קשקשת ברשת: רשות הרבים ופרהסיה ברשתות החברתיות
הדף מאת: צוות יסודות
המרחב הווירטואלי הפך לכיכר השוק החדשה. האם ישנן הגבלות על אופני הביטוי במרחב זה? המונחים פרהסיה וצנעה, רשות הרבים ורשות היחיד, הלקוחים מארון הספרים היהודי, עשויים לסייע בהבנת היחסים המתנהלים ברשתות החברתיות.
הקהילה הווירטואלית מתקיימת במרחב המצומצם של צג המחשב, אך חבריה עשויים להתקבץ מארבע כנפות תבל. כיצד מתכתבות קהילות חדשות אלה עם הגדרות ותיקות של יחסים בתוך קהילה שיש לה הקשר ולחבריה פנים קונקרטיות? הצמדים רשות הרבים/רשות היחיד, צנעה/פרהסיה, עשויים לסייע בשרטוט פניהן של קהילות הרשת בנות זמנינו.
מה ההבדל בין רשות הרבים לרשות היחיד?
תנו רבנן:
לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים.
מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים, ומצאו חסיד אחד,
אמר לו: ריקה, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך!
לגלג עליו.
לימים נצרך למכור שדהו,
והיה מהלך באותו רשות הרבים
ונכשל באותן אבנים,
אמר: יפה אמר לי אותו חסיד
מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך.
§ The Sages taught: A person should not throw stones from his property into the public domain. An incident occurred involving a certain individual who was throwing stones from his property into the public domain, and a certain pious man found him. The latter said to him: Lowlife [reika], for what reason are you throwing stones from property that is not yours into your property? The man mocked him, as he did not understand what he meant, as the property from which he was throwing stones was his. Some days later, he was forced to sell his field from which he had thrown the stones. And he was walking in the same public domain into which he had thrown them, and he stumbled on those same stones. He said: That pious man said it well to me when he said: For what reason are you throwing stones from property that is not yours into your own property, since that property no longer belongs to me, and only the public domain remains mine to use.
דיון
1. כיצד הייתם מאפיינים את רשות הרבים? כיצד הייתם מבדילים אותה מרשות היחיד?

2. להלן רשימה של פעולות הלכתיות אשר שייכות לרשות היחיד:
  • בהלכות קניין ניתן לקנות בעלות על חפץ אם המוכר מניחו ברשותו של הקונה.
  • בהלכות שבת רשות היחיד היא המרחב בו ניתן לנוע 'כבתוך שלך'.
  • בהלכות שכנים טענת 'היזק ראיה' משמשת כסעד לתובע את זכותו לפרטיות בד' אמותיו.
במאמרו, 'רשות הרבים, פרהסיה ושוק',(סטודיו 32 1997) טוען ד"ר שלמה פישר כי 'רשות היחיד' - 'רשות הרבים' הן הגדרות המתייחסות ליחסים הקניניים - כלכליים שקיימים בין אנשים.

כיצד עולה הגדרה זו מהמעשה במסכת בבא-קמא ומהדוגמאות לפעולות הנעשות ברשות היחיד?
מהי פרהסיה ומהי צינעא?
כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצות האמורות בתורה
בשאט הנפש, להכעיס,
הרי זה מחלל את השם,
ולפיכך נאמר בשבועת שקר "וחללת את שם אלהיך אני ה'" (ויקרא י"ט י"ב).
ואם עבר בעשרה מישראל
הרי זה חילל את השם ברבים.
Whosoever willfully, without duress, will transgress one of the commandments of the Torah, because he despises it and does so spitefully, behold, he is blaspheming the Name. Therefore, it is said of false swearing: "Thou hast hereby defiled the name of thy God; I am the Lord" (Lev. 19. 12). And if he commits the offense in the presence of ten Israelites, he is guilty of public blasphemy. Conversely, if one abstains from sin, or fulfills a commandment without ulterior motive, not because of terror or fear, nor in pursuit of honor, but merely for the sake of the Creator, blessed is He! Even as Joseph the Pious did resist the temptation of his master's wife, behold, he doth sanctify the Name of God.
דיון
1. הרמב"ם מבחין בין 'מחלל את השם' ובין 'מחלל את השם ברבים'.
מדוע לדעתכם מבחינה ההלכה בין שני מצבים אלה? מהו ההבדל המהותי ביניהם?

2. הגמרא במסכת חולין (דף ה' עמוד א) פוסקת כי אין מקבלים קורבן ממי שמחלל שבת בפרהסיה,
למרות שקרבן זה מיועד לחזרה בתשובה.
מסביר רש"י:
"והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית".
נסו להגדיר את כוחו של מרחב 'הפרהסיה',
ואת ההבדל בין התנהגות לא ראויה בזירה הפרטית ובזירה הציבורית.

3. מרחב הפרהסיה הוא מרחב של יחסים הנוגעים לתחומי הדת והמוסר, הפוליטיקה וגורל הקולקטיב וייעודו. (על בסיס מאמרו של ד"ר שלמה פישר).
כיצד עולה מסקנה זו מהגמרא בחולין ומההלכה במשנה תורה?
דיון
בדומה למרחבים הווירטואליים, רשות הרבים ופרהסיה אינם מרחבים פיזיים, אלא מרחבים של יחסים. ספירת חייו של היחיד, מתקיימת כולה במרחב הצמד רשות היחיד/הרבים. ספירה זו נוגעת לקשריו הכלכליים כמו גם למהלכיו האישיים הכוללים משפחה, יחסי חברות ושכנות וכן תחביבים.

רשות הרבים עשויה להפוך לפרהסיה, גם כשמדובר באותו מרחב עצמו. זאת שעה שאופי הפעולות המתקיימות במרחב משתנה. פעולות השייכות לפרהסיה הן אלה שהעושה אותן מודע לכך שמתבוננים בו או מאזינים לו, פעולות שיש להן לרוב אופי לעומתי.
דיון
פרהסיה והמרחב הווירטואלי
להלן מאפיינים של המרחב הווירטואלי,
אילו מהם מאפשרים למרחב זה להתקיים כ'פרהסיה' ולא כ'רשות הרבים'?
  • למידע ישנה יכולת לחצות גבולות תוך התגברות על מכשולים מסוגים שונים.
  • המידע עובר באופן מהיר וזול יותר מאשר אי פעם.
  • לראשונה, יכולת פרסום המידע תלויה בפרט ולאו דווקא בממסד או במנהיגות.
  • הרשת מאפשרת אנונימיות של הדוברים, מה שמאפשר מחד לקבוצות פריפריאליות להיכנס לשיח, אך מאידך לעמדות קצה לקבל במה נרחבת.
דיון
נקודה למחשבה: פיקוח על המרחב הווירטואלי
מחללי שבת או מחללי שם שמים בפרהסיה מוקעים מהחברה,
אם על ידי סקילתם או על ידי שלילת זכותם להביא קורבנות.
מה הדין לגבי מי שפורע את הסדר החברתי ברשתות החברתיות?
מי שמצהיר על כוונה לפגוע בערכי החברה, לחולל עבירות פליליות
או מי שמבייש אחרים במרחב הווירטואלי,
האם גם הוא ראוי להוקעה?
ומי אחראי על הסדר החברתי ברשתות?
המדינה? מנהלי הרשתות? המשתמשים?

להלן מספר דוגמאות המאפשרות דיון פורה ומושכל:
אמיר בוחבוט, וואלה חדשות, 28.5.2015
"כתב אישום הוגש היום (חמישי) נגד ג'מאל סולימאן אבו רעד, תושב אום אל-פחם בן 22, לאחר שפרסם ושיתף פוסטים בעמוד הפייסבוק שלו שמביעים תמיכה בארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש). בחקירתו הודה אבו רעד במיוחס לו, ועל סמך זאת ועל רקע הפרסומים שלו ברשת החברתית הוגש נגדו כתב האישום.
© כל הזכויות שמורות למחבר
(עודד ירון, הארץ, 29.7.2015)
פייסבוק הסירה ביממה האחרונה לפחות שני דפי ימין ששימשו לדיווח על ערבים ושמאלנים שיצאו נגד מבצע צוק איתן או נגד צה"ל ככלל. הדפים שהוסרו, "ריכוז עוכרי ישראל" ו"נקמת היהודים", קראו לגולשים להפעיל לחץ על מעסיקים כדי להביא לפיטורי עובדים, רובם ערבים, אך גם יהודים. בחלק מהמקרים היה מדובר בהתבטאויות קיצוניות כמו הבעת שמחה על מות חיילים ותמיכה גלויה בחמאס, בחלק מהם מדובר בביקורת.
© כל הזכויות שמורות למחבר ועיתון "הארץ"
(עודד ירון, הארץ, 25.5.2015)
אירועי סוף השבוע העלו שוב לתודעה את תופעת השיימינג הפעם עם סוף טרגי. מנהל לשכה ברשות האוכלוסין אריאל רוניס התאבד, לאחר שאשה התלוננה כי סבלה מיחס מפלה וגזעני בלשכה שניהל, וציינה גם את שמו.
© כל הזכויות שמורות למחבר ועיתון "הארץ"