From Mezrich to Manhattan: Class #3: Equanimity and Human Power
Me and My Shadow...
1א
(ה) יי שֹׁמְרֶ֑ךָ יי צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ׃
(5) The LORD is your guardian, the LORD is your protection at your right hand.
2ב

והכלל הוא כך, דהנה הבעל שם טוב היה מוכיח תמיד את העולם בזה הפסוק (תהלים קכא, ה) יי צלך, דהיינו כמו שהצל עושה מה שאדם עושה כך הבורא ברוך הוא כביכול עושה מה שאדם עושה. ולכך צריך האדם לעשות מצות וליתן צדקה ולרחם על העניים כדי שיעשה הבורא ברוך הוא גם כן עמו טובות.

The Baal Shem ‎Tov used the above verse repeatedly to tell his listeners that ‎psalms 121,5 in which the psalmist describes G-d as being ‎our protective angel and likening Him to a shadow, i.e. ‎ה' צלך על יד ‏ימינך‎, “Hashem your shadow on your right side.” A shadow ‎always follows precisely what the owner of the shadow is doing. ‎Similarly, what G-d does reflects exactly what man had done ‎before. Seeing that this is so, it is imperative that man donates to ‎charity, displays compassion with the ones less fortunate than she ‎by performing kind deeds for them, as G-d, seeing this will ‎reciprocate in kind with people who do this.

3ג

(כא) או יבואר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליי ויאמרו לאמר. להבין הלשון שאמר ישיר ולא אמר שר. נראה לפרש בעזרת השם, דהנה הבעל שם טוב אמר פירוש הפסוק (תהלים קכא, ה) יי צלך, שהשם יתברך ברוך הוא מתנהג עם האדם גם כן כמו הצל. כמו שכל מה שהאדם עושה גם הצל עושה, כן הבורא ברוך הוא מתנהג עם האדם גם כן כמו שהוא עושה. ונמצא כשישראל אמרו השירה בשעת גאולת מצרים אזי היה הקדוש ברוך הוא גם כן שר כביכו"ל את השירה הזאת. והנה ישיר לשון יפעיל הוא. וכך פירוש הפסוק אז ישיר, כלומר שישראל פעלו בשירתם. את השירה הזאת ליי, כלומר שהקדוש ברוך הוא כביכו"ל גם כן ישיר את השירה הזאת. ויאמרו לאמר, שהיו אומרים שיאמר השם יתברך גם כן את השירה ודו"ק:

(21) At this point the author introduces an ‎interpretation of psalms 121,5 by the Baal Shem ‎Tov of blessed memory, which he feels is relevant ‎to our verse. The psalmist there says: ‎ה' צלך על יד ימינך‎, ‎‎“the Lord is your shadow (protection) at your right ‎hand.” According to the Baal Shem Tov, the ‎meaning of these words is that the manner in which ‎G’d protects and guides man’s fate is similar to the ‎shadow that accompanies man at all times. It follows ‎that when the Jewish people recited the song after their ‎salvation from the Egyptian armies, G’d, “their shadow” ‎did likewise. The word ‎ישיר‎ in the opening verse of the ‎song is in a causative mode, hiphil, so that the ‎appropriate translation of the words: ‎אז ישיר משה‎, would ‎be: “at that time Moses would cause Him to sing.” ‎Through Israel’s singing a song, G’d too would be ‎prompted to join in. When viewed in this way the word: ‎לאמור‎, makes perfect sense in the traditional manner in ‎which it is understood elsewhere.‎
Having recorded these details prepared the ground ‎for G’d Himself to join in the shirah, the song ‎that Moses is about to intone after the people are ‎credited with having absolute faith in him. The word: ‎לאמור‎ in 15,1 is an allusion to G’d joining in this song.‎

4ד

(כז) במדרש אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ב) נכון כסאך מאז. אמר רבי ברכיה בשם רבי אבוהו אף על פי שמעולם אתה לא נתיישבה כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה לכך נאמר נכון כסאך מאז. משל למלך שעשה מלחמה ונצח ועשו אתו אגוסטוס אמרו לו עד שלא עשית מלחמה היית מלך עכשיו עשינוך אגוסטוס. מה יש כבוד בין המלך לאגוסטוס, אלא המלך עומד על הלוח, אגוסטוס יושב. כך אמרו ישראל באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה, משבראת אותן אתה הוא אלא כביכול עומד שנאמר (חבקוק ג, ו) עמד וימודד ארץ, אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך הוי נכון כסאך מאז באז ישיר עד כאן. ונבאר מקודם הפסוק וירא ישראל את היד הגדולה וכו' ויאמינו ביי ובמשה עבדו אז ישיר משה כו', שיש להבין מה הוא החידוש שהאמינו ביי ובמשה עבדו כיון שראו כבר ישועת יי בקריעת הים וכיון שראו ישועותיו ונפלאותיו מה הוא החידוש שהאמינו ביי ובמשה. ועוד יש להבין שנאמר אז ישיר, לשון עתיד. וגם אז איננו מובן כי בכל התורה כולה לא נאמר לשון עבר כי התורה מאמרה לשון הוה ואז פירושו לשון עבר, כלומר באותו זמן וכך הוי ליה למימר וישירו את השירה הזאת:

(27) We read the following in Sh’mot Rabbah ‎‎23,1 concerning psalms 93,2 where the psalmist ‎describes G’d’s throne as having been firmly ‎established since “‎אז‎,” that Rabbi Berechyah, citing ‎Rabbi Avahu says as follows:” what the psalmist has in ‎mind is that You (the Lord) have never sat securely on ‎Your throne, and Your Name has not become a byword ‎amongst mankind until after Your children, the Jewish ‎people, aggrandized Your Name in song and poetry, ‎i.e. with the song commencing with ‎אז ישיר‎. The sages in ‎the Midrash explain that a king, until he has ‎won impressive victories in battle, may be a king in ‎name only. Once he has won impressive victories he is ‎no longer referred to only as “king,” but as “Emperor.” ‎The Israelites conveyed this idea in the shirah, ‎by recalling that prior to the experience at the sea of ‎reeds, G’d was perceived like a king who is standing ‎upright, measuring the contours of the earth ‎‎[compare Chabakuk 3,6). Now that He had won ‎impressive victories, He is perceived as sitting on His ‎throne, [resting on His laurels. Ed.] The song ‎that the Israelites sang after the Egyptians had been ‎drowned may be viewed as an accolade to the newly ‎revealed aspect of G’d the Creator.‎
What precisely was the new aspect of G’d that the ‎people had experienced so that the Torah described it ‎as:‎וירא ישראל את היד הגדולה....ויאמינו בה' ובמשה עבדו‎, “Israel saw ‎the great hand of the Lord, etc,….and they had faith in ‎the Lord and in His servant Moses?” After all, they had ‎already witnessed the splitting of the sea, the marching ‎through the sea’s bed as if marching on dry land, the ‎sea’s reversing direction and drowning their enemies.” ‎What new dimension was revealed to them as a result ‎of which they decided to break out in song?‎
Surely, the word ‎אז‎, “then,” as well as the word: ‎ישיר‎ ‎in the future mode must contain the answer to our ‎question!

5ה

(א) כי גרים ותושבים אתם עמדי י"ל בזה בדרך רמז להבין זה ע"פ ששמעתי מחכם אחד על פסוק גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך כי ידוע מן איכות טבע העולם כי מי שהוא גר אין לו עם מי לדבק ולקרב עצמו ולספר לו כל מאורעותיו וכל לבו שאין לו חבר לא ישראל ולא גוים אך כשרואה חבירו הגר אזי מספר כ"א בפני חבירו כל מאורעותיו וידוע הקב"ה הוא כמו גר בעוה"ז שאין לו על מי להשרות שכינ' כבודו ית' כי זעירין אינון וכו' והוא שהתפל' דהע"ה גר אנכי בארץ היינו אני ג"כ איני רוצה להיות תושב בעוה"ז ואני רק כגר בעוה"ז ולכך אל תסתר ממני מצותיך כמו גר אחד בפני חבירו שמספר לו כל לבו וזה י"ל הרמז בפסוק כי גרים ותושבים כשתהיה בבחי' גר בעוה"ז ותושב בעוה"ב אז אתם עמדי כי אני ג"כ גר בעוה"ז כנ"ל וממילא אל אסתיר מכם מצותי כנ"ל והבן:

(1) For you are resident strangers with Me It is possible to speak about this in the manner of allusion. I will explain it according to what I have heard from a certain wise person regarding the verse "I am only a stranger in the land; do not hide Your commandments from me." (Psalms 119:19). This is known from the quality of the nature of the world; a stranger is without a people to cleave to, they are without one to be close to and to tell all their happenings and all their heart to, since they have no friend neither Jew nor Gentile. But when the stranger sees a friend, then they tell all of these to their friend, all their happenings. And know that the Holy Blessed One is Themself like a stranger in this world(!) for They have no-one with whom to imbue Their presence and Their glory, may They be blessed, and we are infinitesimally small, etc. And this is what King David, peace be upon him, prayed: "I am a stranger in this land" (ibid.) -- this is to say, I too do not want to be resident in this world(!) And I am only like a stranger in this world. And therefore, do not hide from me Your mitzvot -- like a stranger who tells all their heart to their friend. And this is that which can be said about the allusion in the verse "For [you are] resident strangers", that you are in the aspect of a stranger in this world, and in that of a resident in the world to come. Then you are with Me, for I also am a stranger in this world (as explained above) and obviously, I will not hide from them My mitzvot (as explained above, and understand).

6ו

Equanimity (Latin: æquanimitas, having an even mind; aequus even; animus mind/soul) is a state of psychological stability and composure which is undisturbed by experience of or exposure to emotions, pain, or other phenomena that may cause others to lose the balance of their mind.

7ז
(ח) שִׁוִּ֬יתִי יי לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל־אֶמּֽוֹט׃
(8) I am ever mindful of the LORD’s presence; He is at my right hand; I shall never be shaken.
8ח
שויתי יי לנגדי תמיד. שויתי לשון השתוות בכל דבר המאורע הכל שוה אצלו בין בענין שמשבחין ב"א אותו או מבזין אותו. וכן בכל שאר דברי' וכן בכל המאכלות בין שאוכל מעדנים בין שאוכל שאר דברי' הכל ישוה בעיניו כיון שהוסר היצה"ר ממנו מכל וכל. וכל דבר שיארע לו יאמר הלא זה הוא מאתו יתברך ואם בעיניו הגון וכו' וכל כוונתו לש"ש אבל מצד עצמו אין חילוק וזה מדרגה גדולה מאד. וכל האדם צריך לעבוד השי"ת בכל כחו שהכל הוא צורך מפני שהשי"ת רוצה שיעבדו אותו בכל האופנים. והכוונה כי לפעמים אדם הולך ומדבר עם ב"א ואז אינו יכול ללמוד וצריך להיות דבוק בהש"י וליחד יחודים. וכן כשהאדם הולך בדרך ואינו יכול להתפלל וללמוד כדרכו וצריך לעבוד אותו באופנים אחרים. ואל יצער את עצמו בזה כי השי"ת רוצה בזה שיעבדוהו בכל האופנים פעמי' באופן זה ופעמים באופן זה לכך הזדמן לפניו לילך לדרך או לדבר עם ב"א בכדי לעבוד אותו באופן הזה. כלל גדול גול על יי מעשיך ויכונו מחשבותיך שכל דבר שיזדמן יחשוב שהוא מאתו יתברך ויראה שיבקש מהשי"ת שיזמין לו תמיד מה שהשי"ת יודע שהוא לטובתו ולא מה שנראה לב"א ע"פ שכלו כי אפשר מה שבעיניו טוב הוא רע לו רק ישליך הכל כל עניניו וצרכיו עליו יתברך:

‎“I place (shiviti) Hashem before me, always” (Tehillim 16:8). Shiviti is an expression of equating. ‎That is, every matter that arises before a person must be considered as equal. This is true when ‎others praise or denigrate someone, and so too with all other matters. Similarly, regarding food, ‎whether eating delicacies or anything else, all should be equal in one’s eyes, because the evil ‎inclination has been removed from him entirely. Whatever arises, a person must declare, “This too ‎is from Hashem, and if it is proper in His eyes, etc.,” and all of a person’s actions should be for the ‎sake of Heaven, although from the individual’s perspective there is no difference [between good ‎and bad events] at all. This is a very high level.‎ Every person must serve Hashem with all their strength, for it is all necessity, for Hashem desires ‎that people serve Him in every way. Meaning: there are times when a person engages in ‎conversation and is unable to learn Torah. At these times, a person must maintain focus on ‎Hashem and perform [Kabbalistic] yichudim. And when a person is going on the way and is unable ‎to pray or learn as usual, and one must find other ways in which to serve Hashem, one must never ‎be distraught about these things. Hashem wishes to be served in many ways, and therefore He ‎grants the opportunity to travel or converse in order to serve Hashem in that way. “Commit your ‎deeds to Hashem, and your thoughts will be established” (Mishlei 16:3). Everything that occurs, a ‎person should think that it is from Him.‎ It is appropriate for one to ask Hashem to always grant what Hashem knows to be in one’s best ‎interest, and not what a person thinks based on their own mind. It is possible that what is good in ‎one’s eyes could be detrimental. As such one should cast everything, all of one’s matters and ‎needs, upon Hashem.‎

9ט

The Buddha on Equanimity

As a solid mass of rock
Is not stirred by the wind,
So a sage is not moved
By praise and blame.
As a deep lake
Is clear and undisturbed,
So a sage becomes clear
Upon hearing the Dharma.
Virtuous people always let go.
They don’t prattle about pleasures and desires.
Touched by happiness and then by suffering,
The sage shows no sign of being elated or depressed.
—Dhammapada 81-83