עקדת יצחק בשירה ובפיוט

עת שערי רצון, לרבי יהודה בן שמואל אבן עבאס
עת שערי רצון

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הַעְשָׂרָה הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ אָמַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק אָמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחַק עָנָהּ יְהִי לִבֵּךְ בְּאֵל בּוֹטֵח עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ שָׁחַר וְהִשְׁכִּים לַהֲלֹךְ בַּבֹּקֶר וּשְׁנֵי נְעָרָיו מִמְּתֵי הַשֶּׁקֶר יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָגְעוּ אֶל חֵקֶר וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר עָמַד וְהִתְבּוֹנָן לְהִמָּשֵׁחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ יָדְעוּ נְעָרָיו כִּי קְרָאָם לֵאמֹר אוֹר הַרְאִיתֶם צָץ בְּרֹאשׁ הַר הַמֹּר וַיֹּאמְרוּ לֹא נֶחֱזֶה רַק מַהְמוֹר עָנָה שְׁבוּ פֹה עַם מְשׁוּלִים לַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר לְהִשְׁתַּטֵּחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה וְיַעֲנֶה יִצְחָק לְאָבִיו כָּכָה אָבִי רְאֵה אֵשׁ וַעֲצֵי מַעֲרָכָה אַיֵּה אֲדֹנִי שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה הַאַתְּ בְּיוֹם זֶה דָּתְךָ שׁוֹכֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ וְיַעֲנֶה אָבִיו בְּאֵל חַי מַחְסֶה כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה לְעוֹלָה הַשֶּׂה דַּע כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה נִבְנֶה בְנִי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא אָז יַאֲמִיר זֶבַח וְהַזּוֹבֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

דָּפְקוּ בְּשַׁעְרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ קֹוִים לָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ וְקֹוֵי יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ דָּרְשׁוּ בְּנַחְלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאְסָרִי חַזֵּק וְעֵת יְקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפְרִי וְאְמֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ וְיֶהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכֹפֶר הָבָה אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ אָמַר לְאַבְרָהָם אֲדוֹן שָׁמַיִם אַל תִּשְׁלְחָה יָד אֶל שְׁלִישׁ אוּרַיִם שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי מַחְנַיִם יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פּוֹתֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבֻעָה זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

להסבר על הפיוט ולשמיעת לחניו באתר 'הזמנה לפיוט'

יצחק שלו, שמלת הריון, הוצאת לוין-אפשטין 1972, עמ' 25-24
פעם ראיתי את רות/ יצחק שלו
פַּעַם רָאִיתִי אֶת רוּת מְצֻיֶּרֶת בְּצִבְעֵי מַיִם,
כְּעֵין הַכָּחֹל הָרַךְ אֲשֶׁר לְהָרֵי מוֹאָב.
אַךְ עַתָּה תֵּרָאֶה בְּעֵינַי יְצוּקַת צִבְעֵי שֶׁמֶן:
הַרְבֵּה זָהָב וָחוּם בַּשֵּׂעָר וּבָעוֹר,
וּכְעֹמֶס הַדְּבַשׁ בַּחִטָּה הַבְּשֵׁלָה לַמַּגָּל...
רְאִיתִיהָ אֵי-פַּעַם קַלָּה עַל רַגְלֵי נַעֲרָה דַּקּוֹת,
אַךְ אָבִינָה הַיּוֹם כִּי אִשָּׁה בִּבְגוּרֶיהָ הָיְתָה,
צוֹעֶדֶת לְאַט עַל מִלֵּאת יְרֵכֶיהָ,
הוֹלְכָה מִמּוֹאַב-זִכְרוֹנוֹת אֶל בֵּית-לֶחֶם תִּקְוָה.

פַּעַם נִרְאָה לִי בֹּעַז כְּאִכָּר אֲשֶׁר שִׂחֵק לוֹ
יִצְרוֹ לָבוֹא עַל אַחַת הַמְּלַקְּטוֹת בְּלֵיל הַקַּיִץ,
אַךְ לֹא כֵּן יֵרָאֶה לְעֵינַי הַיּוֹם.
אָמְנָם יִשְׁכַּר מְעַט מִיֵּינָהּ הָאָדֹם שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ
וּמִיֵּין הַסַּהַר הַלָּבָן
הַנִּשְׁפָּךְ עַל הַגְּרָנוֹת בַּלַּיְלָה
וְהוֹפְכָם שָׁדַיִם נוֹגְהִים.
אָמְנָם מְלֵאִים חֲלָצָיו בַּתִּירוֹשׁ הַמְנוֹבֵב בְּתוּלוֹת,
אַךְ יָתוּר לוֹ אִשָּׁה לְהַשְׁקִיעַ אוֹנוֹ בָהּ,
לִרְאוֹת פְּרִי בָנִים,
וְלֹא נַעֲרַת-גְּרָנוֹת מְשַׁחֶתֶת זַרְעוֹ אַרְצָה...

וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ אֵין לִבָּהּ לְמִשְׂחָק,
וְכָל שִׁמְשׁוֹת עוֹרָהּ הַצָּחוֹת
זוֹרְחוֹת עֶרְגַּת אִמָּהוּת.
וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ
אֲשֶׁר לְחַיֶּיהָּ מְלֵאוֹת דָּם כַּמִּזְרָק, כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ,
אַךְ אֵשׁ-קֹדֶשׁ תּוּקַד בַּמִּזְבֵּחַ הַזֶּה
וְלֹא אֵשׁ זָרָה.
שַׂעֲרוֹתֶיהָ - אָבִיב קָלוּי בָאֵשׁ וְרֵיחָהּ רֵיחַ מוֹץ וְאַמְבָּר
אַךְ לֹא בָאַמְבָּר תִּכָּבֵשׁ
כִּי בְעֶרֶשׂ כְּלוּלוֹת.

עַל כֵּן לֹא יִגַּע בָּהּ בַּלַּיְלָה הַלָּז. רַק יָרִיחַ אֶת
תֹּם לִבָּהּ הָעוֹלֶה אֵלָיו מִבֵּית חָזֶהָ
כְּהָרִיחַ הַלֶּחֶם מִבֵּית הָאוֹפִים,
וְלִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא בֻזְבַּז בְּאַהֲבוֹת חֲדָשׁוֹת לַבְּקָרִים
וּפוֹרֵחַ אַחַת לְעִדַּן עִדָּנִים,
נִפְתָּח לִקְרָאתָהּ כִּשְׁעָרִים.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il

מושגים

• יצחק שלו - יצחק שלו (1919- 1992) - משורר, סופר ומסאי ישראלי. נולד בטבריה, בילדותו עבר לירושלים, למד בגימנסיה העברית בירושלים והשתלם בבית המדרש למורים בית הכרם שם גם לימד, כמו גם בבית הספר לחינוך שליד האוניברסיטה העברית. שלֵו נודע באהבתו לתנ"ך ולארץ ישראל, הרבה לטייל בארץ ברגל והטיף גם לאחרים לעשות זאת. והתמודד בחידון התנ"ך הראשון ועלה לשלב הארצי. אביו של מאיר שלו. נפטר בירושלים.

אברהם בן יצחק, כל השירים, הקיבוץ המאוחד, 1992
בּוֹדְדִים אוֹמְרִים / אברהם בן יצחק
יוֹם לְיוֹם יַנְחִיל שֶׁמֶשׁ דּוֹעֶכֶת
וְלַיְלָה עַל לַיְלָה יְקוֹנֵן.
וְקַיִץ אַחַר קַיִץ יֵאָסֵף בַּשַּׁלֶּכֶתוְ
עוֹלָם מִצַּעֲרוֹ מִתְרוֹנֵן.

וּמָחָר נָמוּת, וְאֵין הַדִּבֵּר בָּנוּ,
וּכְיוֹם צֵאתֵנוּ נַעֲמֹד לִפְנֵי שַׁעַר עִם נְעִילָה.
ולֵב כִּי יַעֲלֹז: הֵן אֱלֹהִים קֵרְבָנוּ
,וְהִתְנֶחָם וְחָרַד מִפַּחַד הַמְּעִילָה.

יוֹם לְיוֹם יִשָּׂא שֶׁמֶשׁ בּוֹעֶרֶתוְ
לַיְלָה אַחַר לַיְלָה יִשְׁפֹּך כּוֹכָבִים,
עַל שִׂפְתֵי בוֹדְדִים שִׁירָה נֶעֱצֶרֶת:
בְּשֶׁבַע דְּרָכִים נִתְפַּלֵּג וּבְאֶחָד אָנוּ שָׁבִים
© כל הזכויות שמורות למחבר ולקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים
www.kibutz-poalim.co.il

יצחק בשביס זינגר, בתוך: נעם ומישאל ציון (עורכים), הלילה הזה - הגדה ישראלית, ירושלים 2004, עמ' 61
מחר, היום יהיה סיפור / יצחק בשביס זינגר
כשיום עובר, הוא כבר איננו. מה נשאר ממנו?
רק סיפור, ותו לא.
אילו לא היו מספרים סיפורים וספרים לא היו נכתבים,
בני אדם היו חיים כמו חיות, רק בשביל היום.
אבל בסיפורים הזמן לא נעלם. גם לא האנשים והחיות.
עבור המספר והשומע, כל הברואים ממשיכים לחיות לנצח.
העבר עדיין הווה.
היום אנחנו חיים, אבל מחר, יהיה סיפור.
העולם כולו, כל האנושות, אינו אלא סיפור אחד ארוך.
© כל הזכויות שמורות למחבר


מושגים

• יצחק בשביס-זינגר - יצחק בשביס-זינגר (1904 - 1991), סופר יידיש וחתן פרס נובל לספרות (תשל"ז - 1978). גדל בוורשה ובבגרותו היגר לארה"ב. כתב מאמרים לעיתונות היידיש וכן סיפורים, נובלות ורומנים. מהידועים שבהם - "העבד", "שושה", "ינטל בחור הישיבה".