הדף מאת: אפרת שפירא-רוזנברג
יהושע, המנהיג השני של עם ישראל, קבל את מנהיגותו בירושה ממשה, ובמהלך חייו ממשיך את קו מנהיגותו. האם יש ליהושע ייחודיות מנהיגותית משל עצמו, או שהוא מהווה המשך ישיר והעתק חיוור של משה? נבקש לבחון את דמותו של יהושע כפי שמופיע במקרא, בספרות חז"ל ובעולם היצירה המודרנית
ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו והעמדת אתו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וציוותה אתו לעיניהם ונתתה מהודך עליו למען יראו כל עדת בני ישראל
הסברים
הסברים
- רש"י:
ולא כל הודך, נמצינו למדים- פני משה כחמה, פני יהושע כלבנה
And the LORD said unto Moses: ‘Take thee Joshua the son of Nun, a man in whom is spirit, and lay thy hand upon him; and set him before Eleazar the priest, and before all the congregation; and give him a charge in their sight. And thou shalt put of thy honour upon him, that all the congregation of the children of Israel may hearken.
דיון
על פי פרשנות זו, מה היחס בין משה ליהושע?
האם יש כאן אמירה ערכית, שיפוטית או נייטרלית?
על פי פרשנות זו, מה היחס בין משה ליהושע?
האם יש כאן אמירה ערכית, שיפוטית או נייטרלית?
פני משה כחמה פני יהושע כלבנה
"ונתת מהודך עליו"- ולא כל הודך. זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כחמה, פני יהושע כלבנה. אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה.
הסברים
"ונתת מהודך עליו"- ולא כל הודך. זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כחמה, פני יהושע כלבנה. אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה.
הסברים
- רש"י: שהרי יהושע היה נביא ומלך כמשה, ולא היה יכול הלגיע לכבודו
In a similar manner, you can say that God said to Moses about Joshua: “And you shall put of your honor upon him” (Numbers 27:20), which indicates that you should put some of your honor, but not all of your honor. The elders of that generation said: The face of Moses was as bright as the face of the sun; the face of Joshua was like the face of the moon. Woe for this embarrassment, woe for this disgrace, that we did not merit another leader of the stature of Moses.
דיון
כאן, חז"ל כבר אומרים אמירה שיפוטית מובהקת. כיצד מסביר אותה רש"י?
כאן, חז"ל כבר אומרים אמירה שיפוטית מובהקת. כיצד מסביר אותה רש"י?
דיון
החמה והלבנה
החמה והלבנה
- במקורות שלפניכם יש הסברים שונים להבדל בין החמה ללבנה. חדדו היכן רואה כל פרשן את מוקד ההבדל בין שני המאורות, ובהתאם לכך, בין משה ליהושע.
- איזה "שירות" עושים הסברים אלה למשה, ואיזה ליהושע?
ר' יהונתן אייבשיץ, יערות דבש, חלק ראשון, דרוש ט"ז
ויש להבין מה לאותה בושה...אבל באמת יהושע לא היה מקבל מפאת עצמו כלל, רק ממה שהאציל משה עליו, והיה הבדל כהבדל עילה לעלולים וכאור לקוי אור היוצאים ממנו שהם פחות למאור בטבע וזה ידוע כי הלבנה לית ליה מגרמיה כלום, רק ממה שקבלה מהחמה. וזהו שזקנים שבדור הרגישו מדרגת יהושע ולא מצאו בו כפליים לתושיה כפי שמחוייב להיות, מכח זה שפטו לית ליה מגרמיה כלום כי אם מאצילות רוח הקדש ממשה. ולכן אמרו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה דלית ליה מגרמי כלום. וזהו אוי לאותה בושה, דלא היה הדור זכאי לכך שיערה ה' רוחו ממרום על יהושע זולת אצילות משה, ויהיה כחו עז וזק, ועוון הדור היה גורם זה.
מושגים
ויש להבין מה לאותה בושה...אבל באמת יהושע לא היה מקבל מפאת עצמו כלל, רק ממה שהאציל משה עליו, והיה הבדל כהבדל עילה לעלולים וכאור לקוי אור היוצאים ממנו שהם פחות למאור בטבע וזה ידוע כי הלבנה לית ליה מגרמיה כלום, רק ממה שקבלה מהחמה. וזהו שזקנים שבדור הרגישו מדרגת יהושע ולא מצאו בו כפליים לתושיה כפי שמחוייב להיות, מכח זה שפטו לית ליה מגרמיה כלום כי אם מאצילות רוח הקדש ממשה. ולכן אמרו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה דלית ליה מגרמי כלום. וזהו אוי לאותה בושה, דלא היה הדור זכאי לכך שיערה ה' רוחו ממרום על יהושע זולת אצילות משה, ויהיה כחו עז וזק, ועוון הדור היה גורם זה.
מושגים
- רבי יהונתן אֶיְיבֶּשִיץ - (ת"נ, 1690, קרקוב, פולין – כ"א באלול תקכ"ד, 18 בספטמבר 1764, אלטונה) היה פוסק, דרשן, פרשן, מקובל וראש ישיבה באירופה. מ-1750 שימש ברבנות שלוש הקהילות: אלטונה, המבורג וואנדסבק.
מעתה הדבר מובן. כשם שאין הלבנה זורחת אלא בשעה שהחמה נוטה לשקוע, כך לא היה יכול יהושע לזרוח בעוד אור פני משה היה זורח בגבורה והיינו דאי במדרש שתי פעמים דבר יהושע לפני משה וגער בו: הא' במעשה העגל שנית בשעה שאמר יהושע אדני משה כלאם. הודיעו לנו חז"לכי בעוד זרח אור פני משה לא מצא יהושע ידיו עד שהחל אור פני משה לשקוע, אז החל לזרוח פני יהושע, וזה דבר ה' הן קרבו ימיך למות והתחיל אורו לשקוע כאשר יבואר לפנינו...על כן השעה מכוין להאציל מרוחך עליו.
Look! Your time is approaching to die. Just as the moon only shines when the sun is about to set, similarly, Yehoshua was unable able to shine while Moshe’s light was still shining strongly… Once Moshe’s light began to set, Yehoshua’s light began to shine. This is what the verse means, “Your time is approaching to die,” and therefore it is the right time for you to place your spirit onto Yehoshua.
ספר הזוהר, פרשת שלח, קנ"ז (ע"פ תרגום "הסולם")
בוא וראה- משה היה בבחינת השמש ורצה להכנס לארץ, אמר לו הקב"ה: משה, כשבא אור השמש הרי נכללה הלבנה בתוכו, עתה שאתה הוא השמש, איך יעמדו יחד השמש והלבנה, הרי הלבנה אינה מאירה אלא בשעה שהשמש נאסף
בוא וראה- משה היה בבחינת השמש ורצה להכנס לארץ, אמר לו הקב"ה: משה, כשבא אור השמש הרי נכללה הלבנה בתוכו, עתה שאתה הוא השמש, איך יעמדו יחד השמש והלבנה, הרי הלבנה אינה מאירה אלא בשעה שהשמש נאסף
א"ל (יהושע יא, טו) כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם כך אמר לי משה אלא יהושע יושב ודורש סתם והכל יודעין שתורתו של משה היא
Rabbi Ya’akov bar Idi visited Rabbi Yoḥanan and said to him: The verse states: “As God commanded His servant Moses, so did Moses command Joshua, and so did Joshua, he left nothing undone of all that the Lord commanded Moses” (Joshua 11:15). Now did Joshua, with regard to every matter that he said, say to the Jews: Thus Moses said to me? Rather, Joshua would sit and teach Torah without attributing his statements, and everyone would know that it was from the Torah of Moses. So too, your disciple Rabbi Elazar sits and teaches without attribution, and everyone knows that his teaching is from your instruction. Hearing this, Rabbi Yoḥanan was appeased.
דיון
- האם זו אמירה לשבחו או לגנותו של יהושע? מה דעתכם?
המקנא אתה לי?
וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים; וַיְהִי, כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ, וַיִּתְנַבְּאוּ, וְלֹא יָסָפוּ. וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים, וְלֹא יָצְאוּ, הָאֹהֱלָה; וַיִּתְנַבְּאוּ, בַּמַּחֲנֶה. וַיָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם. וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה', נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם.
וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים; וַיְהִי, כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ, וַיִּתְנַבְּאוּ, וְלֹא יָסָפוּ. וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים, וְלֹא יָצְאוּ, הָאֹהֱלָה; וַיִּתְנַבְּאוּ, בַּמַּחֲנֶה. וַיָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם. וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה', נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם.
And the LORD came down in the cloud, and spoke unto him, and took of the spirit that was upon him, and put it upon the seventy elders; and it came to pass, that, when the spirit rested upon them, they prophesied, but they did so no more. But there remained two men in the camp, the name of the one was Eldad, and the name of the other Medad; and the spirit rested upon them; and they were of them that were recorded, but had not gone out unto the Tent; and they prophesied in the camp. And there ran a young man, and told Moses, and said: ‘Eldad and Medad are prophesying in the camp.’ And Joshua the son of Nun, the minister of Moses from his youth up, answered and said: ‘My lord Moses, shut them in.’ And Moses said unto him: ‘Art thou jealous for my sake? would that all the LORD’S people were prophets, that the LORD would put His spirit upon them! ’
בשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה אמר הקב"ה הואיל ומיעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם ומה גדולה הוסיף להם שהנביאים כולן נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו ומה נבואה נתנבאו אמרו משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ
Rabbi Shimon says: Eldad and Medad remained in the camp, as they did not want to come to the lottery for the Elders. At the time that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: Gather for me seventy Elders, Eldad and Medad said: We are not fitting for that level of greatness; we are not worthy of being appointed among the Elders. The Holy One, Blessed be He, said: Since you have made yourselves humble, I will add greatness to your greatness. And what is the greatness that he added to them? It was that all of the prophets, meaning the other Elders, who were given prophecy, prophesied for a time and then stopped prophesying, but they prophesied and did not stop. Apropos Eldad and Medad being prophets, the Gemara asks: And what prophecy did they prophesy? They said: Moses will die, and Joshua will bring the Jewish people into Eretz Yisrael. Abba Ḥanin says in the name of Rabbi Eliezer: They prophesied about the matter of the quail that came afterward (Numbers 11:31–33), saying: Arise quail, arise quail, and then the quail came.
"קרא את יהושע" (דברים פרק ל"א , פסוק י"ד) – אמר (משה) לפניו: רבונו של עולם, יטול יהושע ארכי (=מנהיגות) שלי, ואהא חי. אמר הקדוש ברוך הוא: עשה לו כדרך שהוא עושה לך. מיד השכים משה, והלך לביתו של יהושע. נתיירא יהושע ואמר, משה רבי, בוא אצלי. יצאו להלוך. הלך משה לשמאלו של יהושע. נכנסו לאוהל מועד, ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם. משנסתלק עמוד הענן הלך משה אצל יהושע ואמר: מה אמר לך הדיבור? אמר לו יהושע, כשהיה הדיבור נגלה עליך, יודע הייתי מה מדבר עמך?! אותה שעה צעק משה ואמר, מאה מיתות ולא קנאה אחת"
דיון
בקטעים שקראתם, מה משמעות הקנאה- מי מקנא למי, מי מקנא במי, ומדוע?
בקטעים שקראתם, מה משמעות הקנאה- מי מקנא למי, מי מקנא במי, ומדוע?
לא ליודעים חן זה יהושע, דאמר רבי איסא ששה דברים דבר יהושע בפני רבו ולא נגמל חסד בעיניו, ואלו הם אחד במנוי זקנים וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אדוני משה כלאם, אמר לו המקנא אתה לי הלואי אתה כיוצא בי הלואי כל ישראל כיוצא בך שנאמר ומי יתן כל עם ה' נביאים, ואחד במעשה העגל קול מלחמה במחנה, אמר ליה משה ליהושע אדם שהוא עתיד לנהוג שררה על ששים רבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול.
אמר לו הקב"ה: יהושע הרבה שירתך והרבה חלק לך כבוד והיה הוא מעריב ומשכים בית הוועד שלך. הוא היה מסדר הספסלים והוא פורש את המחצלאות. הואיל ושימשך בכל כוחו כדאי הוא שישמש את ישראל
14 (Numb. 27:12) “Then the Lord [said] unto Moses, saying, ‘Go up on this mountain of Abarim […].’”: What reason did he have [for it] to be written after the parashah about inheritance? It was simply that when Moses heard from the mouth of the Holy One, blessed be He, (in Numb. 27:7), “you shall indeed grant them,” he thought that the Holy One, blessed be He, had been reconciled to him. He said, “Here I am giving the inheritance to Israel.” [Hence] the Holy One, blessed be He, said to him, “My decree remains in place; (Numb. 27:12-13) ‘Go up into the mountain of Abarim [… and you shall be gathered to your people] like your brother Aaron was gathered.’ You are no better than your brother [in this].’”
ילקוט שמעוני ב', משלי, רמז תתקנ"ט
יהושע שלא היה בן תורה והיו ישראל קורין אותו כסיל, ובשביל שהיה משרת משה זכה לירושתו.
יהושע שלא היה בן תורה והיו ישראל קורין אותו כסיל, ובשביל שהיה משרת משה זכה לירושתו.
דיון
מה עוד ניתן ללמוד ממקורות אלה על עמדת חז"ל כלפי יהושע ועל הלגיטימציה למנהיגותו?
מה עוד ניתן ללמוד ממקורות אלה על עמדת חז"ל כלפי יהושע ועל הלגיטימציה למנהיגותו?
חיים נחמן ביאליק, מתי מדבר האחרונים (לקוח מתוך פרויקט 'בן יהודה')
מתי מדבר האחרונים - "מֹשֶׁה מֵת יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס"
קוּמוּ, תֹּעֵי מִדְבָּר, צְאוּ מִתּוֹךְ הַשְּׁמָמָה;
עוֹד הַדֶּרֶךְ רָב, עוֹד רַבָּה הַמִּלְחָמָה.
רַב-לָכֶם לָנוּעַ, לָנוּד בָּעֲרָבָה
וְלִפְנֵיכֶם פְּרוּשָׂה דֶּרֶך גְּדוֹלָה, רְחָבָה.
רַק אַרְבָּעִים שָׁנָה נֵתַע בֵּין הֶהָרִים
וּבַחוֹל טָמַנּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא פְּגָרִים.
אַל-נָא יַעַצְרוּנוּ פִּגְרֵי הַנֶּחֱשָׁלִים,
שֶׁבְּעַבְדוּתָם מֵתוּ נִפְסַח עַל-הַחֲלָלִים!
יִרְקְבוּ בִקְלוֹנָם סְרוּחִים עַל-צְרֹרוֹתָם,
שֶׁבִּכְתֵפָם נָשְׂאוּ מִמִּצְרַיִם אוֹתָם.
יִמְתַּק לָמוֹ חֲלוֹמָם, חֲלוֹם רֹב בְּצָלִים, שׁוּמִים,
דְּוָדִים מְלֵאֵי בָשָׂר רַבִּים וַעֲצוּמִים.
עוֹד הַיּוֹם אוֹ מָחָר יַחֲלֹק רוּחַ קָדִים
עִם הָעַיִט גּוּפַת אַחֲרוֹן הָעֲבָדִים.
וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׂמַח אֱלֵי-גִיל לִשְׁלֹחַ
בָּרִאשׁוֹנָה אוֹר עַל-פְּנֵי דוֹר כַּבִּיר כֹּחַ.
וּבִתְרוּעָה יַצְהִיל גַּם-הַדּוֹר רִאשׁוֹנָה
פָּנָיו לִקְרַאת שֶׁמֶשׁ וַהֲדַר גְּאוֹנָהּ.
קוּמוּ אֵפוֹא, נָדִים! עִזְבוּ אֶת-הַשְּׁמָמָה!
אַךְ אַל-יַעַל קוֹלְכֶם, דִּרְכוּ עֹז בִּדְמָמָה!
פֶּן-צַעַדְכֶם יַרְגִּיז מִדְבָּר וְנִרְדָּמָיו
אִישׁ וְאִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע הֵד פְּעָמָיו!
אִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע קוֹל אֱלֹהַּ דֹּבֵר:
לֵךְ! הַיּוֹם אֶל-אֶרֶץ חֲדָשָׁה אַתָּה עֹבֵר!
לֹא! לֹא לֶחֶם קְלֹקֵל, שְׂלָו וּדְגַן שָׁמָיִם
לֶחֶם עֶצֶב תֹּאכַל, פְּרִי עֲמַל יָדָיִם!
לֹא! לֹא אֹהֶל תֹּהוּ וַעֲלִיּוֹת שְׁחָקִים
בַּיִת אַחֵר תִּבְנֶה, אֹהֶל אַחֵר תָּקִים!
כִּי מִלְּבַד הַמִּדְבָּר תַּחַת הַשָּׁמָיִם,
עוֹד לֶאֱלֹהַ עוֹלָם גָּדוֹל רְחַב יָדָיִם.
וּמִלְּבַד יְלֵל הַיְשִׁימוֹן, דְּמִי הַצִּיָּה
תִּרְגַּשׁ תַּחַת שִׁמְשׁוֹ אֶרֶץ יְפֵה-פִיָּה."
וְעַל-פִּסְגַּת נְבוֹ מוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַבָּא,
נוֹרָא הוֹד כִּפְנֵי מַלְאַךְ הַקְּרָב,
יַעֲמֹד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן יִתֵּן קוֹל
עַל-רֹאשׁ צְבָאוֹ הֶעָצוּם וָרָב.
קוֹלוֹ יֵצֵא כַּחֵץ, מָלֵא עָצְמָה, עֱזוּז,
דְּבָרוֹ יִבְעַר כַּלַּפִּיד, כָּאֵשׁ;
גַּם-הַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא, הַמִּדְבָּר הָרֵיק,
עוֹנֶה אַחֲרָיו: "יִשְׂרָאֵל! קוּם רֵשׁ!"
וּמִלְּמַטָּה כַּכְּפִיר, עַם עֲלוּמִים וּדְרוֹר,
מַחֲנֶה כָבֵד כְּחוֹל שְׂפַת הַיָּם,
הַקְשֵׁב יַקְשִׁיב בְּדִמְמַת קֹדֶשׁ לַקּוֹל
הַמִּתְפּוֹצֵץ עַל-רָאשֵׁי הָעָם.
וּכְבָר תָּקְעוּ בַחֲצֹצְרוֹת לַמַּסָּע,
וּכְבָר רַד מִפִּסְגַּת נְבוֹ גַּם-הַשָּׂר
וּמַדּוּעַ לֹא-יִסַּע יִשְׂרָאֵל?
עַל-מָה נִצָּב דּוּמָם כְּפוּף-רֹאשׁ מוֹל הָהָר?
אֶת-מָה יֵצַר עֲזֹב לוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה?
מַה-מְּשׁוֹטְטוֹת עֵינָיו בַּגָּיְא?
לָמָּה דוּמָם תִּבְכֶּינָה, תִּטֹּפְנָה? אֶת-מִי
תְּבַקֵּשְׁנָה עַל רֹאשׁ הַר-נְבוֹ?
הֵן מְבַקְשׁוֹת אֶת-מֹשֶה, אֶת-מֹשֶה הַמֵּת!
וּכְאִישׁ אֶחָד כֹּל פִּנּוֹת הָעָם
כָּרְעוּ פִתְאֹם מוּל רוּחַ אִישׁ הָאֱלֹהִים,
אֶל-מוּל רֹעָם הַנֶּאֱמָן, הָרָם.
תשרי, תרנ"ז. .
מתי מדבר האחרונים - "מֹשֶׁה מֵת יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס"
קוּמוּ, תֹּעֵי מִדְבָּר, צְאוּ מִתּוֹךְ הַשְּׁמָמָה;
עוֹד הַדֶּרֶךְ רָב, עוֹד רַבָּה הַמִּלְחָמָה.
רַב-לָכֶם לָנוּעַ, לָנוּד בָּעֲרָבָה
וְלִפְנֵיכֶם פְּרוּשָׂה דֶּרֶך גְּדוֹלָה, רְחָבָה.
רַק אַרְבָּעִים שָׁנָה נֵתַע בֵּין הֶהָרִים
וּבַחוֹל טָמַנּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא פְּגָרִים.
אַל-נָא יַעַצְרוּנוּ פִּגְרֵי הַנֶּחֱשָׁלִים,
שֶׁבְּעַבְדוּתָם מֵתוּ נִפְסַח עַל-הַחֲלָלִים!
יִרְקְבוּ בִקְלוֹנָם סְרוּחִים עַל-צְרֹרוֹתָם,
שֶׁבִּכְתֵפָם נָשְׂאוּ מִמִּצְרַיִם אוֹתָם.
יִמְתַּק לָמוֹ חֲלוֹמָם, חֲלוֹם רֹב בְּצָלִים, שׁוּמִים,
דְּוָדִים מְלֵאֵי בָשָׂר רַבִּים וַעֲצוּמִים.
עוֹד הַיּוֹם אוֹ מָחָר יַחֲלֹק רוּחַ קָדִים
עִם הָעַיִט גּוּפַת אַחֲרוֹן הָעֲבָדִים.
וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׂמַח אֱלֵי-גִיל לִשְׁלֹחַ
בָּרִאשׁוֹנָה אוֹר עַל-פְּנֵי דוֹר כַּבִּיר כֹּחַ.
וּבִתְרוּעָה יַצְהִיל גַּם-הַדּוֹר רִאשׁוֹנָה
פָּנָיו לִקְרַאת שֶׁמֶשׁ וַהֲדַר גְּאוֹנָהּ.
קוּמוּ אֵפוֹא, נָדִים! עִזְבוּ אֶת-הַשְּׁמָמָה!
אַךְ אַל-יַעַל קוֹלְכֶם, דִּרְכוּ עֹז בִּדְמָמָה!
פֶּן-צַעַדְכֶם יַרְגִּיז מִדְבָּר וְנִרְדָּמָיו
אִישׁ וְאִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע הֵד פְּעָמָיו!
אִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע קוֹל אֱלֹהַּ דֹּבֵר:
לֵךְ! הַיּוֹם אֶל-אֶרֶץ חֲדָשָׁה אַתָּה עֹבֵר!
לֹא! לֹא לֶחֶם קְלֹקֵל, שְׂלָו וּדְגַן שָׁמָיִם
לֶחֶם עֶצֶב תֹּאכַל, פְּרִי עֲמַל יָדָיִם!
לֹא! לֹא אֹהֶל תֹּהוּ וַעֲלִיּוֹת שְׁחָקִים
בַּיִת אַחֵר תִּבְנֶה, אֹהֶל אַחֵר תָּקִים!
כִּי מִלְּבַד הַמִּדְבָּר תַּחַת הַשָּׁמָיִם,
עוֹד לֶאֱלֹהַ עוֹלָם גָּדוֹל רְחַב יָדָיִם.
וּמִלְּבַד יְלֵל הַיְשִׁימוֹן, דְּמִי הַצִּיָּה
תִּרְגַּשׁ תַּחַת שִׁמְשׁוֹ אֶרֶץ יְפֵה-פִיָּה."
וְעַל-פִּסְגַּת נְבוֹ מוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַבָּא,
נוֹרָא הוֹד כִּפְנֵי מַלְאַךְ הַקְּרָב,
יַעֲמֹד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן יִתֵּן קוֹל
עַל-רֹאשׁ צְבָאוֹ הֶעָצוּם וָרָב.
קוֹלוֹ יֵצֵא כַּחֵץ, מָלֵא עָצְמָה, עֱזוּז,
דְּבָרוֹ יִבְעַר כַּלַּפִּיד, כָּאֵשׁ;
גַּם-הַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא, הַמִּדְבָּר הָרֵיק,
עוֹנֶה אַחֲרָיו: "יִשְׂרָאֵל! קוּם רֵשׁ!"
וּמִלְּמַטָּה כַּכְּפִיר, עַם עֲלוּמִים וּדְרוֹר,
מַחֲנֶה כָבֵד כְּחוֹל שְׂפַת הַיָּם,
הַקְשֵׁב יַקְשִׁיב בְּדִמְמַת קֹדֶשׁ לַקּוֹל
הַמִּתְפּוֹצֵץ עַל-רָאשֵׁי הָעָם.
וּכְבָר תָּקְעוּ בַחֲצֹצְרוֹת לַמַּסָּע,
וּכְבָר רַד מִפִּסְגַּת נְבוֹ גַּם-הַשָּׂר
וּמַדּוּעַ לֹא-יִסַּע יִשְׂרָאֵל?
עַל-מָה נִצָּב דּוּמָם כְּפוּף-רֹאשׁ מוֹל הָהָר?
אֶת-מָה יֵצַר עֲזֹב לוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה?
מַה-מְּשׁוֹטְטוֹת עֵינָיו בַּגָּיְא?
לָמָּה דוּמָם תִּבְכֶּינָה, תִּטֹּפְנָה? אֶת-מִי
תְּבַקֵּשְׁנָה עַל רֹאשׁ הַר-נְבוֹ?
הֵן מְבַקְשׁוֹת אֶת-מֹשֶה, אֶת-מֹשֶה הַמֵּת!
וּכְאִישׁ אֶחָד כֹּל פִּנּוֹת הָעָם
כָּרְעוּ פִתְאֹם מוּל רוּחַ אִישׁ הָאֱלֹהִים,
אֶל-מוּל רֹעָם הַנֶּאֱמָן, הָרָם.
תשרי, תרנ"ז. .
דיון
- איך רואה ביאליק את דמותו של יהושע מול דמותו של משה?
- מה לדעתכם חושב ביאליק על היחס של העם אל שני המנהיגים?
תקנות יהושע
עשרה תנאים התנה יהושע ובית דינו בשעה שחלק את הארץ, ואלו הן. א) התנה שמרעין בהמה דקה ביערים שאילניהן גסין. אבל אין מרעין שם בהמה גסה. וביער שאילניו דקים אין מרעין בו לא גסה ולא דקה אלא מדעת בעליו. ב) וכן התנה שיהיה כל אדם מותר ללקט עצים משדה חבירו. והוא שיהיו עצים פחותים וקרובים להיות קוצים כגון היזמי והיגי. והוא שיהיו לחים ומחוברין ובלבד שלא ישרש. אבל שאר עצים אסור. ג) וכן התנה שיהיה כל אדם מותר ללקט עשבים העולין מאיליהן בכל מקום חוץ משדה תלתן שזרעה לבהמה. ד) וכן התנה שיהיה אדם קוטם נטיעה בכל מקום חוץ מגרופיות של זית ואינו קוטם מן האילנות אלא בזית כביצה ובקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה ובשאר האילן מתוכו של אילן לא מחודו. וכשהתיר לקטום לא התיר אלא מחדש שאינו עושה פירות אבל לא מישן שעושה פירות. ואינו קוטם אלא ממקום שאינו רואה פני חמה. ה) וכן התנה שהמעיין היוצא בתחילה בני אותה העיר שיצא בגבולם מסתפקין ממנו אע"פ שאין עיקרו בחלקם ואין לאחרים להסתפק עמהם ממנו. ו) וכן התנה שיהיה כל אדם מותר לצוד דגים מים טבריה והוא שיצוד בחכה בלבד. אבל לא יפרוש קלע ויעמיד ספינה שם אלא בני השבט שהגיע אותו הים בחלקם. ז) וכן התנה שכל אדם שצריך לנקביו מסתלק מן הדרך ונכנס אחורי הגדר שפגע בו ונפנה שם ואפילו בשדה מליאה כרכום ונוטל משם צרור ומקנח. ח) וכן התנה שכל התועה בין הכרמים וכיוצא בהן מפסג ועולה מפסג ויורד עד שיצא לדרכו. ט) וכן התנה שבזמן שירבה הטיט בדרכי הרבים או נקיעי מים יש לעוברי דרכים להסתלק לצדדי הדרכים ומהלכין שם אע"פ שהן מהלכין בדרך שיש לה בעלים. י) וכן התנה שמת מצוה קונה מקומו ונקבר במקום שימצא בו. שלא יהא מוטל על המצר ולא בתוך תחום המדינה. אבל אם נמצא על המצר או שהיה בתוך התחום מביאו לבית הקברות
עשרה תנאים התנה יהושע ובית דינו בשעה שחלק את הארץ, ואלו הן. א) התנה שמרעין בהמה דקה ביערים שאילניהן גסין. אבל אין מרעין שם בהמה גסה. וביער שאילניו דקים אין מרעין בו לא גסה ולא דקה אלא מדעת בעליו. ב) וכן התנה שיהיה כל אדם מותר ללקט עצים משדה חבירו. והוא שיהיו עצים פחותים וקרובים להיות קוצים כגון היזמי והיגי. והוא שיהיו לחים ומחוברין ובלבד שלא ישרש. אבל שאר עצים אסור. ג) וכן התנה שיהיה כל אדם מותר ללקט עשבים העולין מאיליהן בכל מקום חוץ משדה תלתן שזרעה לבהמה. ד) וכן התנה שיהיה אדם קוטם נטיעה בכל מקום חוץ מגרופיות של זית ואינו קוטם מן האילנות אלא בזית כביצה ובקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה ובשאר האילן מתוכו של אילן לא מחודו. וכשהתיר לקטום לא התיר אלא מחדש שאינו עושה פירות אבל לא מישן שעושה פירות. ואינו קוטם אלא ממקום שאינו רואה פני חמה. ה) וכן התנה שהמעיין היוצא בתחילה בני אותה העיר שיצא בגבולם מסתפקין ממנו אע"פ שאין עיקרו בחלקם ואין לאחרים להסתפק עמהם ממנו. ו) וכן התנה שיהיה כל אדם מותר לצוד דגים מים טבריה והוא שיצוד בחכה בלבד. אבל לא יפרוש קלע ויעמיד ספינה שם אלא בני השבט שהגיע אותו הים בחלקם. ז) וכן התנה שכל אדם שצריך לנקביו מסתלק מן הדרך ונכנס אחורי הגדר שפגע בו ונפנה שם ואפילו בשדה מליאה כרכום ונוטל משם צרור ומקנח. ח) וכן התנה שכל התועה בין הכרמים וכיוצא בהן מפסג ועולה מפסג ויורד עד שיצא לדרכו. ט) וכן התנה שבזמן שירבה הטיט בדרכי הרבים או נקיעי מים יש לעוברי דרכים להסתלק לצדדי הדרכים ומהלכין שם אע"פ שהן מהלכין בדרך שיש לה בעלים. י) וכן התנה שמת מצוה קונה מקומו ונקבר במקום שימצא בו. שלא יהא מוטל על המצר ולא בתוך תחום המדינה. אבל אם נמצא על המצר או שהיה בתוך התחום מביאו לבית הקברות
דיון
נסו לאפיין את התקנות המיוחסות ליהושע ובית דינו. איזה תפקיד ממלא יהושע על פי יחוס זה?
נסו לאפיין את התקנות המיוחסות ליהושע ובית דינו. איזה תפקיד ממלא יהושע על פי יחוס זה?
תחריט 'יהושע', אפרים משה ליליין -האמן 'הציוני הראשון'
יהושע בן נון
מושגים
יהושע בן נון
מושגים
- אפרים משה ליליֶין - (23 במאי 1874, דרוהוביץ', גליציה – 18 ביולי 1925, באדנוויילר, באדן-וירטמברג, גרמניה) היה צייר, צלם ותחריטאי יהודי, שפעל בגרמניה ובארץ ישראל, ממייסדי "בצלאל", המזוהה עם סגנון האר נובו. שמו יצא לפניו בשל יצירתו בנושאי יהדות וציונות; מכונה לעתים "האמן הציוני הראשון"
דיון
- את דמותו של מי בוחר האמן להנציח בדמותו של יהושע?
