השפה הערבית: רבי משה אבן עזרא
הדף מאת: רועי קדרי אונא
(16ב – 17א).
אנא אדא אתפק עדה מואליד פי וקת ואחד בטאלע ואחד פי בלדאן מכתלפה, ידל עלי אנהם יכונו שערא או כטבא, גיר אן בעצהם פי בלאד אלערב, ובעצהם פי בלאד אלנבט, ובעצהם פי בלאד אלארמן, פקבולהם יכתלף, לאן אלערבי אסרע קבולא לכאציה בלדה. פתרי אן לה כאצה תעינהם עלי אלקול... חתי אן מן חצל פי בלאדהם, אעני אלערב, מן גאליתנא ותואלדו הנאך, כף נטקהם ורקת אלסנתהם ולטף קריצהם, לאנהם בעדו ען רטובה הוא אלשאם, וצארו אלי יבס הוא אלחגאז באלאצאפה, עלי מא תקדם מן אל קול פאנבעת אלשער מנהם ותברעו פי אלקריץ.
תרגום:
אם יקרה מיספר ילודים בארצות שונות בזמן אחד ובמזל אחד, המורה שיהיו משוררים או דרשנים, אלא שאחד מהם בארץ הערבים ואחד בארץ הקפטים ואחד בארץ ארמניה, הרשמותם תהיה שונה, כי הערבים מהירים להרשם מפני סגולת ארצם. הנך רואה שיש בה סגולה המסייעת להם להתבטא... אף כל הבא מגלותנו אל ארצם, רצוני, של הערבים, ופרים ורבים שם, דיבורם חי ולשונם עריבה ושירתם עדינה, מפני שרחקו מלחות אוויר סוריה ובאו אל אוויר חג'אז היבש לעומתו כאשר קדם. על כן פרצה השירה מפיהם ואצו אל הפיוט.