הדף מאת: אלי קנאי
ד"ר משה שנר, "בין מנהיגות של קדושה למנהיגות של יום-יום", ארץ אחרת 11, יולי-אוגוסט 2002, עמ' 38 - 43
בין מנהיגות של קדושה למנהיגות של יום-יום
רק לפני שנים ספורות החליטה ממשלת ישראל, מתוך שיקולים קואליציוניים, אולם גם מתוך בורות ושטחיות הדעת לאמץ את יום תשעה באב ולהפכו בכוח החוק למועד לאומי הבא לידי ביטוי בציבוריות הישראלית, בסגירת כל בתי העינוגים וכל כיוצא בזה. מהו תשעה באב אם לא יום הדבקות בעבר הקדום וייחול מתמיד לשיבתו? מה בין יום אבל ליום זיכרון? ביום אבל, יושב האדם היהודי שבעה על מתו, אבל, חפוי ראש, שמוט על הקרקע וקרוע בגד. אחר כך הוא קם ושב אל החיים. ביום הזיכרון, אחת לשנה, הוא מעלה יחד עם משפחתו ובני קהילתו את זכר המת, מתוך געגוע, אהבה וכאב על האובדן ששוב לא ישוב עוד, אולם אין זה בשום פנים יום אבל על כל סממניו. תשעה באב הנו יום אבל שמסרב להסתיים ולהיהפך ליום זיכרון, פן יהיה העבר ל'עבר גמור'. תשעה באב כולו הוא אי השלמה וייחולים, תפילות ופילולים ליום בו תשוב תפארתנו ותחדש ימיה כמקדם. מבחינה זו, רוחנית וחינוכית, יש ניגוד עמוק, קוטבי, נוגע בשורשי הדברים, בין קידוש יום האבל של תשעה באב לבין חידוש ההווה היהודי במדינת ישראל הדמוקרטית. אני חולק בדברים אלו על ברל כצנלסון שיצא בשנת תרצ"ד בעיתון דבר בשצף קצף כנגד אנשי תנועת הנוער "המחנות העולים" על שיצאו ביום תשעה באב למחנה קיץ. מאמרו המפורסם "חורבן ותלישות" והמשכו "מקורות לא אכזב" ייסרו אותם בשוטים ועקרבים על חוסר הרגישות ואי ההבנה שבחשיבות יום הזיכרון הזה (ראה את המאמרים בספר "שנות המחנות העולים" א' עורך יצחק כפכפי, ת"א: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975, עמ' 425-428). לא יום זיכרון יש כאן אלא יום אבל מתמשך, שאינו מוכן להשלים עם תהפוכות ההיסטוריה ועם תביעות הווה של היהודים שרוצים לקום מאבלם בן אלפיים השנה ולחיות .
© כל הזכויות שמורות למחבר ולארץ אחרת
www.acheret.co.il
מושגים
בין מנהיגות של קדושה למנהיגות של יום-יום
רק לפני שנים ספורות החליטה ממשלת ישראל, מתוך שיקולים קואליציוניים, אולם גם מתוך בורות ושטחיות הדעת לאמץ את יום תשעה באב ולהפכו בכוח החוק למועד לאומי הבא לידי ביטוי בציבוריות הישראלית, בסגירת כל בתי העינוגים וכל כיוצא בזה. מהו תשעה באב אם לא יום הדבקות בעבר הקדום וייחול מתמיד לשיבתו? מה בין יום אבל ליום זיכרון? ביום אבל, יושב האדם היהודי שבעה על מתו, אבל, חפוי ראש, שמוט על הקרקע וקרוע בגד. אחר כך הוא קם ושב אל החיים. ביום הזיכרון, אחת לשנה, הוא מעלה יחד עם משפחתו ובני קהילתו את זכר המת, מתוך געגוע, אהבה וכאב על האובדן ששוב לא ישוב עוד, אולם אין זה בשום פנים יום אבל על כל סממניו. תשעה באב הנו יום אבל שמסרב להסתיים ולהיהפך ליום זיכרון, פן יהיה העבר ל'עבר גמור'. תשעה באב כולו הוא אי השלמה וייחולים, תפילות ופילולים ליום בו תשוב תפארתנו ותחדש ימיה כמקדם. מבחינה זו, רוחנית וחינוכית, יש ניגוד עמוק, קוטבי, נוגע בשורשי הדברים, בין קידוש יום האבל של תשעה באב לבין חידוש ההווה היהודי במדינת ישראל הדמוקרטית. אני חולק בדברים אלו על ברל כצנלסון שיצא בשנת תרצ"ד בעיתון דבר בשצף קצף כנגד אנשי תנועת הנוער "המחנות העולים" על שיצאו ביום תשעה באב למחנה קיץ. מאמרו המפורסם "חורבן ותלישות" והמשכו "מקורות לא אכזב" ייסרו אותם בשוטים ועקרבים על חוסר הרגישות ואי ההבנה שבחשיבות יום הזיכרון הזה (ראה את המאמרים בספר "שנות המחנות העולים" א' עורך יצחק כפכפי, ת"א: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975, עמ' 425-428). לא יום זיכרון יש כאן אלא יום אבל מתמשך, שאינו מוכן להשלים עם תהפוכות ההיסטוריה ועם תביעות הווה של היהודים שרוצים לקום מאבלם בן אלפיים השנה ולחיות .
© כל הזכויות שמורות למחבר ולארץ אחרת
www.acheret.co.il
מושגים
- ד"ר משה שנר - ראש החוג למחשבת ישראל באורנים
אברהם יהושע השל, השבת, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, ישראל 2007, (בתרגום: אלכסנדר אבן-חן), עמ' 46 -47
ליחד יום בשבוע לטובת החירות
השבת מובחנת משאר ימות השבוע כי:
- השבת היא יום בו אדם זוכה לחופש;
- השבת היא יום בו לא נשתמש בכל אותם כלים שבקלות עלולים ליהפך לכלי הרס וחורבן;
- השבת היא יום בו נוכל להיות באמת עצמנו;
- השבת היא יום בו נשתחרר מרדידות היום יום;
- השבת היא יום בו נשתחרר מחובות שאין מקורן בעצמיותנו;
- השבת היא יום בו נהיה מסוגלים להשתחרר מעבודת האלילים של החברה הטכנולוגית;
- השבת היא יום בו לא נשתמש בכספים;
- השבת היא יום בו נכריז על הפסקת אש במאבקים הכלכליים – ביננו לבין זולתנו וביננו ובין משאבי הטבע.
האם יש יום הנושא עימו תקווה גדולה יותר לאנושות מאשר השבת? הפתרונות לבעיות החמורות ביותר של הקיום האנושי לא יימצאו בוויתור על הישגי התרבות הטכנולוגית, אלא בשחרור קיום האדם מתלות מוחלטת בתרבות טכנולוגית זו.
היחס הראוי כלפי כל הנכסים החיצוניים הוא, שנכסים אלה אכן יהיו בבעלות האדם. אולם האדם אינו משועבד בהכרח לנכסיו, והוא מסוגל לחיות גם בלעדיהם. ביום השבת מתממש השיחרור מהתרבות הטכנולוגית – אנו נמנעים מלבצע כל פעולה, היוצרת או מקנה צורה מחודשת לדברים הנמצאים במימד המרחב. הזכות האלוהית- מלכותית אשר ניתנה לאדם "לכבוש" את הארץ, פוקעת ביום השביעי.
מושגים
ליחד יום בשבוע לטובת החירות
השבת מובחנת משאר ימות השבוע כי:
- השבת היא יום בו אדם זוכה לחופש;
- השבת היא יום בו לא נשתמש בכל אותם כלים שבקלות עלולים ליהפך לכלי הרס וחורבן;
- השבת היא יום בו נוכל להיות באמת עצמנו;
- השבת היא יום בו נשתחרר מרדידות היום יום;
- השבת היא יום בו נשתחרר מחובות שאין מקורן בעצמיותנו;
- השבת היא יום בו נהיה מסוגלים להשתחרר מעבודת האלילים של החברה הטכנולוגית;
- השבת היא יום בו לא נשתמש בכספים;
- השבת היא יום בו נכריז על הפסקת אש במאבקים הכלכליים – ביננו לבין זולתנו וביננו ובין משאבי הטבע.
האם יש יום הנושא עימו תקווה גדולה יותר לאנושות מאשר השבת? הפתרונות לבעיות החמורות ביותר של הקיום האנושי לא יימצאו בוויתור על הישגי התרבות הטכנולוגית, אלא בשחרור קיום האדם מתלות מוחלטת בתרבות טכנולוגית זו.
היחס הראוי כלפי כל הנכסים החיצוניים הוא, שנכסים אלה אכן יהיו בבעלות האדם. אולם האדם אינו משועבד בהכרח לנכסיו, והוא מסוגל לחיות גם בלעדיהם. ביום השבת מתממש השיחרור מהתרבות הטכנולוגית – אנו נמנעים מלבצע כל פעולה, היוצרת או מקנה צורה מחודשת לדברים הנמצאים במימד המרחב. הזכות האלוהית- מלכותית אשר ניתנה לאדם "לכבוש" את הארץ, פוקעת ביום השביעי.
מושגים
- אברהם יהושע השל - (1907 ורשה - 1972 ניו יורק) פילוסוף והוגה דעות יהודי אמריקני. החל את דרכו הפילוסופית בגרמניה ונמלט ללונדון ומשם לארה"ב לאחר שנעצר על ידי הנאצים. שימש כפרופסור לאתיקה יהודית וקבלה בבית המדרש לרבנים של התנועה הקונסרבטיבית (JTS). תמך במאבקים לזכויות אדם. הגותו עוסקת ביחסי אדם ואלוהים ובקדושת הזמן ביהדות. הגותו הייחודית שאבה מן החסידות, הפילוסופיה המערבית וההגות היהודית לדורותיה.
דיון
יום הולדת
מה הקשר ליום ההולדת של קארן?
יום הולדת
מה הקשר ליום ההולדת של קארן?
אדם ברוך, סדר יום, הוצאת כתר, 2000 עמודים 120, 273, 302
עד היכן כיבוד אב ואם - מתוך "סדר יום", אדם ברוך
1 – עמוד 120)
כבר קשה לנו לראות שמעון מתאמץ לכבד את הוריו שדעתם השתבשה. הוא מכבד אותם, והם מעליבים אותו בפומבי. התקין להם דירה נאה ושכר אשה שתטפל בהם וביקר אותם כל יום – והם באו למשרדו, התפרעו וביזו שם את הכל. מה יעשה? והרמב"ם (הלכות ממרים) שואל: "עד היכן כיבוד אב ואם?" – ופוסק כך: "מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו, משתדל לנהוג אתם כפי דעתם, עד שירוחם עליהם. ואם אי אפשר לו לעמוד בכך מפני שנשתטו ביותר – יניחם וילך לו. ויצוה על אחרים להנהיגם כראוי להם".
2– עמוד 273)
ע.ב. הנכבדה, לדברייך אין את יכולה עוד לקיים מצוות כיבוד אם, כיוון שאמך עברה את "כל הקווים האדומים", והתרופפות מנטלית זו של אמך כבר פוגעת בפרנסתך ובחיי המשפחה שלך.... – ובכן, גברתי, אמנם מצוות כיבוד אב ואם הינה מאוד נעלה, ועם זאת אין ההלכה חפצה שתתרסקי, תוך קיום המצווה, ושתשבשי את כל חייך, ועל כן ההלכה מתירה לך להרפות מקיום המצווה, ולהעביר את הטיפול באמך לאנשים מקצועיים וכיו"ב. וזאת בתנאי שכל אדם סביר רואה בעליל שאכן אמך חצתה את "כל הקווים האדומים". ותמיד מומלץ לחכות עוד חודש חודשיים, כי הנה הקב"ה אולי יחזק את נפש אמך. והלוואי שכך.
3 – עמוד 302)
מר א.ד. מכובדי, אענה לך בקיצור נמרץ, וכבר בתחילת התשובה אחזק ידיך: טוב אתה עושה שאתה מתנה עם אביך הקשיש כאילו הוא איש מעשה, וכאילו מחלותיו לא החשיכו דעתו, ואתה דן עמו ברצינות גמורה על ענייני היום ועל עניינים אחרים, ומתווכח אתו, ואף חולק על דעתו לפעמים וכו'. .... מוטב לך לנהוג כפי שאתה נוהג עם אביך, למרות שמישהו מהצד יכול לטעות לחשוב שאינך מכבד את אביך, אלא תובע ממנו בהירות, מעשיות, כוח טיעון, נימוקים, דיאלוג ממשי. וטוב אתה עושה, כי בכך אתה תורם לחיוניות אביך, ומאותת לו שאין הוא בעיניך עובר בטל, שיש רק לכבד אותו בהסכמות שבשתיקה, אלא הוא אדם וכו'.
© כל הזכויות שמורות לכתר הוצאה לאור בע"מ, ת.ד. 7145, ירושלים
www.keter-books.co.il
עד היכן כיבוד אב ואם - מתוך "סדר יום", אדם ברוך
1 – עמוד 120)
כבר קשה לנו לראות שמעון מתאמץ לכבד את הוריו שדעתם השתבשה. הוא מכבד אותם, והם מעליבים אותו בפומבי. התקין להם דירה נאה ושכר אשה שתטפל בהם וביקר אותם כל יום – והם באו למשרדו, התפרעו וביזו שם את הכל. מה יעשה? והרמב"ם (הלכות ממרים) שואל: "עד היכן כיבוד אב ואם?" – ופוסק כך: "מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו, משתדל לנהוג אתם כפי דעתם, עד שירוחם עליהם. ואם אי אפשר לו לעמוד בכך מפני שנשתטו ביותר – יניחם וילך לו. ויצוה על אחרים להנהיגם כראוי להם".
2– עמוד 273)
ע.ב. הנכבדה, לדברייך אין את יכולה עוד לקיים מצוות כיבוד אם, כיוון שאמך עברה את "כל הקווים האדומים", והתרופפות מנטלית זו של אמך כבר פוגעת בפרנסתך ובחיי המשפחה שלך.... – ובכן, גברתי, אמנם מצוות כיבוד אב ואם הינה מאוד נעלה, ועם זאת אין ההלכה חפצה שתתרסקי, תוך קיום המצווה, ושתשבשי את כל חייך, ועל כן ההלכה מתירה לך להרפות מקיום המצווה, ולהעביר את הטיפול באמך לאנשים מקצועיים וכיו"ב. וזאת בתנאי שכל אדם סביר רואה בעליל שאכן אמך חצתה את "כל הקווים האדומים". ותמיד מומלץ לחכות עוד חודש חודשיים, כי הנה הקב"ה אולי יחזק את נפש אמך. והלוואי שכך.
3 – עמוד 302)
מר א.ד. מכובדי, אענה לך בקיצור נמרץ, וכבר בתחילת התשובה אחזק ידיך: טוב אתה עושה שאתה מתנה עם אביך הקשיש כאילו הוא איש מעשה, וכאילו מחלותיו לא החשיכו דעתו, ואתה דן עמו ברצינות גמורה על ענייני היום ועל עניינים אחרים, ומתווכח אתו, ואף חולק על דעתו לפעמים וכו'. .... מוטב לך לנהוג כפי שאתה נוהג עם אביך, למרות שמישהו מהצד יכול לטעות לחשוב שאינך מכבד את אביך, אלא תובע ממנו בהירות, מעשיות, כוח טיעון, נימוקים, דיאלוג ממשי. וטוב אתה עושה, כי בכך אתה תורם לחיוניות אביך, ומאותת לו שאין הוא בעיניך עובר בטל, שיש רק לכבד אותו בהסכמות שבשתיקה, אלא הוא אדם וכו'.
© כל הזכויות שמורות לכתר הוצאה לאור בע"מ, ת.ד. 7145, ירושלים
www.keter-books.co.il
ג. מצוות השמחה - רמב"ם
כיצד [משמח את] הקטנים? נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט"ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר (הושע ט') "זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם", ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר (מלאכי ב') "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם".
כיצד [משמח את] הקטנים? נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט"ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר (הושע ט') "זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם", ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר (מלאכי ב') "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם".
The children, for example, should be given parched grain, nuts, and sweetmeats; the womenfolk should be presented with pretty clothes and trinkets according to one's means; the menfolk should eat meat and drink wine, for there is no real rejoicing without the use of meat and wine. While eating and drinking, one must feed the stranger, the orphan, the widow, and other poor unfortunates. Anyone, however, who locks the doors of his courtyard and eats and drinks along with his wife and children, without giving anything to eat and drink to the poor and the desperate, does not observe a religious celebration but indulges in the celebration of his stomach. And about such is it stated (Hosea 9:4), "their sacrifices are like the bread of mourners, all who eat it will be contaminated; for their bread is for their own appetites." Such joy is a disgrace for them, as it is stated (Malakhi 2:3), "I will spread dung on your faces, the dung of your festivals."