ה"ג נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים -
ואע"ג דבלאו הכי נגזר דכתיב (בראשית ט״ו:י״ג) ועבדום וענו אותם שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל' שנים:
דעת כל המפרשים שהגיד הקב"ה לאברהם בכאן הגזרה שגזר על זרעו מגלות מצרים
והקשו רבים על זה שאם היה הגלות בגזרה היו המעבידים אותם מוכרחים במעשיהם ומקיימים גזרתו ולא היו א"כ ראויים לעונש אבל פטורים ממנו
והרמב"ם... והרמב"ן והר"ן ואחרים ...
ומפני זה היה דעת הר"ן שגלות מצרים לא היה עונש עון כלל ושלא נגזר עליו גזרה מאת השם ושמאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך הוא הגדת העתידות שהגיד לו שזרעו ירד מצרים מפני זלעפות רעב
והדעת הזה אינו נכון אצלי ...
ועוד שהכתוב מורה היות הגלות ע"צ הגזרה והדין באמרו (בראשית ט"ו י"ד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כי זה באמת יורה שהגלות גם כן היה בדין ולכן בא המאמר הזה מהדין במלת וגם. וכמה מדבריהם יורה על אמתת זה.
ואמנם לא אמר השם לאברהם הנני מביא את זרעך בארץ לא להם לפי שבמראת בין הבתרים הזאת לא כיון הקדוש ברוך הוא אלא להודיע לאברהם מה שהיה קודם זה גזור לפניו. ולכן אמר כצופה ומביט עד סוף כל הדורות מה שהיה עתיד בגזרתו לבא על זרעו קודם שיבואו לרשת את הארץ:
. ואין להפלא שיהיה הש"י מיעד בעונש קודם מעשה החטא כי הנה היה זה להודיע לאברהם הזמן אשר בו יירשו בניו את הארץ ולמה יתעכבו בירושתה.
ודוגמת זה תראה בפרשה כי תוליד בנים שיעד בחטא ובעונש ובגאולה העתידה לבא אחריו
ובזה הדרך הודיע כאן לאברהם שזרעו יהיו בעבדות על חטאם ההוא ולא הודיע' כאן החטא כ"א העונש לפי שכוונתו לבד היתה להודיע זמן ירושת הארץ לא זולת זה.
וכדומה לזה כתב רש"י על פסוק הנה אנכי שולח מלאך לפניך שבפרשת משפטים כאן נתבשרו שעתידין לחטא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך שכפי דעת הרב בשרם בעונש שהוא שליחות המלאך ולא כתב שם החטא שהוא מעשה העגל לדעתו
וכן היה כאן הענין באברהם לסבה שזכרתי.
.... וַהֲלֹא כָּתוּב בַּתּוֹרָה (בראשית טו יג) "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם", הֲרֵי גָּזַר עַל הַמִּצְרִיִּים לַעֲשׂוֹת רַע.
וּכְתִיב (דברים לא טז) "וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ", הֲרֵי גָּזַר עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. וְלָמָּה נִפְרַע מֵהֶן.
לְפִי שֶׁלֹּא גָּזַר עַל אִישׁ פְּלוֹנִי הַיָּדוּעַ שֶׁיִּהְיֶה הוּא הַזּוֹנֶה אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאוֹתָן הַזּוֹנִים לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה אִלּוּ לֹא רָצָה לַעֲבֹד לֹא הָיָה עוֹבֵד. וְלֹא הוֹדִיעוֹ הַבּוֹרֵא אֶלָּא מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְאוֹמֵר הָעָם הַזֶּה יִהְיֶה בָּהֶן צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים. לֹא מִפְּנֵי זֶה יֹאמַר הָרָשָׁע כְּבָר נִגְזַר עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע מִפְּנֵי שֶׁהוֹדִיעַ לְמשֶׁה שֶׁיִּהְיוּ רְשָׁעִים בְּיִשְׂרָאֵל. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו יא) "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ". וְכֵן הַמִּצְרִיִּים כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאוֹתָן הַמְּצֵרִים וְהַמֵּרֵעִים לְיִשְׂרָאֵל אִלּוּ לֹא רָצָה לְהָרַע לָהֶם הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.
שֶׁלֹּא גָּזַר עַל אִישׁ יָדוּעַ אֶלָּא הוֹדִיעוֹ שֶׁסּוֹף זַרְעוֹ עָתִיד לְהִשְׁתַּעְבֵּד בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם.
וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לֵידַע הֵיאַךְ יֵדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּבָרִים הָעֲתִידִין לִהְיוֹת:
(5) But what is this that king David said: "Good and upright is the Lord; therefore doth he instruct sinners in the way. He guideth the humble in justice; and He teacheth the humble His way" (Ibid. 210.11)? This is a reference to the prophets who were sent to make the ways of God known, and to turn the people to repentance. Moreover, He endowed them with a power to study and understand, as it is the tendency of every man to pursue wisdom and righteousness as long as he is trained in the ways of wisdom. This is in harmony with what our Masters, of blessed memory! said: "He who comes to be cleansed receives aid"3Shabbat, 104a; Yoma, 38b. Minahot, 29a. G., as if saying: "He will find himself aided in the matter he strives after. Now, reverting back to the subject of predestination is it not written in the Torah: "Know of a surety that thy seed shall be a stranger in a land that is not theirs, and shall serve them; and they shall afflict them" (Gen. 113), lo, here is a decree against the Egyptians to do evil? And it, moreover, written: "And this people will rise up, and go astray after the foreign gods of the land" (Deut. 31.16), lo, here is a decree against Israel to worship idolatry, then why visit retribution upon them? Because He did not decree that that particularly known person shall be the one to go astray. Forsooth, every individual of those who did go astray to worship idolatry, had he not done so to worship of his own free will, he would not have worshiped. And God made known no more than custom of the world. This is like to one who says: "Among this people will be righteous and wicked". Not because of this will the wicked one say that it had long since been decreed that he should be an evildoer, seeing that God made known to Moses that there will be wicked people among Israel. Or, this is like the subject of poverty, of which it is said: "For the poor shall never cease out of the land" (Ibid. 15.11). Llikewise the Egyptians, if each and every one of those who vexed and wronged Israel had no desire so to wrong them, he had it in his power to refrain from doing it; for, He did not decree against a particular man, but made known to Abraham that in the end his seed will be enslaved in a land which is not theirs. But we have already stated that it is not within the power to comprehend the foreknowledge of the Holy One, blessed is He!
עבד המלך
... ר"ל ראין הדבר בדרך גזירה כמו האומר על איש פלוני ידוע דעל זה יקרא גזירה אלא דאין כאן גזירה כלל רק בתור הודעה שמודיע דבדור זה יהיו בו צדיקים ורשעים אך אין ידיעתו מכרחת כמ"ש בפרק הקודם
והוא הדבר בגזירת בין הבתרים דעם דהיה איזה גזירה על ישראל אך מאחר שלא גזר על איש פלוני ידוע שישתעבד אם כן אין זה אלא בדרך הודעה ולא שייך לומר דאם כן על מי תחול גזירתך דאין כאן גזירה מעיקרא על שום אומה שתשתעבד בהם רק הגזירה היתה על ישראל שיקבלו שעבוד ועל זה אין מקום לשאול על מי תחול גזירתך שהגזירה הזאת אינה שייכה להאומות שישאלו על מי תחול ומעתה דברי הרמב"ם ז"ל ברורים ואין בהם שום השגה סמה שהשיג עליו הראב"ד
חידושי הגרי"ז על התורה
ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ומבואר עפ"י מה שכתב הרמב"ם בפ"ה מתשובה שידיעה ובחירה לכאורה הם ב' הפכיים אך השי"ת שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכול להשיג דבר זה על בוריו שאין כח האדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא וכמו שנאמר: כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, ועיי"ש, וזהו דאמר כאן 'ידעתי' דמצד ידיעה לא יתן אתכם ולא מצד בחירה ואמר 'ואני' מצד השי"ת הוא אשר בדעתו יכול לדעת זאת
מהרי"ל דיסקין על התורה
דלכאורה צריך להבין הקושיא אולי לאו גזירה היתה רק הגדת עתידות שהגיד הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה מה שיקרה לבניו באחרית הימים ומי הכריחם לכל זה עד שלמדו שנענשו עבורו
וא"ל דגלני נבואה לנביא הוי גזירה לפי שא"י להשתנות מעתה ז"א חדא דגם גזירת נביא לרעה חוזרת לטובה ונבואת יונה תוכיח ועוד דגם נבואה לטובה שאינה חוזרת הוא רק כשהנביא נשתלח להגיד לאחרים והיינו טעמא שלא להוציא לעז על נבואה אבל מה שהנביא בעצמו משיג מה בכך. וכל נביא יודע ענין נבואתו בבירור גמור ואינו מפוקפק בה כלל
אלא דהכי קשיא להו אחרי שבאמת לא נתקיימה כלל הגזירה דת' שנה ...
ואם נימא דהוי גזירה יתכן שהיתה גזירה בשעתה ולפי ענין המקבלים נשתנית
אבל אלו לא נגזר רק עתידות נאמר לו הלא הי' להקב"ה להראותו העתיד להיות בפועל כי יצאו קודם ת' שנה כאשר הי' באמת
וע"כ צ"ל שהיתה אז גזירה וקשיא להו שפיר איך יתכן גזירה על דור שלא נולד
וע"כ משום חטא במה אדע ...
הגרי"ז
וז"ל נראה הביאור בזה כי לא היתה זאת רק נבואה בעלמא שזרעו יהיו גרים בארץ לא להם וגו' רק היה זה מתנאי הברית שעל מנת כן נכרתה הברית שמתחלה יהיו זרעו גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם וגו' ורק דור רביעי ישובו הנה וזהו שהקדים לו הקב"ה זאת מקודם שכרת עמו הברית ואמר לו ידע תדע וגו' כי הברית היא משני הצדדים וצריכים לדעת ולקבל שע"מ כן אתה נכנס בברית וכ"ה להדיא בפירש"י וישלח על הפסוק ולא יכלה ארץ מגוריהם וכו' וכ"ה גם בפירש"י חקת וכו' והיינו כמש"כ דהיה זה מתנאי הברית על ירושת הארץ ועל כן היה זה בגדר חוב וזהו שאמר ידע תדע
ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה שנאמר במה אדע כי אירשנה (בראשית טו, ח)
(א) ר' יוחנן בן זכאי פתח, ... במה אדע כי אירשנה
אמ' לו הב"ה אברהם כל העולם כלו בדברי הוא עומד ואין אתה מאמין בדברי אלא אתה אומ' במה אדע כי אירשנה
חייך שני פעמים ידוע תדע שנ' ויאמר לאברם ידוע תדע.
(1) THE EGYPTIAN BONDAGE
RABBAN JOCHANAN, son of Ẓakkai, opened (his exposition with the text): "In that day the Lord made a covenant with Abram, saying, Unto thy seed will I give this land, from the river of Egypt unto the great river, the river Euphrates" (Gen. 15:18). Abram said before the Holy One, blessed be He, Sovereign of all the universe ! Thou hast not given me seed, yet dost Thou say, "Unto thy seed will I give || this land" (ibid.). He said: "Whereby shall I know that I shall inherit it?" (Gen. 15:8). The Holy One, blessed be He, said to him: Abram! The entire world stands by My word, and thou dost not believe in My word, but thou sayest, "Whereby shall I know that I shall inherit it?" (ibid.). By thy life! In two ways shalt thou surely know, as it is said, "And he said to Abram, Know of a surety that thy seed shall be a stranger in a land which is not theirs,… and they shall afflict them" (Gen. 15:18).
ורבי יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך (בראשית יד, כא)
וכתיב (בראשית טו, ב) ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר לו לאו
אמר לפניו רבש"ע במה אדע אמר לו קחה לי עגלה משולשת וגו'
אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם:
באיזה זכות יתקיימו בה. ...
, ויש לומר כי ראה אברהם את הכנעניים גולים ממנה, אמר "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ), ושמא ישראל יהיו גם כן גולים ממנה בשביל חטא,
אמר הקב"ה בזכות הקרבנות, שהם כפרת ישראל על חטאתיהם - יתקיימו. ...
ויחשבה לו צדקה. הַקָּבָּ"ה חֲשָׁבָהּ לאַבְרָם לִזְכוּת וְלִצְדָקָה עַל הַאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין בּוֹ.
דָּבָר אַחֵר בַּמָּה אֵדַע, לֹא שָׁאַל לוֹ אוֹת אֶלָּא אָמַר לְפָנָיו, הוֹדִיעֵנִי בְּאֵיזֶה זְכוּת יִתְקַיְּמוּ בָּה, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה, בִּזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת:
... ויחשבה לו לצדקה, ר"ל אבל כאשר עיין וחקר באיזה זכות ישנה ה' את המזל וישדד את המערכה בעבורו, אם הוא על פי מעשיו וזכותו, או הוא מצד החסד לבד,
היה קטן בעיניו שיחשוב שזה הוא ע"פ מעשיו מצד המשפט, כי נדמה לו כי אין לו זכות ומע"ט שיזכה בהם,
וחשב שה' עושה לו זה מצד הצדקה העליונה וחסד ה' שלא מצד זכות.
והנה התבאר אצלי בפי' התנ"ך בכ"מ שכ"מ שיבאו שמות משפט וצדקה אצל ה',
יציין בשם משפט המעשים שיעשה ה' בהשקף על זכות בני אדם ומעשיהם,
ובשם צדקה יציין המעשים שיעשה ה' מצד אלהותו וצדקתו וחסדו שלא ע"י זכות בני אדם,
ויש הבדל ביניהם, שאשר יעשה ה' מצד המשפט עפ"י הזכות והמעשה, אז יופסק הטוב ההוא בעת שבני אדם ירעו מעשיהם ולא יהיה להם עוד זכות שתאריך הטובה עליהם,
אבל מה שיעשה ה' מצד הצדקה העליונה שלא בהשקף על המעשה רק מצד חסד ה', הוא לא יופסק לעולם, אחר שאינו תלוי בזכות בני אדם והכנתם,
ואברהם חשב שמה שהבטיח לו ה' לשדד המזל אינו מצד זכות, רק ויחשבה לו צדקה חשב שהוא מצד הצדקה העליונה:
מַאי דִּכְתִּיב, (בראשית ט״ו:ו׳) וְהֶאֱמִין בַּיְיָ וַיַּחְשְׁבֶהָ לוֹ צְדָקָה, אִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֲשָׁבָהּ לְאַבְרָהָם, אוֹ אַבְרָהָם לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
וַאֲנָא שְׁמַעְנָא, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֲשָׁבָהּ לְאַבְרָהָם, וְלָא אִתְיַשְּׁבָא בְּלִבָּאִי. אָמַר לֵיהּ הָכִי אוֹקִימְנָא, וְלָאו הָכִי הֲוִי. תָּא חֲזֵי, וַיַּחְשְׁבֶהָ, ויַחְשׁוֹב לוֹ לָא כְּתִיב, אֶלָּא וַיַּחְשְׁבֶהָ,
אַבְרָהָם ודַּאי חֲשָׁבָהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ...
(א) במה אדע כי אירשנה. ...והשכל ימאן לקבל דרוש זה שיסבלו בניו עונש גדול כזה בעבור האות ששאל אברם, ואברם עצמו לא קבל שום עונש ושיני בניו תקהינה.
ע״כ לבי אומר וגומר שגלות מצרים היו לו סיבות אחרות ...
אך שבעל מדרש זה קשה לו, ... למה זה הגיד הקב״ה בשורה רעה זו לאברם לצערו בחנם. ע״ז אמר שבעון במה אדע שרצה לידע דבר שלא היה בו צורך לידע, כי מה לו לבקש אות על דבר ה', על כן נענש בידוע תדע שהודיעו הקב״ה דבר לצערו וזה ג״כ מדה כנגד מדה.
.... הרי ג' דעות בענין זה (נדרים ל"ב ע"א) וכולם תלו הדבר בחטא,
ודוקא בחטא אברהם. מפני כי כבר אמרנו לך כי מן השורש והעיקר נמשך הכל, שאם נמצא חסרון בשורש ימשך החסרון גם כן אל הנמשכים ממנו. ...
לכך דעתם ז"ל גם כן שהיה חטא נמצא באברהם שהוא השורש ובשביל כך נמצא העונש בזרעו.
גבורות השם
ומה שהקשה כי איך איפשר שיהיה אברהם נענש, והרי באברהם נאמר (שם) בשיבה טובה תקבר ולא תראה כל אלה, ואיך נאמר שהחוטא ימות בשיבה טובה וישאר החטא לבניו שלא חטאו.
(ד) אמנם קושיתו על דברי חכמים אינו כלום,
כי אף על גב שנגזר על אברהם הגלות לא היה אפשר להתקיים באברהם, כי נאמר (שם) וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול, ולא היה אפשר להתקיים רק בזרעו של יעקב,
כי אם היה אברהם בכלל יורדי מצרים היה גם כן ישמעאל ועשו בכלל וגם אשר יעבדו דן וגו',
ולכך לא גזר הקדוש ברוך הוא רק על זרע יעקב שירדו מצרים לא על אברהם ועל יצחק רק על יעקב ובניו שכבר נבדל עשו וישמעאל מן יעקב ובניו.
נמצא אף על גב שהעונש בא בשביל אברהם, לא היה אברהם ביורדי מצרים מטעם זה, כדי שלא יהיה נתינת הארץ רק אל זרעו יעקב:
... לפעמים יבא העונש לבנים ולא לאב מצד זה, כי זכות האב מגין לעצמו,
מה שאין לבנים כאשר אין זכות להם נמצא העונש עליהם ולא בא על האב מצד זכותו והבן הוא עליו לקבל את העונש, וחל העונש על הבן ולא על האב ויתבאר זה עוד. ...
... ואומר שאם נודה שהיה גלות מצרים על חטא ועון קודם אין ראוי שנחשבהו בחק אברהם אבינו חלילה לו מעון ושיותר ראוי שניחסהו לשבטי בני יעקב
כי הנה התורה העידה שהם חטאו חטאה גדולה בשנאתם חנם את יוסף אחיהם ובמה שהתנכלו אותו להמיתו כשהלך לדרוש שלומם וטובתם ובהשליכם אותו אל הבור ובמה שמכרו אותו למצרים.
... וכמ"ש (בראשית מ"ב ך"א) אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת.
ולפי שהם חטאו היה משורת הדין שיקבלו ענשם
ולפי שבמצרים חטאו שמכרוהו להיות עבד שם היה ראוי שילקו במצרים ויהיו עבדים שמה הם ובניהם וזרעם שנים רבות כמו שגלה שם יוסף אחיהם ובניו וזרעו.
ולפי שהשליכו את יוסף אל הבור היה מענשם שכל הבן הילוד היאורה ישליכוהו.
ולפי שעל ידיהם ירד יוסף למצרים היה ראוי ג"כ שעל ידו ירדו הם לגלות מצרים
ולפי שהיה המעשה המגונה ההוא שעשו בהיותם בצאן ובלכת יוסף לדעת את שלום הצאן היה מהמשפט האלהי שעל ידי הצאן יבואו למצרים כמ"ש (שם מ"ז ד') לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך.
ויען וביען גם יוסף חטא ואשם בשוגג במה שהתגאה על חלומותיו על אחיו
וגם יעקב אביו חטא בצד מה בכתונת הפסים שעשה ליוסף שבו היה משלח מדנים בין אחים ועל שלחו את יוסף לדעת שלום הצאן בדעתו שהיו אחיו שונאים אותו לכן נענשו יעקב ויוסף שנתחייבו גם הם גלות ...
ואמנם בני השבטים וזרעם נשארו בגלות בסבת אבותיהם וכמאמר הנביא אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו (איכה ה' ז') כי הנה השבטים נכנסו בעצם ובראשונה בגלות ההוא והבנים נשארו אחריהם.
וכבר כתב הרלב"ג בכיוצא בזה היה עונש האבות בעצם ועונש הבנים במקרה למה שנמצאו נטבעים בגלות האבות ונשארו שמה עד תום זמן הגזרה
ולפי שהיה משפט האלהי העונש על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים לכן אמר יתברך בעונש הזה ודור רביעי ישובו הנה שהוא מהחוטאי' והגונים כמו שאבאר.
דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב - בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים
(א) אמר רבי יוחנן, (גטין נה ע"ב) מאי דכתיב (משלי כח, יד) "אשרי אדם מפחד תמיד [ומקשה לבו יפול ברעה]", אקמצא ובר קמצא חריב ירושלים. אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא. אשקא דריספק חריב ביתר...
ועוד קשה, למה זה היה שחרב טור מלכא בשביל תרנגול ותרנגולתא, שאין ספק כי לדבר גדול כזה כמו טור מלכא, שכל ענין שהגיע שם לא היה במקרה. וכן אשקא דריספק, שחרב ביתר, לא היה זה במקרה. ומכל שכן ירושלים עיר הקדושה, שחרב על ידי קמצא ובר קמצא, לא היה זה במקרה.
א"ר חנין אמר הקב"ה לשבטים אתם אמרתם לעבד נמכר יוסף חייכם אתם קורין עצמכם בכל שנה ושנה עבדים היינו. ר' פינחס אמר בשם ר' הושעיה שבטים גרמו לקרע שמלת אביהם ונפרע להם במצרים שנאמר (שם מד יג) ויקרעו שמלותם. יוסף גרם לשבטים שיקרעו שמלותם עמד בן בנו ונפרע לו שנאמר (יהושע ז ו) ויקרע יהושע שמלותיו:
משנת רבי אליעזר ח׳
ויאמר א' לישראל במראות הלילה. הרויח לבניו בזכותו, שלא היו ראויין לירד למצרים אלא בקולרין ובשלשלאות ממה שעשו ביוסף,
אלא בזכות יעקב משכן הקדוש ברוך הוא בנחת, שנ' בחבלי אדם אמשכם. ....
(א) תָּא חֲזֵי, כַּמָּה שְׁנִין יָתֵיב הַהוּא צַדִּיק, דְּלָא חָזָא לַאֲבוּהָ עֶשְׂרִין וּתְרֵין שְׁנִין. הָא אִינוּן יָתְבוּ בְּמִצְרַיִם, עֶשְׂרִים וּתְרֵין שְׁנִין, לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מֵאִינוּן עֶשֶׂר שְׁבָטִין דְּזַבִּינוּ לֵיהּ, לְפוּם חוּשְׁבְּנָא הֲווֹ מָאתָן וְעֶשְׂרִין שְׁנִין לְכָלְהוֹ, דַּל מִינַיְיהוּ עֶשֶׂר שְׁנִין, דִּנְכִיתוּ לוֹן בְּדִינָא דִלְעֵילָא, בְּגִין עֶשֶׂר שְׁבָטִין קַדִּישִׁין דְּמִיתוּ תַּמָּן בְּמִצְרַיִם, אִשְׁתָּאֲרוּ מָאתַן וְעֶשֶׂר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב רְדוּ שָׁמָּה.
תרגום זוהר חדש וישב
... וְכֻלָּם תּוֹלֶה בְּמִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק. וְאָז הִתְחִילוּ לְהִשְׁתַּעְבֵּד שֶׁבַע עַל חַטָּאתָם...
ועי"ש עוד
(כט) תָּא חֲזֵי, כְּתִיב בַּדִּבְּרוֹת בְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה, (דברים ה׳:ט״ו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. הָכָא אוֹלִיף לָן אוֹרַיְיתָא רָזָא עִילָּאָה,
דְּהָא הַהוּא צַדִּיקָא דְּאִזְדַּבַּן לְעַבְדָּא בְּמִצְרַיִם, וַאֲחִילוּ לֵיהּ. לְקִבְלֵיהּ אִיהוּ זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.
וּבְגִין כָּךְ אֲמַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בְּבָעוֹ מִנְכוֹן הֲווֹ דְּכִירִין הַהוּא צַדִּיקָא דְּאִזְדַּבַּן עַל יְדַיְכוּ, וַהֲוָה לְעַבְדָּא בְּמִצְרַיִם,
וּבְהַהוּא חוֹבָא אִתְגְּזַר עֲלַיְיכוּ לְאִשְׁתַּעְבְּדָא בְּמִצְרַיִם, וּלְכַפָּרָא הַהוּא חוֹבָה דְּזַבִּינְתּוּן לֵיהּ. נְטָרוּ יוֹמָא דְּשַׁבַּתָּא, וְיִשְׁתְּבֵיק לְכוֹן, דְּהָא יוֹמָא דְּשַׁבַּתָּא לְקִבְלֵיהּ אִיהוּ.
תרגום זוהר
בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב בַּדִּבְּרוֹת בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, (דברים ה, טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וַיִּפְדְּךְ ה' אֱלֹהֶיךְ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךְ ה' אֱלֹהֶיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.
כָּאן מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה סוֹד עֶלְיוֹן, שֶׁהֲרֵי הַצַּדִּיק הַהוּא שֶׁנִּמְכַּר לְעֶבֶד בְּמִצְרַיִם וְחִלְּלוּ אוֹתוֹ, כְּנֶגְדּוֹ הוּא זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.
וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, תִּהְיוּ זוֹכְרִים אֶת הַצַּדִּיק הַהוּא שֶׁנִּמְכַּר עַל יֶדְכֶם, וְהָיָה עֶבֶד לְמִצְרַיִם,
וּבַחֵטְא הַהוּא נִגְזַר עֲלֵיכֶם לְהִשְׁתַּעְבֵּד בְּמִצְרַיִם וּלְכַפֵּר עַל הַחֵטְא הַהוּא שֶׁמְּכַרְתֶּם אוֹתוֹ. שִׁמְרוּ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וְיִמָּחֵל לָכֶם, שֶׁהֲרֵי יוֹם הַשַּׁבָּת הוּא כְּנֶגְדּוֹ.
ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו
והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו כי יש באלהים כח לעזור ולהציל
גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב עון אשר חטא
כי האלהים ברעב יפדנו ממות
ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה במקום המשפט שמה הרשע והחטא
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה תָּא חֲזֵי, כֵיוָן (ס''א בגין) דְּנָחַת אַבְרָהָם לְמִצְרַיִם בְּלָא רְשׁוּ, אִשְׁתַּעְבִּידוּ בְּנוֹי בְּמִצְרַיִם אַרְבַּע מְאָה שְׁנִין,
דְּהָא כְּתִיב וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרָיְמָה. וְלָא כְּתִיב רֵד מִצְרָיִם, וְאִצְטָעַר כָּל הַהוּא לֵילְיָא בְּגִינָהּ דְּשָׂרָה.
תרגום זוהר
בֹּא רְאֵה סוֹד הַדָּבָר, אִם אַבְרָם לֹא יֵרֵד לְמִצְרַיִם וְלֹא יִצְטָרֵף שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה, לֹא יִהְיֶה חֵלֶק גּוֹרָלוֹ בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא.
כְּמוֹ זֶה לְבָנָיו, כְּשֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת לוֹ [[ד''א להם]] עַם אֶחָד, עַם שָׁלֵם, וּלְקָרְבָם אֵלָיו, אִם לֹא יֵרְדוּ בָּרִאשׁוֹנָה לְמִצְרַיִם וְלֹא יִזְדַּכְּכוּ שָׁם, לֹא הָיוּ הָעָם הַיְחִידִי שֶׁלּוֹ.
כְּמוֹ כֵן אִם לֹא נִתְּנָה הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה לִכְנַעַן בָּרִאשׁוֹנָה וְיִשְׁלֹט בָּהּ, לֹא הָיְתָה הָאָרֶץ חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַכֹּל סוֹד אֶחָד.
פירוש אור יקר להזוהר, רבי משה קורדובירו
... לכך הוצרך להשקיעו בכור מצרים בתוך כור חכמות חצוניות ואחיזת הקליפות כדי ששם בתוך הקליפות יתבחן ויצטרף אם ישתקע בהם או אם אדרבה יהביל הכל ויצא בשלום
וכן ישראל היו מעורבים בהם קצת נצוצות בלתי יפים והוצרכו להצטרף כדי שיצאו ממצרים מצורפים כראוי והנצוצות הרעים כלו ואבדו שם במים ובלבנים כדפירשתי בארוכה בספ"ר בשער השערים ואז יצאו נקיים מצורפים וקדושים עם אחד ודאי
וכן ארץ ישראל אין ספק שהוצרך להיות שם הכנעני לשלוט בה כדי שאותם הקליפות שהיו בה יתבטלו על ידי שליטת הנחש ואחר כך יתבטל הכל על ידי כניסת ישראל ...
פירוש הרמ"ז לזוהר הקדוש
הקשה המד"ל דלקמן פ"ג א' אמר רבי שמעון שמוכרח היה אברהם לרדת מצרים ודברי רבי שמעון עיקר
ואיני רואה מקום לקושייתו... היה לו לשאול פי ה' וליטולו רשות מתחילה
כי לקמן לא אמר שה' צווהו על כך אלא פירש כוונת אברהם לבוא שמה
ביאור הרד"ל לפרקי דרבי אליעזר ס"ק כב
ודלא כמ"ש הרמב"ן דחטא בזה שיצא מהארץ שנצטווה עליה ושע"י כן נרם נלות מצרים לזרעו והוא כדעתי' דר' יהודא בזהר פא בגין דנחית בלא רשו אשתעבידו בנוי במצרים כו'
אבל הפר"א אתי כדעתי' דר"ש בזוהר פג דאי אברהם לא ייחות למצרים ולא יצטרף תמן בקדמייתא לא יהא חולק עדבי' דקב"ה כו'
ואין לומר שמ"מ גם לר"ש הי לו לשאול פי ה' לבקש רשות לירד שמה (וכמ"ש במק"א בשם הרמ"ז)
דהא א"ר יצחק שם פב והכא נסיונא הוא דלא הרהר אבתרי' כו' ת"ח בג"כ לא פקיד קב"ה לנחתא למצרים אלא הוא מנרמי' נחת בגין דלא כו' וא"כ שלנסיון הי' לא היה אפשר שיהיה ע"י נטילת רשות
(אלא שי"ל שמ"מ אברהם לא ידע מזה והו"ל לשאול)
תרגום זוהר
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בֹּא רְאֵה שֶׁמִּשּׁוּם כָּךְ לֹא צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָרֶדֶת לְמִצְרַיִם, אֶלָּא הוּא עַצְמוֹ מֵעַצְמוֹ יָרַד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה פִּתְחוֹן פֶּה לִבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁאָמַר לוֹ כֵּן, וְאַחַר כָּךְ הִצְטַעֵר עַל אִשְׁתּוֹ.
פירוש אור יקר להזוהר, רבי משה קורדובירו
אמר רבי יהודה תא חזי לראיה שירד להסתכל בחצונים שלא ברשות ודחיקא ליה
שיהיה זה ממש סכת הגלות
ונראה לפרש שהיה עון זה סבת היות הגלות במצרים והיות ארבע מאות שנה
אמנם מציאות הגלות עצמו טעמים אחרים עמו
והכי דייק לישניה דקאמר אשתעבידו בנוי במצרים ת' שנין היות הגלות במצרים והיות ת' שנין היה זה הסבה
... ומזיווג הזה נולד אברהם, ומובן שהי' לו המשכה לצד הרע מאד,
ומ"מ התאמץ על כל אלה וברח מטנופיו, זכה לעומתו בקדושה למעלתו הגדולה,
וכן נמי ישראל מאומות נמי הפירוש כמוהו שישראל זוכין למעלתם הגדולה רק בשביל שהם הי' במצרים בין אנשים שבהם כל התועבות שבעולם וישראל ברחו מתועבותיהם זכו לעומתם למה שזכו,
וכן בכל הגליות שישראל בורחים מתועבותיהם יזכו למה שיזכו
...וכי מאחר שישראל חביבים כ״כ למה מסרם ביד אויב?
א״ר חנינא, לפי שכל מדותיו של הקב״ה מדה כנגד מדה,
בתחלה קודם שירדו למצרים היו בני האמהות מבזין בני השפחות ולא נהגו בהם מנהג אחוה,
והיה הדבר קשה מאד בעיני הקב״ה והיתה רוה"ק צווחת ואומרת כלך יפה רעיתי, אמר הקב״ה היאך אעשה להם שיקבלו בני השפחות?
אורידם למצרים ויהיו כולם עבדים, ובשעה שאגאלם אתן להם מצות פסח שיעסקו בה הם ובניהם ובני בניהם ויאמרו כולם עבדים היינו לפרעה, נמצאו כלם שוים, וכל כך למה, להודיע גדולתו ושבחו של הקב״ה לכל באי עולם וידעו לעשות שלום בין בריותיו, לכך נקרא שמו שלום, שנאמר ויקרא לו ה' שלום (שופטים ו' כ״ד).
ומנין אתה אומר, שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה נסים וגבורות, בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם? שנא' ויהי בימים הרבים ההם וישמע אלהים את נאקתם, ואומר כי שם ה' אקרא.
ר' ינאי אומר, מעון שעשו השבטים במכירת יוסף לא נתכפר להם עד עת מיתתם, שנ' באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה עד תמותון,
ובעון מכירת יוסף בא רעב לארץ ישראל שבע שנים וירדו אחי יוסף לשבר אוכל במצרים
ומצאו את יוסף שהוא חי והתירו את החרם ושמע יעקב על יוסף שהוא חי והיתה רוחו של יעקב שנ' ותחי רוח יעקב אביהם וכי מת היתה רוחו של יעקב אביהם.
.... ואחרוני החכמים מהמחברים הביאו בזה דעת חמשי והם הר"ן והר' חסדאי תלמידו בספרו אור ה'
שכתב הר"ן שלא היה גלות מצרים על חטא כלל כי אם להכניע לבותם של ישראל כדי שיהיו ראוים לקבלת התורה ושהיה זה מכלל יסורין של אהבה.
וה"ר חסדאי כתב שהביאם הקב"ה למצרים כדי להרבות שם מופתיו באופן שיתבאר להם יכולת השם ולא ישאר בלבם שום ספק כי היתה ארץ מצרים מלאה כשופים ונתברר שמה כי פעולות השם לא היה ע"י כשוף כי אם בכח היכולת הבב"ח וכמ"ש ולמען תספר ונאמר וידעת כי אני ה'.
הצד השוה של שני הרבנים האלה הוא שהיה גלות מצרים חסד והטבה לישראל ולא עונש על חטא כלל.
וגם זה איננו שוה לי כי היה יסוד הדעת הזה שזכר הר"ן מסופק מאד וכבר ארז"ל אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון.
וכתב הרב המורה בפכ"ד ח"ב שזהו דעת האמיתי א"א חלופו. וגם הרמב"ן בשער הגמול אשר לו מרחיק מאד שיבואו יסורין בלא עון והנסיון שטוען הרב שהוא מענין היסורין כבודו במקומו מונח אינו כן כי מה שימנה בכלל הנסיון הוא מה שלא יצא לפעל הרע והיסורין אבל שיהיו מעותדים לצאת ולא יצאו כענין העקדה ואפילו שנודה זה ביסורי האיש הפרטי שיבואו להטיב לו באחריתו באמת אין ראוי להאמינו באומה אחת שתבא לידי גלות וענוי גדול בלא עון קודם.
ועוד יקשה לשני הרבנים יחד כי אם היה גלות מצרים גזרת השם לטובתם של ישראל מבלי חטא ועון לא היה נחשב לחסד אלהי שהוציאם מהגלות ההוא כי אם הוא ית' ברצונו הגלם למצרים על לא חמס בכפם היה עול גדול שלא יוציאם משם ואע"פ שנאמר שהגלם כדי להטיבם באחריתם הנה אין ראוי שיחשב החסד בהוציאם משם כי אם בהטיב אותם אחרי שהוציאם והנה התורה הפלאתה החסד הזה שעשה ית' עם ישראל בהוציאם ממצרים ויחסתו אל זכות האבות כמ"ש כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך וגו' או הנסה אלהים וגו' ותחת כי אהב וגו'. ועוד כי הנה התורה זכרה שהוליכם במדבר למען ענותם לנסותם להטיבם באחריתם אבל לא זכרה בשום מקום שהגלם במצרים לענותם ולנסותם להטיבם באחריתם כ"ש מה שאמרו שהגלות ההוא היה להם הכנה טובה לקבלת התורה ולקנין האמונות האמתיות אינו כן כ"א בהפך שלהיותם מלומדים בחומר ובלבנים נעשו רכי הלבב כמו שיראה מאמרם מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה. ואמנם נתנה ראש ונשובה מצרים והם במצרים היו עובדים ע"ג כמו שזכר יחזקאל הנביא. ותמיד במדבר היו מסופקים בה' ובמשה עבדו עד שמפני זה הוצרכו למות כלם במדבר וכמ"ש עד תום כל הדור אנשי המלחמה היוצאים ממצרים אשר נשבע ה' להם לבלתי הראותם את הארץ וכבר היה אפשר שיתאמתו אליהם הנסים האלהיים בהיותם במצרים בזולת גלות וענוי ושמה יכירו וידעו כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו הנה א"כ הגלות הזה בהיותו על עין או בזולת עון ישיגוהו ספקות עצומות:
והנה אין ספק כי בדור שלישי ליעקב לא היה כח בנפשותם לכבוש את חלק זוהמתן עם שמעט היה כאשר היה כח באבות
על כן מה עשה הוא יתברך הניחם כזהב בתוך כור שמפריש הזהב לצד אחד והסיגים לצד אחר. והנה הכור הזה הוא מצרים הנקרא כור הברזל הלא הוא כי שם תוקף החצוניות המזוהמת כי ע"כ נקראת ערות הארץ והוא לעומת ארץ ישראל. ושעורה ד' מאות פרס' על ד' מאות פרסה כי זה לעומת זה עשה האלקים כהתוך כסף בתוך כור כן אחשבה שקרה למו
כי כאשר גברה בם חלאת הזוהמא משכתם טומאת מצרים כסיגים בכור והן המה היו המתים בימי חשך מצרים ואשר גברה יד קדושתם יצאו ממנה וע"כ לא יצאו כ"א א' מה' או מנ' או למ"ד מה' מאות או מחמשת אלפים כי רובם קלטה טומאת מצרים
תפארת יהונתן דברים ל,ט
והותירך ד' אלוקיך בכל מעשה ידיך וגו' כי ישוב ד' אלוקיך לשוש עליך
לטוב כאשר שש על אבותיך
והותירך פירש שתהא רק נותר כי הרבה ממך יאבדו
כי ישוב ד' לשוש עליך כאשר שש על אבותיך בזמן גאולת מצרים
ובזמן שרשעים בעולם אין שמחה שלימה לפני הקב"ה לכך יבער את הרשעים
ויהיה השמחה שלימה לפני הקב"ה :
אוצרות רמח"ל
...הוא ליל וסוף הגלות הוא לילה והטעם מפני שכשהגאולה באה בתחילת הגלות אז ... מפני שישראל לא סבלו עדיין די סיפוקם ...
ובאותו הזמן נאמר אחד מעיר ושנים ממשפחה מפני שלא סבלו כל צרכם ואז ...
שמי שהם טובים שיחיו והרשעים שימותו
וכן היה בגאולת מצרים שיצאו קודם זמנם שהיה ארבע מאות שנה ולא עמדו בגלותם אלא כמנין רד"ו שאז הוצרך שהקב"ה ישלח החושך כמו שאמרו רז"ל כדי להמית הרשעים שבישראל ושהמצרים לא ידעו מאומה ...
אבל כשהגאולה באה בסוף הגלות אז אין עוד מורא ורעדה כלל ואז גם הרשעים הם מתוקנים מרוב קושי והצרות שלהם... ואז הגאולה היא גם לרשעים שבישראל וזה לכל בני ישראל לכל דייקא וכן במצרים...
וכן כל הנשמות שיוצאות עכשיו בזמן הגלות יוצאות כולם בכח הלילה הזאת עד שיוכלו כולם לצאת וזה מה שארז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וזהו הוא הלילה הזה וגו' לה' לדרתם שהוא לדור תם עד שיכלו כולם מן הגוף ואז אין עוד מורא כלל שמורים לכל בני ישראל לדרתם. ודאי