טוב למות בעד ארצנו! מיתוס?

י"א באדר הינו יום הקרב על תל-חי שזכור בעיקר בשל גבורתו של יוסף טרומפלדור, שנפל בקרב שהתנהל בחצר תל-חי ב 1920. גבורתו הפכה למיתוס, במיוחד לאחר שלפני מותו טרומפלדור אמר 'אין דבר, טוב למות בעד הארץ'. שירי גבורה, סיפורי גבורה וטקסים יוחדו לגבורתו של טרומפלדור. בשנות השמונים של המאה הקודמת המיתוס החל להיסדק. אנו בשומר החדש רואים חובה לציין את היום ולעסוק בערכים שהוא מבטא. לעתים בחיים אנו נבחנים בשאלה האם אנו מסכימים לשלם מחירים לטובת ערכים בהם אנו מחזיקים. המחירים יכולים להיות קטנים או גדולים, ולפעמים אנו מכריעים לשלם את המחיר ולפעמים לא. בשיעור זה, נתתבונן בעומקה של הגבורה, מתוך רצון לקנות את אותה גבורה, דווקא בחיים הרגילים.

דיון
רקע לשיעור

י"א באדר הינו יום הקרב על תל-חי שזכור בעיקר בשל גבורתו של יוסף טרומפלדור, שנפל בקרב שהתנהל בחצר תל-חי ב 1920.
גבורתו הפכה למיתוס, במיוחד לאחר שלפני מותו טרומפלדור אמר 'אין דבר, טוב למות בעד הארץ'. שירי גבורה, סיפורי גבורה וטקסים יוחדו לגבורתו של טרומפלדור. בשנות השמונים של המאה הקודמת המיתוס החל להיסדק. אנו בשומר החדש רואים חובה לציין את היום ולעסוק בערכים שהוא מבטא.
לעתים בחיים אנו נבחנים בשאלה האם אנו מסכימים לשלם מחירים לטובת ערכים בהם אנו מחזיקים. המחירים יכולים להיות קטנים או גדולים, ולפעמים אנו מכריעים לשלם את המחיר ולפעמים לא.
המוכנות להסכים לשלם מחיר יכולה להתבטא בעבודה, בקהילה או במשפחה ואף יכולה להתבטא ביציאה מאזור הנוחות עד כדי סיכון חיים- כמו בזמן השירות הצבאי או בכל שליחות אזרחית אחרת.
בשיעור זה, נתתבונן בעומקה של הגבורה, מתוך רצון לקנות את אותה גבורה, דווקא בחיים הרגילים.

זאב טנא
טוב לחיות בעד ארצנו
במקום מתחת לשמש בסביבה טובה
וכחול של שמיים וצהוב של אדמה
ים אחד מלוח וים אחד מתוק
המקום הכי נמוך בעולם השלום הכי ירוק
תנו רק תנו רק הזדמנות
תנו רק הזדמנות
טוב לחיות ולא למות

פינה בצד הדרך בשעה טובה
סוף לחיפושים זמן לאהבה
קיץ אחד ארוך ארוך וחורף שלא נשאר
המקום הכי קדוש בעולם וסיפור שלא נגמר

תנו רק...

חול לבן ורך שכולו שלווה
אפשר להיות לבד קרוב עם עצמך
עיר שהיתה חולות ועמק שהיה ביצה
העם הכי מפוזר בעולם משיח שעוד לא בא

תנו רק..

דיון
השיר של זאב טנא משוחח עם מיתוס הגבורה של טרומפלדור
מה בעצם הוא מבקש לומר?
מה היתרון ומהי הסכנה שבמסר?

נאום שנשא דוד בן-גוריון בעצרת נוער על קברם של טרומפלדור וחבריו באדר תש"ג (1943)
טוב לחיות חיים של חירות
לא למות באנו הנה. לא טוב למות. טוב לחיות. צמאון החיים, אהבה לחיים הביאה לכאן את הצעיר הגִדם מפטרבורג.
אהבת חיים גדולה הביאה אותו לארץ הזאת. ואם הוא אמר - והוא אמר את זה ברגע שאדם מביע את האמת העמוקה ביותר, כי הוא אמר את זאת לפני מותו - ״טוב למות בעד ארצנו״, הוא אמר זאת מתוך אהבת החיים.
מפני שכדאי לחיות.
אבל החיים שאהב היו חיים של בני-חורין. חיים של יהודי גאה שלא יעשו בו מה שעושים עם רבבות יהודים עכשיו בתופת הנאצית.
אפשר לחיות חיים שכדאי לחיות, רק אם יודעים למות, למות בגבורה... לא נהיה ראויים לחיים אלה וחיינו לא יהיו חיים, אם כל צעיר וצעירה בתוכנו לא ידעו גם הם, כשיש הצורך, למות.
ואנו נקראים להתכונן ולא למות - לחיות אבל גם להילחם".

דיון
טוב לחיות חיים של חירות
מהו הפתרון שבן גוריון מציע למתח שבין המיתוס ושבירתו?
כיצד הרעיון של בן גוריון יכול לבוא לידי ביטוי בחיים שלנו כאן ועכשיו בשאלת המחיר שיש לשלם
נסו לבחון דוגמאות חיים.

יגאל אלון, בית אבי
גבורת החיים – אומץ אזרחי
כשהגעתי לגיל בר-מצווה, קרא לי אבא למחסן התבואות שבחצר, ואמר: "בהנחת תפילין עוד לא הגשמת את כל המצוות. אתה נעשה לאיש, ומעכשיו יהיה לך נשק משלך."
בדברו הוציא אקדח, הושיטו לי ואמר: "הוא שלך. שמור עליו, נקה אותו, והסתר מפני עין-רעה..."
התרגשתי מאוד. ליום הזה ציפיתי. מעתה יהיה לי נשק, כלאחי הבוגרים, כלאבא.
ואבא הוסיף: הערב תצא לשמור על שארית התבואה הקצורה, בחלקת ה"בלוט" (עץ אלון) שלנו.
עם השקיעה, פניתי ללכת לכיוון חלקת ה"בלוט" בה צמחו עצי אלון יפים...הייתי נרגש מאוד. זו פעם ראשונה שאני יוצא לשמירה לבדי, בלילה. ככל שרחקתי מהכפר גברו התרגשותי ופחדי. הגעתי לחלקה, התמקמתי תחת אחד מעצי האלון, מאחרי סלע גדול. הצפרים עדיין הכינו עצמן לשנת הלילה וצפצופן הגביר את פחדי... רק משהשתרר שקט, נרגעתי מעט, התחלתי להקשיב לקולות הלילה והתפללתי שהלילה לא יגיעו הגנבים..
אולם מאוחר יותר, הבחנתי בכמה רוכבי-סוסים שנכנסו לשדה והחלו לאסוף את התבואה לשקיהם.
כפי שאבא הורה לי, הנחתי להם תחילה לשקוע בעבודה ואז קראתי אליהם קריאת-אזהרה: ענדק! הקריאה לא הרתיעה אותם, והם המשיכו באיסוף. דרכתי את הנשק בתקוה שקול הדריכה יבריחם, וזה לא קרה. הרמתי את האקדח ויריתי באויר הם תפסו עמדות, ודרכו את נשקם.
שאלתי את עצמי: מה עכשיו? לירות בהם ממש? לברוח? ומה אם אהרג? המחשבות חלפו בי במהירות, אבל תוך כדי שבריר שניה שמעתי לפתע מאחרי קולות וקללות נמרצות בערבית, ומיד אחריהן יריות באויר מעל לראשי הגנבים, שקפצו על סוסיהם ונעלמו בחשיכה, בהשאירם את שקי התבואה. אבן נגולה מעל ליבי. אבא, הוא שהגיח לקראתי מירכתי השדה.
כן. הוא העמיד אותי במבחן, אך לא הניח לנער בן-13 לעמוד בכך לבדו. ברגע המכריע היה שם, וגרש את הגנבים. שמחתי היתה כפולה: לא זו בלבד שעמדתי במבחן, אלא שאבא ראה אותי בעמידתי.
שאלתי את אבא אח"כ: הרי היה ברשותך נשק, מדוע לא ירית בהם?
תשובתו היתה: יריה עלולה להסתיים במוות. מותו של ערבי פותח חשבון-דמים העלול לארוך עשרות שנים. אנחנו חיים כאן, איתם, וכל סכסוך שניתן לפתור בידיים ובמקל, יש לסיימו ללא נשק. בו יש להשתמש רק כאשר נשקפת סכנה ממשית לחייך.

דיון
אומץ אזרחי
איזה תהליך העביר אביו של יגאל אלון את בנו?
מה דעתכם על הדרך?
כיצד ניגש אביו של יגאל אלון ללחימה?
כיצד גישה זו מבטאת את היחס בין אהבת החיים לבין המוכנות למסור את הנפש?