אור החיים כג,יט
ואחרי כן וגו' ויקם וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר ואחרי כן כי מובן הוא מסדרם של דברים שאחרי כן הוא שקבר. עוד למה הוצרך לומר פעם ב' ויקם השדה. ...
אכן הכתוב יכוון להודיע כי היתה הקניה ככל משפטי הקנין והוא אומרו ואחרי כן פירוש אחר ששקל אברהם לעפרון דמי המערה בזה סלק עפרון זכותו מעל הקרקע כמו שכתב רמב"ם פ"א מהלכות זכיה ומתנה וז"ל שהגוי מעת שלקח הדמים סלק זכותו וישראל לא קנה עד שיגיע שטר לידו ונמצאו נכסים אלו כנכסי מדבר שכל המחזיק בהם זכה ע"כ. הרי שיועיל נתינת הממון שלא נשאר לגוי זכות בה, ולזה תועיל לגמור הקניה ביד אברהם באמצעות החזקה שהחזיק בה במה שקבר בה את שרה אבל אם היה קובר את שרה קודם הגם שהיה נותן אחר כך כסף השדה לא היה זוכה בנתינת הכסף לבדה כנזכר בלא חזקה:
טור חו"מ סימן קצד
עכו"ם שמכר קרקע לישראל אינו קונה אותו אלא בשטר עם נתינת הכסף לפיכך עכו"ם שמכר קרקע לישראל וקבל המעות קודם שכתב לו השטר אותו השדה הוא כהפקר שהרי נסתלק העכו"ם והישראל לא קנה כל זמן שלא כתב לו השטר לפיכך אם החזיק בו אחר זכה בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין המלך ומשפטו שיזכה בקרקע מי שיתן דמיו עושין כפי משפט המלך שכל דיני המלך בממון דנין על פיהם וכתב ה"ר שלמה בן אדרת שה"ה נמי אם החזיק בו לוקח לא קנה דמ"ש חזקה מכסף דכסף ודאי בעכו"ם קונה ואפ"ה אמרינן שאינו קונה כאן משום דלא סמכה דעתיה עד דמטא שטרא לידיה משום דסתם עובד כוכבים אנס הוא א"כ ה"ה בחזקה ע"כ:
הקרקעות יש בהם ד' קנינים כסף ושטר וחזקה וק"ס. כסף כיצד נתן לו פרוטה או ש"פ בעד הקרקע קנה הקרקע ...
ודוקא במקום שאין כותבין שטר אבל במקום שכותבין שטר אינו קונה בכסף דלא סמכה דעת הלוקח כו' וזה ג"כ מן התורה דבקנין צ"ל דוקא סמיכת דעת שניהם ובמקום דא' לא סמך דעתו אינו קונה מן התורה רק אפילו אם שניהם סמכו דעתם מכל מקום צריך קנין שגזרה התורה ובדברים בעלמא אין קוני' אבל אם עושים הקנין שציותה התורה קונים היכי דסמיכי דעתם ובמקום דלא סמכו דעתם ל"מ הקנין מן התורה כמו שמצינו גבי קדושי אשה לא סמכה דעתה ה"נ וז"פ.
והנה בקונה מעכו"ם או עכו"ם מישראל ג"כ מן התורה הוי כסף קנין ע' קדושין דף י"ד ע"ב וב"ב נ"ד כתבו התוס' דילפינן משדה עפרון דעכו"ם קונה בכסף אך מבואר שם מחמת לא סמכה דעתא רק בשטר עיין ר"מ וח"מ סקצ"ד דינים המסתעפים ואין כאן מקומו. אבל מן התורה ג"כ קונה אצלם קרקעות בכסף כמו בישראל ונראה דגם עכו"ם בעכו"ם הקונה מועיל קנין כסף מה"ת ...
(ב) ב' שטר. המוכר או נותן במתנה קרקע וכ' לו בין על הנייר או על החרס אף שאינו ש"פ שדי מכורה לך או נתונה לך ומסר השטר ליד הלוקח קנה השדה ואפילו נכתב בלשון עבר מכרתי או נתתי כו' והשטר צ"ל או בכ"י המוכר או עידי חתימה או עידי מסירה לכל חד כדאית ליה בגיטין אבל אם לא הי' שום עדות לא ע"ח ולא ע"מ ולא כת"י אין זה שטר כלל עיין במס' גיטין וקדושין ובח"מ סי' מ"ב ובדבר שיוכל להזדייף ע"ש מ"ש וע"ש בס' קצה"ח. וזה במתנה אבל במכר לא סמכה דעתו עד שיקבל המעות ...
ושטר דקונה ילפי' בש"ס דקדושין מפסוק ואקח את ספר המקנה וזהו שטר קנין ולא שטר ראיה רק באותו שטר נקנה השדה כ"ה גזירת הכתוב ושטר כזה ל"מ בעידי עכו"ם דלאו שטר ראיה הוא אלא שטר מקנה והנהו לאו בני שטרא נינהו כמבואר בגיטין דף י' ובח"מ סי' ס"ח. ...
וקנין שטר אינו נוהג בעכו"ם וע' תוס' ב"ב נ"ד כתבו דקנין שטר נפקא מואקח את ס' המקנה וההוא ישראל הוי ועיין קדושין י"ד ע"ב ובתוס' שם וע"כ ל"מ שטרות של עכו"ם לענין שטר מקנה דלאו בני שטרא נינהו. והנה אם המוכר הוא עכו"ם בין אם הקונה ישראל או עכו"ם אינו קונה כיון דהמוכר כותב השטר והוא לאו בן שטר הוא אבל אם ישראל מוכר לעכו"ם והישראל נותן השטר אפשר דהעכו"ם קונה כיון דהשטר הוא של ישראל. אך נרא' כיון דילפינן מואקח את ספר המקנה והתם הוי ישראל מישראל אם כן בצ"א עכו"ם לא ילפינן שטר כלל וצ"ע וע"ש בר"מ ובש"ע סקצ"ד דעכו"ם קונה בשטר היינו שטר ראיה ועי' בכ"מ פ"א מה' מכירה וה' זכיה ומתנ'.
(ג) ג'. חזקה במוכר או נותן אם הלוקח עשה קנין חזקה נקנה לו הקרקע. ומאי זה הקנין נעל גדר ופרץ שהועיל להקרקע. ואכילת פירות אי הוי חזקה מחולקים בזה הראשונים ע' סי' קצ"ב ...
וקנין חזקה נלמד שם בקידושין מקרא חזקי' אומר ושבו בעריכם כו' דבי ר"י תנא מוירשתם עי' בס' המקנה ושם בדי"ד כתב דפסוקי' אלו בישראל כתיב אם כן בעכו"ם ל"מ חזקה מן התורה לא עכו"ם מישראל ולא ישראל מעכו"ם ועיין סימן קצ"ד. אך מן התורה ל"מ חזקה בעכו"ם לפמ"ש אפילו בלא הטעם דאלמו' העכו"ם רק מחמת אלמות חכמינו זכרונם לברכה לא תקנו חזקה ע"ש ועיין בכורות די"ג תוס' ד"ה אם גופו בסה"ד.
(א) העכו"ם כו' ולא בכסף כו'. ר"ל אפי' במקום שקונין בכסף לבד מ"מ אין העכו"ם קונה ולא מקנה אלא בשטר לבד דלא כמ"ש רשב"ם ותוס' נד ב' ד"ה וישראל כו' דדין העכו"ם בקרקע כדין ישראל ובמקום שכותבין את השטר איירי דגם ישראל אינו קונה בכסף ולדידהו גם בחזקה קונה
אבל הרמב"ם דעתו כדעת הגאונים וז"ל רב האי גאון בריש שי"ד דין ישראל עם חבירו כבר פירשתי בשי"ג אבל כשהעכו"ם לוקח מישראל אע"פ שנתן דמים לא קנה כישראל מן ישראל בכסף עד שיכתוב לו שטר וכן ישראל הלוקח מעכו"ם ונתן דמים לא קנה עד שיכתוב לו שטר כדגרסי' אר"י א"ר הבא מחמת עכו"ם ה"ה כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף כו' ואע"פ שישראל קונה מחבירו בנתינת כסף בלבד אינו קונה אלא בשטר ולכן גרסי' הלוקח בית מן העכו"ם בא"י כותבין עליו אונו ואפי' בשבת. וישראל שמכר לעכו"ם ולקח דמים עדיין הוא ברשותו של ישראל. ועכו"ם שמכר לישראל ולקח דמים יצא מרשותו של עכו"ם וכל המחזיק זכה ונותן דמים לישראל הראשון כדגרסי' נכסי העכו"ם ה"ה כמדבר כו' והחזקה הוא כמו בנכסי הגר ואחריות הוא מ"מ על העכו"ם ולא על ישראל הראשון כו' עכ"ל בקיצור וכלל הענין כי עכו"ם מישראל וישראל מעכו"ם חד דינא להו בקנייתם שאין קונין בכסף וחזקה לגמרי ואין להם מהג' קניינים אלא שטר לבד: