השמיטה הישראלית – מקורות לעשרה

מצוות השמיטה המקראית היא מן המצוות המאתגרות ביותר את אורח החיים החברתי-כלכלי. היא חייבה את כל חקלאי בארץ-ישראל לנטוש את שדותיהם אחת לשבע שנים, להפקיר את פירותיהם מבעלות פרטית, לתת לאדמה מנוחה מעיבודה ולאפשר לכל אדם להיכנס לשדות וליטול חלק מברכת האדמה. בנוסף, בסיומה של שנה זו נדרש ממי שהלווה כספים לזולתו, לוותר חובות הכספיים שהלווים לא הצליחו להחזירם. לשיבת ציון הנוכחית ובמרכזה כינונה של מדינת ישראל, הזדמנות מיוחדת לתרגם עקרונות השמיטה לעיצוב חברה שבה מתקיימות סולידריות חדשה, התחדשות רוחנית, ראייה מחודשת של המציאות בה אנו חיים. *דף זה הוכן לקראת כנס "שמיטה ישראלית" והופק בעזרתם של הרב דב ברקוביץ', עינת לרנר ועינט קרמר.

זוהר, ויקרא, פרשת בהר, דף קח, ב
" וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע... וּנְטַשְׁתָּהּ" וגו', מאי טעמא (=מהו הטעם למצוה)? "וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ " (שמות).
..ועל דא מאן דרחים למסכנא יהיב שלמא בכנסת ישראל (=על כן, מי שמרחם על עניים מביא שלום בכנסת ישראל) ואוסיף ברכתא בעלמא (=ומוסיף ברכה בעולם), לארקא ברכתא לכנסת ישראל (=להוריד ברכה לכנסת ישראל).

הרב מרדכי יוסף מאזביצא, "מי השילוח", ספר ויקרא, פרשת בהר, דף מב
עניין השמיטה והיובל הוא נגד המידות הנזכרות במסכת אבות, "שלי שלך, שלך שלך". שמיטה היא נגד מדת "שלי שלך". היינו אף כי הארץ נתן לבני אדם, שיש לאדם קניין בארץ שיוכל להוציא לו ממנה כל הטובות שבעולם, כי כל מיני ערבות שבעולם נכללים בארץ. ובשביעית האדם ייתן הארץ לשם יתברך, כי הוא שובת ממלאכה ומעבודת הארץ, וזה ייקרא "שלי שלך".
ויובל הוא נגד מדת "שלך שלך" שמצוות יובל הוא שישיב "איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו". כי באמת אלוקים עשה את האדם ישר בארץ וחילק נחלה לכל אחד ואחד כפי מעלתו השייך לו בשורשו. אלא מחמת שבני אדם בקשו חשבונות רבים עד שזה יזכה לעלות ולהרחיב את גבולו ולקנות את חברו לעבוד בו, וזה ירד ויצטרך למכור מאחוזתו עד שמוכר את עצמו. וביובל יתגלה שזה שבא לידו על ידי פעולת האדם אף שהיה קניינו עד עתה והיה ברשותו, על כל פנים לפי שאינו שלו בשורש יוכרח להחזירו למקומו השייך...בשנת היובל (המבטאת שורש כל אדם בכוח קניינו), יוכר לכל אדם מקום השייך לכל דבר. ולזה ההכרה וההבנה יבואו אחרי שיתקיימו מדת "שלי שלך". לכן על יד פרשת שמיטה ויובל במקרא סודרו האזהרות על גזל ואונאה ורבית. היינו שלעתיד יוכר שכל מה שבא לאדם דרך עניינים כאלה אינך שלו. רק אולי יהיה בלב האדם לאמור, שלא יישאר שלו רק מה שחלק לו השם יתברך על פי שורשו.

סיון הר שפי, 'גלות הלויתן', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ה.
שמיטה / סיון הר שפי
הַהַתְחָלָה תִּהְיֶה שְׁמִטָּה
נַרְפֶּה וְנֻפְקַר לַזְּרָמִים
לֹא בְּחֵרוּק שִׁנַּיִם לַתְּלָמִים
נִתֵּן לָהּ לְקַלְקֵל אֶת הַשּׁוּרוֹת
בַּהַתְחָלָה נִתֵּן לָהּ מְנוּחָה
אַחַר כָּךְ נַעֲבֹד בָּהּ שָׁנִים
כְּיָמִים אֲחָדִים
הָעֵשֶׂב יַעֲלֶה פֶּרֶא
הַחַיָּה תִּרְבֶּה
הַמַּיִם יִשְׁתַּגְּעוּ וּמַעְיָן
יִפְרֹץ בַּבַּיִת
בַּסָּלוֹן, לְעֵינֵי כֹּל.
יִפְּלוּ כַּפְתּוֹרִים, יַעֲלוּ פְּרָחִים
לְלֹא מְבוּכָה
הִיא תֵּינִיק אוֹתָנוּ מִדְּבַשׁ הֶחָלָב.
הַהַתְחָלָה תִּהְיֶה שְׁמִטָּה
כְּבִשְׁנַת שִׁכְחָה
מֵכִין אֶת עַצְמוֹ בָּעֹמֶק
חֲקַל תַּפּוּחִין.

ד"ר ג'רמי בנשטיין, 'מה עניין שמיטה לצרכנות?', אתר טבע עברי
השמיטה כחזון
במדינת ישראל של היום קשה מאוד לטעון שדווקא רעיון כמו שנת שמיטה, על ערכיה המסורתיים, יכול להוות השראה לאנשי סביבה, חברה וכלכלה שמתמודדים עם בעיות מודרניות מאוד... אך אנו שקועים כל-כך בהקשר החברתי והפוליטי שלנו ובהשקפת עולמנו, שקשה לנו מאוד לבקר אותם מבפנים. לפעמים, על-מנת לקבל פרספקטיבה על מצבנו ולדמיין שאפשר אחרת, יש לחפש "נקודת ארכימדס" מחוץ למערכת הנוכחית, שממנה ניתן להתחיל לנסח חזון אחר, חלופי. ישנן כמה אפשריות למלא תפקיד זה, אך מסורות דתיות ותרבותיות, שלנו ושל שכנינו, בהחלט עשויות לשמש לנו מעוף למחשבה ומנוף לעשייה. אין זה מדע בדיוני. ממש כך חיו אבותינו כאן, בארץ הזאת. הארץ הזאת ואנו בתוכה זקוקים לכל סיוע אפשרי על-מנת להתמודד עם האתגרים, הסביבתיים והחברתיים כאחד, הפוקדים אותנו כאן ועכשיו.
למקור השלם