למה מה ואיך זוכרים?
הדף מאת: דב חיון / מדרשיות שכטר
לוח השנה היהודי כולו מלא ימי זיכרון. על שאלות מרכזיות בנושא זה, למה צריך לזכור? מה זוכרים? והשאלה המהותית ליהודי כיום - איך זוכרים? בדף הלימוד נעסוק בסוגיות הללו מתוך מקורות עתיקים וחדשים.
מיכאל א' מאיר, מתוך הרהורים על בן תרבות יהודית מנקודת המבט של יהדות רפורמית, מתוך: מדברים חזון, סדרת "מראי מקום" של קרן מנדל, בשיתוף עם הוצאת "כתר", עמוד 165
מזיכרון למצווה, מהיסטוריה להלכה

טיפוח זיכרון יהודי ממלא תפקיד חיוני בתהליך החינוך היהודי. אך תהא חשיבותו של הזיכרון ביהדות, של ה''זכור!' המקראי, אשר תהיה, חינוך יהודי המדגיש אותו יתר על המידה מסתכן בעיצוב זהות יהודית מדומה במקום זהות יהודית ממשית. מוזיאונים הם מקומות המקדשים את היהדות (ואת מה שעשו ליהודים); הם מעצבים זיכרון ומטפחים אותו. הביקור בהם כשלעצמו הוא ללא ספק חוויה יהודית, אך זו משנית באופיה. החוויה היא היסטורית, לא ממשית; אנו צופים בעבר, לא שבים וחווים אותו על בשרנו. חינוך יהודי השואף להגיע לגרעין העצמיות חייב להתמקד בקבוע (המצווה), לא רק בחולף (החוויה); הוא חייב להוביל להלכה, בין שמבינים מונח זה באופן מילולי או מטאפורי. אין הוא יכול להסתמך על ביקורים במוזיאונים או בסרטי קולנוע יהודיים או על פעילות יהודית לא סדירה אחרת (אפילו לא על מסעות לישראל של יהודי התפוצות). חינוך יהודי מוצלח הוא זה המשיג שתי תכליות: הכלת פעילות יהודית ספציפית, חוזרת ונשנית, בשגרת החיים האישיים וחיי המשפחה (הלכה במובן רחב), ויישום ערכים שנשאבו ממקורות יהודיים (כתובים ושאינם כתובים) בהחלטות בתחום הפרטי והציבורי כאחד.
דיון
למה לזכור?
לאן מוביל הזיכרון על פי המקור שלפניכם?
מה הקשר בין זיכרון להלכה?
מה מטרת הזיכרון היהודי?
פסוקי 'זכור' מן התורה
זכור
שמות פרק יג פסוק ג:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים

שמות פרק כ פסוק ז:
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:

דברים פרק כה פסוק יז:
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:
מתוך קידוש של ערב שבת
מתוך הקידוש של ערב שבת
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוׂתָיו וְרָצָה בָנוּ. וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ. זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. (כִּי הוּא יוֹם) תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. (כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים) וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ:
דיון
למה יציאת מצרים ושבת?
מדוע לזכור דווקא שני אירועים אלו?
מה הקשר בין השניים שהם מופיעים יחד בקידוש?
למה לזכור את אשר עשה עמלק? באיזה יום זיכרון הוא מוזכר?
מה זוכרים? - ימי התעניות
תניא, אמר רבי שמעון: ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש, ואני אין דורש כמותו. צום הרביעי - זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר, שנאמר +ירמיהו נב+ (ברביעי) +מסורת הש"ס: [בחודש הרביעי]+ בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ ותבקע העיר.
ואמאי קרי ליה רביעי - רביעי לחדשים. צום החמישי - זה תשעה באב, שבו נשרף בית אלהינו.
ואמאי קרי ליה חמישי - חמישי לחדשים. צום השביעי - זה שלשה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו - ישמעאל בן נתניה הרגו, ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו.
ואמאי קרי ליה שביעי - שביעי לחדשים. צום העשירי - זה עשרה בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלים, שנאמר +יחזקאל כד+ ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר. בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים.
ואמאי קרי ליה עשירי - עשירי לחדשים. והלא היה ראוי זה לכתוב ראשון. ולמה נכתב כאן - כדי להסדיר חדשים כתיקנן.
ואני איני אומר כן, אלא: צום העשירי - זה חמשה בטבת שבו באת שמועה לגולה שהוכתה העיר, שנאמר +יחזקאל לג+ ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר, ועשו יום שמועה כיום שריפה. ונראין דברי מדבריו, שאני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, והוא אומר על ראשון אחרון, ועל אחרון ראשון. אלא שהוא מונה לסדר חדשים, ואני מונה לסדר פורעניות.
§ The Sages disagreed about the fasts alluded to in the words of the prophet, as it is taught in a baraita. Rabbi Shimon said: Rabbi Akiva would expound four verses, but I would not expound the texts as he did. One of the disputes relates to the fasts mentioned by Zechariah. Rabbi Akiva would expound the verse as follows: “The fast of the fourth,” this is the ninth of Tammuz, on which the city of Jerusalem was breached, as it is stated: “And in the fourth month, on the ninth day of the month, the famine was severe in the city, so that there was no bread for the people of the land. Then the city was breached” (Jeremiah 52:6–7). And why does the prophet call it the fast of the fourth? Because it is in Tammuz, the fourth of the months when counting from Nisan. “The fast of the fifth,” this is the Ninth of Av, on which the Temple of our Lord was burnt. And why does he call it the fast of the fifth? Because it falls in the fifth of the months. “The fast of the seventh,” this is the third of Tishrei, on which Gedaliah, son of Ahikam, was killed. And who killed him? Ishmael, son of Nethaniah, killed him (see II Kings 25:25; Jeremiah, chapter 41). The Sages established a fast to commemorate Gedaliah’s death to teach you that the death of the righteous is equivalent to the burning of the Temple of our Lord. And why did the prophet call it the fast of the seventh? Because Tishrei is the seventh of the months. “The fast of the tenth,” This is the tenth of Tevet, on which the king of Babylonia laid siege to Jerusalem, as it is stated: “And in the ninth year, in the tenth month, on the tenth day of the month, the word of the Lord came to me, saying: Son of man, write the name of the day, of this same day: The king of Babylonia has laid siege to Jerusalem on this very day” (Ezekiel 24:1–2). And why did he call it the fast of the tenth? Because it is in Tevet, which is the tenth of the months. Wouldn’t it have been fitting to write this fast first, as the series of events began with the laying of the siege. Why was it written here at the end of the list? This was done in order to list the months in their proper order, as the prophet began with the fourth month and ended with the tenth month. This is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Shimon disagreed and said: I do not say this, but rather I expound the verse as follows: “The fast of the tenth,” this is the fifth of Tevet, on which the report reached the Diaspora that the city had been smitten, as it is stated: “And it came to pass in the twelfth year of our exile, in the tenth month, on the fifth day of the month, that one that had escaped out of Jerusalem came to me, saying: The city is smitten” (Ezekiel 33:21); and they made the day of the report of the destruction like the day of the actual burning and decreed a fast on that day. And Rabbi Shimon added: And my statement seems more convincing than his statement, as I say about the first fast mentioned by the prophet that it marks the event that took place first, and about the last fast that it marks the event that took place last. According to Rabbi Shimon, the fasts are listed in accordance with the chronological order of the events. But he, Rabbi Akiva, says about the first fast mentioned by the prophet that it marks the event that took place last, and about the last fast mentioned that it marks the event that took place first, only that he lists the fasts in the order of the months, whereas I list them also in the order of the calamities that they mark.
יהודה עמיחי,מתוך ומי יזכור את הזוכרים, מתוך: פתוח סגור פתוח, הוצאת שוקן, עמוד 177
ואיך זוכרים
ומי יזכור? ובמה משמרים זיכרון?...
משמרים במלח, או בסוכר, בחום גבוה ובהקפאה עמוקה,
באטימה מוחלטת, בייבוש ובחניטה...
© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן
www.schocken.co.il
דובי חיון, זכור, מתוך: בין קידוש לקדיש, הוצאה עצמית, עמוד 19. תשס"ט 2009
זכור
אֲנִי זוֹכֵר בְּכָל יוֹם וָיוֹם,

בְּמִשְׁתֶּה, בְּמַאֲכָל וּבְצוֹם.

אֲנִי זוֹכֵר בְּכָל יוֹם וָיוֹם,

בְּשִׁירָה, בִּתְפִלָּה וּבְדֹם.

אֲנִי זוֹכֵר בְּכָל יוֹם וָיוֹם.

אֲנִי מַאֲגַר מֵידָע, מְשֻׁדְרָג עַד שִׁכָּרוֹן,

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מוֹסִיף זִכָּרוֹן.

אֲנִי זוֹכֵר בְּכָל יוֹם וָיוֹם

בְּשִׂמְחָה בְּלוּלָה בְּעֶצֶב.

אֲנִי זוֹכֵר בְּכָל יוֹם וָיוֹם

בְּדִמְעָה שֶׁכֻּלָּה קֶצֶב.

אֲנִי זוֹכֵר וּמַזְכִּיר כִּי צֻוֵּיתִי זָכוֹר!

אֲנִי יְהוּדִי, כֻּלִּי זִכָּרוֹן.

אֲנִי מְבַקֵּש בָּזֹאת יוֹם שִׁכָּחוֹן.
© כל הזכויות שמורות למחבר
דיון
איך זוכרים?
בשיר זכור מופיעים דרכי זיכרון יהודים ישנים וגם חדשים - מה מטרתם?
יהודה עמיחי שואל ועונה בשאלה - איך אתם זוכרים?
מהו לדעתכם זיכרון חי ומהו זיכרון חנוט?