עצם ועצמאות - לימוד ליום העצמאות
הדף מאת: מנחי אלול / בית מדרש אלול
המילה 'עצמאות' אינה מופיעה במקורות היהודיים הקלסיים (מקרא, תלמוד או המקורות ההלכתיים). היא תוצר של הספרות העברית החדשה ומבוססת על השורש עצ"מ. מדוע בחרו הסופרים העבריים המודרניים שורש זה דווקא כדי לבטא את רעיון העצמאות? האם רעיון זה קיים בתרבות היהודית גם ללא המילה המציינת אותו? דף לימוד זה מציע עיון במילה 'עצמאות' ובמשמעותה במקורות היהודיים ובחיינו.
עצמאות – שורש המילה
דיון
לפניכם כמה דוגמאות מקראיות שבהן מופיע השורש עצ"מ בהקשרים ומשמעויות שונות.
  • מה הן המשמעויות השונות שבהן מופיע השורש? אילו דוגמאות קרובות יותר למשמעות המילה המודרנית 'עצמאות'?
  • מהו הקטע המגלם בצורה השלמה ביותר את משמעות המילה 'עצמאות'?
  • מה הקשר בין 'עצם' ל'עצמאות'?
כא. וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה כב. וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ אֶל-הָאָדָם כג. וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת:
And the LORD God caused a deep sleep to fall upon the man, and he slept; and He took one of his ribs, and closed up the place with flesh instead thereof. And the rib, which the LORD God had taken from the man, made He a woman, and brought her unto the man. And the man said: ‘This is now bone of my bones, and flesh of my flesh; she shall be called Woman, because she was taken out of Man.’
וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ : רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה : יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן : דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר : וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם : וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא : וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם.
NOW THESE are the names of the sons of Israel, who came into Egypt with Jacob; every man came with his household: Reuben, Simeon, Levi, and Judah; Issachar, Zebulun, and Benjamin; Dan and Naphtali, Gad and Asher. And all the souls that came out of the loins of Jacob were seventy souls; and Joseph was in Egypt already. And Joseph died, and all his brethren, and all that generation. And the children of Israel were fruitful, and increased abundantly, and multiplied, and waxed exceeding mighty; and the land was filled with them.
וַיַּעַל מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל : וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר : וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ, אֶת-הָאֱלֹהִים, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.
Then went up Moses, and Aaron, Nadab, and Abihu, and seventy of the elders of Israel; and they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness. And upon the nobles of the children of Israel He laid not His hand; and they beheld God, and did eat and drink.
הָיְתָה עָלַי, יַד-ה', וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה', וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת : וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד : וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וָאֹמַר, אֲדֹנָי ה' אַתָּה יָדָעְתָּ : וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא עַל-הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר-ה' : כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה', לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה:
הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם, רוּחַ וִחְיִיתֶם : וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם;...

וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ : לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.
The hand of the LORD was upon me, and the LORD carried me out in a spirit, and set me down in the midst of the valley, and it was full of bones; and He caused me to pass by them round about, and, behold, there were very many in the open valley; and, lo, they were very dry. And He said unto me: ‘Son of man, can these bones live?’ And I answered: ‘O Lord GOD, Thou knowest.’ Then He said unto me: ‘Prophesy over these bones, and say unto them: O ye dry bones, hear the word of the LORD: Thus saith the Lord GOD unto these bones: Behold, I will cause breath to enter into you, and ye shall live. And I will lay sinews upon you, and will bring up flesh upon you, and cover you with skin, and put breath in you, and ye shall live; and ye shall know that I am the LORD.’ So I prophesied as I was commanded; and as I prophesied, there was a noise, and behold a commotion, and the bones came together, bone to its bone. And I beheld, and, lo, there were sinews upon them, and flesh came up, and skin covered them above; but there was no breath in them. Then said He unto me: ‘Prophesy unto the breath, prophesy, son of man, and say to the breath: Thus saith the Lord GOD: Come from the four winds, O breath, and breathe upon these slain, that they may live.’ So I prophesied as He commanded me, and the breath came into them, and they lived, and stood up upon their feet, an exceeding great host. Then He said unto me: ‘Son of man, these bones are the whole house of Israel; behold, they say: Our bones are dried up, and our hope is lost; we are clean cut off. Therefore prophesy, and say unto them: Thus saith the Lord GOD: Behold, I will open your graves, and cause you to come up out of your graves, O My people; and I will bring you into the land of Israel.
מה בין חופש לעצמאות?
רבי יהודה הלוי, עבדי הזמן
עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם - /
עַבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:
עַל כֵּן בְּבַקֵּשׁ כָּל אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ /
"חֶלְקִי אֲדֹנָי!" אֳמְרָה נַפְשִי.
נפתלי הרץ אימבר, התקווה
עוד לא אבדה תקוותנו,
התקווה בת שנות אלפיים,
להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון ירושלים.
דיון
  • שימו לב לקשר בין 'אבדה תקוותנו' מיחזקאל לבין המנון 'התקוה'.
  • בחנו את השימוש במילה 'חופשי' ב'התקוה' ואצל ר' יהודה הלוי. האם הייתם מחליפים את המילה 'חופשי' במילה 'עצמאי' בשני מקורות אלה?
האם לעצמאות יש משמעות דתית?
רציתי לשאול אותך פרו"פ ליבוביץ... מכתבים אל ישעיהו ליבוביץ וממנו, הוצאת כתר, ע"מ 39-40. 1999.
ב"ה לכב' פרופ' ליבוביץ הנכבד! אמש נוכחתי בהרצאתך על הנושא "יום השואה והגבורה" בפקולטה לחקלאות ברחובות.
נהניתי מאד מן ההרצאה, אך ברצוני להבהיר נקודה שלא הבנתי כראוי... אני ... מבינה מדוע בתנאים מסוימים הופכת המלחמה של עם ישראל ל"מלחמת מצוה", כיון שמלחמה אינה אידיאל ביהדות, אלא "רע הכרחי". המלחמה מוגדרת לפעמים כ"מלחמת מצוה", למשל, מלחמת השחרור שלנו. אפשר להגדירה כמלחמת מצווה: יש לה מטרה אחת ויחידה להציל את הקיום הפיזי והרוחני של העם היהודי שהיה נראה בזמנו כעומד להיכחד. ודווקא, ואלי רק, במלחמת מצוה יש משמעות לגבורה לוחמת...

.
בברכה,
ח'.

נ.ב אם אין הדבר לטורח רב די, אודה על תשובתך.
רציתי לשאול אותך פרו"פ ליבוביץ... מכתבים אל ישעיהו ליבוביץ וממנו, הוצאת כתר, ע"מ 39-40. 1999.
כ"ז לעומר תשל"ט 9.5.79 לח' שלום,

מכתבך הנאה הסב לי קורת-רוח רבה, וברצון אשיב על הערותיך והשגותיך...
אין אני מקבל את מושג "מלחמת-מצוה" שלך. רק מלחמה לשם שמים היא בגדר מלחמת-מצוה: מלחמה שהתורה מצוה עליה בפירוש (כגון מלחמת יהושע בן נון) או מלחמה שיהודים לוחמים למען התורה (כגון מלחמת החשמונאים). מלחמת השחרור שלנו לא היתה מלחמה לשם שמים: היא לא היתה מלחמה למען התורה, ומטרתה אף לא היתה "להציל את היקום הפיסי והרוחני של העם היהודי" (כלשונך). היא היתה מלחמה למען העצמאות הלאומית-מדינית של העם היהודי בארצו. הרצון לעצמאות לאומית-מדינית הוא רצון טבעי וכשר של כל עם, אולם הוא איננו דבר שבקדושה ואין לו משמעות אמונית-דתית.
בברכה,
י.ל
עצמאות והעצמה
דיון
מקורן של שתי המילים 'עצמאות' ו'העצמה' הוא בשורש עצ"מ. בחנו את היחס בין שני מושגים אלה בשני הקטעים הבאים:
שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: מעלה גדולה שאין למעלה ממנה - זה המחזיק בידי ישראל שמךְ, ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה עימו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לברייות ולא ישאל; ועל זה נאמר "והחזקת בו, גר ותושב וחי עימך" (ויקרא כה,לה ), כלומר החזֵק בו שלא ייפול ויצטרך. פחות מזה - הנותן צדקה לעניים, ולא ידע למי נתן, ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצוה לשמה:

מושגים
  • משנה תורה - רמב"ם החל לכתוב את "משנה תורה" בשנת 1177, ועסק בכתיבתו עשר שנים. על הצורך בכתיבתו כותב הרמב"ם בהקדמה לספרו: ..."לפיכך קראתי את שם חיבור זה 'משנה תורה', לפי שאדם קורא בתורה בכתב תחילה, ואח"כ קורא בזה- ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם"
There are eight levels of tzedakah, each one greater than the other. The greatest level, higher than all the rest, is to fortify a fellow Jew and give him a gift, a loan, form with him a partnership, or find work for him, until he is strong enough so that he does not need to ask others [for sustenance]. Of this it is said, (Lev. 25:35) [If your kinsman, being in straits, comes under your authority,] and you hold him as though a resident alien, let him live by your side. That is as if to say, "Hold him up," so that he will not fall and be in need.186See Babylonian Talmud Shabbat 63a. One level lower than this is one who gives tzedakah to the poor and does not know to whom he gives, and the poor person does not know from whom he receives.187Maimonides holds the anonymity of both giver and receiver of great importance, but he does not require anonymity at the highest level of giving. This is perhaps because the highest level of giving addresses the source of poverty whereas giving something to a beggar only alleviates a person's temporary need. Preventing poverty is therefore of such importance that anonymity becomes secondary in that instance. This is purely a mitzvah for its own sake, such as the Chamber of Secrets in the Holy Temple, for there the righteous would give in secret [and leave], and the poor, of good background, would sustain themselves from it in secret. Very close to this is one who gives to the kupah of tzedakah, but one should not contribute to the kupah of tzedakah unless one is certain that the one who counts it is trustworthy and wise and behaves competently, as was Rabbi Chanania ben Teradion.188See Babylonian Talmud Bava Batra 10b and Avodah Zarah 17b. Rabbi Chanania ben Teradion had a reputation for competence and honesty, so he dealt with the collection and distribution of charity funds. He was later tortured and executed by the Romans.
Judith Plaskow, "Standing Again at Sinai: Jewish Memory from a Feminist Perspective," Tikkun, Vol. 1, No. 2, p. 28. (תרגום חופשי לעברית- חפציבה כהן-מונטגיו)
נראה שאין פסוק מטריד בתורה לפמניסטיות יותר מאשר אזהרת משה לעם בשמות פרק יט פסוק טו': "ַיֹּאמֶר אֶל-הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל-תִּגְּשׁוּ אֶל-אִשָּׁה". כי הנה ממש ברגע שבו עם ישראל עומד בהר סיני, מוכן להכנס לברית - לא הברית עם האבות האינדיבידאוליים, אלא יש להניח עם העם כולו - משה פונה לקהילה רק כגברים. העיניין הספציפי הוא טומאה.... אבל משה לא אומר "גברים ונשים לא יתקרבו זה לזו" . ברגע מרכזי בהיסטוריה היהודית נשים הן בלתי נראות. החווייה שלהן לא עיניינה את המספר ולא עיצבה את הטקסט. פסוק זה ביסס דפוס שחזר על עצמו שוב ושוב... הוא הונצח במסורת המאוחרת שבחקיקה או בפרשנות שלה תופשת נשים כמושא לדאגה וחקיקה, אך רק לעיתים רחוקות רואה בהן כמעצבות של המסורת ודמויות פועלות בחייהן שלהן... מצד אחד, נשים יכולות לבחור לקבל את ההעדר שלנו מסיני, ובמקרה כזה לאפשר לטקסט הגברי להגדיר אותנו ואת מערכת היחסים שלנו עם המסורת. מצד שני, אנו יכולות לעמוד על הקרקע של החוויה שלנו, על הוודאות של

חברותנו בעמנו שלנו. לעשות זאת נאלץ לזכור ולחבר מחדש את ההיסטוריה שלה. זה לעבור מכעס על המסורת, דרך כעס אל העצמה. זה להתחיל את המסע לקראת יצירתה של היהדות הפמיניסטית ...