Sefirat Ha'omer
1א
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן.
And the LORD spoke unto Moses saying: Speak unto the children of Israel, and say unto them: When ye are come into the land which I give unto you, and shall reap the harvest thereof, then ye shall bring the sheaf of the first-fruits of your harvest unto the priest. And he shall wave the sheaf before the LORD, to be accepted for you; on the morrow after the sabbath the priest shall wave it.
2ב
Chizkuni, VaYikra 23:10

אֵין דֶרֶךְ אֶרֶץ שֶתֹאכְלוּ מִן הֲחַדַש עַַד שֶתַבִיאוּ מִמֶנוּ דוֹרוֹן לְהקב"ה

It would not be appropriate to eat from the new harvest without bringing a portion of it as a gift of thanks to G-d.
3ג
אמר רבי ינאי: בנוהג שבעולם אדם לוקח ליטרא אחת של בשר מן השוק כמה יגיעות הוא יגע, כמה צער הוא מצטער, עד שבישלה והבריות ישנין על מטותיהן והקדוש ברוך הוא משיב רוחות, ומעלה עננים, ומגדל צמחים, ומדשן את הפירות ואין נותנים לו, אלא שכר העומר, הדא הוא דכתיב: והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן:
Rabbi Yannai said: "The way of the world is, when a person buys some meat from the market, he must expend much effort and hard work until he cooks it. Yet, whilst people are sleeping, G-d makes the wind blow and brings the clouds, which cause the plants to grow and nourish the fruits, and we only pay him the value of an omer. This is the meaning of the verse:'You shall bring an omer of the first of your harvest to the Kohen.'"
4ד
Sifsei Chaim, Vol. III, p. 40

In order that a person should not, God forbid, think “my might and the strength of my hands” – he should not think, I plowed and planted and now I am harvesting, I am the one who produced the grain! Therefore the Torah teaches him that he did not do it with his own strength; rather, God gave him the sustenance, and everything comes from Him. How is this lesson taught? Through the fact that we give God the first and most precious portion of the grain. We thus admit that everything comes from God. When we connect the first portion [to God], the first portion reflects on all the portions, and everything becomes sanctified.
5ה
Counting the Omer
6ו
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה.
And ye shall count unto you from the morrow after the aday of rest, from the day that ye brought the sheaf of the waving; seven weeks shall there be complete; even unto the morrow after the seventh week shall ye number fifty days; and ye shall present a new meal-offering unto the LORD.
7ז
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.
Seven weeks shalt thou number unto thee; from the time the sickle is first put to the standing corn shalt thou begin to number seven weeks.
8ח
Sefer HaChinuch, Mitzvah #306

ומפני כן, כי היא כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא.

Since the acceptance of the Torah was the goal of our redemption and serves as the foundation of the Jewish people, and through it we achieved our greatness, we were commanded to count from the day after [the first day of] Pesach until the day that the Torah was given. This manifests our great desire for that awesome day which our hearts yearn for just as a servant yearns for shade. We count constantly – when will the day come that we yearn for, the day that we left slavery? Because counting [towards a certain date] shows a person that all his desire and longing is to reach that time.


9ט
Rambam, Moreh Nevuchim (Guide for the Perplexed) 3:43

שבועות הוא יום מתן תורה. ולהגדיל היו ההוא נמנו הימים מן המועד הראשון אליו, כמי שממתין בו הנאמן שבאוהביו ושהוא מונה היום וגם השעות, וזאת היא סיבת ספירת העומר מיום צאתנו ממצרים עד יום מתן תורה, שהוא היה הכוונה והתכלית ביציאתם באמרו ואביא אתכם אלי (שמות י"ט:ד).

Shavuot is the time of the Giving of the Torah. In order to honor and elevate this day we count the days from the previous festival until it [arrives], like someone who is waiting for a loved one to arrive, who counts the days by the hours. This is the reason for counting the Omer from the day that we left Egypt until the day of the Giving of the Torah, as this was the ultimate purpose of leaving Egypt: “And I will bring them to Me” (Shemot 19:4).


10י
Sefer HaChinuch, Mitzvah #306

וזהו שאנו מונין לעומר, כלומר כך וכך ימים עברו מן המנין, ואין אנו מונין כך וכך ימים יש לנו לזמן, כי כל זה מראה בנו הרצון החזק להגיע אל הזמן, ועל כן לא נרצה להזכיר בתחילת חשבוננו ריבוי הימים שיש לנו להגיע לקרבן שתי הלחם של עצרת. ואל יקשה עליך לומר, אם כן, אחר שעברו רוב הימים של שבעה שבועות אלו, למה לא נזכיר מיעוט הימים הנשארים, לפי שאין לשנות מטבע החשבון באמצעו.ואם תשאל, אם כן למה אנו מתחילין אותו ממחרת השבת ולא מיום ראשון, התשובה כי היום הראשון נתייחד כולו להזכרת הנס הגדול והוא יציאת מצרים, שהוא אות ומופת בחידוש העולם ובהשגחת השם על בני האדם, ואין לנו לערב בשמחתו ולהזכיר עמו שום ענין אחר, ועל כן נתקן החשבון מיום שני מיד.

The reason that we count from the [bringing of the] Omer “So many days have passed in our counting,” rather than counting how many days remain, shows our great desire to reach the time [of Shavuot]. Therefore, we do not want to mention at the beginning of our counting such a large number of days that remain until we reach the offering of the Two Loaves on Atzeret (Shavuot). We should not find it difficult [to understand] that once we have passed halfway through the seven weeks we do not count down the few days remaining, as one should not change the nature of the counting in the middle.

Why do we begin counting from the day after [Pesach] and not from the first day? The answer is that the first day is entirely dedicated to remembering the great miracle of the Exodus from Egypt, which is a sign and evidence of [the fact that God] created the world, and of the existence of Divine Providence. We may not mix [something else into] that happiness and mention a different idea with it. As such, the counting begins from the second day.


11יא
Rabbi Aryeh Carmel, Masterplan, Feldheim - p. 205

The Omer on Pesach was from the barley harvest. The offering on Shavuot was of wheat. Barley is mainly food for animals. Wheat is food for human beings. The Torah hints to us that physical independence by itself still leaves man – from the Torah perspective – on the animal level. The counting of the forty-nine days signifies a sevenfold refining process and marks our progress to full human status with our acceptance of the Torah at Sinai, seven weeks after the Exodus.
12יב
Mishna Berurah 489:5

כתבו האחרונים דספירה מותר בכל לשון ובלבד שיבין אותו הלשון ואם אינו מבין אפילו סיפר בלשון הקודש אינו יוצא דכיון דלא ידע מאי קאמר אין זה ספירה.

The later authorities wrote that the counting may be done in any language, provided that the person understands that language. If he does not understand it, then even if he counted in Hebrew he has not fulfilled his obligation. Since he did not know what he was saying, it is not considered counting.
13יג
Mourning Period
14יד
Talmud Bavli, Yevamot 62b

ר"ע אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו שנא' בבקר זרע את זרעך וגו' אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה.

Rabbi Akiva says, “If you have learned Torah in your youth you must [continue to] learn Torah in your old age. If you have had students in your youth you must [continue to] have students in your old age,” as the verse says, “In the morning plant your seeds and in the evening do not let your hand rest.” They said that Rabbi Akiva had twelve thousand pairs of students from Givat to Antiprat and they all died during one period of time because they did not treat each other with respect. The world was desolate until Rabbi Akiva came to the Rabbis of the South and taught them. [They were] Rabbi Meir, Rabbi Yehudah, Rabbi Yossi, Rabbi Shimon and Rabbi Elazar ben Shamua. It was they who re-established Torah at that time.

15טו
Bereishit Rabbah 61:3

אמר רבי עקיבא [לתלמידיו החדשים]: "בניי, הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם."

Rabbi Akiva said to his new students, “My sons, the first ones only died because they did not look generously toward one another other. Pay attention that you do not act like them.”

16טז
Prohibitions during the Omer
17יז
Shulchan Aruch, Orach Chayim, 593:1-2

נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי. . .

נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג בעומר שאומרים שאז פסקו מלמות. . .

It is customary not to get married between Pesach and Shavuot because the students of Rabbi Akiva died during that time period, but it is permissible to get engaged. . . .

It is customary not to shave or take a haircut until Lag B’Omer, when they say that the students stopped dying …