מתני' גץ שיצא מתחת הפטיש והזיק חייב גמל שהיה טעון פשתן ועבר ברשות הרבים ונכנס פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל גמל חייב הניח חנוני נרו מבחוץ החנוני חייב רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור: גמ'... אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי: הדרן עליך הכונס
רב שיזבי דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת לה אמר לה רב יוסף תניא (שמות יג, כב) לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן סברה לאקדומה אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר:
Maccabees II 10:6-8
And they celebrated the eight days in joy as chag ha-sukkot in their remembrance of their troubles before some time on chag ha-sukkot in the mountains and caves as beasts of the field. Therefore, with branches of myrtle and branches of beauty and date palm branches in their hands, they gave thanks to He who permitted them to succeed in purifying His Temple. And with a consensus they established for the entire Jewish nation to celebrate each year these days.
טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפד
וקורין בפרשת נשא בנשיאים ג' בכל יום ומפרש בפסיקתא משום שנשלם מלאכת המשכן בכ"ה כסליו
והמהדרין מן המהדרין. נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית:
And Mehadrin of the Mehadrin (beautiful of the beautiful)... It seems to R"I that Beis-Shamai and Beis- Hilel refer only to "Man and his household" (i.e. to fulfilling the Mitzvah of Chanukah candles by the head of the household alone on behave of his entire family), because in this way there is more beautification of the Mitzvah because there is something recognizable when he keeps adding or leaving out (candles) which corresponds to days that are entering (the days of Chanukah still to come, i.e. position of Beis-Shamay) or exiting (the days of Chanukah that have already passed, i.e. position of Beis-Hilel). However, if he makes a candle for each one (i.e. each member of his household gets his own candle), even if he adds (candles) from this moment and onwards, there is nothing recognizable, because (the people) would think that so is the number of people in the household. (i.e. in this case, instead of attributing the increase or decrease in candles to the intention of the owner to match the corresponding day of Chanukah, people would attribute it to the intention to match the number of people in the household.)
(א) כַּמָּה נֵרוֹת הוּא מַדְלִיק בַּחֲנֻכָּה. מִצְוָתָהּ שֶׁיִּהְיֶה כָּל בַּיִת וּבַיִת מַדְלִיק נֵר אֶחָד בֵּין שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת מְרֻבִּין בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ אֶלָּא אָדָם אֶחָד. וְהַמְהַדֵּר אֶת הַמִּצְוָה מַדְלִיק נֵרוֹת כְּמִנְיַן אַנְשֵׁי הַבַּיִת נֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בֵּין אֲנָשִׁים בֵּין נָשִׁים. וְהַמְהַדֵּר יוֹתֵר עַל זֶה וְעוֹשֶׂה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר מַדְלִיק נֵר לְכָל אֶחָד בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן וּמוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה נֵר אֶחָד:
(ב) כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת עֲשָׂרָה. בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מַדְלִיק עֲשָׂרָה נֵרוֹת וּבְלֵיל שֵׁנִי עֶשְׂרִים וּבְלֵיל שְׁלִישִׁי שְׁלֹשִׁים עַד שֶׁנִּמְצָא מַדְלִיק בְּלֵיל שְׁמִינִי שְׁמוֹנִים נֵרוֹת:
(ג) מִנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל עָרֵינוּ בִּסְפָרַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת מַדְלִיקִין נֵר אֶחָד בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן וּמוֹסִיפִין וְהוֹלְכִין נֵר בְּכָל לַיְלָה עַד שֶׁנִּמְצָא מַדְלִיק בְּלֵיל שְׁמִינִי שְׁמוֹנָה נֵרוֹת בֵּין שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת מְרֻבִּים בֵּין שֶׁהָיָה אָדָם אֶחָד:
(1) How many lights do you kindle on Chanukah? It is a commandment that one light be kindled in each and every house whether it be a household with many people or a house with a single person. To exalt the mitzvah, one may kindle light according to the number of people in the household, a light for each and every person, whether they are men or women. One who wishes to further glorify this and performs the mitzvah in the most choice manner kindles a light for each person on the first night and adds on following nights one light.
(2)
(3)
בית יוסף אורח חיים סימן תרעא
ונראה שהעולם שנוהגים להדליק בלילה הראשונה נר אחד ומוסיף והולך בכל לילה עד שבאחרונה הם שמנה ואפילו בני בית הרבה אינם עושים יותר דעתם כדעת התוספות דאי כהרמב"ם למה אינם עושים כמהדרין מן המהדרין:
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תרעא
(א) וכן המנהג. וכתב מהר"א מפראג דלדידן שמדליקין בפנים ויודעין בבית כמה בני אדם בבית וליכא למיחש שמא יאמרו כך בניאדם הם בבית אף לדעת התוספות מנהגינו נכון. ועוד דמאחר שמדליקין בפנים כל אחד יוכל להדליק במקום מיוחד ולא בעי להדליק כולן בטפח הסמוך לפתח וניכר הנרות שמדליק כל אחד ואחד ואיכא היכרא כשמוסיף והולך בשאר הלילות ולכן מנהגינו אתי שפיר לכולי עלמא:
(ב) כַּמָּה נֵרוֹת מַדְלִיק; בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מַדְלִיק אֶחָד, מִכָּאן וָאֵילָךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ אֶחָד בְּכָל לַיְלָה עַד שֶׁבְּלֵיל הָאַחֲרוֹן יִהְיוּ שְׁמוֹנָה, וַאֲפִלּוּ אִם רַבִּים בְּנֵי הַבַּיִת לֹא יַדְלִיקוּ יוֹתֵר. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת יַדְלִיק (רַמְבַּ''ם), וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט; וְיִזָּהֲרוּ לִתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד נֵרוֹתָיו בְּמָקוֹם מְיֻחָד, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הֶכֵּר כַּמָּה נֵרוֹת מַדְלִיקִין (מהר''א מִפְּרַאג).
(2) How many lights should one kindle? On the first night, he kindles one [light]. From then on he continues to add one each night, until on the last night they are eight. And even if the household members are many, they should not kindle more. Rem"a: And some say that every one of the household members kindles (Maimonides) and such is the widespread custom. And they should take care to each place their lights in a unique place, so that it will be apparent how many lights they are kindling. (Abraham Kara of Prague)
ט"ז אורח חיים סימן תרעא
ובכאן יש חידוש במנהג שהספרדים נוהגין כתוס' כמ"ש [ב"י] והאשכנזים כרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות:
(ד) המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על הציצין שמעכבין בין על ציצין שאין מעכבין פירש על ציצין המעכבין חוזר על ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל.
גרי״ז הלכות חנוכה
ולפי זה נראה דזהו גם טעמא דהרמב"ם הכא לעניין נר חנוכה, דסבירא ליה דהכל הדלקה אחת, דכיון דכל הך מילתא דנר לכל אחד ואחד הוא עניין של הידור מצוה, על כרחך לא שייך כלל לומר שתהיה הדלקה מיוחדת לכל אחד ואחד, דאם כן הא נמצא דההדלקה השניה שהיא רק משום הידור והיא נפרדת ממעשה המצוה, וזה אי אפשר לדעת הרמב"ם. אבל אם ידליק כל אחד בפני עצמו בהדלקה מיוחדת, נמצאו דהמצוה לחוד וההידור לחוד ואין זה בכלל זה אלי ואנווהו.
ולדעת הרמ"א, המהדרין כל אחד ואחד מדליק בפני עצמו בנרות מסויימין והדלקה מיוחדה, ואינן יוצאין בנרו של בעל הבית, וזהו ההידור שבזה. אבל גם לדעת הרמ"א תוכל הדלקה זו להיעשות על ידי איש אחד לכל בני הבית נר לכל אחד ואחד, דלאו במעשה ההדלקה תליא מילתא ורק בהנרות, ועצם מעשה ההדלקה יכול להיות על ידי מי שהוא ובלבד שיהיה בר חיובא.
(ד) (ד) חוזר וכו' - דאף דגמר לחתוך הערלה ובדיעבד יצא ידי מצות מילה אפילו בלא אלו הציצין מ"מ כל זמן שלא סילק ידו מן המילה מקרי כלכתחלה וכולה חדא מלתא היא דנתנה שבת לדחות אצלה ועיין בחידושי הר"ן שכתב דאפילו כבר סילק ידו מן החתוך והתחיל לפרוע מקרי עדיין לא סילק ידו מן המילה דמילה ופריעה חדא מילתא היא [אך כשהוא עוסק במציצה מסתפק שם אם מותר בשבת לחזור לציצין שאינם מעכבין דדלמא המציצה מקרי רק רפואה ולא צורך מילה עי"ש] ולפ"ז פשוט דאפילו אם הפורע הוא אחר כ"ז שהוא עוסק במצותה מותר לו לראשון לחזור ולגמור את הציצין שאינם מעכבין דלא משגחינן במה שהוא סילק ידו כיון דעדיין לא נגמרה מצות מילה:
מגן אברהם סימן תרעו
אם שכח והדליק נר א' פחו' מן הראוי ידליק עוד ולא יברך כי הברכ' שעשה בתחלה על חיוב כל הנרות עשה [ב"י סי' תרע"ב א"ח ד"מ] ועמ"ש ססי' תרנ"א:
מגן אברהם סימן תרנא
וכ"כ הרד"א בשם הרמב"ם שאם בשעה שהדליק נר הראשון היה כוונתו להדליק אחרות א"צ לברך ואם בירך והדליק ואח"כ נזדמן לו נרות מברך בכל פעם:
בית יוסף אורח חיים סימן תרעז
כתוב בתרומת הדשן (סי' קא) דאכסנאי שהוא נשוי אם רצה להדליק ולברך משום הידור שפיר דמי ולי נראה דאין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה:
(ה) יַתְחִיל לְהַדְלִיק בְּלֵיל רִאשׁוֹן בַּנֵּר הַיּוֹתֵר יְמִינִי, וּבְלֵיל ב' כְּשֶׁיּוֹסִיף נֵר אֶחָד סָמוּךְ לוֹ יַתְחִיל וִיבָרֵךְ עַל הַנּוֹסָף, שֶׁהוּא יוֹתֵר שְׂמָאלִי, כְּדֵי לְהַפְנוֹת לַיָּמִין; וְכֵן בְּלֵיל ג' כְּשֶׁיּוֹסִיף עוֹד אַחֵר סָמוּךְ לִשְׁנֵי נֵרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, יַתְחִיל בַּנּוֹסָף וּבוֹ יַתְחִיל הַבְּרָכָה, וְאַחַר כָּךְ יִפְנֶה לְצַד יָמִין, וְכֵן בְּכָל לַיְלָה; נִמְצָא שֶׁתָּמִיד מְבָרֵךְ עַל הַנּוֹסָף שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל הַנֵּס, שֶׁהֲרֵי בְּתוֹסֶפֶת הַיָּמִים נִתּוֹסֵף הַנֵּס.
ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרעו
ויברך על הנוסף. מהרי"ק. ואין לו טעם וריח שזה אינו רק למהדרים מן המהדרים ויניח עיקר המצוה ויברך על הרשות
(א) מַדְלִיקִין נֵר חֲנֻכָּה מִנֵּר חֲנֻכָּה, וְדַוְקָא לְהַדְלִיק זֶה מִזֶּה בְּלֹא אֶמְצָעִי, אֲבָל לְהַדְלִיק זֶה מִזֶּה עַל יְדֵי נֵר שֶׁל חֹל, אָסוּר; וְיֵשׁ מַתִּירִים גַּם בָּזֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּכְבֶּה הַנֵּר שֶׁל חֹל קֹדֶם שֶׁיַּדְלִיק נֵר אַחֵר שֶׁל חֲנֻכָּה. הַגָּה: וְנָהֲגוּ לְהַחְמִיר בְּנֵרוֹת חֲנֻכָּה שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק אֲפִלּוּ מִנֵּר לְנֵר, דְּעִקַּר מִצְוָתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נֵר אֶחָד וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ לְמִצְוָה כָּל כָּךְ לָכֵן אֵין לְהַדְלִיק זֶה מִזֶּה (הג''מ וּמָרְדְּכַי); וְכָל זֶה אֵינוֹ רַק בְּעוֹד שֶׁדּוֹלְקִים לְמִצְוָתָן, אֲבָל אַחַר שֶׁעָבַר זְמַן הַמִּצְוָה מֻתָּרִים בַּהֲנָאָה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּתָּר לְהַדְלִיק מֵהֶן (נ''י הֲלָכוֹת קְטַנּוֹת).