(לה) וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור.
(לו) הן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'.
(לז) וייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון.
(לח) ויהי בראותם את המקדש כי שמם, ואת המזבח כי חולל, והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות, ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב.
(לט) ויקרעו את בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאוד.
(מ) ויריעו בחצוצרות תרועה, ויפלו על פניהם ותעל שוועתם השמיימה.
(מא) ויצווה יהודה את גדוד אחד מאנשיו לצור על המצודה עד טהרם את המקדש.
(מב) ויבחר מן הכוהנים אשר לא נטמאו ואשר לא עזבו את ברית אלוהיהם, ויצוום לטהר את המקדש ולהשליך את האבנים אשר נטמאו אל מקום טמא.
(מג) ויראו את מזבח העולה כי חולל, ויועצו לב יחדו כדת מה לעשות.
(מד) ותהי העצה היעוצה לנתוץ את המזבח עד רדתו, לבלתי היות להם למכשול, יען כי חיללוהו זרים. וייתצו אתו.
(מה) ויניחו את האבנים על הר הבית אל מקום פלוני אלמוני, עד אשר יקום נביא בישראל להורותם את אשר יעשון.
(מו) ויקחו אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל, ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון.
(מז) וישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל, ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו.
(מח) ויחדשו את כל כלי הקודש, וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים.
(מט) וישימו את הקטורת על המזבח, ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש.
(נ) ויתנו את לחם הפנים על השולחן, ואת הפרוכת המסך על הארון, ותכל כל העבודה כאשר בתחילה.
(נא) ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט.
(נב) ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים.
(נג) ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה.
(נד) ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם.
(נה) ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות.
(נו) ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם.
(נז) ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.
(נח) ויבנו גם בעת ההיא חומות בצרות ומגדלים גבוהים מסביב למקדש על הר ציון למען לא יוסיפו הגויים עוד לשחתו כבראשונה.
ת"ר לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה] כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים
Talmud Bavli Avodah Zarah 8A
Our Rabbis taught: When primitive Adam saw the day getting gradually shorter, he said, 'Woe is me, perhaps because I have sinned, the world around me is being darkened and returning to its state of chaos and confusion; this then is the kind of death to which I have been sentenced from Heaven!' So he began keeping an eight days' fast. But as he observed the winter equinox and noted the day getting increasingly longer, he said, 'This is the world's course', and he set forth to keep an eight days' festivity. In the following year he appointed both as festivals. Now, he fixed them for the sake of Heaven, but the [heathens] appointed them for the sake of idolatry.
ירושלמי סוטה ז ע"א
רבי אומר אומר אני קרית שמע אינו נאמר אלא בלשון הקודש מה טעמא (דברים טז) והיו הדברים האלה. רבי לוי בר חיתה אזל לקיסרין שמע קלון קריין שמע אלוניסתין בעא מעכבתון. שמע רבי ייסי ואיקפד אמר כך אומר אני מי שאינו יודע לקרות אשורית לא יקרינה כל עיקר. אלא יוצא בכל לשון שהוא יודע. השיב ר' ברכיה הרי מגילת אסתר היה יודע לקרותה אשורית ולעז אינו יוצא בה אלא אשורית אמר ר' מנא מגילת אסתר היה יודע לקרותה אשורית ולעז אינו יוצא אלא אשורית.
(ד) שאל פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר לו, כתוב בתורתכם, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפדודיטי. אמר לו, אין משיבין במרחץ. וכשיצא אמר לו, אני לא באתי בגבולה, היא באת בגבולי. אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי, אלא אומרים, נעשה אפרודיטי נוי למרחץ. דבר אחר, אם נותנין לך ממון הרבה, אי אתה נכנס לעבודה זרה שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה, וזו עומדת על פי הביב וכל העם משתינין לפניה. לא נאמר, אלא אלהיהם. את שנוהג בו משום אלוה, אסור. ואת שאינו נוהג בו משום אלוה, מתר.
(4) Proklos son of Plosfos asked Rabban Gamliel [a question] in Akko, while he was bathing in the bathhouse of Aphrodite. He said to him: "It is written in your Torah (Deuteronomy 13:18): 'And let none of the condemned cling to your hand;' why then are you bathing in the bathhouse of Aphrodite? He said to him: one does not respond [to halakhic questions] in the bathhouse. When he left, he said to him: "I did not come into her territory; she came into my territory. They did not say [when they built this bathhouse]: 'Let us make a beautiful bathhouse for Aphrodite.' Rather, they said: 'Let us make Aphrodite for the beauty of the bathhouse.' Another reason: [even] if they gave you a lot of money, you would not enter before your idolatry naked and defiled and urinating in front of it. Yet she stands on the sewer pipe and the entire nation urinates in front of her. The verse (Deuteronomy 12:3) only applies to "their gods;" that which he treats like a god is prohibited, and that which he does not treat like a god is permitted."
אנו נושאים לפידים
מילים: אהרון זאב
לחן: מרדכי זעירא
אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ
וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ
הַצָּמֵא לָאוֹר -
יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ
לָאוֹר וְיָבוֹא!
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָה עָלִינוּ,
מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת
הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ