ספר אור זרוע
ברוך שאמר הוא שבח גדול מהודר ומעולה על כל התושבחות, כי אנשי כנסת הגדולה לא תקנוהו, אלא חכמי המחקר ובעלי תושיה קבלו כך ממסורת הברית כי פתקא נפלא מן שמיא והוה כתיב ביה ברוך שאמר
ספר לפניו נעבוד עמ' קעא
הקדמה זו בתחילת ברוך שאמר שוללת את רוב יסודות האמונה שלנו: בריאת העולם, חידושה וקיומה של הבריאה בכל רגע, השגחת הקב"ה על כל פרט ופרט ברחמים, ביאת משיח ותחיית המתים, שכר ועונש נצחיים ותשובה. בקיצור: יש תכלית לעולם!
מכתב מאליהו חלק ג עמ' קעו
תעלות באמונה פנימית, מדרגה אחר מדרגה באה על ידי התעמקות בתורה עצמה, ולא על ידי חקירות שכל מופשטות. טעות היא לחשוב, שיכולים להשיג האמונה המוחלטת על ידי חקירות שכליות ופילוסופיה, הרי השכל משוחד על ידי כל מיני נגיעות. הרצון מטה את השכל לכל אשר יחפוץ. כשהאדם פונה אל שכלו בטרם התעמק בתורה, וביסס את אמונתו על קבלת אבות ואמונת חכמים, ורוצה ששכלו יהיה השופט הבלעדי על עניני אמונה - סימן הוא שאינו רוצה להאמין, ולכן פונה אל שופט משוחד שיורה לו כרצונו. השכל גם מוגבל, כי המחשבה מיוסדת על ציורים גשמיים שהם מוגבלים. אבל האמונה הבאה מפנימיות האדם אין שולטות עליה הגבלות אלו. וכבר כתב הר"ר נחמן מברסלב זצ"ל, שבמקום אשר שם גבולו של השכל - שם מתחילה האמונה. אמנם חוייבנו לברר את אמונתנו על ידי השכל, כדברי בעל חובת הלבבות בהקדמתו, אך אין הכוונה שיסמוך רק על שכלו, כי בזה לא יוכל אף פעם להגיע אל בירור האמת, כי הוא משוחד מרצונותיו, וגם מוגבל כנ"ל. גדר בירור האמונה על ידי השכל הוא, אחרי שכבר נתיישבה האמונה בלבו על ידי קבלת אבות, ועל ידי לימוד התורה הקדושה והכרת גדולתה וגדולת חכמינו, יעסוק אדם לקרב אל שכלו את יסודות האמונה, לבררם לעצמו בבירור שכלי
נתיבות שלום יסודי התורה עמ' מד
האמונה גם היא מיסודות היהדות... דמי שאינו מאמין כי הקב"ה שוכן אתם בתוך טומאתם, גם הוא למין יחשב. וכן גם מי שאינו מאמין בבני בכורי ישראל... שאין לך בכל מעשה ובכל דיבור וכל הרהור שאין עצם האלקות מסתתר ומצטמצם בו, ולכן הרואה ומביט בעין שכלו על כל הדברים אשר נגד עיניו מצד פנימיותם וחיותם, לא יראה רק כח אלקי ממעל שבתוכם המחי' אותם ומהוום ומקיימם בכל עת ורגע.
מדברי ר' זיידל אפשטיין
צריך לעמול לקנות מבט כזה על כל דבר ודבר שכל הקורה עם האדם לא רק שהוא בהשגחה פרטית, רק הוא לטובתו ולאשרו של האדם... והנה הוי"ה היא מדת הרחמים עוז הוא מדת הדין... האדם צריך להשתדל לבקש לראות בשני המצבים בין במדת הרחמים בין במדת הדין את פניו, כי תמיד חסדי השם יתברך מלאה הארץ, תמיד בכל זמן ובכל עת, רק הרבה פעמים זה נסתר...
ספר עיון תפילה להר' שוואב זצ"ל עמ' קכא
וכמו התינוק שעדיין צריך לאמו יאחוז בה ולא ירפנה, כן ע"י ההודאה וההכרה שאנו צריכים לו ית' אנו מתדבקים ומתקשרים בהקב"ה, ולכן הורנו המשורר "הודו לה'"
"ותלך לדרוש את ה'" - לשון רש"י להגיד מה יהא בסופה ולא מצאתי דרישה אצל ה' רק להתפלל כטעם דרשתי את ה' וענני (תהלים לד ה) דרשוני וחיו (עמוס ה ד) חי אני אם אדרש לכם (יחזקאל כ ג)
(א) וְזֶה פֵּרוּשׁ:
(ב) דִּרְשׁוּ ה'. עַל־יְדֵי אֵיזֶה חָכְמָה תּוּכַל לִדְרֹשׁ אוֹתוֹ, הָדַר מְפָרֵשׁ:
(ג) וְעֻזּוֹ – הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, וְלֹא עַל־יְדֵי חָכְמוֹת אֲחֵרִים, שֶׁהֵם סִכְלוּת וָחֹשֶׁךְ כְּנֶגֶד חָכְמוֹת הַתּוֹרָה. וְעַל־יְדֵי מָה תִּזְכֶּה לְחָכְמוֹת הַתּוֹרָה,
(ד) בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד – עַל־יְדֵי צְדָקָה שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה פ' מד, קהלת רבה סדר א): אֵין בַּקָּשַׁת פָּנִים אֶלָּא צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פה): צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ; וְאֵין תָּמִיד אֶלָּא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (שוחר טוב תהלים קה, ועיין ראשית חכמה שער התשובה פ' ו), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים י״א:י״ב): תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ:
(1) 8. And this is the explanation [of the opening verse]: {“Search for God and His might; seek His presence constantly.”}
(2) Search for God — Through which wisdom will you be able to search for Him?[The verse] goes back to explain:
(3) and His might — That is, through the Torah. And not through other types of wisdom, which are foolishness and darkness in comparison to the wisdom of the Torah. And by what means will you merit the wisdom of the Torah?
(4) seek His presence constantly — Through the charity of the Land of Israel. As is brought in the Midrash (Bereishit Rabbah 44:12): seeking the presence is nothing other than TZeDaKah (charity). As is written (Psalms 85:14), “TZeDeK goes before Him.” And “constantly” is nothing other than the Land of Israel, as is written (Deuteronomy 11:12), “God your Lord constantly keeps His eyes on it.”
מדב' ר' יהושע שפירא פרשת ויצא
בבקשת הפנים, מבקש האדם משהו עמוק בתוכו פנימה. האדם מבקש את ה'. אותו, את פנימיותו, את פניו. אך עוד יותר מכך, זוהי בקשה הדדית, שהקב"ה בעצמו מבקש את הבקשה הזו. ה' יתברך אינו מבקש שנבקש ממנו טל ומטר, ואף לא את בנין ירושלים. כל מבוקשו הוא- "בקשו פני". בחיצוניות מבקש הקב"ה את השליחות, בפנימיות מבקש הקב"ה את השותפות בשליחות, ובפנים-פנימיות, מבקש הקב"ה את האדם בעצמו. לא שליחות ולא שותפות, אלא עצמיות.