מהי כוונה
1א
הדף מאת: אבי ורשבסקי
2ב
המושג כוונה הוא מושג חמקמק וקשה להגדרה.המושג בהקשרים החזליים המוקדמים שלו, יכול אולי להיות מוחלף במושג - "מודעות" במובנים הראשוניים ביותר שלו. דף הלימוד מציג כמה מהאמירות החזליות סביב כוונה/מודעות, וכן כמה מקורות חיצוניים לחז"ל, ויכול להוות תשתית לחשיבה על המושג וגם על ההשלכות שלו בהקשרים שונים.
3ג
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ב ,הלכה ד
חכמים מספרים על הכוונות שלהם
א"ר חייא רובא אנא מן יומיי לא כיונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בלבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא רבי בון בר חייא אמר אנא מנית דימוסיא א"ר מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה

מילים
  • א"ר חייא רובא - אמר רבי חייא הגדול
  • אנא מן יומיי לא כיונית - אני מימיי לא כיוונתי[בתפילה]
  • אלא חד זמן בעי מכוונה - אלא פעם אחת רציתי לכוון
  • והרהרית בלבי ואמרית - והרהרתי בלבי ואמרתי
  • מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא - מי נכנס לפני המלך קודם ארקבסה[שם אדם] או ראש הגלות
  • אנא מנית אפרוחיא - אני סופר אפרוחים
  • אנא מנית דימוסיא - אני סופר אריחים
  • אנא מחזק טיבו לראשי - אני מחזיק טובה לראשי
  • דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה - שכאשר היה מגיע "מודים" הוא כרע מעצמו
4ד
תניא, אמר רבי יהודה: כך היה מנהגו של רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הצבור - היה מקצר ועולה, מפני טורח צבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו - אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה - מפני כריעות והשתחויות.
With regard to one’s intent during prayer, it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: This was the custom of Rabbi Akiva, when he would pray with the congregation he would shorten his prayer and go up, due to his desire to avoid being an encumbrance on the congregation by making them wait for him to finish his prayer. But when he prayed by himself he would extend his prayers to an extent that a person would leave Rabbi Akiva alone in one corner of the study hall and later find him still praying in another corner. And why would Rabbi Akiva move about so much? Because of his bows and prostrations. Rabbi Akiva’s enthusiasm in prayer was so great, that as a result of his bows and prostrations, he would unwittingly move from one corner to the other (Rav Hai Gaon).
5ה
רבי צדוק הכהן מלובלין, צדקת הצדיק,רכ"ג
מטפורה לכוונה
וכל תפילה ותפילה הוא יריית חץ נגדו ואותם שבכוונה היינו שכיוון אל המטרה שהוא נקודת החויא שבעומק הלב שהוא מרכז הגוף כמו שעושין יורי החיצים מטרה באמצע עגול אחד לכוין חיציהם אליהם. וזהו כוונת הלב שבתפילה שצריך אחר דברי תורה וקריאת שמע וסיפור שבחיו של מקום:
6ו
לודוויג ויטגנשטיין,חקירות פילוסופיות,מאגנס, עמוד 202 תשנ"ה
הביטוי הטבעי לכוונה
מהו הביטוי הטבעי לכוונה?-הסתכל בחתול,בעת שהוא מתגנב לעבר ציפור;או בחיה הרוצה להמלט
7ז
ברייתא "אין עומדין להתפלל"
תנו רבנן: אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות,
ולא מתוך עצלות,
ולא מתוך שחוק,
ולא מתוך שיחה,
ולא מתוך קלות ראש,
ולא מתוך דברים בטלים
אלא מתוך שמחה של מצוה. וכן לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים - אלא מתוך דבר הלכה, שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים.
On the topic of proper preparation for prayer, the Sages taught: One may neither stand to pray from an atmosphere of sorrow nor from an atmosphere of laziness, nor from an atmosphere of laughter, nor from an atmosphere of conversation, nor from an atmosphere of frivolity, nor from an atmosphere of purposeless matters. Rather, one should approach prayer from an atmosphere imbued with the joy of a mitzva. Similarly, a person should neither take leave of another from an atmosphere of conversation, nor from an atmosphere of laughter, nor from an atmosphere of frivolity, nor from an atmosphere of purposeless matters. Rather, one should take leave of another from involvement in a matter of halakha. As we found in the books of the Bible dealing with the early prophets, that they would conclude their talks with words of praise and consolation.
8ח
נתן זך,השיר הנכון,מתוך כל החלב והדבש,עם עובד,עמוד 68 ,1995
השיר הנכון
כשהרגש דועך,השיר הנכון מדבר.
עד אז דבר הרגש, השיר האחר.
עכשיו הגיע הזמן לשיר הנכון לדבר
9ט
דיון
הלכה פסוקה
"דבר הלכה" או "הלכה פסוקה" הם הביטוי שחז"ל בוחרים כדי לציין את המצב התודעתי שבו צריכים להיות מצויים בתפילה,הדוגמאות שהאמוראים בוחרים ל"הלכה פסוקה" משונות מאוד,ומצד שני לא מדובר בעניין מקרי שכן אותן הדוגמאות מצויות בבבלי,בירושלמי ואחת הדוגמאות גם בסיפור ממסכת מגילהעל ריש לקיש. מדוע נבחרו דווקא הדוגמאות האלה?
10י
מהי הלכה פסוקה-דיון תלמודי בבבלי
והיכי דמי הלכה פסוקה? אמר אביי: כי הא דרבי זירא, דאמר רבי זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל - יושבות עליה שבעה נקיים.
רבא אמר: כי הא דרב הושעיא, דאמר רב הושעיא: מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה, כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר.
ואיבעית אימא: כי הא דרב הונא, דאמר רב הונא אמר רבי זעירא: המקיז דם בבהמת קדשים - אסור בהנאה, ומועלין בו.
And the Gemara asks: What is an example of a conclusive halakha? The Gemara offers several examples: Abaye said: One like this halakha of Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira said: The daughters of Israel were stringent with themselves; to the extent that even if they see a drop of blood corresponding to the size of a mustard seed she sits seven clean days for it. By Torah law, a woman who witnesses the emission of blood during the eleven days following her fixed menstrual period is not considered a menstruating woman; rather she immerses herself and is purified the next day. However, the women of Israel accepted the stringency upon themselves that if they see any blood whatsoever, they act as it if were the blood of a zava, which obligates her to count seven more clean days before becoming ritually pure (see Leviticus 15:25). Citing an additional example of a conclusive halakha, Rava said: One like this halakha of Rav Hoshaya, as Rav Hoshaya said: A person may employ artifice to circumvent obligations incumbent upon him in dealing with his grain and bring it into the courtyard in its chaff so that his animal will eat from it, and the grain is exempt from tithes. Halakha dictates that one is obligated to tithe grain that has been threshed and piled, regardless of the ultimate purpose for which the grain was intended. By Torah law, one is exempt from tithing grain that was not threshed and is therefore still in its chaff. By rabbinic law, one is prohibited from eating this grain in the framework of a meal. Feeding animals is permitted without first tithing that grain. And if you wish, say instead yet another example of a conclusive halakha, which is the recommended prelude to prayer. One like this halakha of Rav Huna, as Rav Huna said that Rabbi Zeira said: One who lets blood from a consecrated animal that was consecrated as a sacrifice; deriving benefit from that blood is prohibited. Although blood of an offering that was sprinkled on the altar is not considered Temple property, nevertheless, deriving benefit from the blood of a living, consecrated animal is considered prohibited use of Temple property. In so doing, one misuses property consecrated to the Temple, and as in any other case of misusing Temple property, if he did so unwittingly, he is liable to bring a guilt-offering.
11יא
מעשה בריש לקיש שרכב על גבו של אדם אחד
כי הא דריש לקיש הוה אזיל באורחא, מטא עורקמא דמיא, אתא ההוא גברא ארכביה אכתפיה, וקא מעבר ליה. אמר ליה: קרית? - אמר ליה: קרינא. - תנית? - תנינא ארבעה סידרי משנה. - אמר ליה: פסלת לך ארבעה טורי, וטענת בר לקיש אכתפך? שדי בר לקישא במיא! - אמר ליה: ניחא לי דאשמעינן למר. - אי הכי גמור מיני הא מלתא דאמר רבי זירא: בנות ישראל הן החמירו על עצמן, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים.

מילים
  • הוה אזיל באורחא - היה הולך בדרך
  • מטא - הגיע
  • עורקמא דמיא - מקווה מים גדול
  • אתא ההוא גברא - הגיע אותו אדם
  • ארכביה - הרכיבו
  • אכתפיה - על כתפו
  • וקא מעבר ליה. - והעביר אותו
  • קרית? - קראת?
  • תנית? - האם שנית?
  • פסלת לך ארבעה טורי, וטענת בר לקיש אכתפך? - בתרגום חופשי -אתה שיצרת לך ארבעה טורים,שלמדת כל כך הרבה נושא את בן לקיש על כתיפך?
  • שדי בר לקישא במיא! - - זרוק את בן לקיש למים
  • ניחא לי דאשמעינן למר. - טוב לי,רצוי לי שאשמע את אדוני
  • אי הכי גמור מיני הא מלתא - אם כך שמע ממני את הדבר הזה
And Ulla said: It is better that a person should be served by one who studies four orders of the Mishna, and he should not allow himself to be served by one who teaches to others four orders of the Mishna, as in that case of Reish Lakish. He was traveling along the road when he reached a deep puddle of water. A certain man came and placed him upon his shoulders and began transferring him to the other side. Reish Lakish said to him: Have you read the Bible? He said to him: I have read it. He then asked: Have you studied the Mishna? He answered him: I have studied four orders of the Mishna. Reish Lakish then said to him: You have hewn these four mountains and yet you bear the weight of the son of Lakish upon your shoulders? It is inappropriate for you to carry me; throw the son of Lakish into the water. The man said to Reish Lakish: It is pleasing for me to serve the Master in this way. Reish Lakish said to him: If so, learn from me this matter that Rabbi Zeira said. In this way you will be considered my disciple, and it will then be appropriate for you to serve me. Jewish women were strict upon themselves in that even if they see a spot of menstrual blood that is only the size of a mustard seed they wait on its account seven clean days before immersing themselves in a ritual bath to purify themselves.