"הכל צפוי והרשות נתונה" (אבות ג טו)?!
הדף מאת: ליאור העברי / בית מדרש אלול
הלימוד מנסה להתמודד עם הסתירה הקלאסית שמבוטאת באמירה הדיאלקטית של רבי עקיבא במסכת אבות: "הכל צפוי והרשות נתונה". אם הכל צפוי מראש, לא תתכן לאדם בחירה חופשית, הרי גם בחירותיו צפויות מראש. ואם בחירותיו של האדם אכן חופשיות, כיצד ניתן ליישב זאת עם ידיעתו המוחלטת של הא-ל. בדף הלימוד מובאים שני מקורות שכל אחד מהם מחזיק בצד אחד של הסתירה, ומקור שלישי המנסה ליישב ביניהם.
רמב"ם, משנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ה
הרשות נתונה
(א) רשות לכל אדם נתונה. אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה: 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע' (בראשית ג כב), כלומר, הן מין זה של אדם הוא יחיד בעולם ... בזה הענין שיהא הוא מעצמו, בדעתו ובמחשבתו, יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע ...
(ב) אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן! אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: 'מפי עליון לא תצא הרעות והטוב' (איכה ג לח), כלומר, אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע ...
(ג) ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר: 'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע' (דברים ל טו), וכתיב: 'ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה' (דברים יא כו), כלומר, שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים בין רעים. ומפני זה הענין נאמר: 'מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם' (דברים ה כו), כלומר, שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה אלא הכל מסור להם.
(ד) אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו ומה מקום היה לכל התורה כולה ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק 'השופט כל הארץ לא יעשה משפט' (בראשית יח כה)?! ...
(ה) שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה. וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע, או לא ידע? אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק. ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע, הרי לא ידע הדבר על בוריו. דע שתשובת שאלה זו 'ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים' (איוב יא ט), וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה. אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר. כבר בארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם, שהם ודעתם שנים, אלא הוא, יתעלה שמו, ודעתו, אחד. ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו. וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא, שנאמר: 'כי לא יראני האדם וחי' (שמות לג כ), אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא. הוא שהנביא אמר: 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי' (ישעיה נה ח). וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים. אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך. ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע. וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו.
[השגת הראב"ד 'וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים ומעשה ידיהם'. אמר אברהם: לא נהג זה המחבר מנהג החכמים, שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו. והוא החל בשאלות קושיות, והניח הדבר בקושיא, והחזירו לאמונה. וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים, ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק. ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה. ואע"פ שאין תשובה נצחת על זה, טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ... וכל זה איננו שוה].

הסברים
  • הרמב"ם פותח את דבריו במילה: "רשות", ולא בכדי. מתוך אמירתו של רבי עקיבא: "הכל צפוי והרשות נתונה", הוא מאמץ את הרשות הנתונה בלבד, ומוציא את החלק של "הכל צפוי", מחוץ ליכולת תפיסתינו. אולי הא-ל יודע, אך ידיעתו איננה בתחום הבנת האדם. עלינו לנהוג כאילו חלק זה איננו קיים, כלומר, הכל ביד האדם, ושום דבר איננו צפוי מראש. מעניינת עמדתו של הראב"ד בהשגות לפיה אין לעורר שאלות שלא ניתן לענות עליהן. מהי עמדתך בנידון?
מושגים
  • הרמב"ם - רבי משה בן מימון, מגדולי ישראל שבכל הדורות, נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח (1138) ונפטר בשנת ד"א תתקס"ה (1204) בפוסטט (קהיר העתיקה) שבמצרים. פילוסוף ורופא. ספריו הם מהמרכזיים בתחומי היהדות השונים: פרשנות - פירוש למשנה, הלכה - משנה תורה לרמב"ם, פילוסופיה יהודית - מורה נבוכים. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוכתר בכינוי "הנשר הגדול".
הכל צפוי
'ויוסף הורד מצרימה' (בראשית לט א). זהו שאמר הכתוב: 'לכו חזו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם' (תהלים סו ה). אמר רבי יהושע בן קרחה: אף הנוראות שאתה מביא עלינו, בעלילה את מביאן. בא וראה: כשברא הקב"ה את העולם, מיום הראשון ברא מלאך המות. מנין? א"ר ברכיה: משום שנאמר: 'וחושך על פני תהום' (בראשית א ב), זה מלאך המות, המחשיך פניהם של בריות. ואדם נברא בששי, ועלילה נתלה בו שהוא הביא את המיתה לעולם, שנאמר: 'כי ביום אכלך ממנו מות תמות' (בראשית ב יז).
משל למה הדבר דומה? למי שמבקש לגרש את אשתו. כשבקש לילך לביתו כתב גט. נכנס לביתו והגט בידו, מבקש עלילה ליתנו לה. אמר לה: מזגי לי את הכוס שאשתה. מזגה לו. כיון שנטל הכוס מידה, אמר לה: הרי זה גיטך. אמרה לו: מה פשעי? אמר לה: צאי מביתי, שמזגת לי כוס פשור! אמרה לו: כבר היית יודע שאני עתידה למזוג לך כוס פשור שכתבת הגט והביאתו בידך?! אף כך אמר אדם לפני הקב"ה: רבונו של עולם, עד שלא בראת עולמך, קודם שני אלפים שנה היתה תורה אצלך אמון, שכך כתוב: 'ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום' (משלי ח ל), ב' אלפים שנה. וכתוב בה: 'זאת התורה אדם כי ימות באהל' (במדבר יט יד). אלולי שהתקנת מות לבריות היית כותב בה כך?! אלא באת לתלות בי את העלילה. הוי: 'נורא עלילה על בני אדם' ...
וא"ר יודן: היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת 'ידוע תדע' (בראשית טו יג), והביא עלילה לכל דברים אלו כדי שיאהב יעקב את יוסף וישנאוהו אחיו וימכרו אותו לישמעאלים ויורידוהו למצרים וישמע יעקב שיוסף חי במצרים וירד עם השבטים וישתעבדו שם.

הסברים
  • המקור מייצג תפיסה לפיה בחירתו של האדם נתונה מראש. כך האדם שצווה שלא יאכל מעץ הדעת, כבר ידוע היה לא-ל, או שכך נגזר, שהוא לא יעמוד בציווי. כל השתלשלות התפארותו של יוסף, אהבת אביו אותו, ושנאת אחיו, תוכננה באופן זה ע"י הא-ל ע"מ שתתקיים הגזרה הקדומה של ברית בין הבתרים: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך". מה שנראה לנו כנתון לבחירתינו, כבר נגזר מראש. הבחירה החופשית אינה אלא אשליה, או בלשון המדרש: עלילה!
And Joseph was brought down into Egypt (Gen. 39:1). May it please our master to teach us whether one may recite the Havdalah prayer at the expiration of the Sabbath with a light used by an idolater? Thus did our masters teach us: It is forbidden to recite the Havdalah prayer with a light used by an idolater. Why? Because it (the light) does not rest from its work.6It remains a light used for idolatry. B. Berakhot 53b. Furthermore, if you did recite the Havdalah prayer with a light used by an idolater, you would be treating the idolater as though he deserved to be highly regarded, and Scripture states: All the nations are as nothing before Him (Isa. 40:17). It is related that when Antoninus came to Caesarea he summoned our saintly Rabbi. His son, R. Simeon, and the illustrious R. Hiyya accompanied him. R. Simeon noticed the handsome, distinguished-looking legionary, whose head reached the capitals of the columns, and he said to R. Hiyya: “See how fat the calves of Esau are.” Whereupon R. Hiyya took him to the marketplace and pointed out baskets of grapes and figs covered with flies, and said to him: “These flies and these legionaries are one and the same.” When R. Simeon returned to his father he told him: “This is what I said to R. Hiyya, and this is how he answered me.” “R. Hiyya,” he replied, “was only substantially correct in comparing the legionaries to the flies, for the legionaries are considered as nothing (before God), while the Holy One, blessed be He, used flies as His emissaries,” as it is said: And it shall come to pass in that day, that the Lord shall hiss for the fly that is in the uppermost parts of the river of Egypt (Isa. 7:18), and also: And I will send the hornet before thee (Exod. 23;28). Proof of this is that at the time when the Holy One, blessed be He, desired to fulfill the decree: Know of a surety that thy seed shall be a stranger (Gen. 15:13), He selected as his emissary one from the smallest tribe. And so Joseph was sold into Egypt, and later Jacob and his sons went there to fulfill the decree. Therefore it is written: And Joseph was brought down into Egypt (Gen. 39:1). And Joseph was brought down into Egypt. Scripture states elsewhere: How great are Thy works, O Lord! Thy thoughts are very deep (Ps. 92:6). R. Simeon the son of Yohai said: There are certain creatures that thrive in water but cannot thrive on land, while other creatures thrive on land but cannot thrive in water. If those creatures that dwell in the sea ascend onto dry land, they cannot survive, and if those that live on dry land descend into the sea, they cannot survive. Nevertheless Jonah descended into the sea and lived, as it is said: So they took up Jonah and cast him into the sea (Jonah 1:15). And the fish that swallowed him ascended to dry land and survived, as is said: And God spoke to the fish, and he threw up Jonah onto dry land (ibid. 2:11). Thus we learn that a place which results in death to one may give life to another, and a place which gives life to one may result in death to another. Hence Scripture states: How great are Thy words, O Lord! (Ps. 92:6). There are creatures that thrive in the air but do not thrive in fire, and conversely there are creatures that thrive in fire but do not thrive in the air. If one that lives in the air enters a fire, he cannot survive, and if one that lives in fire ascends into the air, he cannot survive. Yet Hananiah, Mishael, and Azariah were hurled into the fire and went forth unscathed, as it is said: Then Shadrach, Meshach, and Abed-nego came forth (Dan. 3:26). The creature that thrives in fire but does not thrive in the air is the salamander. How do we know this? When glass blowers are about to fashion glass objects, they stoke their furnace for seven days and seven nights. When the fire becomes extremely hot, a creature similar to a lizard that is called a salamander comes out. If a man should smear his hand or any part of his body with its blood, fire will not affect that place, for the animal is created in fire. From this fact our sages taught that the fire of Gehenna does not affect the scholar, (deriving this) a fortiori from a salamander. For if the blood of a salamander, which is merely created in fire, can make a man’s body immune to fire, how much more so would the scholar, who observes the law, which is a fiery law, given by One who is a consuming fire, and of whose teacher (is said): The house of Jacob shall be a fire (Obad. 18), be immune from the fire of Gehenna. Hence it is said: How great are Thy works, O Lord! Thy thoughts are very deep (Ps. 92:6). What is meant by Thy thoughts are very deep? R. Yohanan said: This alludes to the deep thoughts You shared with Abraham (at the covenant) between the pieces (of the covenanat offering) when You said to him: Know of a surety that thy seed shall be a stranger (Gen. 15:13). However, R. Judah the son of Shalum said: Deep thoughts indicates that though they were to become strangers and an alien people, dwellers in a land not their own, where they would be kept in bondage for four hundred years, and would be forced to descend from the prisoner’s block with bands about their neck, He did not do that. He contrived a way for them to descend in dignity. He accomplished this through subterfuge. He made Jacob love Joseph so much that his brothers hated him. As a consequence they sold him to the Ishmaelites, who brought him to Egypt. Then Jacob and his sons descended because of him, as it is said: And Joseph was brought down into Egypt.
רבי נתן, ליקוטי הלכות, סימני בהמה וחיה טהורה, הלכה ד
אחוז בזה ובזה – מציאות של סתירה
כי באמת אנו צריכין לעסוק בתקון העולם על-פי התורה והמצוות, כי כל העולם לא נברא כי אם בשביל זה, בשביל האדם הבעל בחירה שהכל תלוי בו כידוע. ואף-על-פי-כן בודאי הכל על-ידי הקדוש-ברוך-הוא בלבד. ואפילו כל עסק התורה והמצוות וכל המעשים טובים הכל מאתו יתברך ... וכמו שנאמר: 'כי ממך הכל ומידך נתנו לך' (דהי"א כט יד) ... ובודאי אי אפשר להבין שני הבחינות אלו יחד. ואסור לכנוס בחקירות כאלו כלל, רק לסמוך על אמונה לבד, כי חקירה זאת היא בחינת הידיעה והבחירה שאי אפשר ... להשיג בזה העולם כלל. כי עיקר כח הבחירה נמשך רק מזה שאין אנו יודעין השכל של הידיעה והבחירה ...
וכל התורה כולה תלויה בזה. כי כל התורה כולה תלויה רק בהבחירה, שנמשכת מזה שאין מבינים שכל זה. וזה בחינת: 'אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי כי עז לאלקים ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו' (תהלים סב יב), היינו שכלל התורה היא בחינת 'אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי', שבאמת הוא רק בחינה אחת, בחינת 'אחת דבר' וכו'. אבל אצלנו נשמע הדבר כשתים, בחינת שתים זו שמעתי. ומפרש מה הן השתים שהן אמת באמת. והולך ומפרש 'כי עז לאלקים', שעקר העז והגבורה להכניע הסטרא אחרא והקלפות, הוא לאלקים, כי הכל מאתו לבדו כנ"ל. ואף-על-פי-כן: 'ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו'. כי-אף-על-פי-כן צוה עלינו דוקא לעשות, והוא בחסדו משלם לאיש כמעשהו כאילו היה הכל נעשה על-ידי האדם לבד כנ"ל.
וזה שאמר התנא: "אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני וכו'" (אבות א יד). היינו כנ"ל. כי עיקר העולם נברא בשביל הבחירה ועל-כן בודאי אני מוכרח לעבד את ה' יתברך בתורה ובמעשים טובים, ואם אין אני לי מי לי. ואף-על-פי-כן אני בעצמי איני יכול לעשות ולתקן שום דבר בלעדיו יתברך. וזהו: 'וכשאני לעצמי מה אני?', כי צריכין שני הבחינות, לעשות את שלנו ולסמך הכל על ה' יתברך, ולבלי לכנס בחקירת מבוכה זאת. כי זה אי אפשר להשיג, כי עיקר כח הבחירה נמשך רק מזה שאי אפשר להשיג שכל זה כנ"ל. ולעתיד לבוא ... כשנזכה להשיג שכל זה, אז באמת תתבטל הבחירה. אבל עתה, בזה עולם המעשה, שההכרח שיהיה לאדם בחירה, אי אפשר להשיג שכל זה, כי אם-כן יתבטל הבחירה כנ"ל.
ועתה תראה נפלאות, שזהו שסיים התנא: "ואם לא עכשיו אימתי". היינו שהתנא מזהיר את האדם: שלא יאמר הכסיל, החכם בעיני עצמו, הלא אתה בעצמך סותר דבריך, שאתה אומר, אם אין אני לי מי לי, שהדבר תלוי בי דוקא, ואחר כך תכף אומר כמו להיפך: וכשאני לעצמי מה אני. ואם כן ירצה להמתין עד שישיג תחלה זה השכל שיבין איך מתקבצים ומתחברים שני הבחינות אלו יחד, ואחר כך יעבוד את ה' יתברך. על זה מסיים התנא: ואם לא עכשיו אימתי. היינו כי 'היום לעשותם' (דברים ז יא) דוקא, כי עיקר העשיה והעבודה הוא עכשיו דוקא, בזה העולם דוקא, שיש לנו בחירה.