Gratitude: In Health and Halacha
1 א

אִ֣ם עַל־תּוֹדָה֮ יַקְרִיבֶנּוּ֒ וְהִקְרִ֣יב ׀ עַל־זֶ֣בַח הַתּוֹדָ֗ה חַלּ֤וֹת מַצּוֹת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן וְסֹ֣לֶת מֻרְבֶּ֔כֶת חַלֹּ֖ת בְּלוּלֹ֥ת בַּשָּֽׁמֶן׃

If he offers it for thanksgiving, he shall offer together with the sacrifice of thanksgiving unleavened cakes with oil mixed in, unleavened wafers spread with oil, and cakes of choice flour with oil mixed in, well soaked.
2 ב
אם על תודה יקריבנו. אִם עַל דְּבַר הוֹדָאָה עַל נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ, כְּגוֹן יוֹרְדֵי הַיָּם וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת וַחֲבוּשֵׁי בֵּית הָאֲסוּרִים וְחוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא — שֶׁהֵן צְרִיכִין לְהוֹדוֹת, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה (תהילים ק"ז) — אִם עַל אַחַת מֵאֵלֶּה נָדַר שְׁלָמִים הַלָּלוּ, שַׁלְמֵי תּוֹדָה הֵן, וּטְעוּנוֹת לֶחֶם הָאָמוּר בָּעִנְיָן, וְאֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא לְיוֹם וְלַיְלָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ כָּאן:
אם על תורה יקריבנו IF HE OFFER IT FOR A THANKSGIVING — i.e., if he brings if on account of (על) a matter that requires thanksgiving (תודה): on account of a miraculous deliverance that was wrought for him, as being, for instance, one of those who have made a sea-voyage. or travelled in the wilderness, or had been kept in prison, or if he had been sick and was now healed, all of whom are bound to offer thanks-giving, since it is written with reference to them, (Psalms 107:8, 15, 21, 31) “Let them offer thanksgiving to the Lord for His goodness, and for His wonderful works to the children of men!” (cf. Rashi on those vv. and on vv. 4, 10, 17 and 23 of that chapter; see also Berakhot 54b) — if it is on account of one of these things that he vowed those peace offerings, they are “peace offerings for acknowledgement” and require the offering of bread that is mentioned in the section, and may not be eaten beyond a period of one day and one night as it is here set forth (v. 15) [whilst other שלמים may be eaten at any time during two days and the intervening night].
3 ג

כבר דברתי בעבר על החובה (מעין דאורייתא) של הכרת טובה ועל הכיעור שבכפיות טובה, והנה בפרשתנו יש מדרש בנדון (ויקרא רבה ט, ז): "רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן בשם רבי מנחם דגליא: לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל, כל התפלות בטלות ההודאה אינה בטלה. הדא הוא דכתיב: "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צבאות" וגו' (ירמיה לג, יא) - זו הודאה, ו"מביאים תודה בית ה'" - זה קרבן תודה, וכן דוד אומר: "עלי אלקים נדריך אשלם תודות לך" (תהלים נו, יג). תודה אין כתיב כאן אלא תודות - ההודאה וקרבן תודה."

ויצויין שכמובן לא מדובר כאן על ביטול קרבנות ציבור ותמידים ומוספים (ראה "אבודרהם" סוף שער שני: תקון התפלות ועניניהם. וראה "יפה תואר" על מדרש רבה שם), אלא על קרבנות יחיד הבאים על חטא, ומכיון שלעתיד לבא יבוקש עוון ישראל ואיננו, אין עוד צורך בהם. ולא כן התודה. על כל פנים ברור שעצם חובת התודה על כל ביטוייה אינה עתידה להיבטל. לחתן דנן אנו מאחלים שתמיד יהיה לו להודות לקב"ה מכל לב ובכנות על הטובות שיעשה לו כל ימי חייו. (פ' צו תשס"ד, מתוך דברי בבר־המצוה של חיים אלישב שי')

4 ד
5 ה

* כי הנה היסודות כל פעולותיהם כהויותיהם הוא על דרך הנתינה והלקיחה שהן נותנים זה לזה מאיכיותיהן ומקבלים ג"כ מהם. ועל זה הדרך נעשו המזגים בכל ההויות ואם תתבטל זאת המדה מן העירוב עד שיתן זה לזה ולא יקבל ממנו יתהפך הכל אל איכות אחד ויתבטל. והנה הכרחיות זה בין כתות האנשים הוא מפורסם מאד לפי שאין שום מציאות למחיתם רק על דרך המשא ומתן בתת קצתם לקצתם וקבל קצתם מקצתם כמו שנתבאר בה' מספר המדות. ... אמנם האשר יעיז אדם פניו לבלתי השיב חובו אשר אשם לו הנה באמת בעונו נעצרים הגשמים כומ"ש (תעני' ז'.) בעון עזות פנים הגשמים נעצרין שנאמר (ירמיה ג') וימנעו רביבים וגו' מכצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם (איכה רבת' פ"א) וגו'. והכל הולך לפי מה שאמרו כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה שנאמר (במדבר י"ד) ועתה יגדל נא כח י"י וגו' וכל זמן שאינם עושין רצונו מתישין כח בגבורה של מעלה שנאמר (דברים ל"ב) צור ילדך תשי וגו'. וכל זה הוא מבואר כי על כן אמרנו כי בהבטל זאת המדה כאלו יחריב העולם: וכמו שאז"ל(אבות פ"א) שהאחד משלשה עמודים שהעולם עומד עליהם הוא גמילות חסדים. והנה אנחנו מקבלים מאתו יתברך הרבה צדקות וחסדים עצמו מספר. אמנם כלם נכללים בשלשה סוגים אשר הם הכרחיים למציאותנו והם החיות והמדע והפרנסה וכלם מבוארים מהכתובים (ישעי' מ"ב) נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה כי הוא ית' הזורק נשמות לפגרים באשר הם חיים על פני האדמה. וגם נאמר (משלי ב') כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה והוא השפעת דעתו ושכלו באשר הוא מדבר בהשכל. וגם נאמר (תהלים קמ"ה) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו פותח את ידיך וגו'. כי הוא המכין מזונו וצרכיו אשר אי אפשר לעמוד זולתם. ועל הכל אנו חייבין להשיב הגמול הראוי להגיע מיד יצורנו אל מעלתו יתעלה. אשר לפי כן סדרום חכמינו ז"ל בסדר שבחינו ובברכותינו בבקר אמרו אלקי נשמה שנתת בי וכו' וחתמו ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים והרי הוא הענין הראשון. ועל השני סמכו בא"י הנותן לשכוי בינה להבחין וכו'. וכמ"ש מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה. ועל הצרכים סדרו כל יתר הברכות כי רבים הם פוקח עורים זוקף כפופים מלביש ערומים וכו'. עד אשר לא חסר מצרכים כלום: ועל חיוב השיב גמול ההודאה והשבח על שלשתן יסד המשורר מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ דעו כי ה' הוא האלקים הוא עשנו ולא אנחנו עמו וצאן מרעיתו (תהלים ק'). כי באומרו הוא עשנו כיון אל הענין הראשון כי הוא יתברך אשר עשה לנו את הנפש הזאת ולו אנחנו עמו כי לא נקרא שמו עלינו רק בהיותנו מלומדים מאתו דעה ובינה והשכל. וכמו שאמר (דברים ד') רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה וסמיך ליה ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו וגומר. וצאן מרעיתו כמשמעו ממש. והכתיב שאומר ולא אנחנו יאמר בתמיהה. והנה על ההודאה מהענין הראשון אמר בואו שעריו בתודה. ועל ההלול מצד הפרנסה אמר חצרותיו בתהלה. אמנם ההלול המיוחד מצד החכמה והמדע אמר הודו לו ברכו שמו כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו. שלשה אלה הם אשר זכרם חז"ל במדרש אשר זכרנו ראשונה. אם בזכרון ההטבות הראשיות האלה שהוא מטיב אותנו בהם תמיד. ואם בגמול אשר ראתה חכמתו לקבל מאתנו עליהם כפי כחנו כי השקיף אלינו בתורת חן וחסד ונהי בעיניו כאיש אחד שהיה חולה ומסוכן וגוסס למות ואין בו שום תקוה בפי כל רופא וחכם ונזדמן לו איש חכם וחסיד ומעולה ומלט הוא את האיש בחכמתו. ואחר שהחיהו והבריאהו ראה אותו שהיה נעור ורק מחכמה ומוסר וילמדהו דעת ודרך תבונות הודיעהו. ולא עוד אלא שראהו מטופל ואין לו והכין לו פרנסתו וקבל כל מחסורו עליו. והנה האיש ההוא אמר אליו אדוני איש האלקים במה אקדם פניך או במה אשיב גמולך כי קצרה ידי די השיב. ויאמר לו האיש האלקי איני מבקש ממך לגמול ג' ענינים אלה רק דבר שתוכל לעשות אותו כפי כחך. וזה כי על מה שהחייתי את נפשך תתן דינר לעני בכל שנה ושנה כופר נפשך. ועל מה שלמדתיך חכמה ובינה עשה לי בביתך דירה קטנה בכסא כבוד ומנורה שם תכנס בכל יום ותשתחוה לפני כמשפט למלמדים הטובים. ולפי שהכינותי פרנסתך שבכל סעודותיך תפרוס לי כזית מבציעת הפת כאחד מאוכלי שלחנך וכזית מהבשר וכדי טעימה מכוס של ברכה. וזה בשתזכור שאנכי אנכי הוא המשלים סעודותיך. וכך הוא הענין בעינו כי הנה הוא יתעלה תחת אשר שם נפשנו בחיים צוה לתת מחצית השקל בכל שנה לכופר נפשנו לא לפי הראוי לו כפי כחו במעשה ההוא כי זה לא יערכהו שום מחיר כמו שאמר משה וכי יכול אדם לתת כופר נפשו. אלא כפי כחנו כלומר כופר מה שיספיק להביאנו לידי הכרה זו לפי טבענו עד שיהיה שגור בפינו כי הוא יתעלה בורא הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה וגומר. וכן תחת אשר למדנו תורה ונתן לנו תורתו התמימה צוה שנעשה לפניו מקדש אשר כל עקרו שתהיה התורה נתונה בארון בקדש הקדשים כדי שיהא שם מקום מוכן להשתחות שמה לפני האדון המלמד והמישיר בדרך חכמה. וכמה שכתב (שמות כ"ט) ונודעתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי. וגם זה לא כפי כחו אלא כפי כחנו כמו שאמרנו ולזה יספיק המדה הקטנה במשכן ההוא. וכן בענין הפרנסה ושאר הצרכים צוה שבכל סעודת ערב ובקר כבש אחד מכל ישראל שלא יגיע לכל אחד מהם אחד מששים מכזית בשר. וגם הפרוסה קטנה מברכת המוציא והיא עשירית האיפה סלת למנחה ורביעית ההין יין (שם) לטעימת כוס של ברכה וכל זה גם כן לא לפי הגמול והשכר הראוי לפי כחו כמעשהו אלא לפי הראוי לנו לפי צרכנו לבא לידי הכרתנו. והנה הוא ענין נכבד וטעם נכון מאד ומועיל להתמדת הטובות עלינו כמו שנתבאר. האמנה כי יש לבא על אלו הענינים בדרך עיון להגיע יותר אל הכונ' הרצויה להם באומרם באלו המעשים שהם כפי כחנו. וזה יהי' בתת לב עוד על החלקים אשר מהם נעשו הקרבנות התמידים אשר באו בחלק הראשון אשר אנו בביאורו מוסף על מה שאמרנוהו עליהם וגם בעורר קצת ספיקות על ענין זה הכופר המושם לנפשותינו מידי שנה בשנה. והוא החלק השני הסמוך אליו:

Unless there is gratitude for favours received, what would keep the world going?... The world is arranged in such a way that all higher forms of creatures contribute to, and endow the lower forms of life, with some of their superior attributes and capabilities. The exchange of ideas, possessions, etc. is of course, most evident in the economic life of man. Since economic self sufficiency does not exist within any single individual, the species would face annihilation were it not for such mutual bestowing of benefits upon one another, albeit for mundane purposes. Therefore, ingratitude is the basest of all bad character traits.The Talmud in Taanit 8, states "rain descends on account of those who keep faith; it is withheld because of those who act wilfully and brazenly."

All the favours received from G-d, fall under one of three headings. 1) Life; 2) wisdom, knowledge; 3) livelihood, sustenance, (compare chapter forty two in Isaiah, chapter two in Proverbs and chapter 145 in the book of Psalms)

Our prayers reflect our gratitude for these three kinds of loving kindness shown us by G-d. A) "Elokai neshamah..." thanks to G-d for waking up alive each morning. B) "Asher natan lasechvee beenah,” who has endowed even the rooster with wisdom." C) "Malbish arumim, zokef kefufim," who provides clothing for the naked, helps those bent over to resume erect posture etc.

This is the reason that we recite Psalm 100, a hymn of thanksgiving.

Since it is obviously impossible for man to express his gratitude adequately, G-d commands us to give three times a half a shekel. In this way, we express symbolically that we owe gratitude for the three aspects of kindness received from G-d on an ongoing basis. This is what is meant by the expression kofer nefesh. We thank G-d for the gift of meaningful life, for the knowledge and reason granted, enabling us to lay the foundation of the tabernacle which represents the seat of Torah wisdom. Finally, we thank G-d for the legislation of sacrifices, by means of which we express our acknowledgment that He is the source of our food and sustenance.

6 ו

ונאמר, כי מן הידוע אצלנו כי כל מטיב אלינו אנו חייבין להודות לו כפי כונתו להועיל לנו ואם יקצר במעשהו לדבר שיקרהו ימנעהו מהיטיב אלינו הודאתו חובה עלינו כיון שנתברר לנו כי דעתו עלינו לטוב וכי כונתו להועיל לנו. ואם תגיע לנו שום טובה על ידי מי שלא כוון בה אלינו יסתלקו מעלינו חיובי ההודאה לו ואין אנו חייבין בה.

We assert, as a truth generally recognized, that if anyone benefits us, we are under an obligation of gratitude to him in accordance with his intent to help us. Even if he actually falls short, owing to some mishap which prevents his benefiting us, we are still bound to be grateful to him, since we are convinced that he has a benevolent disposition towards us and his intention is to be of benefit to us. On the other hand, should we obtain any benefit through one who had no such intention, the duties of gratitude to that person would cease and we are under no such obligation.

7 ז

Rav Soloveitchick, Family Redeemed

hakarat ha-tov "signifies not only the duty of repaying a favor received but an act of recognition and axiological appraisal, a value judgment, a feeling of being indebted and a sense of obligation as well… Gratitude means going out of ourselves toward the thou, placing ourselves in a unique relation to our benefactor, and letting him share with us our most precious possession — ourselves."

8 ח

Robert A. Emmons, Ph.D., the world’s leading scientific expert on gratitude

  • Gratitude practices reduce cardiac diseases, inflammations, and neurodegeneration significantly
  • Daily journaling and gratitude jars can help individuals fighting with depression, anxiety, and burnout
  • Writing gratitude letters brings hope and evokes positivity in suicidal patients and those fighting terminal diseases
  • Gratitude improves the sleep-wake cycle and enhances mood. It helps people with insomnia, substance abuse, and eating disorders.
9 ט
10 י
11 יא