על מצורע, שעיר לעזאזל וסודו של האבן עזרא
הדף מאת: יוסי צוריה
בשיעור זה ננסה לקשור בין פרשיות שכל אחת מהן כשלעצמה היא אתגר לקורא בן ימינו, וביניהן יש קשר עמוק ונסתר. בלימוד ננסה לפענח רמזים וסודות שהצפין בפירושיו ר' אברהם אבן עזרא, ונלמד מדרשים הקושרים בין הפרשיות הללו, ומובילים לפענוח הסוד.
פרשת מצורע
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. (ב) אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים. (ג) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת הוּא; וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ....
And the LORD spoke unto Moses and unto Aaron, saying: When a man shall have in the skin of his flesh a rising, or a scab, or a bright spot, and it become in the skin of his flesh the plague of leprosy, then he shall be brought unto Aaron the priest, or unto one of his sons the priests. And the priest shall look upon the plague in the skin of the flesh; and if the hair in the plague be turned white, and the appearance of the plague be deeper than the skin of his flesh, it is the plague of leprosy; and the priest shall look on him, and pronounce him unclean.
דיון
פשר מצורע
תורת המצורע תופסת נפח רב בין פסוקי התורה. פרטיה ודיקדוקיה מופיעים על פני שתי פרשות, ו-116 פסוקים. זוהי המצווה המפורטת ביותר מבין מצוות התורה - מה פשרה?
בשיעור זה נעמוד על רבדים עמוקים בטהרת המצורע ועל קשרים שונים שבין מצווה זו לפרשות סתומות נוספות כמו פרה אדומה ושעיר לעזאזל.
דיון
מקום טוב באמצע
בדיוק באמצע התורה - באמצע ספר ויקרא שהוא הספר האמצעי מבין חמשת חומשי התורה - מופיע העיסוק בהלכות מצורע המשתרע על פני שתי פרשות (תזריע-מצורע) ומונה יותר ממאה פסוקים. כאמור, זוהי המצווה המפורטת ביותר בתורה. מדוע?
בדיקה של הפרשיות לפני ואחרי מגלה כי גם מבחינה נושאית, יש סימטרייה מעניינת ונושא המצורע מופיע בדיוק באמצע ומפריד בין אירועים הדומים זה לזה:
  • פרשות תזריע-מצורע מפסיקות לכאורה את סיפור מות בני אהרן, המתואר בפרשת 'שמיני' שלפניהן, וחוזר ומוזכר מיד אחריהן בפרשת 'אחרי מות'.
  • גם בתוך פרשיות אלו יש סימטרייה, והעיסוק במצורע מפריד בין דיני היולדת הפותחים את פרשת 'תזריע', לדיני נידה וזבה המסיימים את פרשת 'מצורע'.
  • פרשה זו נמצאת במרחק שווה גם מצרעת משה המופיעה בספר שמות (כשידו הפכה למצורעת) וצרעת מרים שמופיעה בספר במדבר.
אם כן, פרשת המצורע לא רק תופסת נפח רב בתורה, אלא אף ממוקמת במקום המרכזי ביותר.
מדוע?
דיון
"מי האיש החפץ חיים? - נצור לשונך מרע!"
לפי הפרשנות הדומיננטית בחז"ל, צרעת היא עונש אלוהי על המוציא שם רע. ברוב המקרים מפורש סיפור המצורע מנקודת מבט חברתית:
- אדם נענש בצרעת מכיוון שדיבר לשון הרע.
- הוא צריך לשבת בדד מחוץ למחנה כי - לפי הגמרא במסכת ערכין - ברכילותו הוא התכוון 'לבודד' את מושא הרכילות, להפריד בין איש לאשתו, ולכן הוא נענש באותה מידה ויושב בדד.
- הוא צריך להביא כקורבן שתי ציפורים משום שהן מפטפטות.
אמנם ניתן למצוא גם הסברים אחרים לעונש, למשל על חטא הגאווה ('בעוון שבעה חטאים באים נגעים על האדם' מסכת ערכין), ועוד, אך ההסבר המרכזי, המסתמך גם על אטימולוגיה, הוא שמצורע הוא מי שמוציא שם רע.
חז"ל אומרים על המוציא שם רע: 'חיים ומוות ביד הלשון'. ננסה לבדוק את הקשר בין הצרעת לחיים וגם למוות.
מצורע, פרה אדומה, שעיר לעזאזל ויציאת מצרים
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל-הַכֹּהֵן. (ג) וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת מִן-הַצָּרוּעַ. (ד) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. (ה) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת-הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל-כְּלִי-חֶרֶשׂ עַל-מַיִם חַיִּים. (ו) אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת-עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת-שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת-הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים. (ז) וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן-הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה. (ח) וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת-בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת-כָּל-שְׂעָרוֹ וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל-הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים. (ט) וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת-כָּל-שְׂעָרוֹ אֶת-רֹאשׁוֹ וְאֶת-זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת-כָּל-שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת-בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת-בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר.

הסברים
  • בטהרת המצורע אנו פוגשים את המרכיבים הבאים:
    - שתי ציפורים שאחת הורגים ואחת משלחים
    - עץ ארז, שני תולעת ואזוב הנטבלים בדם
    אלמנטים אלו מופיעים גם בחוקות אחרות: שעיר לעזאזל ופרה אדומה
And the LORD spoke unto Moses, saying: This shall be the law of the leper in the day of his cleansing: he shall be brought unto the priest. And the priest shall go forth out of the camp; and the priest shall look, and, behold, if the plague of leprosy be healed in the leper; then shall the priest command to take for him that is to be cleansed two living clean birds, and cedar-wood, and scarlet, and hyssop. And the priest shall command to kill one of the birds in an earthen vessel over running water. As for the living bird, he shall take it, and the cedar-wood, and the scarlet, and the hyssop, and shall dip them and the living bird in the blood of the bird that was killed over the running water. And he shall sprinkle upon him that is to be cleansed from the leprosy seven times, and shall pronounce him clean, and shall let go the living bird into the open field. And he that is to be cleansed shall wash his clothes, and shave off all his hair, and bathe himself in water, and he shall be clean; and after that he may come into the camp, but shall dwell outside his tent seven days. And it shall be on the seventh day, that he shall shave all his hair off his head and his beard and his eyebrows, even all his hair he shall shave off; and he shall wash his clothes, and he shall bathe his flesh in water, and he shall be clean.
הרמב"ן קושר בין שילוח ציפור המצורע לשילוח השעיר לעזאזל
"...ואם כן יהיה הטעם כסוד השעיר המשתלח...".
אבן עזרא קושר בין תורת המצורע וטומאת המת לפסח מצרים
"והנה המצורע והבית המנוגע וטומאת המת קרובים והנה גם הם כדמות פסח מצרים"
a cedar stick…and some hyssop These are the largest and the smallest of the species of plants, and we know this from the verse describing Shlomo’s knowledge [I Kings 5:13]. (The word hyssop is known to us through tradition, and we do not need to investigate its meaning.) Thus the sufferer of ṣara‘at , and the infected house [:49], and the ritual impurity of a corpse [Numbers 19:18], all resemble one another; and they all relate distantly to the Paschal sacrifice observed in Egypt [Exodus 12:22].
סוד השעיר לעזאזל לפי האבן עזרא
השעיר לעזאזל
ח וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל.

פירוש אבן עזרא:
"ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מילת 'עזאזל' תדע סודו וסוד שמו כי יש לו חברים במקרא, ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז: בהיותך בן 33 תדענו"

הסברים
  • אבן עזרא השאיר את חידתו "ובהיותך בן 33 תדענו" לא פתורה – אך הרמב"ן ניסה לפתור חידה זו וגילה: יש לספור 33 פסוקים מהפסוק שאחרי המילה "לעזאזל" (מפסוק ט בפרק טז) ואז מגיעים לפסוק ז בפרק יז: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים". רוב הפרשנים פירשו את המילה 'שעירים' כ-שֵדים. כלומר, השעיר לעזאזל ניתן כמעין שוחד לסמאל, השעיר של עשיו, המייצג את הנצרות (אדום). הסוד רומז כאן על העבודה הזרה שרווחה אז.
And Aaron shall cast lots upon the two goats: one lot for the LORD, and the other lot for Azazel.
דיון
האם פתרנו את חידת האבן עזרא?
אבל האם זהו אכן הפתרון? ואם כן מה הקשר לציפורים שמביא המצורע כקורבן?! והאם יש קשר בין המצורע לעבודה זרה?
ושמא רמז האבן עזרא לדבר אחר?

האבן עזרא הרי ידוע בחידות היגיון קשות ומתוחכמות, ולכאורה נראה שהפתרון של הרמב"ן, לספור 33 פסוקים קדימה, פשוט מדי.

ומה יש במספר 33? האם הוא מקרי?
ובכלל, מפסוקנו (ט"ז, ח) ועד הפסוק 'ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים' (יז, ז) יש 34 פסוקים! אמנם הרמב"ן מסביר שצריך לספור מפסוק ט, כלומר לאחר המילה עזאזל - אבל למה דווקא 33?
דיון
האם יש פה סוד כפול?
כיוון אפשרי אחד (שיוצא מתוך הנחה שהשימוש ב'סוד' נועד להחביא דברים גם מהצנזור הנוצרי), מתבסס על המילים "בן 33".
אם לוקחים את דברי הרמב"ן בפסוק זה, שלפיו השעיר הוא "עשיו" או "שרו של עשיו" (והרמב"ן מסביר גם מיהו עשיו ובהחלט יכול להיות שהוא התכוון לנוצרים 'אדום'), אז ייתכן כי השעיר לעזאזל המשולח מהמקדש הוא 'אותו האיש', שמת ונצלב בן 33. זו אולי הסיבה שאחרי שהרמב"ן 'מגלה' לנו שהסוד של אבן עזרא הוא 'השעיר הוא עשיו' ומסביר באריכות את הפרשה הוא נותן את הפתרון (לספור 33 פסוקים) ומסיים בעבודה זרה - פתרון שלא בדיוק מתקשר לעשיו... כלומר, הרמב"ן במתכוון השאיר את הסוד לא מפוענח לחלוטין.
דיון
33 (ל"ג)
המספר 33 ל"ג בגימטריה - הוא מספר חביב על יודעי סוד ומקובלים, ולא במקרה ל"ג בעומר הפך לחג המקובלים.
ל"ג הוא גל הפותח את הפסוק "גל עיני והביטה נפלאות תורתך".
33 הוא המספר העוקב של 32 שהוא 32 נתיבות חוכמה: 22 האותיות ועוד 10 הסְפרוֹת הן הבסיס לחוכמה, ומיד אחריהן בא 33, שהוא המידה העוקבת אם תרצו: ה"אינטואיציה" או רוח הקודש, שהיא מעבר לחוכמה הבסיסית.
כמו כן, הגימטרייה של שמו העברי 'בן עזרא' היא 330, ולאבן עזרא הייתה בוודאי חיבה למספר זה. אך האם יש משמעות מיוחדת למספר 33?
ומה פשר שנגלה רק את "מקצת הסוד"?
ומי הם ה"חברים" שאליהם מתייחס האבן עזרא?
דיון
הסוד הנעלם
רמז נוסף מופיע בפרשת פרה אדומה בספר במדבר, שם אומר אבן עזרא על הפסוק: 'ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת' (במדבר יט, ו): "עץ ארז: כמו למצורע, ושם רמזתי סוד!".
אך בפרשת מצורע אין האבן עזרא מזכיר שום סוד! האם ייתכן שהכוונה לסוד שהטמין בפרשת שעיר לעזאזל?

דיני המצורע מתחילים בפרשת תזריע - נעיין בפתיחה של פרשת תזריע:
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא. (ג) וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. (ד) וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה;...
And the LORD spoke unto Moses, saying: Speak unto the children of Israel, saying: If a woman be delivered, and bear a man-child, then she shall be unclean seven days; as in the days of the impurity of her sickness shall she be unclean. And in the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised. And she shall continue in the blood of purification three and thirty days; she shall touch no hallowed thing, nor come into the sanctuary, until the days of her purification be fulfilled.
דיון
שלש פעמים שלשים ושלש
מפסוקי היולדת אנו מבינים כי המספר 33 קשור לטהרה. מדיני היולדת עוברת הפרשה מיד לדיני מצורע.
והנה, בפסוק 33 (פרק יג, פסוק לג) יש תופעה מיוחדת: האות גימ"ל במילה הראשונה ('והתגלח') גדולה לעומת שאר האותיות!

ג בגימטרייה היא 3.

כזכור, אבן עזרא טמן את סודו, שבו הוא שולח את הקורא לחפש חברים לשעיר לעזאזל, בפרק טז, פסוק ח. אם נספור מפסוק זה 3*33 פסוקים אחורה כלומר, 99 פסוקים - נגיע בדיוק לתחילת פרשת טהרת מצורע: "וזאת תהיה תורת המצורע"!

אבן עזרא היה חובב מספרים ידוע ושילב בפירושיו ובספריו (ספר המספר למשל) חידות מתמטיות ומספריות רבות. לכן, ייתכן שכעת התגלה לנו סודו של האבן העזרא - הקשר בין השעיר לעזאזל, הפרה האדומה והמצורע!
דיון
אבל מה הקשר?
אם אכן טמון לפי האבן עזרא סוד השעיר לעזאזל ב"סוד המצורע" אנו צריכים לחזור לשאלות שפתחנו בהן ולהבין את פשר הצרעת. ברור מהלשון "לכפר עליו" כי השעיר לעזאזל בא ככפרה על איזה חטא, אבל איזה? האם ייתכן שמודבר בחטא עבודה זרה כפי שרומזים מדרשים ופרשנים שונים?

אם כך הדבר, ואם סוד השעיר טמון בסוד המצורע - האם יש קשר בין פרשת מצורע לעבודה זרה?
דיון
תמונתו של דוריאן גריי / אוסקר ויילד
בסיפור 'תמונתו של דוריאן גריי', שעובד לסרט בשם זה, מגיע הגיבור, בחור צעיר ויפה, למצב שבו הוא לא מזדקן אך הדיוקן שלו מזדקן ומתעוות, ככל שהוא מתבגר ושוקע בחטאים.
אם תרצו הדיוקן מצטרע בכתמים ובנגעים שונים, בעוד הוא נשאר עצמו נקי ויפה.
באחד מרגעי השיא של הסרט שעובד על פי הספר, מסתכל דוריאן על עצמו במראה ואומר לעצמו: I AM G-D אני אלוהים.

מהי העבודה הזרה הקשה ביותר שנותרה עד ימינו? עבודה זרה היא כאשר האדם מתחיל להעריץ את עצמו, להתייחס לעצמו כאל אל.
להערצה זו יש שני ממדים: הממד האסתטי, כאשר אדם מתאהב בדמותו (נרקיסיזם), והממד הדתי, כאשר אדם הופך את עצמו לבן אלים או לאל...
דיון
צרעת ועבודה זרה
כנגד עבודה זרה זו של הערצה עצמית, בא נגע הצרעת והורס את מראהו החיצוני של האדם. מי שנגוע בכתמים ובבהרות אינו יכול עוד להעריץ את גופו. מראהו מעורר דחייה והוא מורחק גם מעצמו וגם מהחברה המעריצה יופי. הוא צריך לשבת בדד, מחוץ למחנה, עם עצמו.
צרעת עוזיהו
(טז) וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד-לְהַשְׁחִית, וַיִּמְעַל בַּה' אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל-הֵיכַל ה', לְהַקְטִיר עַל-מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. (יז) וַיָּבֹא אַחֲרָי,עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן; וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַה' שְׁמוֹנִים בְּנֵי-חָיִל. (יח) וַיַּעַמְדוּ עַל-עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַה' כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי-אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן-הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא-לְךָ לְכָבוֹד מֵה' אֱלֹהִים. (יט) וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים, וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית ה' מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. (כ) וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל-הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ, וַיַּבְהִלוּהוּמִשָּׁם; וְגַם-הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ ה'. (כא) וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד-יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית החפשות (הַחָפְשִׁית) מְצֹרָע כִּי נִגְזַר, מִבֵּית ה'

הסברים
  • מקור זה מראה על הקשר הישיר בין צרעת לעבודה זרה
But when he was strong, his heart was lifted up so that he did corruptly, and he trespassed against the LORD his God; for he went into the temple of the LORD to burn incense upon the altar of incense. And Azariah the priest went in after him, and with him fourscore priests of the LORD, that were valiant men; and they withstood Uzziah the king, and said unto him: ‘It pertaineth not unto thee, Uzziah, to burn incense unto the LORD, but to the priests the sons of Aaron that are consecrated it pertaineth to burn incense; go out of the sanctuary; for thou hast trespassed; neither shall it be for thy honour from the LORD God.’ Then Uzziah was wroth; and he had a censer in his hand to burn incense; and while he was wroth with the priests, the leprosy broke forth in his forehead before the priests in the house of the LORD, beside the altar of incense. And Azariah the chief priest, and all the priests, looked upon him, and, behold, he was leprous in his forehead, and they thrust him out quickly from thence; yea, himself made haste also to go out, because the LORD had smitten him. And Uzziah the king was a leper unto the day of his death, and dwelt in a house set apart, being a leper; for he was cut off from the house of the LORD; and Jotham his son was over the king’s house, judging the people of the land.
דיון
סיכום ביניים: צרעת, שעיר לעזאזל ועבודה זרה
מצאנו אם כן קשר אפשרי בין צרעת לשעיר לעזאזל: עבודה זרה, ולכן גם אופן כפרתם שווה: בשניהם מביאים כקורבן שתי חיות זהות (שתי ציפורים אצל המצורע ושני שעירים ביום כיפור), בשניהם הורגים את האחד ומשלחים את האחר לחופשי, מחוץ לעיר.

אך כיצד קשורה לכך הפרה האדומה, שלפי האבן עזרא שראינו למעלה, קשורה גם היא לחבורה זו יחד עם יציאת מצרים?
פרה אדומה
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. (ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ עֹל. (ג) וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן; וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו. (ד) וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל-נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל-מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים. (ה) וְשָׂרַף אֶת-הַפָּרָה לְעֵינָיו: אֶת-עֹרָהּ וְאֶת-בְּשָׂרָהּ וְאֶת-דָּמָהּ, עַל-פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף. (ו) וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל-תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה.

הסברים
  • רש"י:
    פרה אדמה - משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה כך תבא פרה ותכפר על העגל

    עץ ארז ואזוב ושני תולעת - ג' מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם סימן שהגבו' שנתגאה וחטא ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו
And the LORD spoke unto Moses and unto Aaron, saying: This is the statute of the law which the LORD hath commanded, saying: Speak unto the children of Israel, that they bring thee a red heifer, faultless, wherein is no blemish, and upon which never came yoke. And ye shall give her unto Eleazar the priest, and she shall be brought forth without the camp, and she shall be slain before his face. And Eleazar the priest shall take of her blood with his finger, and sprinkle of her blood toward the front of the tent of meeting seven times. And the heifer shall be burnt in his sight; her skin, and her flesh, and her blood, with her dung, shall be burnt.
דיון
פרה אדומה - מוות ועבודה זרה
אפר פרה אדומה מיועד לטהר אנשים שנטמאו במגע עם המוות.
אך אנו רואים בפירושים כי פרה אדומה קשורה לחטא העגל - החטא היסודי של עבודה זרה.

האם יש קשר בין עבודה זרה למוות? ננסה לבדוק את זה בהמשך, אך בינתיים הנה טבלה המסכמת את הקשרים הצורניים בין המצוות השונות
דיון
עץ ארז ואזוב שני תולעת שני בעלי חיים שווים - חיים, מוות ושילוחמצורע שעיר לעזאזל פרה אדומה יציאת מצרים
כן כן כן
כן כן
כן כן
כן (הזיית הדם על המזוזה)
עבודה זרה ומוות
מדרש תדשא טז (מיוחס לר' פנחס בן יאיר)
לא רק עבודה זרה!
שתי צפרים ... ועץ ארז ושני תולעת:
את מוצא שהמצורע חשוב כמת כשם שטמא בטומאת מת גזר הקב"ה ליקח פרה אדומה ולהשליך לתוך השרפה עץ ארז ושני תולעת ולהזות עליו ביום השלישי ובשביעי ולהיות פרוש שלא יכנס למקדש ז ימים ושיקח שתי צפורים ועץ ארז ושני תולעת.
ולמה צוה בפרה לעשות כמו במצורע? לפי שמעשה פרה אדומה לא נעשית אלא לכפר על מעשה העגל שהוא צרעת הרוח לפיכך דינם שווה.
ולמה צווה בפרה לעשות בטומאת המת ולא בטומאה אחרת? לפי שהמצורע לטומאת מת איתקש שנאמר: אל נא תהי כמת.

הסברים
  • ניתן ללמוד מהמדרש כמה דברים: 1. שיש קשר בין פרה אדומה, מצורע וחטא העגל. ולפי לא מעט פרשנים גם השעיר לעזאזל קשור לחטא העגל. 2. שצרעת קשורה לעבודה זרה. יש צרעת הגוף ויש צרעת הרוח, לפי האמונה בזמן העתיק, צרעת הגוף היא ביטוי של צרעת הרוח, שהיא הבסיס לחטא העגל! 3. שצרעת, כמו פרה אדומה, קשורה גם למוות ולטומאת המת!
דיון
המדרש קושר אפוא קשר רעיוני בין צרעת הגוף, השעיר לעזאזל והפרה האדומה:
המצורע מיטהר באופן דומה לטקס הכפרה של השעיר לעזאזל (שתי חיות זהות ושילוח אחת מהן) השעיר לעזאזל והפרה האדומה באים ככפרה על חטא העגל, ובשלושתם יש ארז, שני התולעת והאזוב.
שלושתם קשורים לחטא היסודי חטא העגל!

כמו כן, בנוסף לקשר לחטא העבודה הזרה, מדגיש המדרש גם את הקשר שבין פרה אדומה, המצורע וטומאת המת. האם זהו קשר טכני בלבד המקיש את המצורע למת ואפר פרה אדומה משמש לטהרת המת? או שמא יש פה משהו עמוק יותר הקושר את חטא העגל - ויחד עמו גם את השעיר לעזאזל - לנושא המוות?
האם רק מקרה הוא שפרשת השעירים פותחת במילים "אחרי מות"?

נסתכל במקור הבא:
חטא העגל והמוות
"אני אמרתי אלהים אתם" : אלו המתינו ישראל למשה ולא היו עושים אותו מעשה לא היתה גליות ולא מלאך המות שולט בהן
וכה"א (שמות לב, טז): "והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות" מהו חרות? ר' יהודה ור' נחמיה: ר' יהודה אומר חירות מן גליות ור' נחמיה אומר חירות ממלאך המות
בשעה שאמרו ישראל "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" אמר הקב"ה: אדם הראשון צויתיו מצוה אחת כדי שיקיימנה והשויתיו למלאכי השרת שנאמר (בראשית ג, כב): "הן האדם היה כאחד ממנו" אלו שהן עושין ומקיימין תרי"ג מצות חוץ מן הכללים ומן הפרטים ומן הדקדוקים אינו דין שיהיו הן חיין וקיימין לעולם! וכה"א (במדבר כא, יט): "וממתנה נחליאל" שנחלו מהקב"ה שיהיו חיים וקיימין לעולם .
כיון שאמרו (שמות לב, ח): "אלה אלהיך ישראל" בא מות עליהן אמר הקב"ה בשיטתו של אדם הראשון הלכתם שלא עמד בנסיונו ג' שעות ובתשע שעות נקנסה עליו מיתה. אני אמרתי אלהים אתם והלכתם אחר מדותיו של אדה"ר (תהלים פב, ז): "אכן כאדם תמותון"
דיון
המוות שולט...
במעמד הר סיני היינו קרובים להשתחרר מעונש המוות שהביא חטא אדם הראשון ולחזור למצב שלפני החטא - 'חירות ממלאך המוות'!
אך חטא העגל הביא עלינו בחזרה את המוות האנושי.
המוות נרמז בפרשת השעיר לעזאזל - המכפר על חטא העגל,
ובפרשת פרה אדומה המטהרת טמאים,
ובפרשת מצורע שהוא 'חשוב כמת', ובשרו הנגוע הוא בשר מת.
השחרור מהמוות
דיון
איך משתחררים מהמוות?
איך משתחררים מהמוות? איך מגיעים למצב של "אחרי מות"?
ובכן, בשלב זה איננו יכולים. אך טקס הטהרה שבו הכהן מזה באגודת אזוב,
- מטהר מטומאת המוות (בפרה אדומה)
- משחרר ממצב השקול למוות (במצורע)
- ומגן מפני מלאך המוות (יציאת מצרים)

ואולי השחרור מהמוות רמוז בסוד שני הציפורים ושני השעירים שאחד מהם הועלה כקורבן ואחד נשאר בחיים ומשולח מהציוויליזציה, תולדתו של עץ הדעת?

ראינו כי המדרש קושר את חטא העגל לחטא אדם הראשון.
האם גם חטא הצרעת קשור לחטא זה?
התשובה המפתיעה לפנינו:
כותנות עור וצרעת האור
(כא) וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם.
And the LORD God made for Adam and for his wife garments of skins, and clothed them.
דיון
אדם הראשון וכותנות עור
סוד חטא אדם הראשון, והמוות שנגזר בעקבותיו, הוא אחד הסודות העמוקים ביותר בתורה.
קשר מפתיע לצרעת אנו יכולים אולי למצוא בשימוש הרב של המילה 'עור' על הטיותיה השונות בפרשת מצורע . המילה מופיעה - כמה מפתיע - 33 פעמים בפרשתנו - דבר המקשר אותנו לסודו של האבן עזרא על השעיר לעזאזל - "בהיותך בן 33 תדענו" .

האך שימוש הרחב במילה עור מקשרת אותנו גם ל'כותנות עור' שעשה האל לאדם וחווה.

מלבד פרשת מצורע ופרשת בראשית, מופיעה המילה 'עור' כעור אדם רק פעם אחת נוספת, כשמסופר על משה ש'קרן עור פניו' כאשר ירד מתפילתו לכפר על חטא העגל!

ניתן אם כן לאמר כי 'כותנות עור' היו מתנתו של האל, כפרה על חטאו של האדם. אך כאשר האדם חוטא בצרעת הרוח, בגאווה ובעבודה זרה, הוא מוכיח שלמעשה הוא אינו ראוי למתנה וכפרה זו ולוקה בצרעת העור.
דיון
חטא הגאווה
המדרש קשר את העונש על חטא העגל לעונש על חטא אדם הראשון. אבל האם יש קשר בין החטאים עצמם? בין חטא העגל לחטא אדם הראשון?

חטאם של אדם וחווה היה כבד לא בגלל שעברו על איסור מפורש של ה', אלא בגלל המוטיבציה שהחדיר בהם הנחש לעשות זאת 'והייתם כאלוהים'.
כפי שראינו לגבי חטא הצרעת הוא חטא הגאווה, כאשר האדם הופך את עצמו לאל, זו העבודה הזרה החמורה ביותר.
על האדם להיות 'צלם אלוהים' להיות בצֵל האל ולא לראות עצמו כשווה לאל.
"יש יכולת באדם שיחיה לעולם"
(כד) וַיְגָרֶשׁ אֶת-הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.

הסברים
  • אבן עזרא:
    מקדם - פירוש ממזרח.
    ודע כי כל מה שמצאנו כתוב הוא אמת, וכן היה ואין בו ספק ויש לו סוד,
    כי מאור השכל יצא החפץ ומהשני העולה למעלה. כי תנועות החפץ לפנים היא.
    גם עלה תאנה לאות ונקרא השלישי בשם הבחינה, כי בתחילה יש כח בלי מפעל. והמבין זה הסוד יבין איך יפרד הנהר. ומה סוד גן עדן. וכתנות העור.
    גם יורה זה הסוד, שיש יכולת באדם שיחיה לעולם והמשכיל יבין כי זה כל האדם:
So He drove out the man; and He placed at the east of the garden of Eden the cherubim, and the flaming sword which turned every way, to keep the way to the tree of life.
דיון
סיכום
בשיעור זה עשינו מסע בין מצוות סתומות הנראות מרוחקות מאיתנו, וגילינו את הקשר שלהן לשני החטאים המרכזיים בתורה - חטא אדם הראשון וחטא העגל.
ניסינו להסביר את מרכזיותה של פרשת המצורע והחשיבות שנותנת לה התורה בשל הקשר שלה לחטאים אלו.

תמרורי הדרך במסע היו החידות והרמזים שהשאיר אבן עזרא בפרשות השונות.

האבן עזרא רומז לנו על סוד חיי האלמוות, השאיפה של דוריאן גריי ושל רבים מאיתנו. אך כיצד נזכה לחיים אלו? כיצד נחזור למצב של אדם הראשון, לפני החטא?

התשובה, לפי סודות האבן עזרא, נעוצה בפרשת מצורע, בהימנעות מהחטאים שעליהם באה צרעת לעולם: גאווה, רכילות, ועבודה זרה ההופכת את האדם וגופו לאלהים.

הצרעת, אולי נעלמה מהעולם המודרני אבל חטאים אלו עדיין איתנו. האם נשכיל להתגבר עליהם?

נדמה שהמסר שלו הוא שיש דרך לחיות לעולם ולהשתחרר מעונש המוות, אבל המפתח לכך הוא בראש ובראשונה השלמות המוסרית.