הדף מאת: אפרת גרבר / נאמני תורה ועבודה
חיים נחמן ביאליק, כל כתבי חיים נחמן ביאליק, הוצאת דביר, תרצ"ח, עמ' רטז–רכב
"הלכה ואגדה" / ח"נ ביאליק (1917)
... לבני-ישראל יש יצירה נהדרה שלו יום קדוש ונעלה, "שבת המלכה". בדמיון העם היתה לנפש חיה בעלת גוף ודמות הגוף, כלילת זוהר ויופי. היא השבת שהכניסה הקדוש ברוך הוא לעולמו בגמר מעשה בראשית, "כדי שלא תהא החופה המצוירת והמכוירת חסרה כלה". היא שהיתה חמדה טובה להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו ולא מצא לה בן-זוג נאה אלא ישראל. לפי אגדה עממית אחרת, יושבת היא כבת מלכה, "ככלה בין רעותיה משובצה", ספונה בהיכל שבגן-עדן לפנים משבעה חדרים, ושש נערותיה, ששת ימי המעשה, משרתות לפניה. בכניסתה לעיר הכל הופכים פניהם כלפי הפתח ומקבלים פניה בברכה: "בואי כלה, בואי כלה, שבת המלכה!" וחסידים יוצאים לקבלת פניה אל השדה.
פעם אחת גם באה בחלום לאבן-עזרא, והיא עצובה ומרת נפש ושלחה בידו מכתב לבן-זוגה ישראל, הלא היא "אגרת שבת" הידועה. כל משוררי ישראל, מר' יהודה הלוי ועד היינה, שרו לה את שיריהם וזמירותיהם. האין היא יצירה כלילת אגדה? האין היא עצמה מקור חיים וקדושה לאומה שלמה ומעין נובע רוח הקודש למשוררים ופייטנים? ואף-על-פי-כן, מי יאמר, מי יכריע, יציר כפיה של מי היא, על ידי מי היתה למה שהיתה: על ידי ההלכה, או על ידי האגדה?
קנ"ז דפים יש במסכת שבת וק"ה במסכת עירובין, והאגדה שבהן כמוה כאין. רובם עיונים ודקדוקי הלכות בל"ט מלאכות ותולדותיהן וקביעת תחומין; במה מדליקין, במה בהמה יוצאה, כיצד משתתפין בתחומין כמה יגיעת רוח! כמה בזבוז חריפות על כל קוץ וקוץ! וכשאני עובר בין אותם הדפים ורואה שם חבורות חבורות של תנאים ואמוראים בעבודתם, אני אומר: אכן, אמני חיים אני רואה לפני! אמני חיים בבית היוצר ועל האבניים! עבודת רוח כבירה כזאת, נמלית וענקית כאחת, עבודה לשמה ומתוך אהבה ואמונה בלי מצרים אי אפשר לה בלא רוח הקודש. כל אחד מן היחידים ההם עשה את שלו לפי צביונו ונטיית נפשו, וכולם יחד כפופים היו לרצון גבוה המושל בהם. אין זאת כי אם אידיאה נשגבה אחת, צורה אחת עליונה של שבת רחפה לפני עיני האנשים המפורדים האלה, ורוחה הוא שקבצם הנה מכל הדורות ועשאם שותפים ביצירתה ובשכלולה. כל "מתקיף", כל "וּרמינהו", כל סייג וכל גדר אינו אלא תג ציורי חדש, פיתוח נוסף באותה הצורה, תג ופיתוח מוכרחים, מפני שבלעדיהם לא תהיה למה שצריכה להיות. ומה פרי כל העבודה הטרחנית הזאת של ההלכה? יום שכולו אגדה ...
"הלכה ואגדה" / ח"נ ביאליק (1917)
... לבני-ישראל יש יצירה נהדרה שלו יום קדוש ונעלה, "שבת המלכה". בדמיון העם היתה לנפש חיה בעלת גוף ודמות הגוף, כלילת זוהר ויופי. היא השבת שהכניסה הקדוש ברוך הוא לעולמו בגמר מעשה בראשית, "כדי שלא תהא החופה המצוירת והמכוירת חסרה כלה". היא שהיתה חמדה טובה להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו ולא מצא לה בן-זוג נאה אלא ישראל. לפי אגדה עממית אחרת, יושבת היא כבת מלכה, "ככלה בין רעותיה משובצה", ספונה בהיכל שבגן-עדן לפנים משבעה חדרים, ושש נערותיה, ששת ימי המעשה, משרתות לפניה. בכניסתה לעיר הכל הופכים פניהם כלפי הפתח ומקבלים פניה בברכה: "בואי כלה, בואי כלה, שבת המלכה!" וחסידים יוצאים לקבלת פניה אל השדה.
פעם אחת גם באה בחלום לאבן-עזרא, והיא עצובה ומרת נפש ושלחה בידו מכתב לבן-זוגה ישראל, הלא היא "אגרת שבת" הידועה. כל משוררי ישראל, מר' יהודה הלוי ועד היינה, שרו לה את שיריהם וזמירותיהם. האין היא יצירה כלילת אגדה? האין היא עצמה מקור חיים וקדושה לאומה שלמה ומעין נובע רוח הקודש למשוררים ופייטנים? ואף-על-פי-כן, מי יאמר, מי יכריע, יציר כפיה של מי היא, על ידי מי היתה למה שהיתה: על ידי ההלכה, או על ידי האגדה?
קנ"ז דפים יש במסכת שבת וק"ה במסכת עירובין, והאגדה שבהן כמוה כאין. רובם עיונים ודקדוקי הלכות בל"ט מלאכות ותולדותיהן וקביעת תחומין; במה מדליקין, במה בהמה יוצאה, כיצד משתתפין בתחומין כמה יגיעת רוח! כמה בזבוז חריפות על כל קוץ וקוץ! וכשאני עובר בין אותם הדפים ורואה שם חבורות חבורות של תנאים ואמוראים בעבודתם, אני אומר: אכן, אמני חיים אני רואה לפני! אמני חיים בבית היוצר ועל האבניים! עבודת רוח כבירה כזאת, נמלית וענקית כאחת, עבודה לשמה ומתוך אהבה ואמונה בלי מצרים אי אפשר לה בלא רוח הקודש. כל אחד מן היחידים ההם עשה את שלו לפי צביונו ונטיית נפשו, וכולם יחד כפופים היו לרצון גבוה המושל בהם. אין זאת כי אם אידיאה נשגבה אחת, צורה אחת עליונה של שבת רחפה לפני עיני האנשים המפורדים האלה, ורוחה הוא שקבצם הנה מכל הדורות ועשאם שותפים ביצירתה ובשכלולה. כל "מתקיף", כל "וּרמינהו", כל סייג וכל גדר אינו אלא תג ציורי חדש, פיתוח נוסף באותה הצורה, תג ופיתוח מוכרחים, מפני שבלעדיהם לא תהיה למה שצריכה להיות. ומה פרי כל העבודה הטרחנית הזאת של ההלכה? יום שכולו אגדה ...
חיים נחמן ביאליק, כל כתבי חיים נחמן ביאליק, הוצאת דביר, תרצ"ח, עמ' רטז–רכב
'הלכה ואגדה' - ח"נ ביאליק:
... הנה הולך וגדל דור באויר שכולו מימרות ופזמונים, ועל מיני דברים שכולם הבל פה ורוח שפתים. הולכת ונבראת מין יהדות של רשות. קוראים בשם לאומיות, תחיה, ספרות, יצירה, חנוך עברי, מחשבה עברית, עבודה עברית – וכל הדברים הללו תלויים בשערה של איזו חבה: חבת ארץ, חבת שפה, חבת ספרות – מה מחירה של חבה אוירית?
חבה? – אבל החובה היכן? ומאין תבוא? ומהיכן תינק? המן האגדה? והיא בטבע אינה אלא רשות, הן ולאו ורפה בידה.
יהדות שכולה אגדה דומה לברזל שהכניסוהו לאוּר ולא הכניסוהו לצונן. שאיפה שבלב, רצון טוב, התעוררות הרוח, חבה פנימית – כל הדברים הללו יפים ומועילים כשיש בסופם עשיה, עשיה קשה כברזל, חובה אכזרית...
'הלכה ואגדה' - ח"נ ביאליק:
... הנה הולך וגדל דור באויר שכולו מימרות ופזמונים, ועל מיני דברים שכולם הבל פה ורוח שפתים. הולכת ונבראת מין יהדות של רשות. קוראים בשם לאומיות, תחיה, ספרות, יצירה, חנוך עברי, מחשבה עברית, עבודה עברית – וכל הדברים הללו תלויים בשערה של איזו חבה: חבת ארץ, חבת שפה, חבת ספרות – מה מחירה של חבה אוירית?
חבה? – אבל החובה היכן? ומאין תבוא? ומהיכן תינק? המן האגדה? והיא בטבע אינה אלא רשות, הן ולאו ורפה בידה.
יהדות שכולה אגדה דומה לברזל שהכניסוהו לאוּר ולא הכניסוהו לצונן. שאיפה שבלב, רצון טוב, התעוררות הרוח, חבה פנימית – כל הדברים הללו יפים ומועילים כשיש בסופם עשיה, עשיה קשה כברזל, חובה אכזרית...
שי בן-יוסף, דף עמדה באתר "פנים להתחדשות יהודית", פורום גיור
שי בן-יוסף
ראשית כמה מילים על עמדות מוצא, אישיות שלי:
א. אני מאמין בנצח ישראל וייעודו, לממש את תורת ה' בעולם כשליחות אוניברסאלית.
ב. אני מאמין כי שיבת ציון בימינו ובתוכה הקמת ריבונות יהודית בארץ ישראל בניסים גלויים, היא נדבך מהותי בהגשמת ייעוד זה, בעזרת ה'.
ג. אני מאמין כי מסורת ישראל כורכת יחד תורה שבכתב המהווה עוגן יציב לקיום היהודי ותורה שבעל פה המסורה בידי חכמי כל דור להורות הלכה המתאימה לשעתם ולאתגרי התקופה.
ד. הצטרפות לעם ישראל אינה רק 'אקט דתי' או השתלבות תרבותית – מדובר על הצטרפות לשליחות, למשפחה (הגרים הם בני אברהם) למחויבות שאין ממנה חזרה (אי אפשר לבטל גיור – לא המתגייר ולא מי שלא מוצאת חן בעיניו התגירותו).
לצערי הרב ומנקודת המבט המוגבלת שלי אין לי אלא להסכים כי הממסד הרבני לא הצליח להוביל מהלך אשר יאפשר עיגון פורמלי של זהותם היהודית של אלו אשר מזדהים כיהודים והינם נצר ליהודים וקשרו את גורלם עם עם ישראל השב לציון. באותה מידה המערכת הפוליטית והמינהלית של מדינת ישראל לא מצאה דרכים אפקטיביות למילוי משימה זו. לכן נראה לי לנכון לפעול לקידום יוזמה ציבורית אזרחית, חוץ ממסדית לטיפול באתגר יהודי, ישראלי וציוני של השתלבות מלאה של השבים לציון בעם ישראל. העקרונות אשר יאפשרו קידום יוזמה זו הם:
1. כלליות – צעד מנהיגותי בהשתתפות רחבה ככל האפשר של מגוון רחב של זהויות יהודיות – גם אם המחיר האטת התהליך או קונפליקטים. המחיר של פעולה 'קיקיונית' שבין לילה תהיה ובין לילה תאבד, הוא זילות הנושא.
2. רצינות – להושיב יחד חבורה של אנשים שסמכותם האישית והאפקט המנהיגותי שלהם לא יאפשרו להקל ראש במהלך.
3. מקומיות ועולמיות – אני מציע לקיים פעולה החורגת מגבולות מדינת ישראל. חוק השבות ותעודת הזהות מקנים אזרחות ישראלית אין מדובר כאן על תהליך מקביל של 'גיור לזהות ישראלית' ובודאי שלא על צעד פלגני של גיור לזהות 'יהודית-ישראלית' שאינה משתלבת ביהדות העולם או ביהדות הדורות. לפעולה המוצעת משפיעה על יהדות ויהודים באשר הם ועל כן ראוי לה שתשען על שיתוף פעולה רחב. והלוואי שמקהילות ישראל בעולם ישלחו מתגיירים לסמינרים כאן בישראל כחלק מהתהליך.
4. ניהול סיכונים – הפיל ההולך בחנות חרסינה והגמד שאינו מודע לכך שהוא עומד על כתפי ענקים אינם חוששים משינוי שהרי לדעתם, "כוחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה". יצירת תהליך גיור אלטרנטיבי המושתת על הנחה של "אני ואפסי עוד" נושאת בתוכה סיכונים רבים. ניהול התהליך מתוך מודעות לסיכונים ולמחירים ומתוך נכונות לקחת החלטות בחישובי 'עלות-תועלת' תאפשר להפחית למינימום את המחיר, שבכל מקרה צפוי, של מהלך כזה. למאמר השלם
© כל הזכויות שמורות למחבר ולפנים להתחדשות יהודית
www.panim.org.il
שי בן-יוסף
ראשית כמה מילים על עמדות מוצא, אישיות שלי:
א. אני מאמין בנצח ישראל וייעודו, לממש את תורת ה' בעולם כשליחות אוניברסאלית.
ב. אני מאמין כי שיבת ציון בימינו ובתוכה הקמת ריבונות יהודית בארץ ישראל בניסים גלויים, היא נדבך מהותי בהגשמת ייעוד זה, בעזרת ה'.
ג. אני מאמין כי מסורת ישראל כורכת יחד תורה שבכתב המהווה עוגן יציב לקיום היהודי ותורה שבעל פה המסורה בידי חכמי כל דור להורות הלכה המתאימה לשעתם ולאתגרי התקופה.
ד. הצטרפות לעם ישראל אינה רק 'אקט דתי' או השתלבות תרבותית – מדובר על הצטרפות לשליחות, למשפחה (הגרים הם בני אברהם) למחויבות שאין ממנה חזרה (אי אפשר לבטל גיור – לא המתגייר ולא מי שלא מוצאת חן בעיניו התגירותו).
לצערי הרב ומנקודת המבט המוגבלת שלי אין לי אלא להסכים כי הממסד הרבני לא הצליח להוביל מהלך אשר יאפשר עיגון פורמלי של זהותם היהודית של אלו אשר מזדהים כיהודים והינם נצר ליהודים וקשרו את גורלם עם עם ישראל השב לציון. באותה מידה המערכת הפוליטית והמינהלית של מדינת ישראל לא מצאה דרכים אפקטיביות למילוי משימה זו. לכן נראה לי לנכון לפעול לקידום יוזמה ציבורית אזרחית, חוץ ממסדית לטיפול באתגר יהודי, ישראלי וציוני של השתלבות מלאה של השבים לציון בעם ישראל. העקרונות אשר יאפשרו קידום יוזמה זו הם:
1. כלליות – צעד מנהיגותי בהשתתפות רחבה ככל האפשר של מגוון רחב של זהויות יהודיות – גם אם המחיר האטת התהליך או קונפליקטים. המחיר של פעולה 'קיקיונית' שבין לילה תהיה ובין לילה תאבד, הוא זילות הנושא.
2. רצינות – להושיב יחד חבורה של אנשים שסמכותם האישית והאפקט המנהיגותי שלהם לא יאפשרו להקל ראש במהלך.
3. מקומיות ועולמיות – אני מציע לקיים פעולה החורגת מגבולות מדינת ישראל. חוק השבות ותעודת הזהות מקנים אזרחות ישראלית אין מדובר כאן על תהליך מקביל של 'גיור לזהות ישראלית' ובודאי שלא על צעד פלגני של גיור לזהות 'יהודית-ישראלית' שאינה משתלבת ביהדות העולם או ביהדות הדורות. לפעולה המוצעת משפיעה על יהדות ויהודים באשר הם ועל כן ראוי לה שתשען על שיתוף פעולה רחב. והלוואי שמקהילות ישראל בעולם ישלחו מתגיירים לסמינרים כאן בישראל כחלק מהתהליך.
4. ניהול סיכונים – הפיל ההולך בחנות חרסינה והגמד שאינו מודע לכך שהוא עומד על כתפי ענקים אינם חוששים משינוי שהרי לדעתם, "כוחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה". יצירת תהליך גיור אלטרנטיבי המושתת על הנחה של "אני ואפסי עוד" נושאת בתוכה סיכונים רבים. ניהול התהליך מתוך מודעות לסיכונים ולמחירים ומתוך נכונות לקחת החלטות בחישובי 'עלות-תועלת' תאפשר להפחית למינימום את המחיר, שבכל מקרה צפוי, של מהלך כזה. למאמר השלם
© כל הזכויות שמורות למחבר ולפנים להתחדשות יהודית
www.panim.org.il
אביעזר רביצקי 'פרשת קדושים – הצו הדתי והצו המוסרי', הדס אחיטוב ואריאל פיקאר (עורכים), לקראת שבת, מרכז יעקב הרצוג, תשס"ו, עמ' 190-191
החברה הישראלית עוברת כיום שני תהליכים מקבילים, ששניהם אינם רצויים בעיניי.
מצד אחד, החברה בכללה עוברת תהליך של 'משפטיזציה' – לא עוד ערכים עומדים במרכז התודעה, לא עוד מוסר ותרבות, אלא החוק הפורמלי. [...] כל ויכוח ערכי ציבורי מוכרע בבג"ץ. תחום ההכרעה של השופטים הולך וגדל 'הכל שפיט'. במקביל לכך, החברה הדתית עוברת תהליך מואץ של 'הלכיזציה' – אם בעבר למדנו כי התורה כוללת הלכה ואגדה, מחשבת ומדרש, היום נדמה כאילו ישנה משוואה תורה=הלכה, ולא עוד אלא הלכה פסוקה. גם בסוגיות שההלכה המסורתית נמנעה מלפסוק בהן ולא פיצחה כלפיהן תקדימים הלכתיים, נפסקת היום 'דעת תורה' חותכת. הנה כי כן, כל עוד התרבות הישראלית כללה ספרות, תרבות, מוסר ומשפט, וכל עוד התרבות הדתית כללה הלכה, הגות, אגדה ומדרש – נפתחו ביניהן פתחים רבים והתנהל ביניהן גם שיח רך. אך נוכח שני תהליכים מקבילים אלה, אין אלא 'שחור' או 'לבן'; אסור או מותר; טמא או טהור, ולפיכך סכין מתחדדת בסכין, חברה מתנגשת בחברה. אני מבקש אפוא למצוא בדברי הרמב"ן אמירה חזקה נגד המשפטיזציה של החברה הישראלית ונגד ההלכיזציה של החברה הדתית. שימרו הלכה ושימרו חוק, אך אל נא תראו בהם גילום מלא של היהדות ומיצוי שלם של האנושיות.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולמרכז יעקב הרצוג
החברה הישראלית עוברת כיום שני תהליכים מקבילים, ששניהם אינם רצויים בעיניי.
מצד אחד, החברה בכללה עוברת תהליך של 'משפטיזציה' – לא עוד ערכים עומדים במרכז התודעה, לא עוד מוסר ותרבות, אלא החוק הפורמלי. [...] כל ויכוח ערכי ציבורי מוכרע בבג"ץ. תחום ההכרעה של השופטים הולך וגדל 'הכל שפיט'. במקביל לכך, החברה הדתית עוברת תהליך מואץ של 'הלכיזציה' – אם בעבר למדנו כי התורה כוללת הלכה ואגדה, מחשבת ומדרש, היום נדמה כאילו ישנה משוואה תורה=הלכה, ולא עוד אלא הלכה פסוקה. גם בסוגיות שההלכה המסורתית נמנעה מלפסוק בהן ולא פיצחה כלפיהן תקדימים הלכתיים, נפסקת היום 'דעת תורה' חותכת. הנה כי כן, כל עוד התרבות הישראלית כללה ספרות, תרבות, מוסר ומשפט, וכל עוד התרבות הדתית כללה הלכה, הגות, אגדה ומדרש – נפתחו ביניהן פתחים רבים והתנהל ביניהן גם שיח רך. אך נוכח שני תהליכים מקבילים אלה, אין אלא 'שחור' או 'לבן'; אסור או מותר; טמא או טהור, ולפיכך סכין מתחדדת בסכין, חברה מתנגשת בחברה. אני מבקש אפוא למצוא בדברי הרמב"ן אמירה חזקה נגד המשפטיזציה של החברה הישראלית ונגד ההלכיזציה של החברה הדתית. שימרו הלכה ושימרו חוק, אך אל נא תראו בהם גילום מלא של היהדות ומיצוי שלם של האנושיות.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולמרכז יעקב הרצוג
רבי יהודה אומר: שלוש ברכות חייב אדם לברך בכל יום: ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשאני בור, ברוך שלא עשאני אשה [... ] אשה - שאין הנשים חייבות במצוות.
Rebbi Yehudah says, “A person is obligated to say [the following] three Berachot (blessings) every day: Baruch [Ata Hashem Eloheinu Melech Haolam] Shelo Asani Goy (Blessed are You Hashem, our God, King of the world, for not making me a gentile), Baruch [Ata Hashem Eloheinu Melech Haolam] Shelo Asani Isha (Blessed are You Hashem, our God, King of the world, for not making me a woman), Baruch [Ata Hashem Eloheinu Melech Haolam] Shelo Asani Bur (Blessed are You Hashem, our God, King of the world, for not making me a boor). [The reason for saying a Beracha for not making him] a gentile is because it says ‘All nations are like nothing to Him. He considers them to be empty and void.’ (Isaiah 40:17) [The reason for saying a Beracha for not making him] a woman is because women are not obligated in Mitzvot (commandments).” [The reason for saying a Beracha for not making him] a boor is because a boor is not afraid of sin. They have said a parable to what this is similar to. [It is similar] to a king of flesh and blood who said to his servant to cook him [some] food, but he (i.e. the servant) has never cooked food in his life. In the end he ruins the food and angers his master. [Or the king told the servant] to hem for him a robe, but he (i.e. the servant) has never hemmed a robe in his life. In the end he [causes] the robe to get dirty and angers his master.
תלמוד ירושלמי, תענית, פרק ד, הלכה ה
אמר רבי יוחנן: רבי היה דורש (על הפסוק) "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כד) -
אל תקרא כוכב אלא "כוזב"
רבי עקיבא, כשהיה רואה את בר כוזיבא, היה אומר: הנה מלך המשיח
אמר לו ר' יוחנן בן תורתא: עקיבא! יעלו עשבים בלחיך ועדין לא בא!
א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות [רומאים תוקעים בשופר] היו מקיפין את ביתר (במצור על העיר)...
והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע (קטועי אצבע).
שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין?
אמר להן וכי היאך איפשר לבדקן.
אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נרכתב באיסרטיא (צבא) שלך. היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך.
וכשהיה יוצא לקרב, היה אומר:
ריבון כל העולמים - אל תעזור ואל תכלים [במקור: תכסוף, כלומר אל תביישינו]
'הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו' (תהילים ס)
ומה היה עושה בר כוסיבא?
היה מקבל אבני בליסטראות באחד מארכובותיו
וזורקן, והיה הורג מהן כמה נפשות
ועל זה אמר ר' עקיבא כן
אמר רבי יוחנן: רבי היה דורש (על הפסוק) "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כד) -
אל תקרא כוכב אלא "כוזב"
רבי עקיבא, כשהיה רואה את בר כוזיבא, היה אומר: הנה מלך המשיח
אמר לו ר' יוחנן בן תורתא: עקיבא! יעלו עשבים בלחיך ועדין לא בא!
א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות [רומאים תוקעים בשופר] היו מקיפין את ביתר (במצור על העיר)...
והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע (קטועי אצבע).
שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין?
אמר להן וכי היאך איפשר לבדקן.
אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נרכתב באיסרטיא (צבא) שלך. היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך.
וכשהיה יוצא לקרב, היה אומר:
ריבון כל העולמים - אל תעזור ואל תכלים [במקור: תכסוף, כלומר אל תביישינו]
'הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו' (תהילים ס)
ומה היה עושה בר כוסיבא?
היה מקבל אבני בליסטראות באחד מארכובותיו
וזורקן, והיה הורג מהן כמה נפשות
ועל זה אמר ר' עקיבא כן
מסכת גרים (מסכתות קטנות), פרק א הלכה א, ג
כל המתגייר לשום אישה, לשום אהבה, לשום יראה, אינו גר. וכן היו רבי יהודה ורבי נחמיה אומרים: כל אותם שנתגיירו בימי מרדכי ואסתר אינם גרים, שנאמר "ורבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם", וכל שאינו מתגייר לשם שמים אינו גר.
כל המתגייר לשום אישה, לשום אהבה, לשום יראה, אינו גר. וכן היו רבי יהודה ורבי נחמיה אומרים: כל אותם שנתגיירו בימי מרדכי ואסתר אינם גרים, שנאמר "ורבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם", וכל שאינו מתגייר לשם שמים אינו גר.
בראי"ה, קוק, שמונה קבצים, קובץ ה' פיסקה א
הלכה ואגדה
ההלכה והאגדה צריכות הן להתאחד זו עם זו. ההכרח המביא לעסוק בשתיהן יחד, מוכרח הוא להביא גם כן את ההתאחדות הרוחנית שלהן. מה שמרגיש העוסק בהלכה כשנכנס באגדה, וכן להיפך, שהוא נכנס לעולם אחר, נוטל את החלק היותר גדול של ההפריה הרוחנית, הבאה מתוך מנוחת הנפש, שיסודה באחדות הפנימית. הננו קרואים לסול מסלות כאלה בארחות הלימוד, שעל ידיהן ההלכה והאגדה תתחברנה חיבור עצמי. הרעיון של קירוב עולמות רחוקים, זהו יסוד בנין העולם הרוחני ושכלולו, הוא כוח יסודי עובר כחוט השני בכל גילויי החיים, בכל פינותיהם, והוא צריך להתגלות תמיד בצורה יותר רחבה. התכונה האנליטית, אחרי שפועלת את פעולתה המנתחת כדי לברר כל מקצוע על פי חוגו, צריכה היא להניח מקום להתכונה הסינטטית, להופיע באור הנשמה המאחדת, שכל המדעים, כל המקצועות הרוחניים לגווניהם השונים, ייראו על ידה כאברים שונים בגוייה אחת מחוטבה ואיתנה, שנשמה אחת מחוטבה ואיתנה וחיה, רבת האונים, מאירה בה. והתחלת צעדנו על ככר ההלכה והאגדה תגרור אחריה המון חיבורים והרמוניות לאין חקר. והעולמים השמימיים והעולמים הארציים, האנושיות הבשרית והאנושיות הרעיונית, עם כל העושר הצפון בכל אחד מהם, יתאחדו יחד לפעול זה על זה את הפעולה הרצויה לגודל ושכלול גמור.
הלכה ואגדה
ההלכה והאגדה צריכות הן להתאחד זו עם זו. ההכרח המביא לעסוק בשתיהן יחד, מוכרח הוא להביא גם כן את ההתאחדות הרוחנית שלהן. מה שמרגיש העוסק בהלכה כשנכנס באגדה, וכן להיפך, שהוא נכנס לעולם אחר, נוטל את החלק היותר גדול של ההפריה הרוחנית, הבאה מתוך מנוחת הנפש, שיסודה באחדות הפנימית. הננו קרואים לסול מסלות כאלה בארחות הלימוד, שעל ידיהן ההלכה והאגדה תתחברנה חיבור עצמי. הרעיון של קירוב עולמות רחוקים, זהו יסוד בנין העולם הרוחני ושכלולו, הוא כוח יסודי עובר כחוט השני בכל גילויי החיים, בכל פינותיהם, והוא צריך להתגלות תמיד בצורה יותר רחבה. התכונה האנליטית, אחרי שפועלת את פעולתה המנתחת כדי לברר כל מקצוע על פי חוגו, צריכה היא להניח מקום להתכונה הסינטטית, להופיע באור הנשמה המאחדת, שכל המדעים, כל המקצועות הרוחניים לגווניהם השונים, ייראו על ידה כאברים שונים בגוייה אחת מחוטבה ואיתנה, שנשמה אחת מחוטבה ואיתנה וחיה, רבת האונים, מאירה בה. והתחלת צעדנו על ככר ההלכה והאגדה תגרור אחריה המון חיבורים והרמוניות לאין חקר. והעולמים השמימיים והעולמים הארציים, האנושיות הבשרית והאנושיות הרעיונית, עם כל העושר הצפון בכל אחד מהם, יתאחדו יחד לפעול זה על זה את הפעולה הרצויה לגודל ושכלול גמור.
דב אלבוים, מתוך: שבת בלי הלכה - ובלי מסחר, פורסם ב Ynet ב- 21.10.11
בני חורין
... מסעו של עם ישראל אל החירות מתחיל בסיני, בהתגלות האל אל משה בסנה הבוער, ומגיע אל שיאו בהתגלות השנייה בסיני, עם מתן התורה. כך מאיר מעמד הסנה על מעמד הר סיני, ומלמד אותנו כי יש להבין את עשרת הדיברות כחלק ממסע החירות. במובן זה, לדעתי, אין לקרוא את עשרת הציוויים הללו כחוקים, מצוות או הלכות. תפקידם הדתי והחברתי של הדברות הוא להגדיר לאדם כיצד הוא עשוי להפוך לבן חורין. הם משרטטים את הדרך אל החירות האנושית ומונעים מהאדם לחזור לשעבוד מצרים.
לאור דגם זה, השאלה המרכזית בנוגע למקומה של השבת בחיים צריכה להיות כיצד מקדמת השבת את האדם לעבר היותו בן חורין. ההתלבטויות לגבי שמירת השבת באופן ה"נכון", הפרשנות ה"אמיתית" לאיסורי המלאכה וחשיבות קיום חוקי התורה הנוגעים לשבת - כל אלו משניות הן לגבי שאלת החירות.
...
הנימוק הסוציאלי לשמירת השבת קשור אף הוא למודל החירות: "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר" (שמות, כג, יב) - אין לקרוא ציווי זה כחיוב הלכתי למנוחה (המוליד חקירות הלכתיות בשאלה "כיצד יש לנוח"), אלא כעקרון הקובע כי גם העבד, הגר והבהמה זכאים למנוחה ולחירות.
החירות האנושית השבתית מתבטאת בביטול ההיררכיות החברתיות: השבת יוצרת מרחב קבוע שבו מנוטרלים כל יחסי השעבוד - במישור האישי, הקהילתי והחברתי. בשבת מפסיק האדם להיות אדון, בעל בית, או "בוס" והופך להיות כאחד מפועליו או שכיריו. המישור העסקי של החיים מושבת וממילא נעלמים יחסי היררכיה של קונה-מוכר, עובד-מעביד וצורך-נותן שירותים; כולם הופכים לשווים בפני החירות - אפילו בעלי החיים.
© כל הזכויות שמורות למחבר
www.ynet.co.il
בני חורין
... מסעו של עם ישראל אל החירות מתחיל בסיני, בהתגלות האל אל משה בסנה הבוער, ומגיע אל שיאו בהתגלות השנייה בסיני, עם מתן התורה. כך מאיר מעמד הסנה על מעמד הר סיני, ומלמד אותנו כי יש להבין את עשרת הדיברות כחלק ממסע החירות. במובן זה, לדעתי, אין לקרוא את עשרת הציוויים הללו כחוקים, מצוות או הלכות. תפקידם הדתי והחברתי של הדברות הוא להגדיר לאדם כיצד הוא עשוי להפוך לבן חורין. הם משרטטים את הדרך אל החירות האנושית ומונעים מהאדם לחזור לשעבוד מצרים.
לאור דגם זה, השאלה המרכזית בנוגע למקומה של השבת בחיים צריכה להיות כיצד מקדמת השבת את האדם לעבר היותו בן חורין. ההתלבטויות לגבי שמירת השבת באופן ה"נכון", הפרשנות ה"אמיתית" לאיסורי המלאכה וחשיבות קיום חוקי התורה הנוגעים לשבת - כל אלו משניות הן לגבי שאלת החירות.
...
הנימוק הסוציאלי לשמירת השבת קשור אף הוא למודל החירות: "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר" (שמות, כג, יב) - אין לקרוא ציווי זה כחיוב הלכתי למנוחה (המוליד חקירות הלכתיות בשאלה "כיצד יש לנוח"), אלא כעקרון הקובע כי גם העבד, הגר והבהמה זכאים למנוחה ולחירות.
החירות האנושית השבתית מתבטאת בביטול ההיררכיות החברתיות: השבת יוצרת מרחב קבוע שבו מנוטרלים כל יחסי השעבוד - במישור האישי, הקהילתי והחברתי. בשבת מפסיק האדם להיות אדון, בעל בית, או "בוס" והופך להיות כאחד מפועליו או שכיריו. המישור העסקי של החיים מושבת וממילא נעלמים יחסי היררכיה של קונה-מוכר, עובד-מעביד וצורך-נותן שירותים; כולם הופכים לשווים בפני החירות - אפילו בעלי החיים.
© כל הזכויות שמורות למחבר
www.ynet.co.il
דב אלבוים, מתוך: שבת בלי הלכה - ובלי מסחר, פורסם בynet ב 21.10.11
שבת ישראלית
לדעתי, אם החברה הישראלית מבקשת להישאר קשורה בטבורה לתרבות היהודית, וזאת מבלי לקבל על עצמה את שמירת ההלכה, עליה לפתח דגם תרבותי-ישראלי של "שבת חירות".
... איסור על יחסי מסחר בשבת הוא הולם וראוי לשבת הישראלית: המסחר הוא גורם משעבד מעצם הגדרתו, בהיותו בנוי על יחסי היררכיה. שהרי האדם הצורך שירותים מסחריים בשבת בדרך-כלל לא שם לב לכך, אך בכל פעולת צריכה הוא משעבד את זה שמספק עבורו את השירות.
במקביל, במישור האישי, על כל אדם יהיה לבחור עד כמה הוא מקבל על עצמו שחרור משעבודים בשבת...
יתרה מזאת, לדעתי החלום אליו מדינת ישראל צריכה לשאוף הוא ששלושת הימים הקדושים לאיסלאם, לנצרות וליהדות, יהפכו לימים של שחרור משעבוד וממסחר במישור הציבורי; מעין סופשבוע ארוך שבו יחסי ההיררכיה בטלים.
אולי במדינת ישראל של היום זו שאיפה אוטופית, אך חזונות אוטופיים הם אחד הדברים המאפיינים את המסורת היהודית. ממש כמו מצוות השמיטה והיובל, גם שבת החירות מסמנת רף גבוה אליו יש לשאוף ולהתקדם כל הזמן, גם אם לא ניתן לממשו לחלוטין במציאות העכשווית.
© כל הזכויות שמורות למחבר
www.ynet.co.il
שבת ישראלית
לדעתי, אם החברה הישראלית מבקשת להישאר קשורה בטבורה לתרבות היהודית, וזאת מבלי לקבל על עצמה את שמירת ההלכה, עליה לפתח דגם תרבותי-ישראלי של "שבת חירות".
... איסור על יחסי מסחר בשבת הוא הולם וראוי לשבת הישראלית: המסחר הוא גורם משעבד מעצם הגדרתו, בהיותו בנוי על יחסי היררכיה. שהרי האדם הצורך שירותים מסחריים בשבת בדרך-כלל לא שם לב לכך, אך בכל פעולת צריכה הוא משעבד את זה שמספק עבורו את השירות.
במקביל, במישור האישי, על כל אדם יהיה לבחור עד כמה הוא מקבל על עצמו שחרור משעבודים בשבת...
יתרה מזאת, לדעתי החלום אליו מדינת ישראל צריכה לשאוף הוא ששלושת הימים הקדושים לאיסלאם, לנצרות וליהדות, יהפכו לימים של שחרור משעבוד וממסחר במישור הציבורי; מעין סופשבוע ארוך שבו יחסי ההיררכיה בטלים.
אולי במדינת ישראל של היום זו שאיפה אוטופית, אך חזונות אוטופיים הם אחד הדברים המאפיינים את המסורת היהודית. ממש כמו מצוות השמיטה והיובל, גם שבת החירות מסמנת רף גבוה אליו יש לשאוף ולהתקדם כל הזמן, גם אם לא ניתן לממשו לחלוטין במציאות העכשווית.
© כל הזכויות שמורות למחבר
www.ynet.co.il
מישאל ציון עם נועם ציון, הגדה ישראלית, דפוס כתר ירושלים 2004, עמ' 28.
הסבר על ארבע הקושיות שבמשנה
לפי המשנה, הילד צריך לשאול את הוריו שאלות באופן ספונטני, ואילו משפטי 'מה נשתנה' הם רק 'תכנית הגיבוי' של ההורה-מחנך למקרה שלילד אין 'דעת' לשאול שאלות.
ב'מה נשתנה' מציין ההורה לילדו הקטן כמה הבדלים בין ארוחת ליל הסדר לבין ארוחת ליל שבת רגילה, מתוך ניסיון לעורר את סקרנותו.
חז"ל עיצבו את הסדר כך, שבתחילת הערב הילדים ושאר המשתתפים ישאלו שאלות ויגלו עניין בנעשה, כדי שיישארו ערים עד הסוף לשמוע את התשובות.
הסבר על ארבע הקושיות שבמשנה
לפי המשנה, הילד צריך לשאול את הוריו שאלות באופן ספונטני, ואילו משפטי 'מה נשתנה' הם רק 'תכנית הגיבוי' של ההורה-מחנך למקרה שלילד אין 'דעת' לשאול שאלות.
ב'מה נשתנה' מציין ההורה לילדו הקטן כמה הבדלים בין ארוחת ליל הסדר לבין ארוחת ליל שבת רגילה, מתוך ניסיון לעורר את סקרנותו.
חז"ל עיצבו את הסדר כך, שבתחילת הערב הילדים ושאר המשתתפים ישאלו שאלות ויגלו עניין בנעשה, כדי שיישארו ערים עד הסוף לשמוע את התשובות.
מאת: א.ב. יהושע – רות גביזון 22/07/2010 מתוך חילופי אגרות שפורסמו באתר "ארץ אחרת", מדור דעות ופרשנות
מדינה יהודית או ישראלית
רות גביזון:
אני מעדיפה מסגרת דיון נייטרלית יותר שלפיה יש יהודים שחיים בישראל ויש יהודים בחיים מחוצה לה. יהודיות היא עניין מכליל, התלוי בשילוב של הגדרה עצמית של האדם ושל אורחות חייו. יהודי הוא הן זה הרואה בדת היהודית את מלוא חזות יהודיותו, הן מי שרואה את יהודיותו כעניין תרבותי או לאומי, הן מי שרואה את האמונה ואת העם כמקשה בלתי ניתנת להפרדה. אני מסכימה עם יהושע כי חיים יהודיים בישראל הם אכן מלאים ועשירים יותר בשל הצורך והאפשרות להיות יהודים גם בחיים הציבוריים מאשר חיים יהודיים בתפוצות. אולם איני תובעת מונופולין על צורות חיים יהודיות, ואינני מדרגת אותן. אני עצמי ישראלית ויהודית כאחד. ויש לי זיקות עמוקות הן לישראלים ללא הבדל דת ולאום והן ליהודים באשר הם. הציונות שלי היא חלק מזיקתי ליהודיות שלי כי היא מבטאת תמיכה ברעיון שנכון וצודק כי גם ליהודים שהם אכן עם או לאום ולא רק חברי קהילה דתית תהיה מדינה אחת שבה הם רוב.
א.ב. יהושע:
... אם אומרים: יהודי ישראלי כשם שאומרים יהודי צרפתי או יהודי אמריקני, הרי אין ניכר ההבדל המהותי בין יהודי ישראלי לבין יהודי אמריקני. בשניהם היהודיות היא עיקר בעוד שהאמריקניות הישראליות והצרפתיות הן קליפות האזרחות בלבד. ואילו כשאני אומר ליהודים בואו והפכו את עצמכם לישראלים אני מסמן להם את הדרך המובילה אותם מהחלקיות היהודית למלאות היהודית שיש לה שם ברור ישראליות. (אגב היהודים הללו מקיימים את המלאות שלהם בלאומיותם הצרפתית או האמריקנית). כי אם רות גביזון חושבת שהזהות היהודית שווה בכל מקום ובאותו אופן, אז היא מקעקעת את הבסיס הציוני שממנו היא התחילה בעבודתה. אם זה אותו דבר, אז למה בכלל לבנות מדינה.
© כל הזכויות שמורות למחברים
www.acheret.co.il
מדינה יהודית או ישראלית
רות גביזון:
אני מעדיפה מסגרת דיון נייטרלית יותר שלפיה יש יהודים שחיים בישראל ויש יהודים בחיים מחוצה לה. יהודיות היא עניין מכליל, התלוי בשילוב של הגדרה עצמית של האדם ושל אורחות חייו. יהודי הוא הן זה הרואה בדת היהודית את מלוא חזות יהודיותו, הן מי שרואה את יהודיותו כעניין תרבותי או לאומי, הן מי שרואה את האמונה ואת העם כמקשה בלתי ניתנת להפרדה. אני מסכימה עם יהושע כי חיים יהודיים בישראל הם אכן מלאים ועשירים יותר בשל הצורך והאפשרות להיות יהודים גם בחיים הציבוריים מאשר חיים יהודיים בתפוצות. אולם איני תובעת מונופולין על צורות חיים יהודיות, ואינני מדרגת אותן. אני עצמי ישראלית ויהודית כאחד. ויש לי זיקות עמוקות הן לישראלים ללא הבדל דת ולאום והן ליהודים באשר הם. הציונות שלי היא חלק מזיקתי ליהודיות שלי כי היא מבטאת תמיכה ברעיון שנכון וצודק כי גם ליהודים שהם אכן עם או לאום ולא רק חברי קהילה דתית תהיה מדינה אחת שבה הם רוב.
א.ב. יהושע:
... אם אומרים: יהודי ישראלי כשם שאומרים יהודי צרפתי או יהודי אמריקני, הרי אין ניכר ההבדל המהותי בין יהודי ישראלי לבין יהודי אמריקני. בשניהם היהודיות היא עיקר בעוד שהאמריקניות הישראליות והצרפתיות הן קליפות האזרחות בלבד. ואילו כשאני אומר ליהודים בואו והפכו את עצמכם לישראלים אני מסמן להם את הדרך המובילה אותם מהחלקיות היהודית למלאות היהודית שיש לה שם ברור ישראליות. (אגב היהודים הללו מקיימים את המלאות שלהם בלאומיותם הצרפתית או האמריקנית). כי אם רות גביזון חושבת שהזהות היהודית שווה בכל מקום ובאותו אופן, אז היא מקעקעת את הבסיס הציוני שממנו היא התחילה בעבודתה. אם זה אותו דבר, אז למה בכלל לבנות מדינה.
© כל הזכויות שמורות למחברים
www.acheret.co.il