הערכה ומשוב
הדף מאת: אורית כהן
מבוסס על: W. Huitt, `Motivation to learn: An overview`, Educational Psychology Interactive, Valdosta, GA: Valdosta State University, 2001
אחד הכותבים המשפיעים ביותר בתחום המוטיבציה היה אברהם מאסלו (1908-1970(Maslow, , [פסיכולוג חברתי יהודי אמריקני, הנחשב לאחד התאורטיקנים החשובים בפסיכולוגיה ההומניסטית]. לפני מאסלו, נטו החוקרים להתמקד בגורמים שונים ונפרדים על מנת להסביר את האנרגיה המכוונת את ההתנהגות האנושית, והשתמשו בתורות מתחום הביולוגיה, ההישגים או כוחות הדחיפה. מאסלו ניסה לעשות סינתזה בין כל התחומים הללו והטמיע את המונח 'הייררכייה של צרכים', [מתוך תפיסתו שקיימים צרכים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם, אשר משתנים בהתאם לסיטואציה התרבותית]. הצרכים מחולקים לשתי קבוצות עיקריות: מניעי חסך ומניעי גדילה. מניעי החסך פועלים על מנת למלא חסך מסוים, שבלעדיו לא יכול האדם להתקדם לרמה גבוהה יותר. על כן כדי למלא צורך 'גבוה' (למשל מימוש עצמי) צריך קודם להגיע לסיפוקו של צורך 'נמוך' (כגון רעב). ארבעת השלבּים הראשונים של מניעי החסך הם:
1. פיזיולוגי: הצורך לנשום, לאכול, לשתות, לישון, לחוש נוחות גופנית וכדומה.
2. ביטחון: הצורך לחוש ביטחון פיזי, ביטחון בריאותי, יציבות משפחתית, ביטחון כלכלי וכדומה.
3. שייכות ואהבה: הצורך לחוש השתייכות וזהות, חיבור עם אחרים, להיות מקובל.
4. הערכה חברתית: הצורך להגיע להישגים ומסוגלות, לקבל אישור חברתי והכרה.
לפי מאסלו, אדם יכול לפעול לקראת מימוש צורכי הגדילה רק כאשר מולאו צורכי המחסור. בהתחלה כלל מאסלו בשלב החמישי צורך גדילה יחיד - המימוש העצמי. וטען כי אנשים אשר מימשו את עצמם מאופיינים בכך שהם ממוקדים בפתרון בעיות; שומרים על חיוניות בהערכת חייהם; מקדישים עצמם לצמיחה אישית; מסוגלים לחוות חוויות שיא. בשלב מאוחר יותר בכתיבתו, הוסיף מאסלו למניעי הגדילה שני שלבים נוספים המקדימים את המימוש העצמי, וכן הוסיף עוד צורך גבוה יותר ממימוש עצמי – התעלות מעבר לעצמי.
5. קוגניטיבי: הצורך לדעת, להבין, לחקור.
6. אסתטי: השאיפה לסימטריה, לסדר ויופי.
7. מימוש עצמי: הצורך לממש את הפוטנציאל האישי.
8. התעלות עצמית (טרנסצנדנטליות עצמית): חיבור למשהו הנמצא מעבר לעצמי; סיוע לאחרים למצוא את הגשמתם העצמית ולהבין את הפוטנציאל הטמון בהם.

למאמר המלא
הרב יונתן זקס, מתוך "רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו", הוצאת שלם, תשס"ז
מרחק עצום מפריד בין גאווה ליהירות. יהירות היא האמונה שאתה טוב מן האחרים. יהודים חטאו בכך לפעמים וזה בלתי נסלח. גאווה היא פשוט הידיעה שאני שונה מזולתי וחש נוח בשוני. ולעולם לא אחמוד 'פלוני כישרונותיו. לזה זכויות יותר ולאחר תקוות.' היהירות גורעת מערכם של אחרים ועל כן גורעת מערכנו. בהיותנו גאים, אנו רוחשים הערכה לאחרים משום שלמדנו להעריך את עצמנו. על כן אני גאה, פשוט, להיות יהודי. גאה להיות חלק מעם ישראל.
רותי גליק, בין מעורבות להתערבות, "שיעור חופשי", גיליון 78
חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מייחס השפעה מכרעת לדימוי שיש למנהלים ולמורים על ההורים ליכולתם להגיע לשיתוף פעולה עם ההורים לטובת כל הצדדים: אם הם רואים בהורים אויב - הם נלחמים בהם, אם הם רואים בהם לקוח - צריך לספק אותם, ואם הם רואים בהורים משאב כלכלי - צריך לנצל אותם.
"התפישה הרואה בהורים שותפים לדרך היא הרצויה ביותר אבל גם הקשה ביותר ליישום כי היא מחייבת יחסים של הערכה וכבוד הדדיים וחלוקת תפקידים".
למקור השלם