הדף מאת: מיתר אלמוג / בינ"ה
דמות ההנהגה היהודית בארצות השליטה הנאצית 1933-1945, י. גוטמן (עורך), יד ושם, 1979 ע"מ 22-11.
מיומנה של אלישבע בינדר
לפני ימים אחדים הופיעה כרזה, שכל 'גבר' מגיל 12-65 וכל אשה מגיל 18-35, אם אין
לה ילדים קטנים, חייבים בעבודת כפייה. אם אוסיף לכך שזה זמן מה מתגלגלת
השמועה על הקמת לגר לנערות, עניין העבודה יהיה מובן.
איזו עמדה נוקט כאן 'הקהל' [יודנראט] המכובד והנכבדים בין חברי המועצה,
המושבעים וכל הכנופיה הזאת?
'הקהל' מורכב מרמאים וצעקנים, שמהרגע הראשון הריחו עסק טוב. הם איכלסו את
המקום עם משפחותיהם ומכריהם. היום יושבים בקהל בורגנים, סוחרים, ונציגיהם
הזריזים של כל שכבות העם, כולל ילדיהם ונכדיהם. את המשרות בקהילה מאיישים
לרוב בנערות ונערים יפי תואר, המתייחסים לעבודתם, כנראה, כלתצוגת אופנה, כי
מדי יום הם מופיעים בתסרוקת חדשה ומסנוורת ובשמלה שונה.
ומה חושבים הגרמנים הבאים ל'קהל', מביטים על הפנים הסמוקות, על הראשים
המקושטים בעשרות תלתלים, על אצבעות מטופחות ומבטים השופעים סיפוק מעצמם
ומהעולם שסביבם. בכל מקרה מסיקים מכך, שהגב שלנו גמיש למדי והנשמות -
חסרות רגישות. ומי יודע? שמא חושבים, שאם כך הדבר, אז מה כבר תזיק בעיטה
נוספת, מה יזיק רצח המוני נוסף, כי אלה שישרדו ימשיכו לחייך ככה גם הלאה.
מחלקים לנו מדי פעם אי אלה מצרכים. בדברים אלה בטח מצוי מלאי בלתי מבוטל של
'קמפורה', כי הם נעלמים בצורה מופלאה. 'הקהלניקים' חיים ונהנים. היום, כששכבות
מסויימות מתות ברעב וקור, האחרות סמוכות לבלטות מחוממות היטב. זוללות
מרציפן. בלי הגזמה! בלי טיפת הגזמה!
ואומרים, שהאסון מאחד. אולי, אך זה לא נוגע ליהודים. הם יודעים, אחדים, לא כולם,
להתפטם על גב בני עמם.
והרי חושבים דווקא על אלה שהם ........(?) וישרי הלב סופגים. מגיעים אליהם עם
תחינה לעבודה: 'עבודה? לך גברת ז'יהבה, כיוון שאנו יודעים שאת מיטיבה לעבוד,
אסדר, אבל תשלמי 250 זלוטי או תתני מכונה"; "אדוני הנכבד, ומה אתה נתת?'; 'אני
אקח ממך בעבור החוצפה! (אימפרטיננציה)';
© כל הזכויות שמורות לי. גוטמן (עורך), יד ושם
www.yadvashem.org
מיומנה של אלישבע בינדר
לפני ימים אחדים הופיעה כרזה, שכל 'גבר' מגיל 12-65 וכל אשה מגיל 18-35, אם אין
לה ילדים קטנים, חייבים בעבודת כפייה. אם אוסיף לכך שזה זמן מה מתגלגלת
השמועה על הקמת לגר לנערות, עניין העבודה יהיה מובן.
איזו עמדה נוקט כאן 'הקהל' [יודנראט] המכובד והנכבדים בין חברי המועצה,
המושבעים וכל הכנופיה הזאת?
'הקהל' מורכב מרמאים וצעקנים, שמהרגע הראשון הריחו עסק טוב. הם איכלסו את
המקום עם משפחותיהם ומכריהם. היום יושבים בקהל בורגנים, סוחרים, ונציגיהם
הזריזים של כל שכבות העם, כולל ילדיהם ונכדיהם. את המשרות בקהילה מאיישים
לרוב בנערות ונערים יפי תואר, המתייחסים לעבודתם, כנראה, כלתצוגת אופנה, כי
מדי יום הם מופיעים בתסרוקת חדשה ומסנוורת ובשמלה שונה.
ומה חושבים הגרמנים הבאים ל'קהל', מביטים על הפנים הסמוקות, על הראשים
המקושטים בעשרות תלתלים, על אצבעות מטופחות ומבטים השופעים סיפוק מעצמם
ומהעולם שסביבם. בכל מקרה מסיקים מכך, שהגב שלנו גמיש למדי והנשמות -
חסרות רגישות. ומי יודע? שמא חושבים, שאם כך הדבר, אז מה כבר תזיק בעיטה
נוספת, מה יזיק רצח המוני נוסף, כי אלה שישרדו ימשיכו לחייך ככה גם הלאה.
מחלקים לנו מדי פעם אי אלה מצרכים. בדברים אלה בטח מצוי מלאי בלתי מבוטל של
'קמפורה', כי הם נעלמים בצורה מופלאה. 'הקהלניקים' חיים ונהנים. היום, כששכבות
מסויימות מתות ברעב וקור, האחרות סמוכות לבלטות מחוממות היטב. זוללות
מרציפן. בלי הגזמה! בלי טיפת הגזמה!
ואומרים, שהאסון מאחד. אולי, אך זה לא נוגע ליהודים. הם יודעים, אחדים, לא כולם,
להתפטם על גב בני עמם.
והרי חושבים דווקא על אלה שהם ........(?) וישרי הלב סופגים. מגיעים אליהם עם
תחינה לעבודה: 'עבודה? לך גברת ז'יהבה, כיוון שאנו יודעים שאת מיטיבה לעבוד,
אסדר, אבל תשלמי 250 זלוטי או תתני מכונה"; "אדוני הנכבד, ומה אתה נתת?'; 'אני
אקח ממך בעבור החוצפה! (אימפרטיננציה)';
© כל הזכויות שמורות לי. גוטמן (עורך), יד ושם
www.yadvashem.org
