ואהבת לרעך כמוך
הדף מאת: טלי יעל
מרטין בובר, "אור הגנוז", עמ' 178, הוצאת שוקן
"ואהבת לרעך כמוך" - גם כשחברי גורם לי רעה?
הרב שמואל שמלקי מניקלסבורג אומר: "התורה מצווה עלינו, ואהבת לרעך כמוך".

- [שאל אותו אדם אחד] "איך אוכל לקיים מצווה זו בשעה שחברי גורם לי רעה?"

ענה הרב: "עליך להבין את הדבר כראוי: ואהבת לרעך בבחינת עצם שהוא כמוך. כי כל הנשמות הן נשמה אחת, כל אחת היא ניצוץ מן הנשמה הקדמונית, והיא שרויה בתוך כולן, כשם שנשמתך שרויה בתוך האיברים של גופך. פעמים יארע שידך טועה והיא מכה את עצמך; כלום תיקח אז מקל ותייסר את ידך, מפני שלא השכילה ותגדיל עוד יותר את כאבך?

כך הוא הדבר, בשעה שחברך אשר נשמתו היא נשמתך גורם לך רעה מחוסר-דעת; אם תגמול לו רעה הרי אתה עושה רעה לעצמך".

- "אבל אם רואה אני אדם שהוא רשע בפני המקום, כיצד אוכל לאוהבו?"

- "כלום אינך יודע", אמר רבי שמלקי, " שנשמת אדם היא חלק אלוהי ממעל? האם לא תרחם אז על השם יתברך בשעה שאתה רואה שאחד מניצוצותיו הקדושים נלכד בקליפות והוא קרוב להיחנק?"

© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן
www.schocken.co.il
לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'
And thou shalt not approach unto a woman to uncover her nakedness, as long as she is impure by her uncleanness.
חיים לביא בשם הרה"ק בעל דברי חיים מצאנז זצוק"ל
מיהו שמצווה לאהוב אותו?
  • אם הוא צדיק וחסיד, טוב לשמיים טוב לבריות, האם התורה צריכה לצוות על כך?
  • ואם הוא רשע עריץ, רע לשמיים ורע לבריות, האם התורה מצווה לאהוב אותו? כתוב: הלא משנאיך ה' אשנא וגו' תכלית שנאה שנאתים לאוייבים היו לי .
אלא, " לרעך " - אותיות "רַע לך" - היינו מי שהוא אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות וכו', אלא שהוא רע לך. אדם כזה מצווה לאהוב אותו, אע"פ שהוא רע לך, ועל כך ציוותה התורה - ואהבת לרעך כמוך (וכמובן מפשט הפסוק: לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך - היינו מי שעשה לו רעה).
מדרש ספרא על פרשת קדושים, דף פט, עמוד ב.
'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט, יז). רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה.

בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה, א) זה כלל גדול מזה.
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (ג) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (ד) אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (ה) וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ. (ו) בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. (ז) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא, לֹא יֵרָצֶה. (ח) וְאֹכְלָיו עֲו ֹנוֹ יִשָּׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. (ט) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. (י) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (יא) לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. (יב) וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'. (יג) לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. (יד) לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'. (טו) לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט. לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל, בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. (טז) לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ. לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ. אֲנִי ה'. (יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. (יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'.
And the LORD spoke unto Moses, saying: Speak unto all the congregation of the children of Israel, and say unto them: Ye shall be holy; for I the LORD your God am holy. Ye shall fear every man his mother, and his father, and ye shall keep My sabbaths: I am the LORD your God. Turn ye not unto the idols, nor make to yourselves molten gods: I am the LORD your God. And when ye offer a sacrifice of peace-offerings unto the LORD, ye shall offer it that ye may be accepted. It shall be eaten the same day ye offer it, and on the morrow; and if aught remain until the third day, it shall be burnt with fire. And if it be eaten at all on the third day, it is a vile thing; it shall not be accepted. But every one that eateth it shall bear his iniquity, because he hath profaned the holy thing of the LORD; and that soul shall be cut off from his people. And when ye reap the harvest of your land, thou shalt not wholly reap the corner of thy field, neither shalt thou gather the gleaning of thy harvest. And thou shalt not glean thy vineyard, neither shalt thou gather the fallen fruit of thy vineyard; thou shalt leave them for the poor and for the stranger: I am the LORD your God. Ye shall not steal; neither shall ye deal falsely, nor lie one to another. And ye shall not swear by My name falsely, so that thou profane the name of thy God: I am the LORD. Thou shalt not oppress thy neighbour, nor rob him; the wages of a hired servant shall not abide with thee all night until the morning. Thou shalt not curse the deaf, nor put a stumbling-block before the blind, but thou shalt fear thy God: I am the LORD. Ye shall do no unrighteousness in judgment; thou shalt not respect the person of the poor, nor favour the person of the mighty; but in righteousness shalt thou judge thy neighbour. Thou shalt not go up and down as a talebearer among thy people; neither shalt thou stand idly by the blood of thy neighbour: I am the LORD. Thou shalt not hate thy brother in thy heart; thou shalt surely rebuke thy neighbour, and not bear sin because of him. Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge against the children of thy people, but thou shalt love thy neighbour as thyself: I am the LORD.
ספרא, קדושים, ד' פ"ט ע"ב
זה כלל גדול בתורה
"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יז), ר' עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות האדם" (בראשית ה, א) זה כלל גדול מזה.
הרמב"ם, ספר המצוות, מצוות עשה, ר"ו
כמו שאנו אוהבים את עצמנו
הציווי שנצטווינו לאהוב זה אה זה כמו שאנו אוהבים את עצמנו , ושתהיה חמלתי ואהבתי לאחי באמונה כאהבתי וחמלתי לעצמי, בממונו וגופו וכל מה שיש לו או שהוא חפץ, וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו כמוהו, וכל מה שלא ארצה לעצמי או לידידי, לא ארצה לו כמוהו, והוא אמרו יתברך: ואהבת לרעך כמוך
ויקרא, פרק י"ט
א וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם - קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. ד אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֱלִילִם וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. ה וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לה' - לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ. ו בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל, וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד-יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. ז וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי - פִּגּוּל הוּא, לֹא יֵרָצֶה. ח וְאֹכְלָיו עֲו ֹנוֹ יִשָּׂא כִּי-אֶת-קֹדֶשׁ ה’ חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. ט וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר; וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. י וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט: לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. יא לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. יב וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר: וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה’. יג לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר. יד לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה’. טו לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט - לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. טז לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי ה’. יז לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. יח לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, ה’. יט אֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ - בְּהֶמְתְּךָ לֹא-תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא-תִזְרַע כִּלְאָיִם; וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. כ וְאִישׁ כִּי-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה שִׁכְבַת-זֶרַע, וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ, וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן-לָהּ - בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי-לֹא חֻפָּשָׁה. כא וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לה' אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד--אֵיל אָשָׁם. כב וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם לִפְנֵי ה’, עַל-חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא.
כג וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל--וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת-פִּרְיו שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים - לֹא יֵאָכֵל. כד וּבַשָּׁנָה, הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל-פִּרְיוֹ - קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לה'. כה וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת-פִּרְיוֹ, לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. כו לֹא תֹאכְלוּ, עַל-הַדָּם; לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ. כז לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם; וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ. כח וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם, וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם: אֲנִי ה’. כט אַל-תְּחַלֵּל אֶת-בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ; וְלֹא-תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה. ל אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ: אֲנִי ה’. לא אַל תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים אַל-תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. לב מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה’.
לג וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם - לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ - כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. לה לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. לו מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי-צֶדֶק, אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. לז וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: אֲנִי ה’.
יעד בירן, "על "תשע קריאות תלמודיות" של עמנואל לוינס (1906 – 1995)", דעות 14, בהוצאת נאמני תורה ועבודה ומרכז יעקב הרצוג, עמ' 24
לוינס סובר שלא רק שהאדם צריך להימנע מלכבוש את האחר, אלא שיחסו הבסיסי של האדם לעולם הסובב אותו צריך להיות יחס של אחריות. לפני הכול ישנה חובת האדם לאחר. בניגוד לתורות אתיות אחרות המבססות קודם כול את מקומו של האדם ורק אחר כך מגדירות את חובותיו לזולת, לוינס מתחיל דווקא מהאחריות, ומתוך אחריות זו הוא מגדיר את מקומו של האדם
© כל הזכויות שמורות לכתב העת דעות
toravoda.org.il
אהרון שבתאי, המדינה הזאת, מתוך: פוליטיקה, שירים (אהרן שבתאי, אמן מלווה: משה גרשוני), הוצאת אבן חושן, 1999, ע"מ 31
אהרון שבתאי - המדינה הזאת
הַמְּדִינָה הַזֹּאת שֶׁהֵקִימוּ קְבוּצוֹת שִׁתּוּפִיּוּת שֶׁל חֲלוּצִים וּפוֹעֲלִים,
הַמְּדִינָה הַזֹּאת שֶׁנּוֹלְדָה לְיַד פְּרוּסַת לֶחֶם בְּרִבָּה,
נִמְכֶּרֶת כָּעֵת כְּמוֹ חֲתִיכוֹת נַקְנִיק לְאַנְשֵׁי עֲסָקִים וּלְסַפְסָרֵי הוֹן.
הַהוֹן הַזֶּה מָחָר מָחֳרָתַיִם יִבְרַח, בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים יִהְיֶה כְּלֹא הָיָה.
בֵּינְתַיִם הַמַּפְרִיטִים מְקַבְּלִים מְנָיוֹת, רוֹחֲצִים אֶת הַתַּחַת בְּשַׁמְפַּנְיָה.
אֲשֶׁר לַמֻּפְרָטִים, אֵלֶּה יִהְיוּ שׁוֹטְרִים אוֹ שְׂכִירֵי קַבְּלָנִי אַבְטָחָה,
וְאֵלֶּה יִפָּלְטוּ מֵהַמִּפְעָלִים, יֻבְטְלוּ, יַעַרְכוּ שְׁבִיתוֹת.
וּבָעֶרֶב עַל הַמִּרְקָע הֵם יִרְאוּ אֶת עַצְמָם, אֵלֶּה מַכִּים, וְאֵלֶּה מֻכִּים.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il