The Kashering of Swirls and Sweets
Part l: Pas Akum

מתני׳ ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה ...הפת : גמ׳...: והפת: א"ר כהנא א"ר יוחנן פת לא הותרה בב"ד מכלל דאיכא מאן דשרי אין דכי אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא רבי לשדה והביא עובד כוכבים לפניו פת פורני מאפה סאה אמר רבי כמה נאה פת זו מה ראו חכמים לאוסרה מה ראו חכמים משום חתנות אלא מה ראו חכמים לאוסרה בשדה כסבורין העם התיר רבי הפת ולא היא רבי לא התיר את הפת רב יוסף ואיתימא רב שמואל בר יהודה אמר לא כך היה מעשה אלא אמרו פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה פת דחוק לתלמידים אמר רבי אין כאן פלטר כסבורין העם לומר פלטר עובד כוכבים והוא לא אמר אלא פלטר ישראל א"ר חלבו אפילו למ"ד פלטר עובד כוכבים לא אמרן אלא דליכא פלטר ישראל אבל במקום דאיכא פלטר ישראל לא ורבי יוחנן אמר אפי' למ"ד פלטר עובד כוכבים ה"מ בשדה אבל בעיר לא משום חתנות איבו הוה מנכית ואכיל פת אבי מצרי אמר להו רבא ואיתימא רב נחמן בר יצחק לא תשתעו בהדיה דאיבו דקאכיל לחמא דארמאי

is a Jewish baker, it would not apply. And Rabbi Yoḥanan said: Even according to the one who thought that Rebbe was referring to a gentile baker, that statement is only in the field, but in the city not, due to the concern

MISHNA: And these are items that belong to gentiles and are prohibited, but their prohibition is not that of an item from which deriving benefit is prohibited:...their bread... GEMARA: And bread . Rav Kahana says that Rabbi Yoḥanan says: Unlike oil, bread was not permitted by a court. From the fact can it be inferred that there is a different opinion that claims that a court did permit it? Yes, as when Rav Dimi came, he said: Once Rebbe went out to the field, and a gentile brought before him a se’a of bread baked in a large baker’s oven [purnei]. Rebbe said: How exquisite is this loaf of bread! What did the Sages see that caused them to prohibit it? What did the Sages see: Due to the concern of inter-marriage!? No, What did the Sages see that caused them to prohibit bread even in the field, (without this conern. Then the people thought that Rebbe permitted the bread of gentiles. But that is not so; Rebbe did not actually permit such bread. However, Rav Yosef, and some say Rav Shmuel bar Yehuda, says: The incident did not occur in this manner. Rather, they said: Once Rebbe went to a certain place and saw that bread was scarce for the students. Rebbe said: Is there no baker [palter] here? The people thought to say that he was referring to a gentile baker, However, Rebbe was only in reference to a Jewish baker. Rabbi Ḥelbo said: Even according to the one who thought to say it was a gentile baker, while we said it is only where there is no Jewish baker, but in a place where

לאוסרה בשדה - דליכא למיחש לאימשוכי

דאקראי בעלמא הוא

Is there ever a situation when this Gizeirah would not apply?

Siftei Kohen on Shulchan Aruch Yoreh De'ah 112:4

ואפילו במקום דליכא משום חתנות. כגון פת הכומרים שאין להם בנים אסור דלא משום בתו של מוכר או נותן אמרו אלא משום בנות עובדי כוכבים שאם אין לזה יש לזה. רשב"א שם:

(א) ואפילו במקום דליכא משום חתנות. כגון שאין לו בנים דלא פלוג רבנן:

ב) אלא פת של חמשת כו'. שזהו דבר חשוב ומביא לידי קירוב דעת:

What other concern might we have?

Siftei Kohen on Shulchan Aruch Yoreh De'ah 112:3

משום חתנות. אבל משום געולי עובדי כוכבים ליכא למיחש דסתם כליהם אינן בני יומן כדלקמן סי' קכ"ב:

מכלל דאיכא למאן דשרי - מדקאמר פת לא הותרה בב"ד מכלל דאי בעי הוה שרי ליה אלמא לא פשט איסורו ומכאן סמכו עתה לאכול פת של עובדי כוכבים כיון שלא פשט איסורו בכל ישראל ויש לסמוך על דברי רשב"ג ור"א בר צדוק דאמרי אין גוזרין גזרה על הצבור אלא א"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בו ועוד ראיה דאמר לקמן (ע'ז לז.) בימינו תתיר אף את הפת ולא הניח להתיר

אלא משום דהוו קרו ליה ב"ד שריא ואחריו באו בית דין אחר שהתירוהו, ועוד דאמרי בירושלמי דפרקין ובפ"ק דשבת פת עמדו עליו והתירוה. ומי שנזהר מפת של עובדי כוכבים מותר לאכול עם מי שאינו נזהר בקערה אחת אע"ף שטעם פת עובד כוכבים מתערב בפת ישראל דאין להחמיר לאסור ע"י תערובת כדאמר בפ"ק דחולין (דף ו.) דלא גזרו על תערובת דמאי וכה"ג במנא דעובדי כוכבים שרי דליתיה לפת בעיניה דלא גזרו אלא היכא דאיתא בעיניה:

(א) דיני פת של עובדי כוכבים

אסרו חכמים לאכול פת של עממים עובדי כוכבים משום חתנות (ואפילו במקום דליכא משום חתנות אסור) (רשב"א סימן רמ"ח) ולא אסרו אלא פת של חמשת מיני דגן אבל פת של קטנית ושל אורז ודוחן אינו בכלל פת סתם שאסרו: הגה וגם אינו אסור משו' בישולי עובדי כוכבי' אם אינו עולה על שלחן מלכי' (טור וב"י בשם תשו' הרא"ש):

(ב) יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת מנחתום העובד כוכבים במקום שאין שם נחתום ישראל מפני שהיא שעת הדחק (וי"א דאפילו במקום שפת ישראל מצוי שרי) (ב"י לדעת המרדכי וסמ"ק והג"א ומהרא"י ואו"ה ריש כלל מ"ד) אבל פת של בעלי בתים אין שם מי שמורה בה להקל שעיקר הגזרה משום חתנות ואם יאכל פת בעלי בתים יבא לסעוד אצלם: הגה ולא מיקרי פת בעל הבית אלא אם עשאו לבני ביתו אבל עשאו למכור מיקרי פלטר אע"פ שאין דרכו בכך וכן פלטר שעשאו לעצמו מיקרי בעל הבית (כך משמע בב"י):

(ג) יש מי שאומר שאם פלטר הזמין ישראל הרי פתו כפת בעל הבית:

(ד) מקום שאין פלטר ישראל מצוי לדעת המתירין ליקח פת מפלטר עובד כוכבים אם הגיע שם פלטר ישראל הרי פת פלטר עובד כוכבים אסורה עד שימכור פלטר ישראל פתו ולאחר שכלה פת ישראל חוזר פתו של עובד כוכבים להכשירו:

(ה) יש אומרים שמי שיש בידו פת או שיש פלטר ישראל ויש פלטר עובד כוכבים עושה פת יפה ממנו או ממין אחר שאין בידו של פלטר ישראל מותר לקנות מפלטר עובד כוכבים במקום שנהגו היתר בפת של פלטר דכיון דדעתו נוחה יותר בפת פלטר זה מפני חשיבותו בעיניו ה"ז בפת דחוקה לו:

(1) The sages forbade eating the bread of idol worshippers because of the concern of intermarriage. Rema: and even in a situation where there is no concern of intermarriage, it is [nonetheless] forbidden. (Rashb"a §248) However, they only forbade bread made from the Five Grains (wheat, barley, oats, rye, spelt), but bread made from legumes or from rice or millet is not in the category of "regular bread" which they forbade. Rema: It is also not forbidden on account of [being] "Idolaters' Cooking," if it would not be served at kings' tables (Tur and Beit Yosef in the name of the Rosh's responsa).

(2) There are places that are lenient about this, [where] they buy bread from an idolater's bakery in a situation where there is no Jewish bakery, since this is considered a "time of pressing need." Rem"a: And some say that even in a place where "Jews' bread" can be found, it is permitted (Beit Yosef following the Mordechai; Sefer Mitzvot Hakatan; Hagaot Ashri; Mahar"i; Issur VeHeter §44). But regarding personal bread, no-one rules leniently, since the essence of the decree is because of the concern of intermarriage, and if one eats the bread of [idolatrous] home-owners, he will come to dine by them. Rem"a: However, it is not called "personal bread" unless he made it for the people of his own household, but if he made it to sell, it is called commercial bread, even if he doesn't normally [sell bread]; conversely, a baker who made [bread] for himself, it is considered "personal [bread]."

(3) There are those who say that if a baker invites a Jew, his bread is like the bread of a householder [private individual].

Part II: Bishul Akum

(א) דין בישולי עובדי כוכבים ובלשון הגמ' שלקות. ובו נ"ג סעיפים:
שלקות שבישל עובד כוכבים והוא מאכל כשר מ"מ אסרום חז"ל והיא חמורה מפת שנתבאר בסי' הקודם שהקילו בו בכמה פרטים ושלא נתפשטה גזירת הפת בכל ישראל אבל איסור שלקות נתפשטה בכל ישראל ואין בזה חיי נפש כבפת והיא גזירה קדמונית שקודם שגזרו על הפת גזרו על השלקות ואסמכוה אקרא כמבואר בפ׳ אין מעמידין דדריש לה מן אוכל בכסף תשבירני וגו' ע"ש [ל"ז:]

The difference between Bishul Akum and Pas Akum...

ומתחלה גזרו עליה מטעם חתנות ועל הפת לא גזרו משום דלא שייך ביה חתנות כל כך עד שבאו שמאי והלל וגזרו בי"ח דבר גם על הפת [תוס׳ שם] וכשהתירו את הפת לא התירו את השלקות דתרי מילי נינהו [שם] ורק פת שאינו מה' מיני דגן דלא נחשב בכלל פת ישנן בכלל גזירת שלקות כמ"ש בסי׳ הקודם סעיף י"ד ע"ש [והר"ן כתב דמקודם גזרו על הפת משום דשכיחא מילתא ואח"כ גזרו על השלקות ע"ש]:

Why is Bishul Akum prohibited? Two possibilities...
והשלקות - כל דבר שבישלו עובד כוכבים ואפילו בכלי טהור. וכולהו משום חתנות:

Chazal wanted to prevent socializing with non-Jews, which might lead to intermarriage.

מדרבנן - שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר טמא:

We are concerned that the non-Jew will mix in a non-kosher item into the food

אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא - פרש"י דרבנן גזור משום דחייש שמא יאכילנו דברים טמאים ויותר היה נראה לפרש הטעם משום חתנות וכן פ"ה במתני' אומר הר"ר אברהם ב"ר דוד דודאי שלקות אסרו חכמים כשהעובד כוכבים מבשלם בביתו אבל כשהוא מבשל בביתו של ישראל אין לחוש לא לחתנות ולא לשמא יאכילנו דברים טמאים ולא הודה לו ר"ת דודאי כיון שהעובד כוכבים מבשל לא חלקו כלל חכמים בין רשות הישראל לרשות העובד כוכבים כי לעולם יש לחוש שמא לא יזהר גם בביתו של ישראל כמו בביתו של עובד כוכבים:

Rashi's commentary: The rabbis decreed because of the concern lest they eat impure things. And more [than this concern] it seems that the reason [for this decree] is because of [the concern] of intermarriages [between Jews and non-Jews]. And thus [in] Chapter 5 of the Mishnah, the great Rabbi Abraham son of Rabbi David said certainly lashes [are given because] the sages forbade a non-Jew from cooking in his house [for a Jew], but if he [i.e. the non-Jew] cooks in the house of a Jew, there is no suspicion of either intermarriage or of eating impure things. But Rabbeinu Tam did not agree with him, that certainly when it comes to a non-Jew cooking, the sages did not divide the general principle [of forbidding food cooked by a non-Jew] between the domain of the Jew and the domain of the non-Jew, because there is always a suspicion lest one is not careful also in the home of the Jew in the same manner that one is careful in the home of the non-Jew.

Two exceptions to Bishul Akum...

אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עובדי כוכבים בסורא מתנו הכי בפומבדיתא מתנו הכי אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בישולי עובדי כוכבים

Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says that Rav says: Any item that is eaten as it is, i.e., raw, is not subject to the prohibition of the cooking of gentiles. The Gemara remarks: In the study hall in Sura, they taught it this way. In Pumbedita, they taught it like this: Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says that Rav says: Any item that is not eaten together with bread on the table of kings is not subject to the prohibition of cooking of gentiles.

(א) דיני בשולי עובדי כוכבים.

דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת שבישלו עובד כוכבים אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל אסור משום בישולי עובד כוכבים:

(1) A food that is not eaten when it is raw and is served at a kings table, to spread on bread or as a dessert, which was cooked by a non-Jew, even in the pots of Jews and in the house of a Jew, it is forbidden because it was cooked by a non-Jew

The reasons behind those exceptions...

אין בהם משום בשולי נכרים - שגזרו חכמים בבשולי נכרים משום חתנות ועל שנאכל כמו שהוא חי לא גזרו על בשולו דכיון שנאכל כמו שהוא חי אינו בשול דלא אהני מידי ואלו נאכלין על ידי מלחן חיים:

A food that can be eaten raw may be cooked by a non-Jew because the cooking does not really improve the food as it can be eaten raw (and not considered cooked)

(א) דבר שאינו נאכל כו'. הטעם דעיקר הגזירה משום חתנות ודבר שאינו חשוב כ"כ אין אדם מזמין חבירו עליו:

A food that can be eaten raw may be cooked by a non-Jew because food which is edible raw is not an important food and one would not invite someone to his home to eat such foods.

"Kavush k'Mevushal"- Soaking is like Cooking

(א) דין איסור שנפל לתוך היתר. ובו י"ד סעיפים:
איסור שנשרה עם היתר מעת לעת בצונן מקרי כבוש והרי הוא כמבושל ונאסר כולו אבל פחו' מכאן בהדחה סגי: הגה וכל מקום דאמרינן כבוש כמבושל אפילו מה שחוץ לכבישה אסור דע"י הכבישה שלמטה מפעפע למעלה כמו בבישול ויש מקילין במה שבחוץ (ארוך כלל ל') וספק כבוש אסור מלבד בבשר עם חלב דאזלינן לקולא דמן התורה אינו אסור רק בבישול ממש (שם ורש"ל): ואם הוא כבוש בתוך ציר או בתוך חומץ (ד"ע) אם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הרי הוא כמבושל ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה (וע"ל סימן ע' מדין בשר שנפל לציר):

(1) A forbidden item that was soaked with a cold permissible item for 24 hours, as in pickling, behold this is like it has been cooked and it is forbidden in its entirety. But less than [24 hours], rinsing is enough [to then eat the permissible item]. NOTE: And wherever we say “pickled is like cooked”, even what was outside of the pickling is forbidden, for on account of the pickling below it wells up above, as with cooking. And there are those who are lenient on what was outside. And possible pickling, this is forbidden, except for meat with milk that we go with a leniency, since from the Torah it is only forbidden with actual cooking. And if it were pickled in a brine or in vinegar, if it sat long enough that if it was on a fire it would boil and begin to be cooked, behold this is like it is cooked; and with less than this length, it is only forbidden through the thickness of a "peel" [which is the minimum thickness of the meat that can be removed in one continuous peel].

(כד) כשגזרו חכמים על בישוליהם לא גזרו לא על כבוש שלהם ולא על מליח שלהם ולא על המעושן כמ"ש הרמב"ם בפי"ז דין י"ז וז"ל דג שמלחן עכו"ם ופירות שעשנן עד שהכשירן לאכילה הרי אלו מותרין מליח אינו כרותח בגזירה זו והמעושן אינו כמבושל עכ"ל

ולא הזכיר כבוש משום דאין זה מפורש בש"ס דמליח מפורש בגמ׳ [ל"ח.] ומעושן יש בירושלמי נדרים [רפ"ו] וכבוש אינו מפורש ומ"מ חד דינא אית להו דלא גזרו רק על בישול ומ"מ נ"ל דטיגון הוי בכלל בישול לענין זה משום דגם בשבת הוה טיגון כבישול ממש וסייג מצאתי לזה מהירושלמי שם ע"ש [ובזה מדוקדק לשון הרמ"א בסעיף י"ג ודו"ק]:

What does having a Masgiach accomplish?

איתמר נמי אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ואמרי לה אמר רב אחא בר בר חנה א"ר יוחנן בין שהניח עובד כוכבים והפך ישראל בין שהניח ישראל והפך עובד כוכבים מותר ואינו אסור עד שתהא תחלתו וגמרו ביד עובד כוכבים אמר רבינא הלכתא הא ריפתא דשגר עובד כוכבים ואפה ישראל א"נ שגר ישראל ואפה עובד כוכבים א"נ שגר עובד כוכבים ואפה עובד כוכבים ואתא ישראל וחתה בה חתויי שפיר דמי

It was stated: Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says, and some say Rav Aḥa bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: Whether the gentile placed the meat on the fire and the Jew turned it over, or whether the Jew placed it and the gentile turned it over, the meat is permitted, and it is not prohibited unless its cooking from beginning to end was performed by the hand of a gentile. Ravina says: The halakha is that this bread baked in an oven that a gentile lit and a Jew baked, or, alternatively, if a Jew lit the oven and a gentile baked, or, alternatively, even if a gentile lit, and a gentile baked, and a Jew came and stoked the coals to heat the fire, it is permitted.

וכתב א"א הרא"ש ז"ל ותימה על מה שנוהגין האידנא להקל בהשלכת קיסם לתנור ובהלכות שבין בני א"י לבני בבל כתוב בני מזרח משליכים קיסם לתנור ובני מערב אומרים קיסם זה אינו מעלה לו ולא מוריד אא"כ תתענה ג' ימים מותר משום חיי נפש והנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידים

וכ"כ הרמב"ם שאפי' לא זרק הישראל אלא עץ אחת לתוך התנור התיר כל הפת שבו שאין הדבר אלא להיות היכר שפת של עו"ג אסורה עד כאן ויראה שאינו מחלק בין של עו"ג לשל ישראל שאפאה עו"ג וכאשר כתבתי כן נראה עיקר

(ט) הדליק עובד כוכבים התנור ואפה בו ישראל או שהדליק ישראל ואפה עובד כוכבים או שהדליק העובד כוכבים ואפה העובד כוכבים ובא ישראל וניער האש מעט הרי זה מותר

ואפי' לא זרק אלא עץ אחד לתוך התנור התיר כל הפת שבו שאין הדבר אלא להיות היכר שהפת שלהן אסורה. (ואם נפח באש הוי כחיתוי) (עוד סימן קי"ג ובאגור בשם ר"י מולין והוא בתשובת מהרי"ל רכ"א):

Part III: What Bracha do we make on Waffles/Crepes?

(ט) פת גמור אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא אבל לאחריו אינו מברך כלום כל שלא אכל כזית:(ו) פת הבאה בכיסנין מברך עליו בורא מיני מזונות ולאחריו ברכה מעין שלש ואם אכל ממנו שיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו אע"פ שהוא לא שבע ממנו מברך עליו המוציא וברכת המזון ואם מתחלה היה בדעתו לאכול ממנו מעט וברך בורא מיני מזונות ואחר כך אכל שיעור שאחרי' קובעי' עליו יברך עליו ברכת המזון אע"פ שלא ברך המוציא תחלה ואם אכל שיעור שאחרים אין קובעים עליו אע"פ שהוא קובע עליו אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלשה דבטלה דעתו אצל כל אדם:(ז) פת הבא בכיסנין יש מפרשים פת שעשוי כמין כיסים שממלאים אותם דבש או סוקר ואגוזים ושקדים ותבלין והם הנקראי' רושקלאיי"ש דיאלחש"ו וי"א שהיא עיסה שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה והוא שיהי' טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה: [וי"א שזה נקרא פת גמור אא"כ יש בהם הרבה תבלין או דבש כמיני מתוקה שקורין לעקו"ך שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר וכן נוהגים]: [רש"י וערוך וכן יש לפרש דעת רמב"ם]

What makes an item Hamotzi, Mezonos and all points in between.

וי"מ שהוא פת בין מתובלת בין שאינה מתובלת שעושים אותם כעבים יבשים וכוססין אותם והם הנקראים בישקוני"ש והלכה כדברי כלם שלכל אלו הדברים נותנים להם דינים שאמרנו בפת הבאה בכסנין:

(ח) לחמניו' אותן שבלילתן עבה שקורי' אובליא"ש לחם גמור הוא ומברך עליו המוציא וברכת המזון ואותן שבלילתן רכה ודקין מאוד שקורין ניבלא"ש מברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם קבע סעודתו עליהם מברך המוציא וברכת המזון ואי אכיל להו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם אבל אותם רקיקי' דקי' שנותנים מרקחת עליהם הם טפילים לגבי המרקחת וברכת המרקחת פוטרתן:

הגה כל זה לא מיירי אלא בדאית ביה לאחר אפייה תואר לחם [ל' הטור והפוסקים] אבל אי לית ביה תואר לחם כגון לאקשי"ן שקורין בל"א ורימזלי"ך לכ"ע אין מברכין עליהם המוציא ולא ג' ברכו' דלא מיקרי לחם אבל פשטיד"א וקרעפליך מקרי תואר לחם (מרדכי פ' כל שעה) ואין לאכלם אא"כ בירך על שאר הפת תחלה וכל זה לא מיירי אלא בעיסה שאין בה שמן ודבש וכיוצא בו אלא שמטוגן בהם אבל אם נילוש בהם כבר נתבאר דינו אצל פת הבא' בכסנין:

Rema: Cooked items that are Mezonos do not require Hamotzi and bentching even when they are eaten as a meal.

Even though crêpes may be cooked through heat, the thinness of the batter and how it was kneaded may impact this halachah greatly.

(לח) (לח) ואם קבע וכו' - וכתבו הפוסקים דאותן שקורין בפראג וואלאפלאטקע"ס שנעשין ג"כ בלילתן רכה אך מפני שמתפשטין באפייתן נעשים דקין וקלושים הרבה יותר מאותן נאלסילקע"ס שנזכר לעיל אין לברך עליהם המוציא אפילו בדקבע דאין ע"ז תורת לחם כלל ודמיא לטריתא בסט"ו:

Indeed, many hold that blintzes, and likely crêpes, are always mezonos even if one is kovei’a seudah on them

(יח) ודע שכמה גדולים צעקו ככרוכיא על מה שנתפשט בדורינו בכל המדינה שבעת איזה שמחה עורכים שלחן עם כמה מיני דגים וכמה מיני בשר, ואוכלים עם פת הבאה בכיסנין ואוכלים בלא נטילת ידים ובלא 'המוציא' וברכת המזון, אלא בברכת 'מזונות' ולבסוף 'על המחיה', ואוכלים הרבה מאוד מהגלוסקאות ומחלה האפוי על שמן שקורין בוימי"ל חלה. ואין שום ספק בזה דצריכין ליטול ידיהם ו'המוציא' וברכת המזון, ואפילו אם יזהרו שלא לאכול הרבה מהפת, מכל מקום הא לדעת הגדולים שבסעיף הקודם אם שבעו מהלפתן חייבים ליטול ידיהם וכו' אף כשאוכלים מעט פת,

The classic "non-bread shul Kiddush"

ובוודאי כד' ביצים אוכלים. ורק מעט מהיריאים נזהרים בישבם על שלחן כזה לבלי לאכול הרבה, או שנוטלים ידיהם ומברכים 'המוציא' על פת סתם, אבל רוב המון ישראל אין שומרים עצמם מזה. על כן בוודאי חלילה לעשות כן, אך אין בידינו למחות כידוע. (וכדי ללמד קצת זכות נראה לעניות דעתי קולא מלשון הרי"ף בעניין זה, שכתב בזה הלשון: "מסקנא: היכא דאכל לה בתורת כיסנין מברך 'בורא מיני מזונות' וכו', והיכא דאכל לה בתורת קביעותא - מברך עליה 'המוציא' וג' ברכות" עכ"ל. ומשמע מלשונו דאינו תלוי בשיעור קביעת הסעודה אלא באופן האכילה, בין ההכנה לאכילת עראי ובין ההכנה לאכילת קבע. וזה ידוע שבאכילת סעודה גמורה פושטין הבגדים העליונים ויושבים סביב השלחן, אבל באכילות אלו חוטפין ואוכלין כמה שהן בלי הכנה, ויש אוכלין מעומד ומהלך כידוע וסוברים דזה לא מקרי קביעת סעודה. וזה שאמרו בגמרא: "כל שאחרים קובעין וכו'” צריך לדחוק לפירוש זה גם כן באופן שכתבנו, וכל ירא אלקים ירחק את עצמו מזה, והוא רחום יכפר עון).

Part IV: Tumah and Frozen Yogurt?

(יא) הַנֹּגֵ֥עַ בְּמֵ֖ת לְכָל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃...(יד) זֹ֚את הַתּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם כִּֽי־יָמ֣וּת בְּאֹ֑הֶל כָּל־הַבָּ֤א אֶל־הָאֹ֙הֶל֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֔הֶל יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

(11) He who touches the corpse of any human being shall be unclean for seven days...(14) This is the ritual: When a person dies in a tent, whoever enters the tent and whoever is in the tent shall be unclean seven days

(א) וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃ (ב) כִּ֚י אִם־לִשְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו לְאִמּ֣וֹ וּלְאָבִ֔יו וְלִבְנ֥וֹ וּלְבִתּ֖וֹ וּלְאָחִֽיו׃ (ג) וְלַאֲחֹת֤וֹ הַבְּתוּלָה֙ הַקְּרוֹבָ֣ה אֵלָ֔יו אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָיְתָ֖ה לְאִ֑ישׁ לָ֖הּ יִטַּמָּֽא׃

(1) The LORD said to Moses: Speak to the priests, the sons of Aaron, and say to them: None shall defile himself for any [dead] person among his kin, (2) except for the relatives that are closest to him: his mother, his father, his son, his daughter, and his brother; (3) also for a virgin sister, close to him because she has not married, for her he may defile himself.

(ז) טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, מְרֻבָּע, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. כֵּיצַד. בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר תַּחַת הַבַּיִת, יֶשׁ בּוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח וְיֵשׁ בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בְתוֹכוֹ, הַבַּיִת טָהוֹר. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. יֶשׁ בּוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח, הַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ, הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. אֵין בּוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בְתוֹכוֹ, הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא. אֶחָד חוֹר שֶׁחֲרָרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים, אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת, וְכֵן מִרְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים, וְכֵן סְוָאר שֶׁל קוֹרוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל אֹהֶל שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי בִּידֵי אָדָם, אֵינוֹ אֹהֶל. וּמוֹדֶה בִשְׁקִיפִים וּבִסְלָעִים:

(7) [An object] one handbreadth square and one handbreadth high conveys uncleanness and blocks uncleanness. How does it [block uncleanness]? In the case of a covered drain beneath a house, if it has a space a handbreadth wide and its outlet was a handbreadth wide, and there is uncleanness inside it, the house remains clean; And when there is uncleanness in the house, that which is within [the drain] remains clean, for the manner of the uncleanness is to go out and not to go in. If it had a space one handbreadth wide but its outlet was not one handbreadth wide, when there is uncleanness in it, the house becomes unclean; But when there is uncleanness in the house, that which is within it remains clean, for the manner of the uncleanness is to go out and not to go in. If it did not have a space one handbreadth wide and its outlet was not one handbreadth wide, when there is uncleanness within it, the house becomes unclean; And when there is uncleanness in the house, it [also] becomes unclean. It makes no difference if the cavity was carved out by water or by a sheretz or if it had been eaten out by salt. And similarly [if it is in] a row of stones or a pile of beams. Rabbi Judah says: any "tent" not made by a person is not considered a tent’. But he agrees that crevices and crags [can be considered as ‘tents’].