(1) And the LORD spoke unto Moses, saying: (2) ’Speak unto Aaron, and say unto him: When thou lightest the lamps, the seven lamps shall give light in front of the candlestick.’ (3) And Aaron did so: he lighted the lamps thereof so as to give light in front of the candlestick, as the LORD commanded Moses.
(א) בהעלתך. למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות:
(1) Why is the section dealing with the menorah juxtaposed to the section dealing with the (dedication of) princes (of each tribe)? Because when Aaron saw the dedication of each prince his mind grew weak as he was not among them in the dedication (process/ceremony) not him and not his tribe. So, The Holy One, Blessed be God, smiled (and said) "Your (task) will be grander than theirs, for you will light and tend to the candles (of the menorah).
אבל ענין ההגדה הזו, לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו. ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבינו נסים, שהזכיר האגדה הזו ואמר: "ראיתי במדרש, כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו', אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח", עד כאן לשונו.
The crux of the Midrash is to explain the allusion within the portion concerning the lighting of the menorah which occurred in the Second Temple by the grandchildren of Aharon, who were in fact the Chashmonaim (and their sons), and I found a similar wording in another Midrash mentioned by Rabbi Nissim, and he said, "I saw in the Midrash that when the 12 tribes offered their gifts and the tribe of Levi did not offer, the Almightly said to Moshe, 'Speak to Aharon and say to him: "There is another dedication in which the kindling of lights will also take place - and I will perform for Israel through your sons miracles and deliverance and a 'Chanuka' which is know by their name and this is the Chanuka of the Chashmonaim'" This is why the portion is juxtaposed to the portion concerning the dedication of the alter.
(ב) אריתי ... ונאמר על שם הקטורת שהקטירו קטורת יחיד הנשיאים על מזבח החיצון ונתקבלה והוא דבר שאינו נוהג לדורות ועל כן נאמר אכלתי יערי עם דבשי יש דבש שהוא גדל בקנים...ומוצצין הדבש ומשליכין העץ... וכן שעירי חטאת שהקריבו הנשיאים ואין חטאת קריבה נדבה ואני קבלתים בו ביום:
When the Nesiim carried out the dedication of the altar in the wilderness, they offered incense which was accepted by G-d. Now, that was an action that has never been with the accepted norms of behaviour throughout the generations. The statement (from Shir Hashirim) in fact refers to this unusual occurrence: "I ate the forest with the honey" This refers to the sugar-canes, "honey growing on sticks"… The normal practice is to lick off the honey and throw away the stick… likewise the goats for the guilt offerings which the princes offered up; but a guilt offering can never be made on a free-will basis. Nevertheless, I accepted them on that particular day.
(א) וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ (ב) וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן־חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ׃ (ג) וַתִּדְבַּ֣ק נַפְשׁ֔וֹ בְּדִינָ֖ה בַּֽת־יַעֲקֹ֑ב וַיֶּֽאֱהַב֙ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֔ וַיְדַבֵּ֖ר עַל־לֵ֥ב הַֽנַּעֲרָֽ׃ (ד) וַיֹּ֣אמֶר שְׁכֶ֔ם אֶל־חֲמ֥וֹר אָבִ֖יו לֵאמֹ֑ר קַֽח־לִ֛י אֶת־הַיַּלְדָּ֥ה הַזֹּ֖את לְאִשָּֽׁה׃ (ח) וַיְדַבֵּ֥ר חֲמ֖וֹר אִתָּ֣ם לֵאמֹ֑ר שְׁכֶ֣ם בְּנִ֗י חָֽשְׁקָ֤ה נַפְשׁוֹ֙ בְּבִתְּכֶ֔ם תְּנ֨וּ נָ֥א אֹתָ֛הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (טו) אַךְ־בְּזֹ֖את נֵא֣וֹת לָכֶ֑ם אִ֚ם תִּהְי֣וּ כָמֹ֔נוּ לְהִמֹּ֥ל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר׃ (יח) וַיִּֽיטְב֥וּ דִבְרֵיהֶ֖ם בְּעֵינֵ֣י חֲמ֑וֹר וּבְעֵינֵ֖י שְׁכֶ֥ם בֶּן־חֲמֽוֹר׃ (יט) וְלֹֽא־אֵחַ֤ר הַנַּ֙עַר֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַדָּבָ֔ר כִּ֥י חָפֵ֖ץ בְּבַֽת־יַעֲקֹ֑ב וְה֣וּא נִכְבָּ֔ד מִכֹּ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיו׃
(1) And Dinah the daughter of Leah, whom she had borne unto Jacob, went out to see the daughters of the land. (2) And Shechem the son of Hamor the Hivite, the prince of the land, saw her; and he took her, and lay with her, and humbled her. (3) And his soul did cleave unto Dinah the daughter of Jacob, and he loved the damsel, and spoke comfortingly unto the damsel. (4) And Shechem spoke unto his father Hamor, saying: ‘Get me this damsel to wife.’ (8) And Hamor spoke with them, saying ‘The soul of my son Shechem longeth for your daughter. I pray you give her unto him to wife. (15) Only on this condition will we consent unto you: if ye will be as we are, that every male of you be circumcised; (18) And their words pleased Hamor, and Shechem Hamor’s son. (19) And the young man deferred not to do the thing, because he had delight in Jacob’s daughter. And he was honoured above all the house of his father.
(ז) וידבר חמור אתם לאמר - ריש לקיש אמר: בג' לשונות של חבה, חבב הקב"ה את ישראל: בדביקה בחשיקה ובחפיצה.
Rabbi Levi states that with three expressions of love G-d's love for Israel can described: with cleaving, with longing and with desire.
* Rav Simcha Zissel
(י) וַיַּקְרִ֣יבוּ הַנְּשִׂאִ֗ים אֵ֚ת חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הִמָּשַׁ֣ח אֹת֑וֹ וַיַּקְרִ֧יבוּ הַנְּשִׂיאִ֛ם אֶת־קָרְבָּנָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃
(א) ויקריבו הנשאים את חנכת המזבח. לאחר שהתנדבו העגלות והבקר לשאת המשכן, נשאם לבם להתנדב קרבנות המזבח לחנכו:
(ב) ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח. כי לא קבל משה מידם עד שנאמר לו מפי הגבורה:
The chieftains brought offerings for the dedication of the altar: After they had contributed the wagons and the oxen for carrying the Mishkan , they were inspired to contribute offerings for the altar to dedicate it.
The chieftains presented their offerings in front of the altar: For Moses did not accept it from their hands until instructed to do so by the Almighty. [Sifrei Naso 1:152]
(ב) ויקריבו אותם לפני המשכן. שלא קבל משה מידם עד שנאמר לו מפי המקום אמר רבי נתן מה ראו הנשיאים להתנדב כאן בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו תחלה, אלא כך אמרו הנשיאים יתנדבו צבור מה שיתנדבו, ומה שמחסרין אנו משלימין, כיון שראו שהשלימו צבור את הכל, שנאמר (שמות לו, ז) והמלאכה היתה דים, אמרו מעתה מה לנו לעשות, הביאו את אבני השוהם והמלואים לאפוד ולחשן, לכך התנדבו כאן תחלה:
They presented them in front of the Mishkan: for Moses did not accept them from their hands until he was instructed to do so by the Omnipresent. Rabbi Nathan says: Why did the chieftains see fit to be the first to contribute here, whereas concerning the work of the Mishkan , they were not the first to contribute but the last? However, the chieftains said as follows, “Let the people contribute what they can, and then we will complement whatever is missing.” When they saw that the people had supplied everything-as it says, “And the work was sufficient for them” (Exod. 36:7)-they said, “What is left for us to do now?” So they brought the shoham stones and the filling stones for the ephod and the choshen . Therefore, [in order to make amends,] here they were first to contribute. — [Sifrei Naso 1:150]
(א) קרב אל המזבח. שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש, לכך נבחרת:
Approach the altar: Moses had to order Aaron to do so, because Aaron was bashful and afraid to approach the altar. So Moses said to him: “Why are you ashamed? For this function you have been chosen!” - [Torath Kohanim 9:7]
(ג) וְאַרְבַּ֤ע חֵיוָן֙ רַבְרְבָ֔ן סָלְקָ֖ן מִן־יַמָּ֑א שָׁנְיָ֖ן דָּ֥א מִן־דָּֽא׃... (ו) בָּאתַ֨ר דְּנָ֜ה חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית וַאֲר֤וּ אָֽחֳרִי֙ כִּנְמַ֔ר וְלַ֨הּ גַּפִּ֥ין אַרְבַּ֛ע דִּי־ע֖וֹף עַל־גביה [גַּבַּ֑הּ] וְאַרְבְּעָ֤ה רֵאשִׁין֙ לְחֵ֣יוְתָ֔א וְשָׁלְטָ֖ן יְהִ֥יב לַֽהּ׃
(3) And four great beasts came up from the sea, diverse one from another... (6) After this I beheld, and lo another, like a leopard, which had upon the sides of it four wings of a fowl; the beast had also four heads; and dominion was given to it.
והמלכות הג' ראה אותו (שם ב, לט) נחושת, על ידי שהיה עז וזריז לילך ולכבוש ארצות למרחוק, ולכך מלכותו שהיה תקיף ועז כמו נחושת שהוא עז, וקראו אותו נמר שהוא עז פנים:
The third empire he saw was copper, as it was strong and swift to conquer far away lands, .. like copper which is strong, and it's called a leopard for it is brazen-faced.
(כ) יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, ובשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ:
(20) Yehudah ben Teimah says: Be brazen like the leopard, light like the eagle, swift [running] like the deer, and mighty like the lion to do the Will of your Father Who is in Heaven. He used to say: [the] brazen-faced [are bound] for Gehinnom (Purgatory), and [the] shamefaced [are bound] for the Garden of Eden. May it be Your Will, Hashem, our G-d and the G-d of our forefathers, that the Holy Temple be rebuilt, speedily and in our days, and grant us our share in Your Torah.
Wikipedia - Leopards
In at least one instance, a leopard has predated a sub-adult Nile crocodile that was crossing over land. Leopards are the only natural predators of adult chimpanzees and gorillas, although the cat may sometimes choose to avoid these as they are potentially hazardous prey, especially large male silverback gorillas.
Hai-Bar nature reserve in Israel, Bill Clark
They don’t have the speed of a cheetah, nor can they claim the brute force of a lion. Instead, they rely on their wits. They’re smart, and, pound for pound, they’re the scrappiest of the big cats… No other predator confronts its victims with such rampaging fury.
מהרסיך . המהרסים והמחריבים אותך יצאו ממך ר''ל הרשעים שבקרבך הם סבבו ההריסה והחורבן ולא מאתי יצאה הרעה :
Your destroyers emanate from you, this means to say that the wicked in your midst have come out of you...
(א) יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים פרט ארבע' דברים בעבודת הבורא יתברך והתחיל בעז כנמר לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו ועל כן הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגין ואל תמנע מלעשות המצוה.
וכן א"ר יוחנן בן זכאי לתלמידיו יהי רצון שתהא מורא שמים עליהם כמורא בשר ודם וכן הוא אומר לענין הבושה שפעמים אדם מתבייש מפני האדם יותר ממה שיתבייש מפני הבורא יתברך על כן הזהיר שתעיז מצחך כנגד המלעיגים ולא תבוש וכן אמר דוד ע"ה ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש אף כי היה נרדף ובורח מן העו"ג היה מחזיק בתורתו ולומד אף כי היו מלעיגים עליו.
(1) Judah ben Tema says: "Be as strong as a leopard, as light as an eagle, running like a gazelle and mighty as a lion to perform the will of your Father in heaven." He specified four things concerning the service of the Creator, may He be blessed. And he began with ‘strong as a leopard’ since it is a great general principle of service to the Creator, may He be blessed, since sometimes a person desires to perform a mitzvah but is prevented from performing it because of people who mock him; therefore he warned that he should have fortitude against the mockers and not refrain from performing the mitzvah.
So said Rabban Yohanan ben Zakkai to his students: “May it be your will that the fear of heaven be upon you like the fear of flesh and blood.” And so he says concerning the subject of shame, that sometimes a person is ashamed before a person more than he is ashamed before the Creator, may He be blessed. Therefore he warned that you should have fortitude against the mockers and not be ashamed. So too did David, peace be upon him, say “I will speak of your decrees in the presence of kings and not be ashamed,” though he was pursued and he fled among the nations, he had taken strength in his Torah and learned, though they had mocked him.
ואמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה
R. Hannina also said : Everything is in the hand of Heaven except the fear of Heaven; as it is said, "And now, O Israel, what doth the Lord thy God require of thee but to fear" (Deut. x. 12).
(א) ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל... ע"כ אמר כי שרית עם אלהים ואנשים, כי ע"י כושר מפעלך תהיה שר ונגיד עם אלהים ואנשים ותוכל, וזהו ישראל ישר אל, מישור הנראה גם בעיני האל ית'.
(References: Rav M. Miller, Yom Tov Shiurim)