אמר רבא בר רב הונא כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה שנאמר (נחמיה ח, ה) ובפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא שתיקה שנא' (איוב לב, טז) והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד
(א) אָסוּר לָצֵאת וּלְהַנִּיחַ סֵפֶר תּוֹרָה כְּשֶׁהוּא פָּתוּחַ, אֲבָל בֵּין גַּבְרָא לְגַבְרָא, שַׁפִּיר דָּמֵי.
(ב) כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל הַקּוֹרֵא לִקְרוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרָה, אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אֲפִלּוּ בֵּין גַּבְרָא לְגַבְרָא, וַאֲפִלּוּ אִם הִשְׁלִים הוּא הַפָּרָשָׁה; וְיֵשׁ מַתִּירִים לִגְרֹס (פי' לִלְמֹד) בְּלַחַשׁ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם יֵשׁ י' דְּצַיְיתֵי (פי' הַמְשִׂימִין לִבָּם) לַסֵפֶר תּוֹרָה, מֻתָּר לְסַפֵּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַהֲרִי''א); וְיֵשׁ מַתִּירִים לְמִי שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ; וְיֵשׁ מַתִּירִים לְמִי שֶׁקּוֹדֵם שֶׁנִּפְתַּח סֵפֶר תּוֹרָה מַחֲזִיר פָּנָיו וּמַרְאֶה עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ סֵפֶר תּוֹרָה אֶלָּא לִקְרוֹת, וּמַתְחִיל לִקְרוֹת; וְלִקְרוֹת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה, שָׁרֵי. וְכָל זֶה אֵינוֹ עִנְיָן לְפָרָשַׁת זָכוֹר (דְּבָרִים כה, יז יט) וּפָרָשַׁת פָּרָה (בַּמִּדְבָּר יט, א כב), שֶׁהֵם בַּעֲשָׂרָה מִדְּאוֹרַיְיתָא, שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן וּלְשָׁמְעָם מִפִּי הַקּוֹרֵא; וְהַנָּכוֹן שֶׁבְּכָל הַפָּרָשִׁיּוֹת רָאוּי לִמְדַקְדֵּק בִּדְבָרָיו לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ וּלְשָׁמְעָם מִפִּי הַקּוֹרֵא.
(א) (א) אסור לצאת וכו' - וע"ז נאמר ועוזבי ה' יכלו ומתרגמינן ודשבק אורייתא דה'' ישתצון ואפילו איכא עשרה דצייתי לס"ת זולתו וגם הוא כבר שמע קה"ת בעשרה אפ"ה אסור:
(ג) (ג) שפיר דמי - והיינו כשכבר שמע קה"ת או שדעתו לבוא מיד וגם זה אינו מותר כ"א כשהוא לצורך גדול:
(ד) (ד) כיון שהתחיל - והמ"א מצדד לומר דמשעה שנפתח הס"ת אפילו לא התחיל עדיין הקורא לקרות ג"כ אסור וכן משמע דעת הגר"א בביאורו דמשעה שפתחו הס"ת כדי לברך אסור לספר:
(ו) (ו) אפילו בין גברא לגברא - שמא ימשך הלמוד בעת הקריאה והב"ח מיקל בלמוד בין גברא לגברא ובא"ר מצדד דעם אחרים אין להקל שמא ימשך [ובבינו לבין עצמו המיקל ללמוד אז אין למחות בידו] אך להורות אז הוראה לפי שעה אין להחמיר דלא שכיח כ"כ בזה שמא ימשך:
(ז) (ז) אם השלים וכו' - שנים מקרא ואחד תרגום וע' בפמ"ג שמצדד לומר דאפי' אם כבר שמע קריאת התורה בעשרה ג"כ אסור וכן משמע בביאור הגר"א:
(יא) (יא) שרי - לכל הדעות שנזכרו לעיל כיון שהוא מעין מה שקורא הש"ץ אע"פ שאין קורא ממש בפסוק שהש"ץ קורא ומ"מ גם זה אינו מותר רק בלחש שלא יבלבל דעת השומעים [פמ"ג]:
(יד) (יד) והנכון שבכל הפרשיות וכו' - ר"ל אפילו להעביר הסדרא שמו"ת בשעת הקריאה אינו מן המובחר אלא ראוי לדקדק ולשמוע מפי הקורא מלה במלה:
(טו) (טו) ראוי למדקדק בדבריו - ופר"ח כתב דמעיקר הדין הוא שאסור לעסוק בשום דבר ואפילו בשמו"ת בשעת הקריאה ואפי' איכא עשרה דצייתי זולתו וכן הביא מ"א בשם של"ה שמחמיר בזה אלא צריך לשתוק ולשמוע הקריאה מפי הש"ץ וכן דעת הגר"א במעשה רב [ומ"מ לקרות שמו"ת או עם פירש"י בין גברא לגברא מותר אפילו לדעה זו] והמ"א הביא בשם מטה משה דנכון לקרות בלחש מלה במלה עם הש"ץ דבלא זה א"א לכוין ולשמוע וכ"כ כמה אחרונים: