ת"ר פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד אמר לו הלויני שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים ואם איני נותן לך הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף וקבע לו זמן כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים בשחרית שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי זמן כל היום כולו שלי הוא בצהרים שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי שהות ביום במנחה שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי שהות ביום לגלג עליו אותו אדון אמר כל השנה כולה לא ירדו גשמים ועכשיו ירדו גשמים נכנס לבית המרחץ בשמחה עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב נתעטף ועמד בתפלה אמר לפניו רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי שיהו מים מצויין לעולי רגלים מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו עד שיצא אדון מבית המרחץ נקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש כשפגעו זה בזה אמר לו תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך אמר לו יודע אני שלא הרעיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותיי שכבר שקעה חמה וגשמים ברשותי ירדו חזר ונכנס לבית המקדש נתעטף ועמד בתפלה ואמר לפניו רבונו של עולם הודע שיש לך אהובים בעולמך מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה באותה שעה אמר לו האדון אילו לא נקדרה החמה היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותיי תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו ולמה נקרא שמו נקדימון שנקדרה חמה בעבורו.
Our Rabbis have taught: Once it happened that all of Israel came up on pilgrimage to Jerusalem and there was no water available for drinking. Thereupon, Nakdimon ben Gurion approached a certain lord and said to him: “Loan me twelve wells of water for the Pilgrims and I will repay you twelve wells of water; and if I do not, I will give you instead twelve measures of silver. And he fixed a time limit.”
When the time came [for repayment] and no rain had yet fallen, the lord sent a message to Nakdimon in the morning: “Return to me either the water or the money that you owe me.” Nakdimon replied: “I have still time, the whole day is mine.”
At midday, the lord again sent Nakdimon a message: “Return to me either the water or the money that you owe me.” Nakdimon replied: ”I still have time in the day.”
In the afternoon the lord [again] sent to Nakdimon a message: “Return to me either the water or the money that you owe me.” Nakdimon replied: “I still have time in the day.” Thereupon the lord sneeringly said to him: “Seeing that no rain has fallen throughout the whole year, will it rain now?” Thereupon the lord entered the bathhouse in happiness.
While the lord had gone gleefully to the bathhouse, Nakdimon entered the Temple depressed. He wrapped himself and stood up to pray. He said, “Master of the Universe! It is revealed and known before You that I have not done this for my honor nor for the honor of my father's house, but for Your honor have I done this in order that water be available for the Pilgrims.” Immediately the sky became covered with clouds and rain fell until the twelve wells were filled with water and there was much left over.
As the lord came out of the bathhouse, Nakdimon ben Gurion came out from the Temple. The two met, and Nakdimon said to the lord, “Give me the money for the extra water that you have received.” The lord replied: “I know that the Holy One, blessed be He, only disturbed the world for your sake, yet my claim against you for the money still holds good, for the sun had already set and consequently the rain fell in my possession.” Nakdimon thereupon again entered the Temple and wrapped himself and stood up to pray and said, “Master of the Universe! Make it known that You have beloved ones In the world.” Immediately the clouds dispersed and the sun broke through. Thereupon the lord said to him, “Had the sun not broken through I would still have had a claim against you entitling me to claim my money from you.”
It has been taught: His name was not Nakdimon but Boni and he was called Nakdimon because the sun had broken through [nikdera] on his behalf.
ת"ר מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו אמרה לו רבי פרנסני אמר לה בתי מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך אמרה לו רבי לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר ואמרי לה חסד ושל בית חמיך היכן הוא אמרה לו בא זה ואיבד את זה אמרה לו רבי זכור אתה כשחתמת על כתובתי אמר להן לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה והתניא אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו מציעין תחתיו ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו איבעית אימא לכבודו הוא דעבד ואיבעית אימא כדבעי ליה למיעבד לא עבד כדאמרי אינשי לפום גמלא שיחנא.
Our Rabbis taught: It once happened that R. Yochanan ben Zakkai left Jerusalem riding upon a donkey, while his disciples followed him, and he saw a girl picking barley grains in the dung of Arab cattle. As soon as she saw him she wrapped herself with her hair and stood before him. “Master,” she said to him, “feed me.”
He asked: “My daughter, who are you?”
She replied: “I am the daughter of Nakdimon ben Gurion.”
He said to her: “My daughter, what has become of the wealth of your father's house?”
“Master,” she answered him, “Is there not a proverb current in Jerusalem: "The salt of money is diminution ? Others read: kindness.
“And where [the Master asked] is the wealth of your father-in-law's house?’
She replied: “The one came and destroyed the other. Do you remember, Master, when you signed my ketubah?”
“I remember,” he said to his disciples, “that when I signed the ketubah of this [woman], I read therein ‘A million gold denarii from her father's house besides [the amount] from her father-in-law's house.’” Thereupon R. Yochanan ben Zakkai wept and said: “How happy is Israel! When they do the will of the Omnipresent, no nation nor any language-speaking group has any power over them; but when they do not do the will of the Omnipresent, God delivers them into the hands of a low people, and not only in the hands of a low people, but into the power of the beasts of a low people.”
Did Nakdimon ben Gurion not practice charity? Surely it was taught: It was said of Nakdimon ben Gurion that, when he walked from his house to the house of study, woolen clothes were spread beneath his feet and the poor followed behind him and rolled them up! If you wish I might reply: He did it for his own glorification. And if you prefer I might reply: He did not act as he should have done, as people say: In accordance with the camel is the burden.