(יד) וכן כל הדיבורים וכל המחשבות אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו, (טו) שזהו פירוש לשון סטרא אחרא, (טז) פירושו צד אחר, שאינו צד הקדושה. (יז) וצד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה, (יח) ואין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתברך, (יט) בין בפועל ממש כמלאכים עליונים, (כ) בין בכח, ככל איש ישראל למטה שבכחו להיות בטל ממש לגבי הקב"ה במסירת נפשו על קדושת השם. (כא) ולכן אמרו רז"ל שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרויה כו', וכל בי עשרה שכינתא שריא לעולם. (כב) אבל כל מה שאינו בטל אצלו יתברך, אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו, אינו מקבל חיות מקדושתו של הקב"ה, מבחינת פנימיות הקדושה ומהותה ועצמותה בכבודה ובעצמה,
(14) So, too, are all utterances and thoughts which are not directed towards G-d and His will and service. (15) For this is the meaning of sitra achra, (16) "the other side," i.e. not the side of holiness. (17) For the holy side is nothing but the indwelling and extension of the holiness of the Holy One, blessed be He, (18) and He dwells only on such a thing that abnegates itself completely to Him, (19) either actually, as in the case of the angels above, (20) or potentially, as in the case of every Jew down below, having the capacity to abnegate himself completely to the Holy One, blessed be He, through martyrdom for the sanctification of G-d. (21) That is why our Sages have said that "Even when a single individual sits and engages in the Torah the Shechinah rests on him; ' and "On each [gathering of] ten Jews the Shechinah rests" always. (22) However, that which does not surrender itself to G-d, but is a separate thing by itself, does not receive its vitality from the holiness of the Holy One, blessed be He, that is, from the very inner essence and substance of the holiness itself,
(יט) כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם, שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים, נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה,
(19) so, too, it is with the knowledge of the Torah and its comprehension by the soul of the person who studies it well, with a concentration of his intellect, until the Torah is absorbed by his intellect and is united with it and they become one. This becomes nourishment for the soul, and its inner life from the Giver of life, the blessed En Sof, Who is clothed in His wisdom and in His Torah that are [absorbed] in it [the soul].
(יא) כי השכל שבנפש המשכלת, כשמתבונן ומעמיק מאד בגדולת ה', איך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב, נולדה ונתעוררה מדת יראת הרוממות במוחו ומחשבתו, לירא ולהתבושש מגדולתו ית' שאין לה סוף ותכלית, ופחד ה' בלבו.
(11) For when the intellect in the rational soul deeply contemplates and immerses itself exceedingly in the greatness of G-d, how He fills all worlds and encompasses all worlds, and in the presence of Whom everything is considered as nothing— there will be born and aroused in his mind and thought the emotion of awe for the Divine Majesty, to fear and be humble before His blessed greatness, which is without end or limit, and to have the dread of G-d in his heart.