הדף מאת: ממזרח שמש / בית המדרש ממזרח שמש
אחד העקרונות המרכזיים ביהדות ובחברה הדמוקרטית הוא קיומה של מערכת משפט, האמונה על שמירת הצדק והשוויון בחברה. ואולם, האם שערי מערכת המשפט במדינת ישראל פתוחים לכל אדם בחברה? במפגש זה נעמוד על המחסומים המקשים על שכבות שונות באוכלוסייה להיעזר במערכת המשפט, וכן על חובתנו להסיר מחסומים אלה כדי לפתוח פינו ל'אילם'. נקרא פסוקים מספר משלי, קטע ממאמרו של עו"ד יובל אלבשן, סיפור קצר מן התלמוד הירושלמי וקטעים מתוך ה'שולחן ערוך' (רבי יוסף קארו) ו'שערי עוזיאל' (הרב בן ציון ח"י עוזיאל).
פתיחה: פתח פיך לאלם
פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם אֶל דִּין כָּל בְּנֵי חֲלוֹף
פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן.
פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן.
Open thy mouth for the dumb, in the cause of all such as are appointed to destruction. Open thy mouth, judge righteously, and plead the cause of the poor and needy.
דיון
- על איזו אילמות מדבר הפסוק?
- מה הקשר בין פתיחת הפה לבין משפט צדק?
- כיצד נפתח את פינו לאילם?
לימוד קבוצתי: ממה נובעת האילמות?
מתוך: יובל אלבשן, 'נגישות האוכלוסיות המוחלשות בישראל למשפט', עלי משפט, ג (תשס"ד), עמ '517-516
דוגמא לכך היא עניינה של פנינה דמארי. באותו מקרה נאבקה דמארי כנגד צו פינוי שהוצא על בית אסבסט, שבו היא מתגוררת עם ילדיה ונכדיה. הפנייה לבית המשפט לקבלת סיוע הייתה עבורה כמעט בלתי אפשרית שכן לדידה "...אני לא מאמינה במערכת המשפטית. אני עומדת מול שופט ויודעת שמתנכלים לי", בהתבסס על ניסיון העבר שהיא צברה בבתי- המשפט במהלך הליכי הגירושין שהיא עברה ושמהם היא למדה כי "אין שום צדק בעולם למי שאין לו כסף". זו גם הסיבה שהיא נמנעה מלהגיש תביעות מזונות שמגיעים לה שכן "כשאני מחליטה עבר[/כבר?] להגיש תביעה למזונות, חוזרים אלי כל הפחדים ממערכת המשפט. ככה אפילו כשנגרם לי נזק בתאונת דרכים, לא הגשתי תביעה. יש לי פחד מן המערכת הזאת, בכל פעם שהייתי שם, הפסדתי ועוד הייתי צריכה לשלם הוצאות משפט". נסיון העבר הרע שהיא צברה עם בתי המשפט ואקוטיוּת הנושא שבדיון עבורה, הביאו לכך שהיא נכנסה לבית המשפט מתוחה באופן קיצוני. לדבריה "נכנסתי לבית המשפט ומיד קבלתי התקף אסמתי. הרי אני לא משפטנית ומקומות כאלה מפחידים אותי. השופטים רק רוצים שאת תהיי יפה ומסודרת. בנוסף לזה האינהלציה גורמת לי תמיד להיות לא מרוכזת ועצבנית. כל הזמן הרגשתי שהשופטת לועגת לי. רצו לחקור אותי על דוכן העדים ולא הסכמתי ואז היא אמרה לי 'גבירתי, כאן זה לא שוק'. היא ממש נטעה בי חוסר ביטחון ועוד עשתה כלי דיאגנוזה פסיכולוגית, שאני מדברת בתנועות ידיים". אף שבית המשפט מכחיש חלק מהאמירות המיוחסות לו, הרי שפסק-הדין מדבר בעד עצמו: "...ובדיון שמיעת הראיות החליטה הנתבעת כפי הנראה להפגין את מורת רוחה מעובדת אי דחיית מועד הדיון, כאשר שבה וחזרה וטענה במענה לכל שאלה כי איננה זוכרת או איננה יודעת את התשובה לה, והקפידה לחזור ולציין כי היא חולת אסטמה, נוטלת תרופות ואיננה חשה בטוב, עובדה אשר לא הפריעה בעדה לעקוב בעירנות אחרי חקירתו של מר בריק מטעם התובעים, ועשיית העוויות ותנועות ידיים המעידות על כעס ומורת רוח לשמע תשובותיו". מקריאת פסק-הדין ומדברי דמארי ברור עומקה של התהום הפרושה בין השניים. האם מוזר שאישה זו תחוש שהמערכת המשפטית משפילה אותה ומתנכרת לה? האם לא נכון יותר מבחינת מערכת המשפט ומתוך היכרות עם עברה של דמארי לגלות סבלנות ורגישות כלפיה באופן שיאפשר לה להרגיש נינוחה ולהגן על זכויותיה בבית-המשפט ככל שהדבר ניתן? ויותר מכל - האין זה טבעי שאדם הנמצא בסכנת זריקה לרחוב "יעקוב בעירנות אחר החקירה" ויביע את מורת רוחו ממה ששומעות אוזניו?
מושגים
דוגמא לכך היא עניינה של פנינה דמארי. באותו מקרה נאבקה דמארי כנגד צו פינוי שהוצא על בית אסבסט, שבו היא מתגוררת עם ילדיה ונכדיה. הפנייה לבית המשפט לקבלת סיוע הייתה עבורה כמעט בלתי אפשרית שכן לדידה "...אני לא מאמינה במערכת המשפטית. אני עומדת מול שופט ויודעת שמתנכלים לי", בהתבסס על ניסיון העבר שהיא צברה בבתי- המשפט במהלך הליכי הגירושין שהיא עברה ושמהם היא למדה כי "אין שום צדק בעולם למי שאין לו כסף". זו גם הסיבה שהיא נמנעה מלהגיש תביעות מזונות שמגיעים לה שכן "כשאני מחליטה עבר[/כבר?] להגיש תביעה למזונות, חוזרים אלי כל הפחדים ממערכת המשפט. ככה אפילו כשנגרם לי נזק בתאונת דרכים, לא הגשתי תביעה. יש לי פחד מן המערכת הזאת, בכל פעם שהייתי שם, הפסדתי ועוד הייתי צריכה לשלם הוצאות משפט". נסיון העבר הרע שהיא צברה עם בתי המשפט ואקוטיוּת הנושא שבדיון עבורה, הביאו לכך שהיא נכנסה לבית המשפט מתוחה באופן קיצוני. לדבריה "נכנסתי לבית המשפט ומיד קבלתי התקף אסמתי. הרי אני לא משפטנית ומקומות כאלה מפחידים אותי. השופטים רק רוצים שאת תהיי יפה ומסודרת. בנוסף לזה האינהלציה גורמת לי תמיד להיות לא מרוכזת ועצבנית. כל הזמן הרגשתי שהשופטת לועגת לי. רצו לחקור אותי על דוכן העדים ולא הסכמתי ואז היא אמרה לי 'גבירתי, כאן זה לא שוק'. היא ממש נטעה בי חוסר ביטחון ועוד עשתה כלי דיאגנוזה פסיכולוגית, שאני מדברת בתנועות ידיים". אף שבית המשפט מכחיש חלק מהאמירות המיוחסות לו, הרי שפסק-הדין מדבר בעד עצמו: "...ובדיון שמיעת הראיות החליטה הנתבעת כפי הנראה להפגין את מורת רוחה מעובדת אי דחיית מועד הדיון, כאשר שבה וחזרה וטענה במענה לכל שאלה כי איננה זוכרת או איננה יודעת את התשובה לה, והקפידה לחזור ולציין כי היא חולת אסטמה, נוטלת תרופות ואיננה חשה בטוב, עובדה אשר לא הפריעה בעדה לעקוב בעירנות אחרי חקירתו של מר בריק מטעם התובעים, ועשיית העוויות ותנועות ידיים המעידות על כעס ומורת רוח לשמע תשובותיו". מקריאת פסק-הדין ומדברי דמארי ברור עומקה של התהום הפרושה בין השניים. האם מוזר שאישה זו תחוש שהמערכת המשפטית משפילה אותה ומתנכרת לה? האם לא נכון יותר מבחינת מערכת המשפט ומתוך היכרות עם עברה של דמארי לגלות סבלנות ורגישות כלפיה באופן שיאפשר לה להרגיש נינוחה ולהגן על זכויותיה בבית-המשפט ככל שהדבר ניתן? ויותר מכל - האין זה טבעי שאדם הנמצא בסכנת זריקה לרחוב "יעקוב בעירנות אחר החקירה" ויביע את מורת רוחו ממה ששומעות אוזניו?
מושגים
- יובל אלבשן - עורך דין, סופר, ופעיל חברתי. ממייסדי עמותת 'ידיד' לזכויות בקהילה שהוקמה בשנת 1997, וכיום משמש סמנכ"ל העמותה
דיון
- איזו 'אילמות' עולה מן הסיפור של פנינה דמארי?
- אילו מחסומים עומדים בפניה בבואה לבית המשפט?
- כיצד ניתן לפתור מצב זה ולסייע לה להיעזר במערכת הצדק?
לימוד בחברותא: פתח פיך
תלמוד ירושלמי (מתורגם), מסכת סנהדרין, פרק ג, דף כא, טור ג הלכה ח
רב הונא משידע שיש זכות לאדם בדין ולא יכול לייצג עצמו היה מדבר בשמו. על שם "פתח פיך לאילם".
רב הונא משידע שיש זכות לאדם בדין ולא יכול לייצג עצמו היה מדבר בשמו. על שם "פתח פיך לאילם".
ראה הדיין זכות לאחד מהם, ובעל דין מבקש לאומרו ואינו יודע לחבר הדברים, או שראהו מצטער להציל עצמו בטענות אמת, ומפני החמה והכעס נסתלקה ממנו, או נשתבש מפני הסכלות, הרי זה מותר לסעדו ולהבינו תחילת הדבר, משום פתח פיך לאלם; וצריך להתיישב בדבר זה הרבה כדי שלא יהיה כעורכי הדיינים.
מושגים
מושגים
- רבי יוסף קארו - (1488 - 1575) מגדולי הרבנים ופוסקי ישראל בכל הדורות, מחבר ה"שולחן ערוך" וה"בית יוסף", קרוי בפי העם גם בסתם מרן והמחבר.
[If] the Judge noticed aught in favour of one of the parties and the litigant [who is aware of this] desires to state it but knows not how to put together [his] arguments, or they [the Judges] saw him having trouble to defend himself in [the presentation of his] true pleas and [only] on account of [his] excitement and anger [this valid argumentation] escaped him, or he became confused because of ineptitude, — [the law is that] in such a case he [the Judge] is permitted to assist him and give him to understand [how to present] the opening of [his] case on account of 'Open thy mouth for the dumb.'38Y. San. III, 8(21c): ‘When R. Huna would know of a plea in favour of a party to a lawsuit and he (the litigant) would not know of it (i.e., he is unable to plead his own cause), he (R. Huna) would suggest (this) to him because of Open thy mouth for the dumb (Prov. XXXI, 8).’ On the principle Open thy mouth for the dumb, v., Ket. 36a; B.B. 41a; Git. 37b. However, one must give very careful consideration regarding this matter in order not to play the part of an advocate.39e., to be careful as Judge not to suggest an advice to one of the litigants. If the litigant is an imbecile (שוטה), we may plead in his behalf, for he is unable to plead his cause as in the case of orphans — Tummim.
דיון
- כיצד באה לידי ביטוי ה'אילמות' בקטעים השונים?
- מהי מחויבויות החברה לנוכח ה'אילמות' במשפט, לפי המקורות?
סיכום
הרב בן ציון ח"י עוזיאל, שערי עוזיאל, דיני יתום ואלמנה, ב, ירושלים : הועד להוצאת כתבי הרב תשנ"א, עמ' יב-יד
משפט יתום ואלמנה אינו רק מצווה, אלא הוא חובה שיש בצדה עונש חמור על הדיינים ועל כל העם, וכן אומר ה' אלוהי המשפט מפי נביאו: "יתום לא ישפטו, וריב אלמנה לא יבוא אליהם, לכן נאֻם האדון ה' צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי. מקרא מפורש זה מאלף ומוכיח, שהמשתמטים מדין יתום ואלמנה ומתעלמים מסבלם ועושקם, הם צרים ואויבים של אלוהי המשפט, באותה המידה של מעוותי המשפט אוהבי שוחד ורודפי שלמונים. מצווה אנושית זאת שהיא ממצוות השכליות לא רק לישראל נאמרה, אלא לכל אדם ולכל עם נאמרה, שכולם עתידים ליתן את הדין לפני אבי יתומים ודיין אלמנות ה' במעון קדשו, על התעלמם ממשפט יתום וריב אלמנה.
מושגים
משפט יתום ואלמנה אינו רק מצווה, אלא הוא חובה שיש בצדה עונש חמור על הדיינים ועל כל העם, וכן אומר ה' אלוהי המשפט מפי נביאו: "יתום לא ישפטו, וריב אלמנה לא יבוא אליהם, לכן נאֻם האדון ה' צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי. מקרא מפורש זה מאלף ומוכיח, שהמשתמטים מדין יתום ואלמנה ומתעלמים מסבלם ועושקם, הם צרים ואויבים של אלוהי המשפט, באותה המידה של מעוותי המשפט אוהבי שוחד ורודפי שלמונים. מצווה אנושית זאת שהיא ממצוות השכליות לא רק לישראל נאמרה, אלא לכל אדם ולכל עם נאמרה, שכולם עתידים ליתן את הדין לפני אבי יתומים ודיין אלמנות ה' במעון קדשו, על התעלמם ממשפט יתום וריב אלמנה.
מושגים
- הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל - (1880 - 1953) היה הרב הראשי הספרדי - "הראשון לציון" - בארץ ישראל במשך כ-14 שנים. נולד בירושלים העתיקה למשפחה ספרדית מיוחסת, ונחשב לעילוי. החל משנת 1912 שימש ביפו כחכם באשי- רב ראשי בעל הכרה רשמית מצד השלטון הע'תמאני. לימים שימש הרב עוזיאל כרב הראשי הספרדי של תל- אביב, ומשנת 1939 כיהן כ"ראשון לציון", הרב הראשי הספרדי לארץ ישראל. בתפקידו זה היה לרב הראשי הספרדי הראשון במדינת ישראל וכיהן במשרה זו עד לפטירתו. הרב עוזיאל חיבר שישה כרכים של שו"ת הנקרא "משפטי עוזיאל" ויצירות אחרות בהגות יהודית ובשירה, ואולם חלק ניכר מכתביו לא פורסם.
דיון
- על מי מוטלת החובה לפעול כדי למנוע 'אילמות' במשפט, לדעת הרב עוזיאל?
- ממה נובעת מחויבות זו?
דף הנחיות למנחה:
הצעה ללימוד.rtf
הצעה ללימוד.rtf