הדף מאת: שמואל סולובייציק
ביאור מהות מלאכת ההוצאה , הסיבה שהראשונים קראו לה מלאכה גרועה, מקומה של ההוצאה בהליך ההספקה והשינוע , והיותה עניין משלים להליך הייצור,
דיון
התייחסות הראשונים למלאכת הוצאה, והשוני של מלאכת הוצאה משאר כל המלאכות
מה היא מלאכת הוצאה ?
ובכן מלאכת הוצאה נקראת בפי הראשונים מלאכה גרועה, תוס' שבת דף ב' ע"א דבור המתחיל פשט בעל הבית את ידו כתבו וז"ל, משוס דהוצאה מלאכה גרועה היא דמה לי מוציא מרה״י לרה״ר מה לי מוציא מרה״י לרה״י,
וברמב"ן תחילת מסכת שבת כתב וז"ל ,סד׳׳א הוצאה חידוש הוא שברה׳׳י מותר לישא משא נדול ואם הוציא לרה׳י כגרוגרוח חייב משא׳׳כ בשאר אבות מלאכות שאינן חלוקים ברשויוח אלא אסורין מחמת עצמן, ע"כ
ואכן מלאכה זו שונה במהותה מכל שאר המלאכות, שאילו כל שאר המלאכות הם חלק מסדרת פעולות הנעשות בהליך ייצור מסויים, כמו סידורא דפת. שכוללת את כל המלאכות ממלאכת הזורע ועד מלאכת האופה, וכן הוא בכל שאר המלאכות,
ועוד שכל המלאכות האחרות הם פעולות שיש להם אפקט ותועלת ,
ואילו מלאכת הוצאה אינה קשורה לשום הליך ייצור כל שהוא, וכן אין בה לכאורה שום אפקט ותועלת. מעבר לפעולה היבשה של העברת חפץ מרשות אחת לרשות אחרת , ואם כן גם אם התורה אסרה את ההוצאה עדיין אין היא מלאכה ואם כן לא מובן למה חכמים הכלילו את ההוצאה בכלל המלאכות ,
ובפשטות, ההוצאה אכן אינה מלאכה במשמעות המילה של מלאכה, והמשמעות היחידה שיש להיותה מלאכה. הוא בכך שיש לה את גדרי ההלכות של המלאכות , ובכך בעצם מסתיים הקשר שלה עם כל שאר המלאכות
האומנם ?
והנה המשנה בפרק כלל גדול נותנת לנו כלל. על איזה עצמים נאמר דין הוצאה ומה נכלל במלאכה זו , וממנה לכאורה ניתן ללמוד על מהות המלאכה ומקומה ,
וכך שנינו במסכת שבת פרק ז' משנה ג ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעים כמוהו והוציהו בשבת חייב וכל שאין כשר להצניע ואין מצניעים כמוהו והוציעו בשבת אין חייבים עליו אלא המצניעו :
והרמב"ם בפי' המשניות מפרש את המשנה כך וז"ל ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעים כמוהו וכו', כשר להצניעו. כלומר ראוי להצניעו ולשומרו ויש בו תועלת ולא יפסד כשישאר . ומצניעים כמוהו. ר"ל כי מנהג בנ"א להצניען כי יש דברים אילו היו מצניעים אותן היו נשמרים ולא היו נפסדים אבל אין מצניעין אותן ואין משמרים אותן מרוב מציאותם באותו המקום ופחיתותן שם. וכאשר יכלול זה הדבר אלו השני ענינים כל מי שהוציא מאותן הדברים והסחורות בשבת השיעור שנבאר חייב וכו'
ופי' לפירושו , שהאיסור הוצאה נאמר אך ורק על אותם הסחורות שהדרך לאחסן אותם לשם שימוש ארוך טווח,
ולכן כדי להתחייב על חפצים משום הוצאה צריך שיתקיים בהם שלושה תנאים, התנאי הראשון שיהיו עצמים ראויין לשימוש, התנאי השני שיהיה להם חיי מדף ארוכים שנשמרים לאורך זמן, התנאי השלישי שיהיו בעלי ערך ששווה לאגור אותם (וכמה שהדבר פחות מצוי ונגיש הוא בעל ערך יותר )
ואלו התנאים בעצם מתקיימים ביבול שאדם מביא מהשדה כדי לאחסן באסמים,
והפי' הזה של הרמב"ם שופך לנו אור על תפיסת הרמב"ם את מהות מלאכת ההוצאה ומקומה ,והוא ששורש האיסור של הוצאה הוא למנוע הספקת היבול מהשדות הביתה, ובהליך זה של ההספקה נאמר דין הוצאה לא להעביר את הסחורות מרשות אחת לרשות אחרת, הרי שמלאכת הוצאה מקומה בהליך ההספקה
ואמנם אין ההספקה הליך ייצור. אבל היא עניין משלים להליך הייצור שכן בגמר הייצור עדיין נשאר לספק את המוצר הביתה ומלאכת הוצאה באה כדי למנוע את ההספקה ובכך מלאכה זו מתחברת לכל שאר המלאכות
וההספקה המקורית זהו הבאת היבול מהשדה לאחר גמר עשייתם , ויש את ההספקה המשנית המודרנית יותר שזהו הבאת הסחורות הקנויים מהיריד
מקורות בכתובים למלאכת הוצאה
ובנחמיה יג פסוק טו : בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹּרְכִים-גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת וְעֹמְסִים עַל-הַחֲמֹרִים וְאַף-יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל-מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד. טז וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל-מֶכֶר וּמוֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם.
יט וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלְלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל-הַשְּׁעָרִים לֹא-יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. כ
ובירמיה פרק ז' פסוק כא כֹּה אָמַר יְהוָה, הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם; וְאַל-תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם. כב וְלֹא-תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ; וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם.
התייחסות הראשונים למלאכת הוצאה, והשוני של מלאכת הוצאה משאר כל המלאכות
מה היא מלאכת הוצאה ?
ובכן מלאכת הוצאה נקראת בפי הראשונים מלאכה גרועה, תוס' שבת דף ב' ע"א דבור המתחיל פשט בעל הבית את ידו כתבו וז"ל, משוס דהוצאה מלאכה גרועה היא דמה לי מוציא מרה״י לרה״ר מה לי מוציא מרה״י לרה״י,
וברמב"ן תחילת מסכת שבת כתב וז"ל ,סד׳׳א הוצאה חידוש הוא שברה׳׳י מותר לישא משא נדול ואם הוציא לרה׳י כגרוגרוח חייב משא׳׳כ בשאר אבות מלאכות שאינן חלוקים ברשויוח אלא אסורין מחמת עצמן, ע"כ
ואכן מלאכה זו שונה במהותה מכל שאר המלאכות, שאילו כל שאר המלאכות הם חלק מסדרת פעולות הנעשות בהליך ייצור מסויים, כמו סידורא דפת. שכוללת את כל המלאכות ממלאכת הזורע ועד מלאכת האופה, וכן הוא בכל שאר המלאכות,
ועוד שכל המלאכות האחרות הם פעולות שיש להם אפקט ותועלת ,
ואילו מלאכת הוצאה אינה קשורה לשום הליך ייצור כל שהוא, וכן אין בה לכאורה שום אפקט ותועלת. מעבר לפעולה היבשה של העברת חפץ מרשות אחת לרשות אחרת , ואם כן גם אם התורה אסרה את ההוצאה עדיין אין היא מלאכה ואם כן לא מובן למה חכמים הכלילו את ההוצאה בכלל המלאכות ,
ובפשטות, ההוצאה אכן אינה מלאכה במשמעות המילה של מלאכה, והמשמעות היחידה שיש להיותה מלאכה. הוא בכך שיש לה את גדרי ההלכות של המלאכות , ובכך בעצם מסתיים הקשר שלה עם כל שאר המלאכות
האומנם ?
והנה המשנה בפרק כלל גדול נותנת לנו כלל. על איזה עצמים נאמר דין הוצאה ומה נכלל במלאכה זו , וממנה לכאורה ניתן ללמוד על מהות המלאכה ומקומה ,
וכך שנינו במסכת שבת פרק ז' משנה ג ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעים כמוהו והוציהו בשבת חייב וכל שאין כשר להצניע ואין מצניעים כמוהו והוציעו בשבת אין חייבים עליו אלא המצניעו :
והרמב"ם בפי' המשניות מפרש את המשנה כך וז"ל ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעים כמוהו וכו', כשר להצניעו. כלומר ראוי להצניעו ולשומרו ויש בו תועלת ולא יפסד כשישאר . ומצניעים כמוהו. ר"ל כי מנהג בנ"א להצניען כי יש דברים אילו היו מצניעים אותן היו נשמרים ולא היו נפסדים אבל אין מצניעין אותן ואין משמרים אותן מרוב מציאותם באותו המקום ופחיתותן שם. וכאשר יכלול זה הדבר אלו השני ענינים כל מי שהוציא מאותן הדברים והסחורות בשבת השיעור שנבאר חייב וכו'
ופי' לפירושו , שהאיסור הוצאה נאמר אך ורק על אותם הסחורות שהדרך לאחסן אותם לשם שימוש ארוך טווח,
ולכן כדי להתחייב על חפצים משום הוצאה צריך שיתקיים בהם שלושה תנאים, התנאי הראשון שיהיו עצמים ראויין לשימוש, התנאי השני שיהיה להם חיי מדף ארוכים שנשמרים לאורך זמן, התנאי השלישי שיהיו בעלי ערך ששווה לאגור אותם (וכמה שהדבר פחות מצוי ונגיש הוא בעל ערך יותר )
ואלו התנאים בעצם מתקיימים ביבול שאדם מביא מהשדה כדי לאחסן באסמים,
והפי' הזה של הרמב"ם שופך לנו אור על תפיסת הרמב"ם את מהות מלאכת ההוצאה ומקומה ,והוא ששורש האיסור של הוצאה הוא למנוע הספקת היבול מהשדות הביתה, ובהליך זה של ההספקה נאמר דין הוצאה לא להעביר את הסחורות מרשות אחת לרשות אחרת, הרי שמלאכת הוצאה מקומה בהליך ההספקה
ואמנם אין ההספקה הליך ייצור. אבל היא עניין משלים להליך הייצור שכן בגמר הייצור עדיין נשאר לספק את המוצר הביתה ומלאכת הוצאה באה כדי למנוע את ההספקה ובכך מלאכה זו מתחברת לכל שאר המלאכות
וההספקה המקורית זהו הבאת היבול מהשדה לאחר גמר עשייתם , ויש את ההספקה המשנית המודרנית יותר שזהו הבאת הסחורות הקנויים מהיריד
מקורות בכתובים למלאכת הוצאה
ובנחמיה יג פסוק טו : בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹּרְכִים-גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת וְעֹמְסִים עַל-הַחֲמֹרִים וְאַף-יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל-מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד. טז וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל-מֶכֶר וּמוֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם.
יט וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלְלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל-הַשְּׁעָרִים לֹא-יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. כ
ובירמיה פרק ז' פסוק כא כֹּה אָמַר יְהוָה, הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם; וְאַל-תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם. כב וְלֹא-תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ; וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם.