מידה בינונית או מידת סדום?

בלב מפגש זה עומדת מחלוקת עתיקה מן המשנה בשאלה מהי חברה תקינה - האם טוב לשמור על גבולות הרכוש הפרטי – שלי שלי ושלך שלך- או שבחברה כזו יש זרעי פורענות למידת סדום? שאלה זו רלוונטית ביותר למציאות הקפיטליסטית שבה אנו מצויים. נחדד את השאלה באמצעות עיון בכמה מקורות וננסה להציע דרכי התמודדות באמצעות סיפור-עם בדווי ושיר של שלמה בר.

דיון
* נסו לסדר את המידות השונות במשנה על פי סדר חומרתן: מהי המידה הטובה ביותר ומהי המידה הרעה ביותר?

* כיצד הייתם מכריעים במחלוקת המופיעה במשנה: האם האומר 'שלי-שלי ושלך-שלך' היא מידת סדום או מידה בינונית שבה מתנהל העולם?

* מה בעייתי כל כך בגישה זו?

מתוך: ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשי, ערך: "קפיטליזם"
קפיטליזם הוא שיטה כלכלית וחברתית שבסיסה הרעיוני הוא התפישה שהתפקוד היעיל ביותר של מערכת כלכלית וחברתית יושג כאשר תישמר החירות האישית של הפרט, ובמיוחד כשתישמר זכותו לבעלות פרטית על קניין ועל אמצעי ייצור. שאר עקרונותיה של התיאוריה נובעים מתפישת יסוד זו.בעלות פרטית על הקניין מוגדרת בתיאוריה הקפיטליסטית כיכולתו של פרט לעשות כל שימוש ראוי בעיניו בגופו, מוחו, הונו ורכושו. הסייג היחיד שמציב הקפיטליזם לשימוש זה הוא שמימוש הבחירה החופשית של אדם לא יפגע בחירותו של פרט אחר לפעול באופן דומה
© כל הזכויות שמורות ל
ויקיפדיה

דיון
* האם לדעתכם החברה שבה אנו חיים, שהיא חברה קפיטליסטית, מתנהלת על פי 'מידת סדום'?

* מהם היתרונות ומהם החסרונות בשיטה זו?

'מיהו בעל הבירה האמיתי במשנה שלי שלך ושלך שלך', אסתי שפר, 10.7.10
[...] בחירתם של חכמי המשנה בעיר סדום לא הייתה מקרית. סדום, העיר העשירה, הפורה והמשגשגת, הייתה, לשיטת הנביאים וחז"ל, בירת ה"שלי שלי - שלך שלך". עיר שבה גדר ההפרדה בין אדם לאדם הוקמה בכוח החוק; עיר שבה נאסרה הצדקה ועל מעשה של גמילות חסדים הוטל עונש מוות [...] לאדם הממוצע, שהוא הטיפוס הנפוץ ביותר, ישנה גישה בדלנית במהותה: "מה ששלי, שלי ומה ששלך, שלך". הוא לא רוצה לקחת משהו ששייך לאחרים, אבל הוא גם לא מעוניין לחלוק דבר עם אחרים. תהיה זו טעות לחשוב, שגישתו לחיים של בעל גישה זו- תקפה ולגיטימית, רק מכיוון שאינו גונב מאחרים, ההפך הוא הנכון - חוסר היכולת להתחשב באחרים, עלול להיות הרסני כלפי האדם עצמו ולהוביל בסופו של דבר להתמוטטות החברה, ממש כפי שסדום התמוטטה. אם ביתו של השכן שלך נשרף והגישה שלך, "זה לא ענייני, שהוא ישבור את הראש לבד" – אתה מסכן את ביתך, כיוון שהאש עלולה להתפשט גם לביתך.אף אחד מאתנו אינו מוגן הרמטית או מחוסן מפני השפעות סביבתיות. המשנה מציינת את העובדה המצערת, שרוב האנשים אינם מזהים או מבינים את התלות ההדדית הזאת, ומאמינים, שהם יכולים להיות בטוחים ב"בועה" שלהם, אולם זוהי אשליה. אם לא נעזור זה לזה סופנו יהיה מר.
© כל הזכויות שמורות ל
מחברת

מבוסס על הסיפור מתוך אתר מרכז אור: http://merkazor.co.il/articles/connected-to-the-earth-category/bedouin-folk-tale.html
למה צחקה האדמה?/ סיפור עם בדווי
יום אחד רכב לו בדווי על סוסתו האצילה בדרך העוברת בין שדות הפלאחים, והעונה הייתה עונת החריש, ובכל שדה עסקו הפלאחים במלאכת החריש. והנה באחד השדות הבחין הבדווי כי במקום לחרוש, מתגודדים הפלאחים בגבול שבין שתי חלקות שדה ונראים כמתדיינים ביניהם. התקרב הבדווי הסקרן אל החבורה וברך אותם לשלום. נפנו אליו האנשים שבשדה והשיבו לו ברכת שלום. 'מדוע אינכם חורשים את האדמה?' תמה הבדווי. והפלאחים השיבו לו: 'נפל בינינו ריב ואנו שכנים. עד שלא נפתור את הסכסוך לא נוכל לשוב אל עבודת האדמה. האם תסכים לרדת מעל סוסתך ולשפוט בינינו? ''האין מביניכם אדם ישר שישפוט בין הצדדים?' שאל הבדווי.'כל אחד מן הנוכחים קשור לאחד מבעלי המריבה', הסבירו לו, 'ואנו מחפשים לנו שופט שאינו מקורב לשום צד. אתה אינך קשור לאיש מאתנו, לכן משפטך נקי בעיננו. אנא, שפוט בינינו ואת אשר תשפוט נקבל עלינו כדין'.

דיון
* כיצד לדעתכם ייפתר הסכסוך בין שני הפלאחים? נסו להציע דרכי פתרון אפשריות...

מבוסס על הסיפור מתוך אתר מרכז אור http://merkazor.co.il/articles/connected-to-the-earth-category/bedouin-folk-tale.html
נעתר הבדווי – שבין כך ובין כך עתותיו בידיו ואינו ממהר לעולם – ירד מעל סוסתו האצילה, קשר אותה לגזע עץ סמוך ופנה להקשיב לצדדים הניצים. הציגו לו בעלי המריבה את בעייתם:האחד טען: 'שכני הזיז את האבן המסמלת את הגבול שבין שדותינו ובכך גזל במרמה שטח מאדמתי שלי'. ואילו שכנו נשבע בחיי הנביא כי לא הזיז דבר ממקומו: 'אדמתי היא, מדורי דורות!' טען בתוקף 'כאן עמדה האבן מאז ומעולם!' זה אומר: 'חלקת השדה הזו שלי היא', וזה אומר: 'שלי'. הביט הבדווי בשני האיכרים ואמר להם: 'ראו ידידיי, שמעתי את שניכם ואין בנמצא עדים. לא אוכל לשפוט ביניכם מבלי שאשמע את האדמה עצמה – שכן היא נושא הדיון'.הביטו הפלאחים זה בזה בתימהון בעוד הבדווי התכופף, רכן אל הקרקע, והניח את אזנו על האדמה ממש. דקה או שתיים רכן כך הבדווי בדממה ולפתע פרץ בצחוק גדול.'צוחק אתה עלינו?' נעלבו הפלאחים.'לא אני הוא שצוחק', התנצל הבדווי, 'האדמה היא שצוחקת'...'וכי מדוע תצחק האדמה?!' רגזו הפלאחים.'סיפרתי לה את שסיפרתם לי אתם קודם לכן', הסביר, 'והיא פרצה בצחוק גדול ואמרה: "אמור לאנשים האלו - שרבים עליי כעל רכוש – כי אינני שייכת לא לזה ולא לזה, אך עליהם לדעת כי בבוא יומם יהיו שניהם שייכים לי… אמור להם לחדול מן המריבה ולחפש אחר האהבה".הבינו הפלאחים את חכמת האדמה והתביישו מאוד על שראו עצמם כבעליה. הודו לבדווי וחזרו אל מלאכתם – הלוא היא עבודת האדמה, ואילו הבדווי נפרד מהם לשלום, עלה על סוסתו האצילה והמשיך בדרכו אל המאהל השכן כשהוא נושא באמתחתו עוד סיפור לספר לעת ערב, מסביב למדורה.

דיון
* מה דעתכם על דרך הפתרון של הבדווי?

* האם יש בכלל משהו שהוא רק 'שלי' או רק 'שלך'? מה נחשב 'שלי' ומה 'שלך'?

רבי אריה יצחק, אני אתה והוא
אני אתה והוא / שלמה בר, מילים: רבי אריה יצחק
אני אתה והוא

אני אתה והוא

אני לא שלי ואתה לא שלך

אני לא שלי ואתה לא שלך

אני ואתה שלו

והיו אחדים בידו

אני ואתה אחד

בידו.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il

דיון
* מי הוא ה"הוא" המופיע בשיר לדעתכם?

* מהו הפתרון הרעיוני שמציע השיר לסכנת ה'סדומיות' האורבת לחברה שלנו?