בחירה חופשית - מטרה לשאוף אליה או הנצחת התלות?

שוטה הכפר הגלובלי, הכל צפוי והרשות בלתי אפשרי, מתוך : בלוג האייל הקורא. 2005.
האם יש רצון חופשי?
המונח "רצון חופשי" מתייחס לאפשרות בחירה בין כמה אלטרנטיבות. לשם פשטות, הבה נניח שתיים. כאשר צריך לבצע בחירה ביניהן, אפשר לעשות זאת באופן דטרמיניסטי, על פי אלגוריתם קבוע, בדומה לתרשים זרימה שמקובל אצל מתכנתים, ואפשר לעשות זאת באופן אקראי על ידי הטלת קוביה, או באמצעות המקבילה הקוואנטית שלה אטום רדיואקטיבי ומונה גייגר. הניסיון למצוא עוד אפשרות מלבד שתי אלה מביא אותנו במהרה לאותה מסקנה אליה הגיע אביגדור קהלני כשהסתיימה ספירת הקלפיות: אין דרך שלישית. כשמישהו טוען שבנוסף לשתי האפשרויות האלה ניתן לבחור גם "באופן חופשי", ואנחנו דוחקים בו שיסביר איך מתבצעת בחירה כזאת, זה נגמר תמיד בכך שהוא מכניס למשחק גורם נוסף: החשק שלו, או הרצון שלו, או הנשמה שלו גורמים "חופשיים" מכל הגבלה פיזיקלית, שאמורים, איכשהו, לענות על הבקשה שלנו. "בחרתי באופן חופשי לפי מה שהתחשק לי, מה שהרצון שלי הורה לי", הוא יאמר.
אבל לאחר שנייה של מחשבה מתחוור שגם מר רצון, הסוכן החדש שנקרא לדגל, צריך לבצע אותה בחירה מסתורית "חופשית" מתוך רשימה זאת או אחרת, ולא פתרנו כלום. הרי ה"רצון החופשי" עצמו, גם הוא צריך להחליט באיזשהו אופן מה מתחשק לו או מה ראוי בעיניו, וגם הוא עומד בפני רשימה ובפני אותה בעיה ממנה התחלנו. הרשימות, אגב, אינן חייבות להיות זהות: "אני" יכול לעמוד בפני רשימה הכוללת את שני הפריטים "לאכול את חפיסת השוקולד שלפניי" או "לא לאכול את החפיסה", והרצון שלי יורה לי בהתאם לבחירה שהוא עשה מתוך רשימה אחרת: "דיאטה זה טוב" ו"שוקולד זה טעים". הרשימות שונות, אבל הבעיה אותה בעיה, ומכאן שהסוכנים האלה אינם פותרים כלום; הם רק מגלגלים את הבעיה לרמה אחרת, בבחינת "הרוצה לבלבל, ירחיק עדותו". גם בעולם הנשמות החופשיות מכל אילוץ פיזיקלי, בעולם בעל חוקים שאינם מוכרים לנו או בעולם חסר חוקים בכלל, אי אפשר לסוכן שבחרנו להתחמק מהצורך לבחור. חוץ מאשר הזעקת סוכן נוסף וגלגול של תפוח האדמה הלוהט הזה אל ידיו, לא נתקלתי בשום הסבר מניח את הדעת לשאלה: איך, בסיכומו של דבר, בוחרים באופן חופשי אם לאכול את השוקולד ההוא או לקחת במקומו גזר.

...

אחת הסיבות לכתיבת המאמר הזה היא הניסיון לקבל תשובה על השאלה הפשוטה איך בוחרים "באופן חופשי" משהו מתוך רשימה. אם התשובה כוללת הכנסת סוכן חדש, נא להסביר איך הוא מבצע את הבחירה שלו, או להראות שהוא פטור מבחירה (אולי לשרשרת הגיוס של הסוכנים התכוון שפינוזה, כשאמר שאפילו על אלוהים אי אפשר לומר שהוא פועל מתוך חופש בחירה). אם הרשימה של הסוכן החדש מכילה רק פריט אחד, זהו מקרה פרטי של בחירה דטרמיניסטית ובוודאי שאז אי אפשר לדבר על "חופש" מכל סוג שהוא. מכל מקום, עד שאני מקבל הסבר כזה, מבחינתי "רצון חופשי" הוא מושג חסר תוכן. ברצון הייתי חותם, כמעט מלה במלה, על אמירתו של ניטשה:

"עילת עצמו" היא הסתירה העצמית המעולה ביותר שהומצאה עד כה, איזה סוג של מעשה אונס לוגי ואל־טבע: אולם שפעת יהירותו של האדם גרמה לו להסתבך עמוקות ונוראות באותה הבלות דווקא. התביעה ל"חופש הרצון", במובנה המיטאפיסי העליון, כפי שהיא מקננת עדיין למרבית הצער במוחותיהם של משכילים־למחצה, תביעתו של אדם לשאת באחריות המלאה והמוחלטת לפעולותיו, ולפרוק את עולה מעל אלוהים ועולם ואבות ומקרה וחברה, תביעה זו פירושה לא פחות מאשר להיות "עילת עצמו", וחוצפה גדולה פי כמה מזו של מינכהאוזן, היא יומרת האדם למשות עצמו בשערות הראש מבצת האין אל היש. ("מעבר לטוב ולרוע", תרגום: ד"ר ישראל אלדד)
למקור השלם

שפינוזה, "אתיקה", הקדמה לחלק ג: על מקור הריגשות וטבען, (תרגם: ירמיהו יובל) הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 193-194
שפינוזה: האומנם בחירה חופשית?
רוב המחברים שכתבו על הריגשות ועל אורח חיי האדם נראים כעוסקים בדברים שמחוץ לטבע, ולא בדברים הנשמעים לחוקי הטבע המשותפים. אדרבה, דומה שהם משיגים את האדם בטבע כמן ממלכה בתוך ממלכה. שכן הם מאמינים שהאדם פורע את סדר הטבע יותר משהוא נשמע לו, ויש לו שלטון מוחלט על מעשיו, ואינו נקבע אלא על ידי עצמו. נוסף על כך, את הסיבה לחולשת האדם ולהפכפכנותו הם מייחסים לא לעוצמתו המשותפת (הכללית) של הטבע, אלא למי יודע איזה פגם בטבע האדם, שעל כן הם מקוננים עליו, לועגים ובזים לו או מה שקורה על פי רוב מקללים אותו. ומי שיודע להטיל דופי בחולשה של רוח האדם באופן חי ונמלץ יותר, נחשב למעין איש אלוהים.

רבי נתן, ליקוטי הלכות, סימני בהמה וחיה טהורה, הלכה ד
הסתירה בה הכל צפוי והרשות נתונה
כי באמת אנו צריכין לעסוק בתקון העולם על-פי התורה והמצוות, כי כל העולם לא נברא כי אם בשביל זה, בשביל האדם הבעל בחירה שהכל תלוי בו כידוע. ואף-על-פי-כן בודאי הכל על-ידי הקדוש-ברוך-הוא בלבד. ואפילו כל עסק התורה והמצוות וכל המעשים טובים הכל מאתו יתברך ... וכמו שנאמר: 'כי ממך הכל ומידך נתנו לך' (דהי"א כט יד) ... ובודאי אי אפשר להבין שני הבחינות אלו יחד. ואסור לכנוס בחקירות כאלו כלל, רק לסמוך על אמונה לבד, כי חקירה זאת היא בחינת הידיעה והבחירה שאי אפשר ... להשיג בזה העולם כלל. כי עיקר כח הבחירה נמשך רק מזה שאין אנו יודעין השכל של הידיעה והבחירה ...
וכל התורה כולה תלויה בזה. כי כל התורה כולה תלויה רק בהבחירה, שנמשכת מזה שאין מבינים שכל זה. וזה בחינת: 'אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי כי עז לאלקים ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו' (תהלים סב יב), היינו שכלל התורה היא בחינת 'אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי', שבאמת הוא רק בחינה אחת, בחינת 'אחת דבר' וכו'. אבל אצלנו נשמע הדבר כשתים, בחינת שתים זו שמעתי. ומפרש מה הן השתים שהן אמת באמת. והולך ומפרש 'כי עז לאלקים', שעקר העז והגבורה להכניע הסטרא אחרא והקלפות, הוא לאלקים, כי הכל מאתו לבדו כנ"ל. ואף-על-פי-כן: 'ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו'. כי-אף-על-פי-כן צוה עלינו דוקא לעשות, והוא בחסדו משלם לאיש כמעשהו כאילו היה הכל נעשה על-ידי האדם לבד כנ"ל.
וזה שאמר התנא: "אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני וכו'" (אבות א יד). היינו כנ"ל. כי עיקר העולם נברא בשביל הבחירה ועל-כן בודאי אני מוכרח לעבד את ה' יתברך בתורה ובמעשים טובים, ואם אין אני לי מי לי. ואף-על-פי-כן אני בעצמי איני יכול לעשות ולתקן שום דבר בלעדיו יתברך. וזהו: 'וכשאני לעצמי מה אני?', כי צריכין שני הבחינות, לעשות את שלנו ולסמך הכל על ה' יתברך, ולבלי לכנס בחקירת מבוכה זאת. כי זה אי אפשר להשיג, כי עיקר כח הבחירה נמשך רק מזה שאי אפשר להשיג שכל זה כנ"ל. ולעתיד לבוא ... כשנזכה להשיג שכל זה, אז באמת תתבטל הבחירה. אבל עתה, בזה עולם המעשה, שההכרח שיהיה לאדם בחירה, אי אפשר להשיג שכל זה, כי אם-כן יתבטל הבחירה כנ"ל.
ועתה תראה נפלאות, שזהו שסיים התנא: "ואם לא עכשיו אימתי". היינו שהתנא מזהיר את האדם: שלא יאמר הכסיל, החכם בעיני עצמו, הלא אתה בעצמך סותר דבריך, שאתה אומר, אם אין אני לי מי לי, שהדבר תלוי בי דוקא, ואחר כך תכף אומר כמו להיפך: וכשאני לעצמי מה אני. ואם כן ירצה להמתין עד שישיג תחלה זה השכל שיבין איך מתקבצים ומתחברים שני הבחינות אלו יחד, ואחר כך יעבוד את ה' יתברך. על זה מסיים התנא: ואם לא עכשיו אימתי. היינו כי 'היום לעשותם' (דברים ז יא) דוקא, כי עיקר העשיה והעבודה הוא עכשיו דוקא, בזה העולם דוקא, שיש לנו בחירה.

אליהו אליעזר דסלר, מכתב מאליהו, חלק א, בני ברק, עמ' 117. תשכ"ה.
זוהי עיקר עבודת האדם: לצאת מן החופשיות, מן הבחירה, מן המצב אשר האמת והשקר שוים לפניו, אל ההכרח [...] יש מדרגה עוד גבוהה מזו במדרגה זו איננו מרגיש עוד הכרח [...] במדרגה זו האדם הנהו החופשי באמת, כי לא יפגש בשום התנגדות אל האמת אשר יאהב.
..
מגלה לנו התורה הקדושה בפרשת חטא אדם הראשון, שמצב הבחירה פירושו מניעת האור [...] ביחס למדרגה הבהירה והנשגבה של קודם החטא, מהווה הכניסה למדרגת הבחירה, ירידה גדולה ביותר.