(ד) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וכו'
רש"ר הירש בראשית ט:כו
היונים הורו לכל יתר העמים את היפה, וגרסו, כי מה שהוא יפה הוא גם טוב, ואילו בפיסגת התרבות של בני שם עמד עבר, הוא העם העברי, הנוטה את אהליו לרצון הא-ל, כדי לקדש בהם את שמו, הם בונים את מקדש הצדק והאהבה. שליחותן של שתי התרבויות היא, לכסות את ערות בהמיותו של האדם, שתיהן נועדו להעלות את האדם אל רמת האנושות ואל האלוקות, ולהכניע על ידי חינוך יאה את "חם", הדם החם והגס, הלוהט אחר הערוה הבהמית... כל תולדות האנושות עד ימינו מהוות מאבק רצוף על נבואה זו...
והנה מדת היוונים הוא עזות כמו שראה דניאל את מלכות יון בדמות נמר שיש בו מדת העזות כמו שאמרו ז"ל הוי עז כנמר, והם הכניסו מדת החוצפה והעזות בישראל, וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום לקחו מהם מדת העזות להקדושה, והיינו שהאדם אף שאינו כדאי ואינו ראוי ירהיב עוז בנפשו לגשת אל הקודש ולהאמין בעצמו שמעתה יחזיק מעמד וכו'
ס' מאיר נתיבות (עי' כמוצא שלל רב עמ' קנד)
הראשונים שגילו את הכח של החושך, היו בני יוון, שהמציאו את עניין הגזירות. היוונים לא היו כמו שאר האומות שדרכם היתה סתם "להשמיד להרוג ולאבד". היוונים היו פילוסופים גדולים, להם לא התאים לשפוך בלי סיבה נהרות של דם. הם השתמשו בחכמתם כדי להכות את האומה בנשמתה. דווקא בגלל השכלתם ומשום שידעו להעריך חכמה, התפתחה אצלם שנאה תהומית לבעלי החכמה האמיתית... כשחכמי אומות החכמה רואים את חכמת התורה, קשה להם להשלים עם זה, שהרי הם צריכים להשקיע כל כך הרבה עד שמשיגים איזה שהוא בדל חכמה, וליהודים יש הכל בתורה. לא פלא שלנוכח זאת עז רצונם של חכמי האומות לבטל ולעקור, חלילה, את התורה מן השורש... בשנאתם, מנסים היוונים והמתיוונים לדלות ולהשיג כל פרט, כל פירצה שיש אפשרות להרחיב אותה כדי להחשיך עיניהם של ישראל לפגוע במקור האור.
ובזה יש לפרש הא דלהשכיחם תורתיך ולהעבירם מחקי רצונך, דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דייק מכאן דהיוונים היו מתנגדים להחוקים יותר מליתר חלקי התורה עדות מצות ומשפטים, והטעם כי היוונים הי' פלסופים והעיזו לומר שכל מה שאינם משיגים בשכלם איננו אמת כמ"ש הרמב"ן, וע"כ בשאר חלקי התורה שטעמם נגלה לא היו מתנגדים כ"כ, אלא לחלקי החוקים שאין הטעם נגלה לזה הי' מתנגדים ביותר עכ"ד
ספר "הרב מפונוביז'" חלק ג עמ' עא
מה זה שאנו מודים על המלחמות, וכי אוהבי מדון אנחנו?... רק על דבר אחד יש בידינו יכולת להודות גם כיום: על עצם הדבר שאנו נלחמים, על כך שגם במצבים הקשים ביותר, כאשר הטומאה מאיימת להשתלט ולכבוש הכל, יהודים אינם נכנעים ואינם אומרים נואש, אלא נלחמים בכל כוחם על יהדותם!
ספר ברוך שאמר עמ' קמז
והדליקו נרות בחצרות קדשיך- הלשון והדליקו נרות בחצרות קדשיך אינה מתייחסת כלל להדלקת הנרות במנורה בבית המקדש, כי היא אדן היתה בפנים ההיכל ולא בחצרות, אלא להדלקת נרות פרטיות, כעין אותן הנרות שהדליקו בחצרות בעת שמחת בית השואבה.
ואיכא למידק למה קבעו ח' ימים דכיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה א' נמצא שלא נעשה הנס אלא בז' הלילות
One could ask why they established an eight day celebration at all. After all, since there was enough oil in the sealed jar to light for one night then the miracle actually was for seven nights.
ספר פעמי קול תורה, חנוכה תשנ"ז
מלכתחילה נגשו החשמונאים להדלקת הנרות בהחלטה ברורה להדליק אך ורק בשמן טהור, כפי שמוכיחים המאמצים הרבים שהשקיעו בהשגת מטרה זו, תוך התמודדות עם הקשיים העצומים שנצבו בדרכם, וכאשר מצאו שמן רק ליום אחד, והבינו כי בדרך הטבע אין להם סיכוי להשלים ההדלקה בטהרה, הרי הנהגת ה"ערומים בדעת" היתה מחייבת להכיר במציאות ולהשלים עימה... התגברות זו על טבעם, שזכו לה ביום הראשון בעזר ה' ממעל, היתה שקולה בעיניהם להתגברות כנגד הטבע על אויביהם, רבים ביד מעטים, ועל נס זה של היום הראשון תקנו לדורות הדלקת נר חנוכה אף ביום הראשון