הדף מאת: אביע״ד סנדרס / נאמני תורה ועבודה
יחסו הייחודי של השל להתגלות כקריאתו של השם לאדם וציפיתו של השם למענה מידי האדם לקריאת האל.
אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת האוניברסיטה העברית, עמ' 21-22
המקרא איננו היצירה היחידה שעוסקת בבעיות היסוד של הדת. האדם ביקש את האלוהים בארצות רבות ובתקופות רבות. ובכל זאת, התקופה המקראית היא התקופה המפוארת ביותר בתולדות שרייתו של האדם עם אלוהים (ושרייתו של אלוהים עם האדם). ממש כשם שבבואנו לחקור את מידות המוסר לא נוכל להתעלם מן המסורת הגדולה של חשיבה פילוסופית אודות המוסר, כך בהתמודדותנו עם סוגיות דתיות אסור שנתעלם מן התובנות המשוקעות במקרא. נפנה אפוא לתקופת המקרא, שהיתה הארה בת אלף שנה והיא שתדריך את צעדינו. מה משותף לנו ולאנשי המקרא? החרדות והשמחות של החיים, תחושת הפליאה וההתנגדות לאותה תחושה, המודעות לקיומו של אלוהים שנמצא בהסתר פנים, והרגעים שבהם אנו כמהים לפלס נתיב אליו.
האל החי- זוהי מחשבתה המרכזית של היהדות. זוהי נקודת הראות שממנה נשקפות כל יתר הסוגיות. הבעיה העליונה שניצבת בפני כל פילוספיה של היהדות היא מה הם הטעמים לאמונה של האדם בממשות של אלוהים חיים ואם אפשר לו לאדם שיגלה טעמים אלה... מה היה מקור האמונה של בני תקופת המקרא? האם נכון לומר שאמונתם היא הסתמכות על עקרי אמונה שהם קבלו בירושה? האם אפשר לומר שבמשך 3,000 שנה הית ליהודים גישה למקור אחד בלבד של אמונה, רוצה לומר לעדויות בדבר ההתגלות? האם נכונה הקביעה שהיהדות שאבה את חיוניותה הדתית אך ורק מנאמנותה לאירועים שהתרחשו בימיו של משה, ומכך שקבלה את מרותם של כתבי הקודש שבה מתועדים אירועים אלה? דומה שההנחות כגון אלו מתעלמות מטבע האדם ומטבע אמונתו. מאורע גדול, ויהא זה מאורע בעל אופי נסי ככל שיהא, אם התרחש פעם אחת בלבד לא יוכל למשול ברוחו של האדם לעד. פעולה סתמית של היזכרות באירוע שכזה אין בה העצמה כדי ללפות את רוח האדם, על חוסר מנוחתה התמידי וחיוניותה המתפרצת, ולשבות אותה בקסמיה. האמונה היהודית שאבה את כוחה גם במתוך המאבק למען תובנות מעמיקות... שני מקורות של מחשבה דתית ניתנו בידינו: הזיכרון (המסורת) ותובנות אישיות. עלינו לבטוח בזיכרוננו, ועלינו לחתור לתובנות אישיות רעננות. אנו שומעים מפי המסורת, ובד בבד אנו מבינים באמצעות חיפושנו האישיים
המקרא איננו היצירה היחידה שעוסקת בבעיות היסוד של הדת. האדם ביקש את האלוהים בארצות רבות ובתקופות רבות. ובכל זאת, התקופה המקראית היא התקופה המפוארת ביותר בתולדות שרייתו של האדם עם אלוהים (ושרייתו של אלוהים עם האדם). ממש כשם שבבואנו לחקור את מידות המוסר לא נוכל להתעלם מן המסורת הגדולה של חשיבה פילוסופית אודות המוסר, כך בהתמודדותנו עם סוגיות דתיות אסור שנתעלם מן התובנות המשוקעות במקרא. נפנה אפוא לתקופת המקרא, שהיתה הארה בת אלף שנה והיא שתדריך את צעדינו. מה משותף לנו ולאנשי המקרא? החרדות והשמחות של החיים, תחושת הפליאה וההתנגדות לאותה תחושה, המודעות לקיומו של אלוהים שנמצא בהסתר פנים, והרגעים שבהם אנו כמהים לפלס נתיב אליו.
האל החי- זוהי מחשבתה המרכזית של היהדות. זוהי נקודת הראות שממנה נשקפות כל יתר הסוגיות. הבעיה העליונה שניצבת בפני כל פילוספיה של היהדות היא מה הם הטעמים לאמונה של האדם בממשות של אלוהים חיים ואם אפשר לו לאדם שיגלה טעמים אלה... מה היה מקור האמונה של בני תקופת המקרא? האם נכון לומר שאמונתם היא הסתמכות על עקרי אמונה שהם קבלו בירושה? האם אפשר לומר שבמשך 3,000 שנה הית ליהודים גישה למקור אחד בלבד של אמונה, רוצה לומר לעדויות בדבר ההתגלות? האם נכונה הקביעה שהיהדות שאבה את חיוניותה הדתית אך ורק מנאמנותה לאירועים שהתרחשו בימיו של משה, ומכך שקבלה את מרותם של כתבי הקודש שבה מתועדים אירועים אלה? דומה שההנחות כגון אלו מתעלמות מטבע האדם ומטבע אמונתו. מאורע גדול, ויהא זה מאורע בעל אופי נסי ככל שיהא, אם התרחש פעם אחת בלבד לא יוכל למשול ברוחו של האדם לעד. פעולה סתמית של היזכרות באירוע שכזה אין בה העצמה כדי ללפות את רוח האדם, על חוסר מנוחתה התמידי וחיוניותה המתפרצת, ולשבות אותה בקסמיה. האמונה היהודית שאבה את כוחה גם במתוך המאבק למען תובנות מעמיקות... שני מקורות של מחשבה דתית ניתנו בידינו: הזיכרון (המסורת) ותובנות אישיות. עלינו לבטוח בזיכרוננו, ועלינו לחתור לתובנות אישיות רעננות. אנו שומעים מפי המסורת, ובד בבד אנו מבינים באמצעות חיפושנו האישיים
אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת האוניברסיטה העברית, עמ' 81-82
חוסר היכולת להגדיר את המונחים טוב או עובדה אינו נובע מהיותם מציינים משהו אי רציונאלי או חסר משמעות, אלא מהיותם מציינים מושגים החורגים מגבולותיה של כל הגדרה... אם אין בכוחה של האנליזה לכבוש את המושגים הבסיסיים ביותר שלנו, בל נופתע מכל שגם התשובות לשאלות היסוד אי אפשר להשיג באמצעות התבונה לבדה. אם אין בכוחנו להגדיר טוב, ערך או עובדה, כיצד זה נגדיר למה כוונתנו במילה אלוהים? כל פעולה דתית וכל שיפוט דתי כרוכים בקבלת הנשגב מלשוננו ובהכרה בזה שאין לתפסו באמצעות מושגים... כככל שמתקדם המדע, מתברר כי יותר ויותר תופעות ניתנות להבנה. בכך מאוששת ההנחה שהתנהגותם של דברים היא רציונאלית ומודגמת התאמתם לתבונה אנושית... מהותם של דברים אינה נתנת לביטוי, וככזו אינה תואמת את התבונה האנושית. אי- התאמה זו היא המקור למחשבה היוצרת, לאומנות, לדת ולחיים המוסריים. נוכל אפוא להציע שכשם ששורשי המדע נעוצים בתגלית שהמציאות מותאמת לשכל האנושי, כך התגלית שהעולם אינו מותאם לשכל האנושי היא שורש של התובנה האמנותית והדתית. בממלכה שאין למילה דריסת רגל בה,שכל מחשבה בה נוגעת במסתורין, שם נולדות שאלות היסוד של הדת
חוסר היכולת להגדיר את המונחים טוב או עובדה אינו נובע מהיותם מציינים משהו אי רציונאלי או חסר משמעות, אלא מהיותם מציינים מושגים החורגים מגבולותיה של כל הגדרה... אם אין בכוחה של האנליזה לכבוש את המושגים הבסיסיים ביותר שלנו, בל נופתע מכל שגם התשובות לשאלות היסוד אי אפשר להשיג באמצעות התבונה לבדה. אם אין בכוחנו להגדיר טוב, ערך או עובדה, כיצד זה נגדיר למה כוונתנו במילה אלוהים? כל פעולה דתית וכל שיפוט דתי כרוכים בקבלת הנשגב מלשוננו ובהכרה בזה שאין לתפסו באמצעות מושגים... כככל שמתקדם המדע, מתברר כי יותר ויותר תופעות ניתנות להבנה. בכך מאוששת ההנחה שהתנהגותם של דברים היא רציונאלית ומודגמת התאמתם לתבונה אנושית... מהותם של דברים אינה נתנת לביטוי, וככזו אינה תואמת את התבונה האנושית. אי- התאמה זו היא המקור למחשבה היוצרת, לאומנות, לדת ולחיים המוסריים. נוכל אפוא להציע שכשם ששורשי המדע נעוצים בתגלית שהמציאות מותאמת לשכל האנושי, כך התגלית שהעולם אינו מותאם לשכל האנושי היא שורש של התובנה האמנותית והדתית. בממלכה שאין למילה דריסת רגל בה,שכל מחשבה בה נוגעת במסתורין, שם נולדות שאלות היסוד של הדת
אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת האוניברסיטה העברית, עמ' 131
בשעה שאנו הוגים בעולם, לא נוכל להתקדם בלי הנחייתן של הלוגיקה ושל המתודה המדעית. בשעה שאנו הוגים באל החי, עלינו להפנות את מבטנו אל הנביאים למען ידריכו את צעדינו. מי שיש להם נחלה במורשת הרוחנית של עם ישראל, מאמינים שאלוהים אינו חומק מאיתנו תמיד. הוא התגלה ברגעים נדירים לאלה שנבחרו להוביל ולהדריך. אין אנו יכולים לבטא את אלוהים, אך אלוהים מורה לנו את רצונו. באמצעות דברו יודעים אנו שהוא אינו מעבר לטוב ולרע...
בשעה שאנו הוגים בעולם, לא נוכל להתקדם בלי הנחייתן של הלוגיקה ושל המתודה המדעית. בשעה שאנו הוגים באל החי, עלינו להפנות את מבטנו אל הנביאים למען ידריכו את צעדינו. מי שיש להם נחלה במורשת הרוחנית של עם ישראל, מאמינים שאלוהים אינו חומק מאיתנו תמיד. הוא התגלה ברגעים נדירים לאלה שנבחרו להוביל ולהדריך. אין אנו יכולים לבטא את אלוהים, אך אלוהים מורה לנו את רצונו. באמצעות דברו יודעים אנו שהוא אינו מעבר לטוב ולרע...
אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת האוניברסיטה העברית, עמ' 151
כל נסיון לאפיין את ההתגלות כתובנה או כחוויה נבואית כמוהו כהפחתה של המציאות לתפיסה חושית. אם נבחן את השאלה מנקודת ראותו של האדם, אזי לחוות התגלות פירושו להיות עד לפנייתו של אלוהים אל האדם. אין מדובר בצפייה במציאות האלוהית, בראיית מסתורין סטטי ונצחי. הנביא עומד במרכזו של אירוע אלוהי, אירוע בחייו של אלוהים, שכן בפנייתו אל נביאיו אלוהים מגיח מעמדתו הבלתי נתפסת כדי להשמיע קולו לאדם...
כל נסיון לאפיין את ההתגלות כתובנה או כחוויה נבואית כמוהו כהפחתה של המציאות לתפיסה חושית. אם נבחן את השאלה מנקודת ראותו של האדם, אזי לחוות התגלות פירושו להיות עד לפנייתו של אלוהים אל האדם. אין מדובר בצפייה במציאות האלוהית, בראיית מסתורין סטטי ונצחי. הנביא עומד במרכזו של אירוע אלוהי, אירוע בחייו של אלוהים, שכן בפנייתו אל נביאיו אלוהים מגיח מעמדתו הבלתי נתפסת כדי להשמיע קולו לאדם...
אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת האוניברסיטה העברית, עמ' 161
בעיני רובנו אין רעיון ההתגלות מתקבל על הדעת לא משום שאי אפשר להוכיחו או להסבירו, אלא משום שהוא חסר תקדים. אנחנו אפילו לא טורחים לדחות את הרעיון, הוא פשוט אינו עולה בדעתנו. אין לנו מחשבה או קטגוריה המסלולים להכיל את רעיון ההתגלות. אנו, שהוכשרנו לחפש הסבר לכל התרחשות במונחי התגלמות של חוק כללי.... מתקשים להאמין שאירוע שאינו מתרחש בכל עת, או לפחות מפעם לפעם, יכול היה להתרחש פעם אחת בלבד, ברגע אחד... ההתגלות היא אירוע שאינו מתרחש בכל עת אלא בזמן מסוים, ברגע ייחודי בזמן
בעיני רובנו אין רעיון ההתגלות מתקבל על הדעת לא משום שאי אפשר להוכיחו או להסבירו, אלא משום שהוא חסר תקדים. אנחנו אפילו לא טורחים לדחות את הרעיון, הוא פשוט אינו עולה בדעתנו. אין לנו מחשבה או קטגוריה המסלולים להכיל את רעיון ההתגלות. אנו, שהוכשרנו לחפש הסבר לכל התרחשות במונחי התגלמות של חוק כללי.... מתקשים להאמין שאירוע שאינו מתרחש בכל עת, או לפחות מפעם לפעם, יכול היה להתרחש פעם אחת בלבד, ברגע אחד... ההתגלות היא אירוע שאינו מתרחש בכל עת אלא בזמן מסוים, ברגע ייחודי בזמן
אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת האוניברסיטה העברית, עמ' 168
הטבע מורכב מתהליכים על גבי תהליכים. את חייו של אורגניזים ניתן לתאר כרצף של תהליכים: לידה, גדילה, התבגרות וניוון. ההיסטוריה, לעומת זאת, מורכבת בראש ובראשונה מאירועים... אירוע פירושו התרחשות שאי אפשר לצמצם לכדי חלק מתהליך. דבר שאין ביכולתנו להסביר עד תום ואף לצפות מראש. כל שיח על אירועים מקפל בתוכו את הטענה שיש בתוך העולם התרחשויות הנשגבות מיכולת ההסבר שלנו. ואילו האמונה בהתגלות אומרת במפורש את מה שההכרה באירועים אומרת במשתמע: קולו של אלוהים נכנס אל העולם ודורש מן האדם שיעשה רצון קונו... טענת במקרא היא אבסורד גמור, אלא אם נפתחים אנו להבנה שהעולם כפי שהמדע בוחנו ומתארו הוא רק מעטה דק של טמירות אין חקר. סדר הוא רק אחד מהיבטיו של הטבע...
הטבע מורכב מתהליכים על גבי תהליכים. את חייו של אורגניזים ניתן לתאר כרצף של תהליכים: לידה, גדילה, התבגרות וניוון. ההיסטוריה, לעומת זאת, מורכבת בראש ובראשונה מאירועים... אירוע פירושו התרחשות שאי אפשר לצמצם לכדי חלק מתהליך. דבר שאין ביכולתנו להסביר עד תום ואף לצפות מראש. כל שיח על אירועים מקפל בתוכו את הטענה שיש בתוך העולם התרחשויות הנשגבות מיכולת ההסבר שלנו. ואילו האמונה בהתגלות אומרת במפורש את מה שההכרה באירועים אומרת במשתמע: קולו של אלוהים נכנס אל העולם ודורש מן האדם שיעשה רצון קונו... טענת במקרא היא אבסורד גמור, אלא אם נפתחים אנו להבנה שהעולם כפי שהמדע בוחנו ומתארו הוא רק מעטה דק של טמירות אין חקר. סדר הוא רק אחד מהיבטיו של הטבע...
אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת האוניברסיטה העברית, עמ' 170
חויה אסתטית מותירה בנו זיכרון של רושם חושי ושל הנאה. חויה נבואית מותירה בנו זכרון של מחויבות. התגלות אינה פעולה המניבה הנאה. אלוהים אמר את דברו, והאדם לא זו בלבד שקלט את הדברים, אלא גם קיבל על עצמו לעשות את רצון קונו. ההתגלות אורכת רגע בלבד, אולם קבלת מתמשכת הלאה. מה שנתון לנו במסורת היהודית איננו אפוא רעיון ההתגלות, כי אם המחויבות להתגלות. משימתנו היא לבחון את גישתנו כלפי מחויבות זו. היש משמעות לכך, שאנו שומרים אמונים לאירועים שהתרחשו לפני למעלה משלושת אלפים שנה?
חויה אסתטית מותירה בנו זיכרון של רושם חושי ושל הנאה. חויה נבואית מותירה בנו זכרון של מחויבות. התגלות אינה פעולה המניבה הנאה. אלוהים אמר את דברו, והאדם לא זו בלבד שקלט את הדברים, אלא גם קיבל על עצמו לעשות את רצון קונו. ההתגלות אורכת רגע בלבד, אולם קבלת מתמשכת הלאה. מה שנתון לנו במסורת היהודית איננו אפוא רעיון ההתגלות, כי אם המחויבות להתגלות. משימתנו היא לבחון את גישתנו כלפי מחויבות זו. היש משמעות לכך, שאנו שומרים אמונים לאירועים שהתרחשו לפני למעלה משלושת אלפים שנה?
אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת האוניברסיטה העברית, עמ' 171
התקשרות לארועים ותו לא אינה מבטאת עד תום את מהות החיים היהודיים. האירוע הוא קטגוריה פורמלית המתארת את עובדת ההתרחשות הטהורה. אך לדבר על התרחשות טהורה, כלומר על אירוע כשלעצמו ובמנותק מכל הקשר, פירושו לדבר על הפשטה מלאכותית שאינה קיימת אלא במוחם של תאולוגים אחדים. אסור להפריד את רגע ההתגלות מתוכנה וממהותה. נאמנות לנורמות ולמחשבות המושמעות באירוע חשובה לא פחות ממשות האירוע. קבלת ההתגלות לא היתה שלמה. המימוש טרם התרחש. הרגע המכריע עתיד לבוא. לא די שנאמין באירוע, עלינו גם לממשו. מימוש הציפייה שניטעה במעמד הר סיני מתרחש ברגע של מעשים טובים. הציווי הוא ציפייה, והמעשה הוא המימוש. המעשה משלים את האירוע. התגלות היא רק התחלה. על מעשינו להמשיך את דרכה, ועל חיינו לממשה. אסור שנכליל את הרגע או את האירוע. רצונו של אלוהים נצחי לכל הרגעים והאירועים וטרנסצנדנטי להם, ובכללם אירועי התגלות. משמעותו של הזמן תלויה בנעשה בזמן ביחס לרצון אלוהים. מימוש הרגע של מעמד הר סיני ללוי ברגע הנוכחי ובכל הרגעים כולם. לו המרו בני ישראל את פי השם לאחר מתן תורה, היו שוללים בכך את כל המשמעות של אותו רגע גדול. כל אימת שמופיע עגל זהב משתברים הלוחות. אנו מאמינים שלכל שעה יש כוח להפיח משמעות- או לשלול משמעות- מיתר השעות
התקשרות לארועים ותו לא אינה מבטאת עד תום את מהות החיים היהודיים. האירוע הוא קטגוריה פורמלית המתארת את עובדת ההתרחשות הטהורה. אך לדבר על התרחשות טהורה, כלומר על אירוע כשלעצמו ובמנותק מכל הקשר, פירושו לדבר על הפשטה מלאכותית שאינה קיימת אלא במוחם של תאולוגים אחדים. אסור להפריד את רגע ההתגלות מתוכנה וממהותה. נאמנות לנורמות ולמחשבות המושמעות באירוע חשובה לא פחות ממשות האירוע. קבלת ההתגלות לא היתה שלמה. המימוש טרם התרחש. הרגע המכריע עתיד לבוא. לא די שנאמין באירוע, עלינו גם לממשו. מימוש הציפייה שניטעה במעמד הר סיני מתרחש ברגע של מעשים טובים. הציווי הוא ציפייה, והמעשה הוא המימוש. המעשה משלים את האירוע. התגלות היא רק התחלה. על מעשינו להמשיך את דרכה, ועל חיינו לממשה. אסור שנכליל את הרגע או את האירוע. רצונו של אלוהים נצחי לכל הרגעים והאירועים וטרנסצנדנטי להם, ובכללם אירועי התגלות. משמעותו של הזמן תלויה בנעשה בזמן ביחס לרצון אלוהים. מימוש הרגע של מעמד הר סיני ללוי ברגע הנוכחי ובכל הרגעים כולם. לו המרו בני ישראל את פי השם לאחר מתן תורה, היו שוללים בכך את כל המשמעות של אותו רגע גדול. כל אימת שמופיע עגל זהב משתברים הלוחות. אנו מאמינים שלכל שעה יש כוח להפיח משמעות- או לשלול משמעות- מיתר השעות
אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת האוניברסיטה העברית, עמ' 194
היהדות אינה דת של נביאים, כי אם דת של עם. נביאים קמו גם בקרב עמים אחרים. המייחד את ישראל הוא שהקדושה חדרה לחיים של כל שדרות העם, ושהנבואה תורגמה להיסטוריה ממשית, ולא נותרה כחווייתם הפרטית של יחידים. ההתגלות המקראית לא התרחשה למען הנביאים אלא למען כל עם ישראל והאנושות כולה. כמעט בכל כת או דת יש דברים מסוימים, ישויות מסוימות, מקומות או פעולות, הנחשבים קדושים. אך רעיון קדושה עם שלם- לכך אין אך ורע בהיסטוריה האנושית. קדושה היא המילה היקרה ביותר בדת. היא מתארת מה שנראה כהתגלמות שאינה ניתנת להכחשה, של ישות בעלת תכונות מבהילות ועל טבעיות. רק אירועים יוצאי דופן ועל טבעיים בחיי כלל עם ישראל היו יכולים לאפשר את השימוש במונח גוי קדוש. לולא זכו בני ישראל בהתגלות, היתה תעלומה תמוהה אף יותר. כיצד קרה שמכל האומות דווקא עם נידח וחסר משמעות פוליטית רכש את ההכרח לדבר אל נשמותיהם של כל בני העולם המערבי? הנס ששמו עם ישראל, הפלא הגדול של הקיום היהודי, הישרדות הקדושה בהיסטוריה של עם ישראל, כל אלה הם אישוש מתמיד לפלאיותו של המקרא. ההתגלות לעם ישראל הפכה להתגלות באמצעות עם ישראל. כאשר פנה פרידריך הגדול אל כריסטיאן פירכטגוט גלרט ואמר לו אדוני הפרופסור, תן לי ראיה אחת למקרא, אך בקצרה, אין לי פנאי, ענה לו הלה: היהודים הוד מעלתו
היהדות אינה דת של נביאים, כי אם דת של עם. נביאים קמו גם בקרב עמים אחרים. המייחד את ישראל הוא שהקדושה חדרה לחיים של כל שדרות העם, ושהנבואה תורגמה להיסטוריה ממשית, ולא נותרה כחווייתם הפרטית של יחידים. ההתגלות המקראית לא התרחשה למען הנביאים אלא למען כל עם ישראל והאנושות כולה. כמעט בכל כת או דת יש דברים מסוימים, ישויות מסוימות, מקומות או פעולות, הנחשבים קדושים. אך רעיון קדושה עם שלם- לכך אין אך ורע בהיסטוריה האנושית. קדושה היא המילה היקרה ביותר בדת. היא מתארת מה שנראה כהתגלמות שאינה ניתנת להכחשה, של ישות בעלת תכונות מבהילות ועל טבעיות. רק אירועים יוצאי דופן ועל טבעיים בחיי כלל עם ישראל היו יכולים לאפשר את השימוש במונח גוי קדוש. לולא זכו בני ישראל בהתגלות, היתה תעלומה תמוהה אף יותר. כיצד קרה שמכל האומות דווקא עם נידח וחסר משמעות פוליטית רכש את ההכרח לדבר אל נשמותיהם של כל בני העולם המערבי? הנס ששמו עם ישראל, הפלא הגדול של הקיום היהודי, הישרדות הקדושה בהיסטוריה של עם ישראל, כל אלה הם אישוש מתמיד לפלאיותו של המקרא. ההתגלות לעם ישראל הפכה להתגלות באמצעות עם ישראל. כאשר פנה פרידריך הגדול אל כריסטיאן פירכטגוט גלרט ואמר לו אדוני הפרופסור, תן לי ראיה אחת למקרא, אך בקצרה, אין לי פנאי, ענה לו הלה: היהודים הוד מעלתו
אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת האוניברסיטה העברית, עמ' 204
ההתגלות ארכה רק רגע, הטקסט מתמיד בזמן ובחלל. ההתגלות אירעה לנביא, הטקסט ניתן לכולנו. על התורה נאמר לא בשמים היא- צעדינו מודרכים על ידי דבר ה׳, דבר ה׳ הטקסט, הוא שמדריכנו, והוא לנו אור בחשכת ההבל והמשוגה. אל לנו להעמיד את ההתגלות על עובדות בעלמא, אך גם אסור שנראה במקרא רוחניות צרופה, ובכך נהרוס את שלמותו העובדתית.
ההתגלות ארכה רק רגע, הטקסט מתמיד בזמן ובחלל. ההתגלות אירעה לנביא, הטקסט ניתן לכולנו. על התורה נאמר לא בשמים היא- צעדינו מודרכים על ידי דבר ה׳, דבר ה׳ הטקסט, הוא שמדריכנו, והוא לנו אור בחשכת ההבל והמשוגה. אל לנו להעמיד את ההתגלות על עובדות בעלמא, אך גם אסור שנראה במקרא רוחניות צרופה, ובכך נהרוס את שלמותו העובדתית.
אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת האוניברסיטה העברית, עמ' 176-177
ניתן היה לאשש את דברי הנביאים לו רק היה באפשרותנו לשחזר את תפיסותיהם ולהעמידן לביקורת. אך הנביאים עצמם יכלו רק לתאר- ולא לשחזר- את שאירע להם. הם ביקשו אישור לאמינותם על ידי חיזוי העתיד או שכנוע. את המעשה עצמו לא יכלו להראות לאחרים. אולם אי- האפשרות לחלוק חוויה אינה מעידה על כך שהחוויה אינה אותנטית... כל תקשורת היא נסיון להפוך משהו למובן בעיני אחרים על ידי הבעתו במונחים אוניברסליים וטיפוסיים, אך ניצוצו של היחיד כבה באויר הדליל של אטמוספרת ההכללות. קביעה זו נכונה במיוחד באשר להשפעת הטרנסצנדנטיות על רוח האדם, שאין לתארה במונחים כלליים, כשם שאין לתאר את התרשמותי מן היפה במטרים או בקילוגרמים. כיצד ניתן לצפות שהיא תהיה בת הסבר?... בכך שאנו מוכיחים את ההתגלות אנו מפשיטים ממנה כל משמעות. יש שותף במעשה ההתגלות שלא כדרכנו דרכיו, ואין מעשיו תואמים את קטגוריות השכל שלנו... האותנטיות של ההתגלות מודגמת דווקא בכך שהיא שונה מכל יתר האירועים והחוויות. אמתותה של ההתגלות היא בהיותה יחידה במינה. אפשר להאמין בה רק כארוע שאין בה אח ורע. אולי לכן מדגיש ספר דברים שמעמד הר סיני היה מאורע חסר תקדים... למען הנוחות האינטלקטואלית היינו רוצים להחזיק בידינו עדות מהממת כלשהי שהנביאים לא היו מטורפים וגם לא שקרנים. אך כמה מוזר ולא יאה היה זה אילו הקדוש ברוך הוא, שכה שהעניק לאדם מתנה שאין שיעור לערכה, ביקש להשעין את האותנטיות של מתנתו על עדיותיו הטירביאליות של אדם!
ניתן היה לאשש את דברי הנביאים לו רק היה באפשרותנו לשחזר את תפיסותיהם ולהעמידן לביקורת. אך הנביאים עצמם יכלו רק לתאר- ולא לשחזר- את שאירע להם. הם ביקשו אישור לאמינותם על ידי חיזוי העתיד או שכנוע. את המעשה עצמו לא יכלו להראות לאחרים. אולם אי- האפשרות לחלוק חוויה אינה מעידה על כך שהחוויה אינה אותנטית... כל תקשורת היא נסיון להפוך משהו למובן בעיני אחרים על ידי הבעתו במונחים אוניברסליים וטיפוסיים, אך ניצוצו של היחיד כבה באויר הדליל של אטמוספרת ההכללות. קביעה זו נכונה במיוחד באשר להשפעת הטרנסצנדנטיות על רוח האדם, שאין לתארה במונחים כלליים, כשם שאין לתאר את התרשמותי מן היפה במטרים או בקילוגרמים. כיצד ניתן לצפות שהיא תהיה בת הסבר?... בכך שאנו מוכיחים את ההתגלות אנו מפשיטים ממנה כל משמעות. יש שותף במעשה ההתגלות שלא כדרכנו דרכיו, ואין מעשיו תואמים את קטגוריות השכל שלנו... האותנטיות של ההתגלות מודגמת דווקא בכך שהיא שונה מכל יתר האירועים והחוויות. אמתותה של ההתגלות היא בהיותה יחידה במינה. אפשר להאמין בה רק כארוע שאין בה אח ורע. אולי לכן מדגיש ספר דברים שמעמד הר סיני היה מאורע חסר תקדים... למען הנוחות האינטלקטואלית היינו רוצים להחזיק בידינו עדות מהממת כלשהי שהנביאים לא היו מטורפים וגם לא שקרנים. אך כמה מוזר ולא יאה היה זה אילו הקדוש ברוך הוא, שכה שהעניק לאדם מתנה שאין שיעור לערכה, ביקש להשעין את האותנטיות של מתנתו על עדיותיו הטירביאליות של אדם!
אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת האוניברסיטה העברית, עמ' 142-143
מנין לנו הבטחון שאמונתנו בהתגלות אינה פשרה עם מאוויי לבנו? האם לא עדיף לנו לקבל את הדין, כלומר לסגל לעצמנו את האמונה שיש אלוהים, אך אין לו קול? הבהרתה של שאלה זו תלויה בדרך שבה אנו מתייחסים לשאלה נוספת: מדוע פונים אנו למקרא בבקשנו את קולו של אלוהים בעולם? והתשובה היא שהמקרא אינו מסתפק בהצגת רעיון ההתגלות או אפשרות ההתגלות בלבד. המקרא מעמיד בפנינו טענה, הוא מעמיד בפנינו נביאים הטוענים שהם שליחי רצון האלוהים... לו אבד המקרא, לו נעלמו כל דברי הנביאים וכל האפשרי היו זיכרונות על אנשים שטענו לכתר הנבואה, אזי מושא החקירה היחיד האפשרי היה הטענות של אותם אנשים. אך המקרא עמנו עד עצם היום הזה, ואין אנו מוצאים בו רק בני אדם שטוענים שעברו עליהם חוויות יוצאות דופן, אנו מוצאים בו גם מילים יוצאות דופן. מכאן שלא הטענה בלבד, ואף לא הטענה בראש ובראשונה, היא שמושכת אותנו למקרא. תוכן דבריהם של הנביאים הוא שמציב אתגר לחיינו, למחשבתנו והוא שמאיץ בנו להתמיד בניסיוננו להבין את משמעותה של אותה טענה.
מנין לנו הבטחון שאמונתנו בהתגלות אינה פשרה עם מאוויי לבנו? האם לא עדיף לנו לקבל את הדין, כלומר לסגל לעצמנו את האמונה שיש אלוהים, אך אין לו קול? הבהרתה של שאלה זו תלויה בדרך שבה אנו מתייחסים לשאלה נוספת: מדוע פונים אנו למקרא בבקשנו את קולו של אלוהים בעולם? והתשובה היא שהמקרא אינו מסתפק בהצגת רעיון ההתגלות או אפשרות ההתגלות בלבד. המקרא מעמיד בפנינו טענה, הוא מעמיד בפנינו נביאים הטוענים שהם שליחי רצון האלוהים... לו אבד המקרא, לו נעלמו כל דברי הנביאים וכל האפשרי היו זיכרונות על אנשים שטענו לכתר הנבואה, אזי מושא החקירה היחיד האפשרי היה הטענות של אותם אנשים. אך המקרא עמנו עד עצם היום הזה, ואין אנו מוצאים בו רק בני אדם שטוענים שעברו עליהם חוויות יוצאות דופן, אנו מוצאים בו גם מילים יוצאות דופן. מכאן שלא הטענה בלבד, ואף לא הטענה בראש ובראשונה, היא שמושכת אותנו למקרא. תוכן דבריהם של הנביאים הוא שמציב אתגר לחיינו, למחשבתנו והוא שמאיץ בנו להתמיד בניסיוננו להבין את משמעותה של אותה טענה.
אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת האוניברסיטה העברית, עמ' 205-206
בהתעקשותה על אופיו ההתגלותי האובייקטיבי של המקרא נעלם לא פעם מעיניה של התאולוגיה הדוגמטית תפקידו העמוק והמכריע של האדם... המקרא מלמדנו שגם ברגע האירוע נותר הנביא שותף פעיל בו. היענותו למתגלה בפניו היא שהופכת את ההתגלות לדיאלוג. במובן מסוים, נבואה מורכבת מה גלותי של אלוהים והתגלותה של האדם. חלקו של הנביא מתגלה לא רק במה שהיה כוחו לתת, אלא במה שלא היה כוחו לקבל. ההתגלות אינה מתרחשת כאשר אלוהים שרוי ביחידות. שני המושגים הנפוצים ביותר המתארים את שהתרחש במעמד הר סיני הם מתן תורה וקבלת תורה. היה זה אירוע בחיי אלוהים ובחיי האדם... הפלא שבני ישראל קבלו את התורה לא נפל מן הפלא שאלוהים נתנה... בהר סיני גילה הקדוש ברוך הוא את דברו ובני ישראל גלו את כח היענותם. בלי כוח ההיענות, לולא העובדה שניצב שם עם שהיה מוכן לעשות ולשמוע את דבר ה׳, לא היה מתרחש המעמד. שכל מעמד הר סיני מורכב הן מבשורה אלוהית והן מתפיסה אנושית. היה זה רגע שבו אלוהים לא היה לבדו. המקרא אינו מכיל רק את שהתרחש ברגעי השראה נבואית, גם מעשיהם ודבריהם של בני אדם נמצאים בו. הקביעה שכל המילים במקרא מקורן ברוח הקודש שגיאה היא. דברי הנאצה של פרעה, אמירותיו הממרידות של קורח, תחבולות אפרים ושיחת החיילים במחנה מדיין- כל אלה נבעו מתוך רוח האדם. דבריו של הנביא לאלוהים שעה שאלוהים פונה אליו נחשבים קדושים לא פחות מאשר דבריו של אלוהים בפנייתו לנביא. המקרא אם כן, הוא יותר מאשר דבר אלוהים - הוא דברם של אלוהים ואדם, עדות להתגלות ולהיענות, דרמת הברית בין אלוהים ואדל. הקנוניזציה של המקרא ושימורו הם מעשי ידי ישראל.
בהתעקשותה על אופיו ההתגלותי האובייקטיבי של המקרא נעלם לא פעם מעיניה של התאולוגיה הדוגמטית תפקידו העמוק והמכריע של האדם... המקרא מלמדנו שגם ברגע האירוע נותר הנביא שותף פעיל בו. היענותו למתגלה בפניו היא שהופכת את ההתגלות לדיאלוג. במובן מסוים, נבואה מורכבת מה גלותי של אלוהים והתגלותה של האדם. חלקו של הנביא מתגלה לא רק במה שהיה כוחו לתת, אלא במה שלא היה כוחו לקבל. ההתגלות אינה מתרחשת כאשר אלוהים שרוי ביחידות. שני המושגים הנפוצים ביותר המתארים את שהתרחש במעמד הר סיני הם מתן תורה וקבלת תורה. היה זה אירוע בחיי אלוהים ובחיי האדם... הפלא שבני ישראל קבלו את התורה לא נפל מן הפלא שאלוהים נתנה... בהר סיני גילה הקדוש ברוך הוא את דברו ובני ישראל גלו את כח היענותם. בלי כוח ההיענות, לולא העובדה שניצב שם עם שהיה מוכן לעשות ולשמוע את דבר ה׳, לא היה מתרחש המעמד. שכל מעמד הר סיני מורכב הן מבשורה אלוהית והן מתפיסה אנושית. היה זה רגע שבו אלוהים לא היה לבדו. המקרא אינו מכיל רק את שהתרחש ברגעי השראה נבואית, גם מעשיהם ודבריהם של בני אדם נמצאים בו. הקביעה שכל המילים במקרא מקורן ברוח הקודש שגיאה היא. דברי הנאצה של פרעה, אמירותיו הממרידות של קורח, תחבולות אפרים ושיחת החיילים במחנה מדיין- כל אלה נבעו מתוך רוח האדם. דבריו של הנביא לאלוהים שעה שאלוהים פונה אליו נחשבים קדושים לא פחות מאשר דבריו של אלוהים בפנייתו לנביא. המקרא אם כן, הוא יותר מאשר דבר אלוהים - הוא דברם של אלוהים ואדם, עדות להתגלות ולהיענות, דרמת הברית בין אלוהים ואדל. הקנוניזציה של המקרא ושימורו הם מעשי ידי ישראל.
אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם: פילוסופיה של היהדות, הוצאת הספרים ע"ש מאגנס, 149-148, תשס"ג
״טבעה של ההתגלות, שהיא אירוע שמתרחש בתחום שמעבר למילים, אינו ניתן להבעה במילים ולשיקוף בלשון בני אדם. אי אפשר להחיל את הקטגוריות שלנו על מה שמתקיים בו בזמן בעולם החומר והתודעה ומחוצה לו. כאשר אנו דנים בהתגלות, מתברר שככל שהמונח המשמש אותנו תיאורי יותר, כך הוא הולם פחות. המילים שבאמצעותן ביקשו הנביאים לתאר את חוויותיהם לא היו תצלומים אלא איורים, לא תיאורים כי אם שירים. שחזור פסיכולוגי של ההתנבאות הוא בלתי אפשרי, ממש כפי שבלתי אפשרי לצייר דיוקן צילומי של פנים על סמך שיר. המילה התגלות כמוה כקריאה. היא משמשת מונח של חיווי, ולא של תיאור... היא מורה על המשמעות שלה במקום לייצג אותה ייצוג מלא... כעדות להתגלות המקרא עצמו הוא מדרש... המקרא כולו מסתפק בקביעת העובדה שההתגלות התרחשה, ואילו אופן התרחשותה נותר עניין שניתן לתארו רק במילים מרמזות ולא מובחנות עד תום, שמעוררות את מחשבותיו של הקורא אל מעבר למילים עצמן...״
© כל הזכויות שמורות להוצאת מאגנס
www.magnespress.co.il
״טבעה של ההתגלות, שהיא אירוע שמתרחש בתחום שמעבר למילים, אינו ניתן להבעה במילים ולשיקוף בלשון בני אדם. אי אפשר להחיל את הקטגוריות שלנו על מה שמתקיים בו בזמן בעולם החומר והתודעה ומחוצה לו. כאשר אנו דנים בהתגלות, מתברר שככל שהמונח המשמש אותנו תיאורי יותר, כך הוא הולם פחות. המילים שבאמצעותן ביקשו הנביאים לתאר את חוויותיהם לא היו תצלומים אלא איורים, לא תיאורים כי אם שירים. שחזור פסיכולוגי של ההתנבאות הוא בלתי אפשרי, ממש כפי שבלתי אפשרי לצייר דיוקן צילומי של פנים על סמך שיר. המילה התגלות כמוה כקריאה. היא משמשת מונח של חיווי, ולא של תיאור... היא מורה על המשמעות שלה במקום לייצג אותה ייצוג מלא... כעדות להתגלות המקרא עצמו הוא מדרש... המקרא כולו מסתפק בקביעת העובדה שההתגלות התרחשה, ואילו אופן התרחשותה נותר עניין שניתן לתארו רק במילים מרמזות ולא מובחנות עד תום, שמעוררות את מחשבותיו של הקורא אל מעבר למילים עצמן...״
© כל הזכויות שמורות להוצאת מאגנס
www.magnespress.co.il
אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת האוניברסיטה העברית, עמ' 151-152
כאשר אנו מציירים את ההתגלות בעיני רוחנו, כאשר אנו מדמיינים אותה כאילו הייתה פעולה נפשית או פיזית, אנו מסלפים את מהותה ומעוותים את המסתורין שבה. ציור של ההתגלות כפעולה נפשית פיזית שגוי בדיוק כציור של אלוהים כישות גשמית... כל ניסיון לשחזר את הנסיבות הסתומות שבהן החריד דבר ה׳ את נשמתו של הנביא, יהא נסיון שווא. למי היכולת לחשוף את המידע האלוהי, להרכיב מחדש את מיני התנסויותיו המוזרות של משה?... את ההתרחשות האמתית אין אנו יכולים לדמיין, ממש כפי שאלה שהיו עדים לה לא יכלו להאמין לה... אם תשאלו, מה חוו בני ישראל בשעה שעמדו למרגלות הר סיני ושמעו את קולות אלוהים? תהא התשובה, היה זה מאורע ייחודי...
כאשר אנו מציירים את ההתגלות בעיני רוחנו, כאשר אנו מדמיינים אותה כאילו הייתה פעולה נפשית או פיזית, אנו מסלפים את מהותה ומעוותים את המסתורין שבה. ציור של ההתגלות כפעולה נפשית פיזית שגוי בדיוק כציור של אלוהים כישות גשמית... כל ניסיון לשחזר את הנסיבות הסתומות שבהן החריד דבר ה׳ את נשמתו של הנביא, יהא נסיון שווא. למי היכולת לחשוף את המידע האלוהי, להרכיב מחדש את מיני התנסויותיו המוזרות של משה?... את ההתרחשות האמתית אין אנו יכולים לדמיין, ממש כפי שאלה שהיו עדים לה לא יכלו להאמין לה... אם תשאלו, מה חוו בני ישראל בשעה שעמדו למרגלות הר סיני ושמעו את קולות אלוהים? תהא התשובה, היה זה מאורע ייחודי...