ואמר ר' יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן לא יגעתי ומצאתי אל תאמן יגעתי ומצאתי תאמן
Rabbi Yitzchak said in the style of a previous passage: If a person says to you: I have laboured and not found success, do not believe him. Similarly, if he says to you: I have not laboured but nevertheless I have found success, do not believe him. If, however, he says to you: I have laboured and I have found success, believe him.
(ג) עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:
(3) With ten trials was Abraham, our father (may he rest in peace), tried, and he withstood them all; to make known how great was the love of Abraham, our father (peace be upon him).
(א) הי' נסיונות שנתנסה אברהם אבינו כולם דבר הכתוב. הא' הגרות באמרו יתברך לך לך מארצך וגו'. הב' הרעב אשר נמצא בארץ כנען בבואו שם והוא יעדו ואעשך לגוי גדול וזה נסיון גדול והוא אמר ויהי רעב בארץ. והג' חמס המצרים עליו בהלקח שרה לפרעה. הד' הלחמו בד' מלכים. הה' לקחו הגר לאשה אחר שנואש מהוליד משרה. הו' הוא המילה אשר צוה בה בימי הזקנה. הז' חמס מלך גרר עליו בלקחו שרה גם כן. הח' גרש הגר אחרי הבנותו ממנה. הט' הרחקת בנו ישמעאל והוא אמרו יתברך אל ירע בעיניך על הנער וגו' וכבר העיד הכתוב איך היה קשה בעיניו הדבר הזה באמרו וירע הדבר מאד בעיני אברהם אלא ששמר מצות הש"י וגרשם. העשירי עקדת יצחק:
(1) The ten tests with which Abraham, our father, was tested are all [in] the words of Scripture. The first is his emigration by His statement, may He be blessed - "Go forth from your land, etc." (Genesis 12:1). And the second one is the famine that was found in the Land of Canaan when he came there and it was [the land of] his destiny - "and I will make you into a great nation" (Genesis 12:2). And this was a great test, and it is its saying, "And there was a famine in the land" (Genesis 12:10). And the third was the injustice of the Egyptians towards him in the taking of Sarah to Pharaoh. The fourth is his fighting against the four kings. The fifth is his taking of Hagar as a wife after he despaired of giving birth through Sarah. The sixth is the circumcision that he was commanded about in the days of his old age. The seventh is the injustice of the king of Gerar towards him in his also taking Sarah. The eighth is the expulsion of Hagar after his being built (having a child) from her. The ninth is the distancing of his son, Yishmael, and that is His, may He be blessed, saying, "Let not it be bad in your eyes about the youth, etc." (Genesis 21:12). And Scripture already testified how this thing was difficult in his eyes, in its stating, "And the thing was very bad in the eyes of Abraham" (Genesis 21:11). Yet he observed the commandment of God, may He be blessed, and expelled him. And the tenth is the binding of Yitzchak.
(א) עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת. אֶחָד, אוּר כַּשְׂדִים, שֶׁהִשְׁלִיכוֹ נִמְרוֹד לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ. שֵׁנִי, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ. שְׁלִישִׁי, וַיְהִי רָעָב. רְבִיעִי, וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה. חֲמִישִׁי, מִלְחֶמֶת הַמְּלָכִים. שִׁשִּׁי, מַעֲמַד בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁהֶרְאָהוּ שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת. שְׁבִיעִי, הַמִּילָה. שְׁמִינִי, וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ וַיִקַּח אֶת שָׂרָה. תְּשִׁיעִי, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ. עֲשִׂירִי, הָעֲקֵדָה:
(1) Ten tests: One - Ur Kasdim, when Nimrod cast him into the fiery furnace; the second - "'Go out from your land'" (Genesis 12:1); the third - "and there was a famine" (Genesis 12:10); the fourth - "and the woman was taken to the house of Pharaoh" (Genesis 12:15); the fifth - the war of the kings; the sixth - the stand between the pieces, where he was shown the subjugation of [his descendants by] the nations; the seventh - the circumcision; the eighth - "and Avimelekh sent... and he took Sarah" (Genesis 20:2); the ninth - "'Expel this maidservant and her son'" (Genesis 21:10); the tenth - the binding [of Isaac].
(יג) וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו (בראשית יא, כח), רַבִּי חִיָּא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַב אַדָא דְּיָפוֹ, תֶּרַח עוֹבֵד צְלָמִים הָיָה, חַד זְמַן נְפֵיק לַאֲתַר, הוֹשִׁיב לְאַבְרָהָם מוֹכֵר תַּחְתָּיו. הֲוָה אָתֵי בַּר אֵינַשׁ בָּעֵי דְּיִזְבַּן, וַהֲוָה אֲמַר לֵהּ בַּר כַּמָּה שְׁנִין אַתְּ, וַהֲוָה אֲמַר לֵיהּ בַּר חַמְשִׁין אוֹ שִׁתִּין, וַהֲוָה אֲמַר לֵיהּ וַי לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא דַּהֲוָה בַּר שִׁתִּין וּבָעֵי לְמִסְגַּד לְבַר יוֹמֵי, וַהֲוָה מִתְבַּיֵּשׁ וְהוֹלֵךְ לוֹ. חַד זְמַן אֲתָא חַד אִתְּתָא טְעִינָא בִּידָהּ חָדָא פִּינָךְ דְּסֹלֶת, אֲמָרָהּ לֵיהּ הֵא לָךְ קָרֵב קֳדָמֵיהוֹן, קָם נְסֵיב בּוּקְלָסָא בִּידֵיהּ, וְתַבְרִינוּן לְכָלְהוֹן פְּסִילַיָא, וִיהַב בּוּקְלָסָא בִּידָא דְּרַבָּה דַּהֲוָה בֵּינֵיהוֹן. כֵּיוָן דַּאֲתָא אֲבוּהָ אֲמַר לֵיהּ מַאן עָבֵיד לְהוֹן כְּדֵין, אֲמַר לֵיהּ מַה נִּכְפּוּר מִינָךְ אֲתַת חָדָא אִתְּתָא טְעִינָא לָהּ חָדָא פִּינָךְ דְּסֹוֹלֶת, וַאֲמַרַת לִי הֵא לָךְ קָרֵיב קֳדָמֵיהון, קָרֵיבְתְּ לָקֳדָמֵיהוֹן הֲוָה דֵּין אֲמַר אֲנָא אֵיכוֹל קַדְמָאי, וְדֵין אֲמַר אֲנָא אֵיכוֹל קַדְמָאי, קָם הָדֵין רַבָּה דַּהֲוָה בֵּינֵיהוֹן נְסַב בּוּקְלָסָא וְתַבַּרִינוֹן. אֲמַר לֵיהּ מָה אַתָּה מַפְלֶה בִּי, וְיָדְעִין אִינוּן. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר. נַסְבֵיהּ וּמְסָרֵיהּ לְנִמְרוֹד. אֲמַר לֵיהּ נִסְגוֹד לְנוּרָא, אֲמַר לֵיהּ אַבְרָהָם וְנִסְגּוֹד לְמַיָא דְּמַטְפִין נוּרָא. אֲמַר לֵיהּ נִמְרוֹד נִסְגּוֹד לְמַיָא, אֲמַר לֵיהּ אִם כֵּן נִסְגּוֹד לַעֲנָנָא דְּטָעִין מַיָא. אֲמַר לֵיהּ נִסְגּוֹד לַעֲנָנָא. אָמַר לֵיהּ אִם כֵּן נִסְגּוֹד לְרוּחָא דִּמְבַדַּר עֲנָנָא. אֲמַר לֵיהּ נִסְגּוֹד לְרוּחָא. אֲמַר לֵיהּ וְנִסְגּוֹד לְבַר אֵינָשָׁא דְּסָבֵיל רוּחָא. אֲמַר לֵיהּ מִלִּין אַתְּ מִשְׁתָּעֵי, אֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה אֶלָּא לָאוּר, הֲרֵי אֲנִי מַשְׁלִיכֲךָ בְּתוֹכוֹ, וְיָבוֹא אֱלוֹהַּ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְיַצִּילְךָ הֵימֶנּוּ. הֲוָה תַּמָן הָרָן קָאֵים פְּלוּג, אָמַר מַה נַּפְשָׁךְ אִם נָצַח אַבְרָהָם אֲנָא אָמַר מִן דְּאַבְרָהָם אֲנָא וְאִם נָצַח נִמְרוֹד אֲנָא אֲמַר דְּנִמְרוֹד אֲנָא. כֵּיוָן שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצֹּל, אָמְרִין לֵיהּ דְּמַאן אַתְּ, אֲמַר לְהוֹן מִן אַבְרָהָם אֲנָא, נְטָלוּהוּ וְהִשְּׁלִיכוּהוּ לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעָיו, וְיָצָא וּמֵת עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח וגו'.
For english explanation see:
https://www.chabad.org/1660316
(ד) אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, לֹא אָמַר לוֹ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי, זוֹ נִסָּיוֹן בְּתוֹךְ נִסָּיוֹן. יֵשׁ אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם הוּא הוֹלֵךְ. מֶה עָשָׂה? נָטַל אֶת כֵּלָיו וְאֶת אִשְׁתּוֹ וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו.
(4) Unto the land that I will show you (Gen. 12:1). The Holy One, blessed be He, did not mention any specific place. This indicates that this was a trial within a trial, as in the case of a man who embarks upon a journey without being aware of his destination. What did Abraham do? He took his possessions and his wife and departed:
(ט) אָמַר רַבִּי לֵוִי שְׁתֵּי פְּעָמִים כְּתִיב לֶךְ לְךָ, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵי זוֹ חֲבִיבָה אִם הַשְּׁנִיָּה אִם הָרִאשׁוֹנָה, מִמַּה דִּכְתִיב (בראשית כב, ב): אֶל אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה, הֱוֵי הַשְּׁנִיָּה חֲבִיבָה מִן הָרִאשׁוֹנָה.
R. Levi said: Twice the Torah uses Lech-Lecha, and we do not know which is more precious, the first or the second. For it is stated to Har HaMoriah (the Temple Mount), we can discern that the second time is more precious than the first.