה בפרצוף. למה לא לרקוד לי על המצפון אם אפשר? למה לא להוריד אותי ביגון שאולה כשאני מנסה בסך-הכל למלא את מה שנגזר עלי מהשמים? למה לא, בעצם? אדם זקן, תשוש, עם רגל אחת באדמה. אז אולי, יצחק'לה, בן נאמן, אולי בכלל תקום לי פתאום מן המזבח ותברח? אולי תיתן לי לרוץ אחריך עם הברכיים הכושלות שלי?! או אולי גם תחטוף לי את הסכין, אה?! למה לא?! אולי תיקח את הסכין ותשחט אותי?! תשחט, תשחט את אביך החלוש, זהו בדיוק מה שמגיע לי.
יצחק: תשחט אתה, אבא'לה רחום וחנון, תשחט אותי, אבא'לה צדיק.
אברהם: הרוג את אביך, שודד! הרוג אותו!
יצחק: תשחט, אבא'לה למופת, אבא'לה עם לב יהודי חם, תשחט!
אברהם: תקבור את אביך היחיד מנוול!
יצחק: תחתוך, טאטע'ניו, תחתוך ותביא את הבשר למאמע'ניו!
אברהם: רוצח!
לשכב!
יצחק: קול! קול! אני שומע קול!
אברהם :מה פתאום קול? לשכב!
יצחק: קול מן השמים!
אברהם: מה פתאום קול מן השמים?! לשכב!
יצחק: אני לא יודע. הוא אמר "אל תשלח ידך אל הנער".
אברהם: אני לא שמעתי כלום.
יצחק: אתה כבר מזמן לא שומע טוב. הנה הוא חוזר פעם שנייה, "אל תשלח ידך אל הנער", לא שמעת?
אברהם: לא,
יצחק: אני נשבע לך... "אל תשלח ידך אל הנער"
אבא, אני נשבע לך ששמעתי קול מן השמים.
אברהם: [אחרי שהות-מה] נו, אם שמעת כנראה ששמעת. אני כמו שאמרת, קצת חירש.
יצחק: מאה אחוז, אתה יודע שמצידי הייתי מוכן, אבל קול זה קול. [פאוזה] ראית בעצמך שמבחינתי הייתי בסדר. [פאוזה] שנינו היינו בסדר. [פאוזה] אנחנו מצידנו היינו בסדר, לא, אבא? [פאוזה] לא היינו בסדר? [פאוזה] הכל נגמר טוב, אבא, למה אתה עצוב?
אברהם: אני חושב מה יהיה אם אבות אחרים יצטרכו לשחוט את הבנים שלהם, מה יציל אותם?
יצחק: תמיד יכול לבוא קול מן השמים.
אברהם: [בהשלמה] נו, אם אתה אומר.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il