(יט) וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃
(19) This is the story of Isaac, son of Abraham. Abraham begot Isaac.
(א) ואלה תולדות יצחק. ילדי ימיו וקורותיו: (ב) אברהם הוליד את יצחק בו לבדו נקרא לאברהם זרע:
(1) ואלה תולדת יצחק, his biography and his descendants. (2) אברהם הוליד את יצחק, only Yitzchok is truly called Avraham’s seed.
אברהם הוליד את יצחק. עַל יְדֵי שֶׁכָּתַב הַכָּתוּב יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם הֻזְקַק לוֹמַר אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק; לְפִי שֶׁהָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים מֵאֲבִימֶלֶךְ נִתְעַבְּרָה שָׂרָה, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים שָׁהֲתָה עִם אַבְרָהָם וְלֹא נִתְעַבְּרָה הֵימֶנּוּ; מֶה עָשָׂה הַקָּבָּ"ה? צָר קְלַסְתֵּר פָּנָיו שֶׁל יִצְחָק דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם, וְהֵעִידוּ הַכֹּל אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב כָּאן יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, שֶׁהֲרֵי עֵדוּת יֵשׁ שֶׁאַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:
אברהם הוליד את יצחק ABRAHAM BEGAT ISAAC — Just because Scripture wrote, “Isaac, son of Abraham” it felt compelled to say “Abraham begat Isaac”, because the cynics of that time said, “Sarah became with child of Abimelech. See how many years she lived with Abraham without becoming with child”. What did the Holy One, blessed be He, do? He shaped Isaac’s facial features exactly similar to those of Abraham’s, so that everyone had to admit that Abraham begat Isaac. This is what is stated here: that Isaac was the son of Abraham, for there is evidence that Abraham begat Isaac (Midrash Tanchuma, Toldot 1).
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק. לָמָּה חָזַר וְאָמַר, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק? אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְרַנְּנִין אַחֲרֵיהֶם וְאוֹמְרִים: אֶפְשָׁר זָקֵן בֶּן מֵאָה שָׁנָה וּזְקֵנָה בַּת תִּשְׁעִים שָׁנָה מוֹלִידִין? אֵין זֶה בְּנָהּ, אֶלָּא שֶׁהֵבִיאָה אוֹתוֹ מִן הַשּׁוּק. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁגָּמַל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק, עָשָׂה מִשְׁתֶּה וְזִמֵּן כָּל גְּדוֹלֵי הַמַּלְכוּת, אַף שָׂרָה קָרְאָה כָל נְשׁוֹתֵיהֶן לִסְעוּדָה. מֶה עָשׂוּ אוֹתָן הַנָּשִׁים? עַכְשָׁו יִוָּדַע הַדָּבָר אִם הוּא בְנָהּ וְאִם לָאו. כָּל אַחַת וְאַחַת הֵבִיאָה בְנָהּ עִמָּהּ וְלֹא הֵבִיאָה מֵינִקְתָּהּ. מִיָּד הָיוּ הַבָּנִים בּוֹכִין, וְכָל אַחַת אוֹמֶרֶת, שָׁכַחְתִּי וְלֹא הֵבֵאתִי מֵינִקְתִּי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד חָלָב מִדַּדֶּיהָ שֶׁל שָׂרָה וְנָטְלָה כָּל בְּנֵיהֶן וְהֵינִיקָה אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה (בראשית כא, ז). וְכֵן כֻּלָּן אוֹמְרוֹת, בֶּאֱמֶת הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה. וּלְכָךְ נֶאֱמַר: אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.
These are the generations of Isaac, Abraham’s son: Abraham begot Isaac (Gen. 25:19). Why does Scripture repeat itself by adding: Abraham begot Isaac? There were some men who whispered among themselves: “It is impossible that this centenarian and this woman of ninety gave birth to a son. This cannot be her offspring, she must have purchased him in the marketplace.” Hence, you find that when Isaac was weaned, Abraham arranged a banquet to which he invited the influential men of the government, while Sarah invited their wives. What did the women do? They said to each other: “Now we shall be able to prove whether or not he is actually her son.” Each of them brought her own son along but neglected to bring the child’s nurse. Soon, the children began to cry and the mothers exclaimed: “I have forgotten to bring the child’s nurse.” Whereupon, milk began to flow from Sarah’s breast, and she took the children and nursed them, as it is said: That Sarah should give children suck (Gen. 21:7). Then they all proclaimed: “In truth, Sarah gives children suck.” Hence it is said: Abraham begot Isaac.
לפי שהיו ליצני הדור אומרים כו'. כתב הרא"ם ומה שהוזקק לאמת שיצחק הוא בן אברהם הוא לפי שליצני הדור וכו' ולא נהירא דא"כ לא לכתוב לא וי"ו ולא ה"א רק לכתוב אלה תולדות יצחק כמו (לעיל ו ט) אלה תולדות נח או (להלן לז ב) אלה תולדות יעקב. לכן נ"ל דה"פ ע"כ לפרש על עשו ויעקב האמורים בפרשה שהיה אחד צדיק ואחד רשע והשתא א"ש שע"י שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לחזק ולומר וכו' ואל תקשה לא לכתוב לא זה וזה לפי שהיו ליצני הדור אומרים מזמן לידת יצחק מאבימלך וכו' שהרי שהתה וכו' ועכשיו מצאו מקום לחזק דבריהם שהרי אחד היה צדיק כמו שרה ואחד רשע כמו אבימלך ואילו היו מאברהם היו שניהם צדיקים לכך הוצרך לומר בן אברהם ולחזק כתב אברהם וכו' וזה שסיים הרב וזהו שכתב כאן וכו' שאילולי אחד צדיק ואחד רשע לא היה כותב זה בכאן אלא במקום אחר ודו"ק. [נח"י]:
Because the scoffers of the generations were saying... Re’m writes: The reason that Scripture needed to verify that Yitzchok was Avraham’s son was because [the Torah’s writing of, “And these are the descendants of Yitzchok son of Avraham,”] brought about the scoffers of the generation to claim that Sarah conceived from Avimelech. But Re’m’s reason is not correct. Because if so, let it not write the “and” [which connects it to the preceding narrative.] And let it not write the ה [of אברהם, but rather omit mention of Avraham altogether]. It should say simply, אלה תולדות יצחק, as it says אלה תולדות נח (6:9) and אלה תולדות יעקב (37:2). [This way, Scripture would not elicit the scoffing in the first place.] Rather, Rashi means as follows: Our Parshah discusses Yaakov and Eisov, one of whom was righteous, and the other, wicked. Due to them, our verse needs to offer explanation. So we need not ask why it writes “And these,” and אברהם, because [the answer is:] The scoffers of the generations were already claiming at the time of Yitzchok’s birth [that Sarah conceived] from Avimelech. And now, they found support for their claim! One son [of Yitzchak’s] was righteous like Sarah, and the other, wicked like Avimelech. [They claimed] that both sons would be righteous if they came from Avraham. [Our Parshah is thus connected to an earlier narrative, explaining why it says, “And these.”] This is the reason it was necessary to say, “Yitzchok son of Avraham,” and support it by saying, “Avraham was the father of Yitzchok,” [implying that Yitzchok’s face resembled Avraham’s]. And this is why Rashi concludes by saying: “This is the meaning of what is written here....” It is written here because one son was righteous and the other wicked, [as discussed in our Parshah]. Otherwise, it would be written in another place. (Nachalas Yaakov)
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין, סִימָן נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ אֵרַע לְבָנָיו. כֵּיצַד? בָּחַר בְּאַבְרָהָם מִכָּל בֵּית אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְׁמוֹ אַבְרָהָם (נחמיה ט, ז). וּבָחַר בְּבָנָיו מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (דברים יד, ב). לְאַבְרָהָם נֶאֱמַר לֶךְ לְךָ, וּלְבָנָיו נֶאֱמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִיזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (שמות ג, יז). לְאַבְרָהָם נֶאֱמַר: וַאֲבָרְכֶךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶךָ. וּלְבָנָיו נֶאֱמַר: יְבָרֶכְךָ ה'. לְאַבְרָהָם נֶאֱמַר: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וּלְבָנָיו נֶאֱמַר: וּמִי גּוֹי גָּדוֹל (דברים ד, ח). אַבְרָהָם כְּתִיב בּוֹ: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם (יחזקאל לג, כד). וְיִשְׂרָאֵל: וּמִי כְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (דה״א יז, כא). לְאַבְרָהָם נֶאֱמַר: וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. וּלְבָנָיו כֵּיוָן שֶׁשָּׁבוּ לְמִצְרַיִם, וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ (בראשית מג, א). אַבְרָהָם עַל יְדֵי הָרָעָב יָרַד לְמִצְרָיִם, וְאַף בָּנָיו עַל יְדֵי הָרָעָב יָרְדוּ לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם (בראשית מב, ג). אַבְרָהָם כְּשֶׁיָּרַד נִזְדַּוְּגוּ לוֹ הַמִּצְרִים, וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִיא מְאֹד (בראשית יב, יד). אַף לְבָנָיו, הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ (שמות א, י).
R. Joshua of Sikhnin was of the opinion that the Holy One, blessed be He, gave Abraham a sign that whatever happened to him would likewise happen to his descendants. He chose Abraham from among all those in his father’s house, as it is said: Thou art the Lord God who didst choose Abraham, and brought him forth out of Ur of the Chaldees, and gavest him the name of Abraham (Neh. 9:7). And He selected Abraham’s sons to be His chosen ones among the seventy nations, as is said: For thou art a Holy people unto the Lord thy God, and the Lord hath chosen thee to be His own treasured nation out of all the peoples that are upon the face of the earth (Deut. 14:2). He said to Abraham: Get thee, and to Abraham’s sons, He said: I will bring you up out of the affliction of Egypt unto the land of the Canaanite, and the Hittite, and the Emorite, etc. (ibid. 3:17). He promised Abraham: And I will bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing (Gen. 12:2), and He told his sons: The Lord bless thee, and keep thee (Num. 6:24). To Abraham He said: I will make thee a great nation (Gen. 12:2), and to his descendants He said: And what great nation is there (Deut. 4:8). Concerning Abraham it is written: Abraham was one (Ezek. 33:24), and of Israel it is said: And who is like thy people Israel, a nation one in the earth (I Chron. 17:21). In reference to Abraham it is said: and hunger was in the land (Gen. 12:10), and about his descendants it is said: When they returned to Egypt, hunger was already in the land (ibid. 43:1). Abraham descended to Egypt because of famine, and his sons, also, descended because of famine, as is said: And Joseph’s ten brethren went down to buy corn from Egypt (ibid. 42:3). When Abraham descended the Egyptians approached him, and the Egyptians beheld the woman that she was very fair (ibid. 12:14), and concerning his descendants, the Egyptians declared: Come, let us deal wisely with them lest they multiply, and it come to pass, that when there befalleth us any war, they also join themselves unto our enemies, and fight against us, and get them up out of the land (Exod. 1:10).
ויתרוצצו. עַ"כָּ הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי, שֶׁסָּתַם מַה הִיא רְצִיצָה זוֹ וְכָתַב אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? רַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ לְשׁוֹן רִיצָה; כְּשֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי תּוֹרָה שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר יַעֲקֹב רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת, עוֹבֶרֶת עַל פֶּתַח עֲבוֹדַת אֱלִילִים, עֵשָׂו מְפַרְכֵּס לָצֵאת. דָּבָר אַחֵר מִתְרוֹצְצִים זֶה עִם זֶה וּמְרִיבִים בְּנַחֲלַת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת.
ויתרצצו AND [THE CHILDREN] STRUGGLED — You must admit that this verse calls for a Midrashic interpretation since it leaves unexplained what this struggling was about and it states that she exclaimed “If it be so, wherefore did I desire this” (i.e. she asked whether this was the normal course of child-bearing, feeling that something extraordinary was happening). Our Rabbis explain that the word ויתרוצצו has the meaning of running, moving quickly: whenever she passed by the doors of the Torah (i. e. the Schools of Shem and Eber) Jacob moved convulsively in his efforts to come to birth, but whenever she passed by the gate of a pagan temple Esau moved convulsively in his efforts to come to birth (Genesis Rabbah 63:6). Another explanation is: they struggled with one another and quarrelled as to how they should divide the two worlds as their inheritance (Yalkut Shimoni on Torah 111:2).
וַיִתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ (בראשית כה, כב), רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זֶה רָץ לַהֲרֹג אֶת זֶה וְזֶה רָץ לַהֲרֹג אֶת זֶה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר זֶה מַתִּיר צִוּוּיוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה מַתִּיר צִוּוּיוֹ שֶׁל זֶה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי שֶׁלֹא תֹאמַר מִשֶּׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ נִזְדַּוֵּג לוֹ, אֶלָּא עַד שֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ זִרְתֵּהּ מְתוּחָה לְקִבְלֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נח, ד): זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם. וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת יַעֲקֹב מְפַרְכֵּס לָצֵאת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה א, ה): בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל בָּתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עֵשָׂו רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם. וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי, רַבִּי יִצְחָק אָמַר מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ רִבְקָה מְחַזֶּרֶת עַל פִּתְחֵיהֶן שֶׁל נָשִׁים וְאוֹמֶרֶת לָהֶן הִגִּיעַ לָכֶם הַצַּעַר הַזֶּה בִּימֵיכֶם, אִם כָּךְ הוּא צַעֲרוֹ שֶׁל בָּנִים וְהַלְוַאי לֹא עִבַּרְתִּי. רַבִּי הוּנָא אָמַר אִם כָּךְ אֲנִי עָתִיד לְהַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים הַלְּוַאי לֹא עִבַּרְתִּי מִנְיַן זֶה. תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה רְאוּיָה הָיְתָה רִבְקָה שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנָּה שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כה, כג): וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, דָּא תְּרֵין, (בראשית כה, כג): וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, הָא אַרְבָּעָה, (בראשית כה, כג): וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, הָא שִׁתָּא, (בראשית כה, כג): וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר, הָא תְּמַנְיָא, (בראשית כה, כד): וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת, הָא עֲשָׂרָה, (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, הָא חַד עֲשַׂר, (בראשית כה, כו): וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו, הָא תְּרֵין עֲשַׂר. וְאִית דְּמַיְתִין לָהּ מִן הָדֵין קְרָא, (בראשית כה, כב): וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, ז' שִׁבְעָה, ה' חֲמִשָּׁה, הָא תְּרֵין עֲשַׂר, מִנְיַן זֶה. (בראשית כה, כב): וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת ה', וְכִי בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת הָיוּ בְּאוֹתָן הַיָּמִים, וַהֲלוֹא לֹא הָלְכָה אֶלָּא לַמִּדְרָשׁ שֶׁל שֵׁם וְעֵבֶר, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מַקְבִּיל פְּנֵי זָקֵן כְּמַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה.
הנה אם כן המציאות נחלק לשני אלו הילדים תאמי צביה לרשת אותו כל אחד בעתים שונים, ולסיבת הקשר החזק אשר ביניהם נקראו שניהם תולדות יצחק, ולזה פתח בפרשה ואמר ואלה תולדות יצחק וגו', ענינו, כי אלו השנים יעקב ועשו הנזכרים בפרשה הם תולדות יצחק, כי עם היות עשו רשע, כתולדותיו יחשב. אבל אברהם [וישמעאל] אינו כן, כי לא יירש בן האמה, ולא ינחל כבוד ליקרא תולדות אברהם כיצחק, ולכן הוסיף ואמר אברהם הוליד את יצחק. והסיבה בזה כי יצחק וישמעאל לא הושוו אצל אברהם לאהבה, אבל שם יצחק צבי עדיו ואליו הנחיל כבוד עשרו, ולבני הפילגשים נתן מתנות וישלחם מעליו (בראשית כה, ו), ואחר כך לא היה להם קשר עם יצחק כלל, אבל ראוי להיות נשכח זכרם. ולא היה כן דבר יעקב ועשו אצל יצחק, עד כמעט עשו היה בחירו רצתה נפשו, כי שניהם היו בני גבירה כבודה מדובקים איש באחיהו מלידה ומבטן ומהריון, נקשרים בהדרגת ממשלה כמעט כל ימי עולם על הדרך שאמרתי. ולזה אי אפשר להשכיח שמו, עם היותו רשע, כי בו נשוב נהפוך ידינו כל היום. ולזה אמר (בראשית כה, יט) כי אלו הילדים שניהם תולדות יצחק, וסיפר איך בא ענינם מורה על מה שנמשך מאחרי כן.
We see, then, that the hegemony was apportioned to these two twins, each to inherit it at different times. And because of this strong bond between them they were both called "the generations of Isaac," for which reason the parshah opens (Genesis 25:19): "And these are the generations of Isaac…" That is, these two, Jacob and Esau, the subjects of this Parshah, are the generations of Isaac. For though Esau was an evildoer, he is still reckoned as Isaac's son — unlike Ishmael (Genesis [21:10]: "…for the son of this bondwoman will not inherit with my son, Isaac"), who is not accorded the honor of being referred to as "the generations of Abraham," as Isaac is, for which reason it is added "Abraham begot Isaac." The reason for this is that Isaac and Ishmael were not equally beloved of Abraham; but he made Isaac the apple of his eye and bequeathed to him the glory of his wealth, whereas to the sons of the concubines he gave gifts and sent them away form Isaac. After that they had no relationship with Isaac whatsoever and deserved to be forgotten. This was not the case, however, with Jacob and Esau vis-à-vis Isaac — to the point that it was almost Esau who was his favorite son! For both of them were the sons of the noble mistress [Rivkah], attached to each other from birth and conception, and conjoined in kingdom almost forever, as I have explained. For this reason Esau's name cannot be forgotten, though he be an evil-doer, for our fates are so inextricably intertwined. For this reason both of these children are referred to as "the generations of Isaac," and the parshah goes on to describe how their later history is foreshadowed.
וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃
And to the sons of the concubine [Hagar] which Abraham had, Abraham gave gifts. And he sent them away from Isaac his son, while he was still alive, eastward, to the land of the east.
וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק׃
And she said to Abraham: Drive out this maidservant and her son. For the son of this maidservant will not inherit with my son [(even if he were not Isaac)], with Isaac [(even if he were not my son)].