נחיה ולא נמות: שאלות של חיים וזהות
הדף מאת: חגית ברטוב
אלמוג בהר, "אנא מן אל יהוד", "הארץ" 22.4.05
הורי עמדו עיקשים מולי ומול פני המגיפה זוכרים בכמה שנים של מאמץ קנו להם את מבטאם הנקי, והחלו רומזים לי נחרצות לחדול, מזכירים לי את תוכניותיי ללמוד. והיו מבקשים מאוד מה יכולתי לעשות, איך אוכל לכסות על געגועי וגעגועי פתאום בתוך הקול הזה שהוא כל כך זר לי, ואני מצר ומצטער כי הוא יוצא ממני, אבל גם לא יכול ככה, ככה סתם ברגע אחד לעצור אותו כי אין בו מחסום מתוכו ואין בו מעצור. אם תמשיך את הדיבור הזה הנמשך ממך תרחק מן המלגות, אמר אבי וצדק מאוד מאוד, אם לא תשוב אל דיבורנו הפשוט מה יהיה עליך, אמרה אמי וצדקה מאוד מאוד, בכל ראיונותיי היו כל הפרופסורים והפרופסוריות תמהים מאוד על מבטאי, מבקשים למצוא בי דיבור אחר, אוניברסיטאי יותר, אקדמאי יותר, חרף שהיו המילים כמעט אותן מילים, אולי מעט יותר שבורות. איך תמשיך אם תדבר כך, אמרו ביקשו מאוד מה יכולתי לעשות, והם דואגים מאוד את עתידי, ולא שלוות לבי החרבה, ולא אבני לבי השבורות, ולא פינות לבי המחודדות, לא יכלו לעזור להעביר ממני את הגזירה... והיה סבי מדבר אלי, שואל אותי בקולי האם יש סוף לסיפור הזה, ומה היסטוריה זו שלי מתערבת בשלך, איך באתי להפר חייך, אני דור מדבר ואיך אתה קם לחדש אותי, אתה הדור חיכינו אותו שלא יהיה מבדיל בין עברו לעבר מוריו, כי כבר כאב מאוד עברנו, ונשארתי במדבר למאכל עופות דורסים בשבילך, כדי שלא תזכור אותי, שלא תהיה כואב כמונו...

© כל הזכויות שמורות למחברים
www.haaretz.co.il


מושגים
  • אלמוג בהר - משורר ומבקר ספרות. "אנא מן אל-יהוד", סיפור קצר של בהר, זכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" לשנת 2005. הסיפור עוסק בצעיר ישראלי יהודי ממוצא עיראקי המתחיל לדבר במבטא הערבי של סבו, ובמהפכה תרבותית שחלה בעקבות כך בחברה בישראל. הסיפור זכה להדים רבים בארץ ובעולם.
מואיז (משה) בן הראש: 'זהות ... זיהוי, זהה IDENTITY', בתוך האתר האישי של מואיז בן הראש: http://www.notes.co.il/benarroch/8247.asp
בעיית הזהות מעסיקה אותי מזה זמן רב [...]. יום אחד עמדתי מול המילה וראיתי בה את המילה זהה, זהות, תעודת זהות, מנסה לעשותך לא דומה, לא קרוב, אלא זהה לאיש השני ברחוב. גם בכל השפות שאני מכיר, המילים אידנטיטי, אידנטידד, אידנטיטה, כולן מדברות על זהות בין האנשים. והרי מה יכול להיות מפחיד יותר מאשר להיות זהה לאיש שזר לך. הזדהות היא מילה מספיק קשה, אבל זהות זה כבר מעבר לכוחותיי [...] לכן אני מעדיף לדבר על המילה שייכות, אולי היה צריך תעודת שייכות. [...]
אני מוצא את עצמי בפני חברה שמנסה בכל כוחה לקטלג אותי, אתה מזרחי, אתה ספרדי, אתה מרוקאי, אבל יכול באותו יום אני דווקא אמריקאי יותר מכל דבר אחר [...] אבל אז אני מגלה שאני לא רק שייך לקבוצות שאני בוחר, אלא שיש קבוצות שבוחרים לגבי.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il


מושגים
  • מואיז (משה) בן הראש - סופר, משורר ומתרגם. נולד ב-1959 בתטואן אשר במרוקו, ועלה לארץ בגיל 13. פרסם עשרות ספרי פרוזה ושירה בעברית, באנגלית ובספרדית (שפת אמו). בנוסף תרגם יצירות שירה ופרוזה. בן הראש עוסק רבות בזיקה שבין עולי מרוקו לחברה הישראלית.
צ'רלס טיילור_אוסף ציטוטים על זהות
  • "הייחוד האנושי מתבטא בדיאלוג ולא במונולוג" (Charles Taylor, The Ethics of Authenticity, 1991, pp. 33-34 )
  • "זהותי העצמית תלויה ביחסים הדיאלוגיים שלי עם אחרים משמעותיים" (Charles Taylor, `Politics of Recognition`, in Amy Guttman (ed.), Multiculturalism , 1994, p.34)
  • "אין אנו לומדים, סתם כך, עוד שפות בעזרת הדיאלוג, ואז ממשיכים הלאה ומשתמשים במה שלמדנו למטרותינו. אנחנו, כמובן, מעוניינים להעשיר את דעתנו.... אך לא זה העניין המרכזי. העניין המרכזי הוא הגדרת זהותנו העצמית. אנחנו מגדירים את זהותנו תמיד בדיאלוג עם, ולפעמים במאבק נגד, הדברים שאחרים משמעותיים רואים בנו. העיצוב הדיאלוגי נמשך כל עוד אנו חיים" (שם, עמ' 33-32 ).
מושגים
  • צ'רלס טיילור - (1931, קנדה). הוגה דעות, פעיל חברתי ופילוסוף בתחום מדע המדינה. הוא קורא ליצור פרשנות באמצעות דיאלוג, ולהימנע מ'תודעה מונולוגית'(monological consciousness) . משויך לזרם הקהילתני (Communitarianism).
  • דיאלקטיקה - מתודה פילוסופית להבניית עמדה, מחשבה ואף זהות, באמצעות הצבת עמדה מסוימת (תזה) ועמדה מנוגדת לה (אנטיתזה). מתודה זו התפרסמה כבר בימי יוון העתיקה בכתביו של אפלטון, שבהם עשה סוקרטס שימוש בדיאלקטיקה כדי להציג את משנתו.
  • אחר משמעותי - (significant other), מונח במדעי החברה המתאר את הסביבה האנושית הקרובה או המשפיעה ביותר על האינדיבידואל. האחרים המשמעותיים יכולים להיות לדוגמה - ההורים, המשפחה הקרובה, בני הזוג, חברים קרובים וכיוצא בזה.

רב הונא אמר, בשם בר קפרא: בזכות ארבעה דברים נגאלו בני ישראל ממצרים:
שלא שינו את שמם,
ולא שינו את לשונם,
ולא אמרו לשון הרע,
ולא נמצא בהם אחד שהתנהג באופן לא צנוע.
לא שינו את שמם, כלומר, ראובן ושמעון – היו, ראובן ושמעון – נשארו. ולא היו קוראים לראובן – רופוס ולשמעון – לוליני ולבנימין – אלכסנדר...
Rabbi Hun stated in the name of Bar Kappara: Israel were redeemed from Egypt on account of four things; because they did not change their names, they did not change their language, they did not go tale-bearing, and none of them was found to have been immoral. 'They did not change their name', having gone down as Reuben and Simeon, and having come up as Reuben and Simeon. They did not call Reuben 'Rufus' nor Judah 'Leon', nor Joseph 'Lestes', nor Benjamin 'Alexander'. 'They did not change their language', as may be inferred from the fact that it is written elsewhere, 'And there came one that had escaped, and told Abram the Hebrew' (Genesis 14:13), while here it is written, 'The God of the Hebrews has met with us' (Exodus 15:3), and it is written 'It is my mouth that speaks unto you' (Genesis 45:12), which means that he spoke in Hebrew.
אלי עמיר, תרנגול כפרות, הוצאת עם עובד, 1983, עמ' 42-40
"מי זה עבד אל עזיז?" שאל עופר המנחה כשקרא את שמותינו מהרשימה שבידיו. "אני", אמר בן הרב. "מעתה ואילך שמך אבנר. פוזיה... את?" "אני", ענתה הצנומה. "מהיום, אילנה!" פסק עופר. "אתה ג'מיל? מעכשיו שמך יורם". "יורם, יורם" קרא ג'מיל בהתפעלות, כאילו זכה בבגד חדש. "נורי"."אני", אמרתי. "נמרוד", פסק עופר. "נורי", התעקשתי. "נמרוד", חזר עופר, מתעלם מדבריי. "נורי!" הוספתי להתעקש. "נדבר על זה אחר כך".
מילים ולחן: קובי אוז, טיפקס – כל הלהיטים, 2003, הד ארצי
איזה עולם / קובי אוז
איזה עולם איזה עולם
משעמם לי בן אדם
אני נרדם אני נרדם קולי נדם משועמם

מי אני?
מה אני בכלל
למה לטפס על ההרים כי הם שם?
הנה אני
מחפש בכל פינה שאל אותי נזיר מההימלאיה מי אתה?
סוג של טפיל אולי
כנימת עלים סוג של תולעת משי
אבל נראה כמו ההורים
שלי
שאוהבים אותי
ועושים לי יומולדת כל שנה.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il