סיכום:
- “ראש השנה” כחג לא מוזכר במקרא.
- "יום תרועה" כחג מוזכר בויקרא ובמדבר ולא בדברים.
- תהילים פ"א כפשוטו לא באמת קשור לראש השנה (שטיינפלד).
- בימי עזרא ונחמיה כנראה לא היכירו חג בשם ראש השנה ולא קיימו עדיין מצוות תקיעת שופר בראשון לשביעי (סולה).
Major points:
(1) "Rosh Hashanah" as a holiday is not mentioned by name in the tanach.
(2) "Yom Taruah" is mentioned in Vayikra and Bamindbar and surprisingly absent from Devarim.
(3) In its simple meaning Pslam 81 is not about "rosh hashanah". (Shteinsfeld)
(4) In the time of Ezra and Nehamiah it appears that rosh hashanah was not yet celebrated as we celebrate it with blowing the shofar (Solah)
((כג) וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (כד) דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃ (כה) כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַה'׃ (ס) (כו) וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (כז) אַ֡ךְ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֩ הַשְּׁבִיעִ֨י הַזֶּ֜ה י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים ה֗וּא מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַה'׃ (
(23) The LORD spoke to Moses, saying: (24) Speak to the Israelite people thus: In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe complete rest, a sacred occasion commemorated with loud blasts. (25) You shall not work at your occupations; and you shall bring an offering by fire to the LORD. (26) The LORD spoke to Moses, saying: (27) Mark, the tenth day of this seventh month is the Day of Atonement. It shall be a sacred occasion for you: you shall practice self-denial, and you shall bring an offering by fire to the LORD;
(א) וּבַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃
(1) In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe a sacred occasion: you shall not work at your occupations. You shall observe it as a day when the horn is sounded.
בספר דברים "ראש השנה" או "ראשון לשביעי" לא מוזכרים
(עב) וַיֵּשְׁב֣וּ הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֡ם וְהַשּׁוֹעֲרִים֩ וְהַמְשֹׁרְרִ֨ים וּמִן־הָעָ֧ם וְהַנְּתִינִ֛ים וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּעָרֵיהֶ֑ם וַיִּגַּע֙ הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּעָרֵיהֶֽם׃ (א) וַיֵּאָסְפ֤וּ כָל־הָעָם֙ כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֔ד אֶל־הָ֣רְח֔וֹב אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמָּ֑יִם וַיֹּֽאמְרוּ֙ לְעֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֔ר לְהָבִ֗יא אֶת־סֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וַיָּבִ֣יא עֶזְרָ֣א הַ֠כֹּהֵן אֶֽת־הַתּוֹרָ֞ה לִפְנֵ֤י הַקָּהָל֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה וְכֹ֖ל מֵבִ֣ין לִשְׁמֹ֑עַ בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃ (ג) וַיִּקְרָא־בוֹ֩ לִפְנֵ֨י הָרְח֜וֹב אֲשֶׁ֣ר ׀ לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמַּ֗יִם מִן־הָאוֹר֙ עַד־מַחֲצִ֣ית הַיּ֔וֹם נֶ֛גֶד הָאֲנָשִׁ֥ים וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַמְּבִינִ֑ים וְאָזְנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶל־סֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה׃ (ד) וַֽיַּעֲמֹ֞ד עֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֗ר עַֽל־מִגְדַּל־עֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ לַדָּבָר֒ וַיַּֽעֲמֹ֣ד אֶצְל֡וֹ מַתִּתְיָ֡ה וְשֶׁ֡מַע וַ֠עֲנָיָה וְאוּרִיָּ֧ה וְחִלְקִיָּ֛ה וּמַעֲשֵׂיָ֖ה עַל־יְמִינ֑וֹ וּמִשְּׂמֹאל֗וֹ פְּ֠דָיָה וּמִֽישָׁאֵ֧ל וּמַלְכִּיָּ֛ה וְחָשֻׁ֥ם וְחַשְׁבַּדָּ֖נָה זְכַרְיָ֥ה מְשֻׁלָּֽם׃ (פ) (ה) וַיִּפְתַּ֨ח עֶזְרָ֤א הַסֵּ֙פֶר֙ לְעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם כִּֽי־מֵעַ֥ל כָּל־הָעָ֖ם הָיָ֑ה וּכְפִתְח֖וֹ עָֽמְד֥וּ כָל־הָעָֽם׃ (ו) וַיְבָ֣רֶךְ עֶזְרָ֔א אֶת־ה' הָאֱלֹקִ֖ים הַגָּד֑וֹל וַיַּֽעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֜ם אָמֵ֤ן ׀ אָמֵן֙ בְּמֹ֣עַל יְדֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֛ לַה' אַפַּ֥יִם אָֽרְצָה׃ (ז) וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה מַעֲשֵׂיָ֡ה קְלִיטָ֣א עֲזַרְיָה֩ יוֹזָבָ֨ד חָנָ֤ן פְּלָאיָה֙ וְהַלְוִיִּ֔ם מְבִינִ֥ים אֶת־הָעָ֖ם לַתּוֹרָ֑ה וְהָעָ֖ם עַל־עָמְדָֽם׃ (ח) וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹקִ֖ים מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא׃ (ס) (ט) וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן ׀ הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכָל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַה' אֱלֹקֵיכֶ֔ם אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כָּל־הָעָ֔ם כְּשָׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃ (י) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת ה' הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃ (יא) וְהַלְוִיִּ֞ם מַחְשִׁ֤ים לְכָל־הָעָם֙ לֵאמֹ֣ר הַ֔סּוּ כִּ֥י הַיּ֖וֹם קָדֹ֑שׁ וְאַל־תֵּעָצֵֽבוּ׃ (יב) וַיֵּלְכ֨וּ כָל־הָעָ֜ם לֶאֱכֹ֤ל וְלִשְׁתּוֹת֙ וּלְשַׁלַּ֣ח מָנ֔וֹת וְלַעֲשׂ֖וֹת שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה כִּ֤י הֵבִ֙ינוּ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹדִ֖יעוּ לָהֶֽם׃ (ס) (יג) וּבַיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֡י נֶאֶסְפוּ֩ רָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת לְכָל־הָעָ֗ם הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֶל־עֶזְרָ֖א הַסֹּפֵ֑ר וּלְהַשְׂכִּ֖יל אֶל־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃ (יד) וַֽיִּמְצְא֖וּ כָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה ה' בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵשְׁב֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֛וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃ (טו) וַאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֮ וּבִירוּשָׁלִַ֣ם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב׃ (פ) (טז) וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֮ וַיָּבִיאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל־גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹקִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם׃ (יז) וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כָֽל־הַ֠קָּהָל הַשָּׁבִ֨ים מִן־הַשְּׁבִ֥י ׀ סֻכּוֹת֮ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא־עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן־נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא וַתְּהִ֥י שִׂמְחָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד׃
(72) The priests, the Levites, the gatekeepers, the singers, some of the people, the temple servants, and all Israel took up residence in their towns. (1) the entire people assembled as one man in the square before the Water Gate, and they asked Ezra the scribe to bring the scroll of the Teaching of Moses with which the LORD had charged Israel. (2) On the first day of the seventh month, Ezra the priest brought the Teaching before the congregation, men and women and all who could listen with understanding. (3) He read from it, facing the square before the Water Gate, from the first light until midday, to the men and the women and those who could understand; the ears of all the people were given to the scroll of the Teaching. (4) Ezra the scribe stood upon a wooden tower made for the purpose, and beside him stood Mattithiah, Shema, Anaiah, Uriah, Hilkiah, and Maaseiah at his right, and at his left Pedaiah, Mishael, Malchijah, Hashum, Hashbaddanah, Zechariah, Meshullam. (5) Ezra opened the scroll in the sight of all the people, for he was above all the people; as he opened it, all the people stood up. (6) Ezra blessed the LORD, the great God, and all the people answered, “Amen, Amen,” with hands upraised. Then they bowed their heads and prostrated themselves before the LORD with their faces to the ground. (7) Jeshua, Bani, Sherebiah, Jamin, Akkub, Shabbethai, Hodiah, Maaseiah, Kelita, Azariah, Jozabad, Hanan, Pelaiah, and the Levites explained the Teaching to the people, while the people stood in their places. (8) They read from the scroll of the Teaching of God, translating it and giving the sense; so they understood the reading. (9) Nehemiah the Tirshatha, Ezra the priest and scribe, and the Levites who were explaining to the people said to all the people, “This day is holy to the LORD your God: you must not mourn or weep,” for all the people were weeping as they listened to the words of the Teaching. (10) He further said to them, “Go, eat choice foods and drink sweet drinks and send portions to whoever has nothing prepared, for the day is holy to our Lord. Do not be sad, for your rejoicing in the LORD is the source of your strength.” (11) The Levites were quieting the people, saying, “Hush, for the day is holy; do not be sad.” (12) Then all the people went to eat and drink and send portions and make great merriment, for they understood the things they were told. (13) On the second day, the heads of the clans of all the people and the priests and Levites gathered to Ezra the scribe to study the words of the Teaching. (14) They found written in the Teaching that the LORD had commanded Moses that the Israelites must dwell in booths during the festival of the seventh month, (15) and that they must announce and proclaim throughout all their towns and Jerusalem as follows, “Go out to the mountains and bring leafy branches of olive trees, pine trees, myrtles, palms and [other] leafy trees to make booths, as it is written.” (16) So the people went out and brought them, and made themselves booths on their roofs, in their courtyards, in the courtyards of the House of God, in the square of the Water Gate and in the square of the Ephraim Gate. (17) The whole community that returned from the captivity made booths and dwelt in the booths—the Israelites had not done so from the days of Joshua son of Nun to that day—and there was very great rejoicing.
(א) בְּעֶשְׂרִ֣ים וְחָמֵ֣שׁ שָׁנָ֣ה לְ֠גָלוּתֵנוּ בְּרֹ֨אשׁ הַשָּׁנָ֜ה בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֗דֶשׁ בְּאַרְבַּ֤ע עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה אַחַ֕ר אֲשֶׁ֥ר הֻכְּתָ֖ה הָעִ֑יר בְּעֶ֣צֶם ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה הָיְתָ֤ה עָלַי֙ יַד־ה' וַיָּבֵ֥א אֹתִ֖י שָֽׁמָּה׃
(1) In the twenty-fifth year of our exile, the fourteenth year after the city had fallen, at the beginning of the year, the tenth day of the month—on that very day—the hand of the LORD came upon me, and He brought me there.
כנראה לא קשור לחג (סולה)
(א) וַיִּגַּע֙ הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּעָרִ֑ים (ס) וַיֵּאָסְפ֥וּ הָעָ֛ם כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד אֶל־יְרוּשָׁלִָֽם׃ (ס) (ב) וַיָּקָם֩ יֵשׁ֨וּעַ בֶּן־יֽוֹצָדָ֜ק וְאֶחָ֣יו הַכֹּהֲנִ֗ים וּזְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ וְאֶחָ֔יו וַיִּבְנ֕וּ אֶת־מִזְבַּ֖ח אֱלֹקֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְהַעֲל֤וֹת עָלָיו֙ עֹל֔וֹת כַּכָּת֕וּב בְּתוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֥ה אִישׁ־הָאֱלֹקִֽים׃ (ג) וַיָּכִ֤ינוּ הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ עַל־מְכ֣וֹנֹתָ֔יו כִּ֚י בְּאֵימָ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם מֵעַמֵּ֖י הָאֲרָצ֑וֹת ויעל [וַיַּעֲל֨וּ] עָלָ֤יו עֹלוֹת֙ לַֽה' עֹל֖וֹת לַבֹּ֥קֶר וְלָעָֽרֶב׃ (ד) וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּ֖וֹת כַּכָּת֑וּב וְעֹלַ֨ת י֤וֹם בְּיוֹם֙ בְּמִסְפָּ֔ר כְּמִשְׁפַּ֖ט דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃ (ה) וְאַחֲרֵיכֵ֞ן עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וּלְכָל־מוֹעֲדֵ֥י ה' הַמְקֻדָּשִׁ֑ים וּלְכֹ֛ל מִתְנַדֵּ֥ב נְדָבָ֖ה לַה'׃ (ו) מִיּ֤וֹם אֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י הֵחֵ֕לּוּ לְהַעֲל֥וֹת עֹל֖וֹת לַה' וְהֵיכַ֥ל ה' לֹ֥א יֻסָּֽד׃ (ז) וַיִּ֨תְּנוּ־כֶ֔סֶף לַחֹצְבִ֖ים וְלֶחָרָשִׁ֑ים וּמַאֲכָ֨ל וּמִשְׁתֶּ֜ה וָשֶׁ֗מֶן לַצִּֽדֹנִים֙ וְלַצֹּרִ֔ים לְהָבִיא֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֤ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ אֶל־יָ֣ם יָפ֔וֹא כְּרִשְׁי֛וֹן כּ֥וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֖ס עֲלֵיהֶֽם׃ (פ) (ח) וּבַשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְבוֹאָ֞ם אֶל־בֵּ֤ית הָֽאֱלֹקִים֙ לִיר֣וּשָׁלִַ֔ם בַּחֹ֖דֶשׁ הַשֵּׁנִ֑י הֵחֵ֡לּוּ זְרֻבָּבֶ֣ל בֶּן־שְׁ֠אַלְתִּיאֵל וְיֵשׁ֨וּעַ בֶּן־יֽוֹצָדָ֜ק וּשְׁאָ֥ר אֲחֵיהֶ֣ם ׀ הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֗ם וְכָל־הַבָּאִים֙ מֵהַשְּׁבִ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וַיַּעֲמִ֣ידוּ אֶת־הַלְוִיִּ֗ם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְנַצֵּ֖חַ עַל־מְלֶ֥אכֶת בֵּית־ה'׃ (פ) (ט) וַיַּעֲמֹ֣ד יֵשׁ֡וּעַ בָּנָ֣יו וְ֠אֶחָיו קַדְמִיאֵ֨ל וּבָנָ֤יו בְּנֵֽי־יְהוּדָה֙ כְּאֶחָ֔ד לְנַצֵּ֛חַ עַל־עֹשֵׂ֥ה הַמְּלָאכָ֖ה בְּבֵ֣ית הָאֱלֹקִ֑ים (ס) בְּנֵי֙ חֵֽנָדָ֔ד בְּנֵיהֶ֥ם וַאֲחֵיהֶ֖ם הַלְוִיִּֽם׃ (י) וְיִסְּד֥וּ הַבֹּנִ֖ים אֶת־הֵיכַ֣ל ה' וַיַּעֲמִידוּ֩ הַכֹּהֲנִ֨ים מְלֻבָּשִׁ֜ים בַּחֲצֹֽצְר֗וֹת וְהַלְוִיִּ֤ם בְּנֵֽי־אָסָף֙ בַּֽמְצִלְתַּ֔יִם לְהַלֵּל֙ אֶת־ה' עַל־יְדֵ֖י דָּוִ֥יד מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵֽל׃ (יא) וַֽ֠יַּעֲנוּ בְּהַלֵּ֨ל וּבְהוֹדֹ֤ת לַֽה' כִּ֣י ט֔וֹב כִּֽי־לְעוֹלָ֥ם חַסְדּ֖וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָל־הָעָ֡ם הֵרִיעוּ֩ תְרוּעָ֙ה גְדוֹלָ֤ה בְהַלֵּל֙ לַֽה' עַ֖ל הוּסַ֥ד בֵּית־ה'׃ (ס) (יב) וְרַבִּ֡ים מֵהַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֩ וְרָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר רָא֜וּ אֶת־הַבַּ֤יִת הָֽרִאשׁוֹן֙ בְּיָסְד֔וֹ זֶ֤ה הַבַּ֙יִת֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם בֹּכִ֖ים בְּק֣וֹל גָּד֑וֹל וְרַבִּ֛ים בִּתְרוּעָ֥ה בְשִׂמְחָ֖ה לְהָרִ֥ים קֽוֹל׃ (יג) וְאֵ֣ין הָעָ֗ם מַכִּירִים֙ ק֚וֹל תְּרוּעַ֣ת הַשִּׂמְחָ֔ה לְק֖וֹל בְּכִ֣י הָעָ֑ם כִּ֣י הָעָ֗ם מְרִיעִים֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וְהַקּ֥וֹל נִשְׁמַ֖ע עַד־לְמֵרָחֽוֹק׃ (פ)
(1) When the seventh month arrived—the Israelites being settled in their towns—the entire people assembled as one man in Jerusalem. (2) Then Jeshua son of Jozadak and his brother priests, and Zerubbabel son of Shealtiel and his brothers set to and built the altar of the God of Israel to offer burnt offerings upon it as is written in the Teaching of Moses, the man of God. (3) They set up the altar on its site because they were in fear of the peoples of the land, and they offered burnt offerings on it to the LORD, burnt offerings each morning and evening. (4) Then they celebrated the festival of Tabernacles as is written, with its daily burnt offerings in the proper quantities, on each day as is prescribed for it, (5) followed by the regular burnt offering and the offerings for the new moons and for all the sacred fixed times of the LORD, and whatever freewill offerings were made to the LORD. (6) From the first day of the seventh month they began to make burnt offerings to the LORD, though the foundation of the Temple of the LORD had not been laid. (7) They paid the hewers and craftsmen with money, and the Sidonians and Tyrians with food, drink, and oil to bring cedarwood from Lebanon by sea to Joppa, in accord with the authorization granted them by King Cyrus of Persia. (8) In the second year after their arrival at the House of God, at Jerusalem, in the second month, Zerubbabel son of Shealtiel and Jeshua son of Jozadak, and the rest of their brother priests and Levites, and all who had come from the captivity to Jerusalem, as their first step appointed Levites from the age of twenty and upward to supervise the work of the House of the LORD. (9) Jeshua, his sons and brothers, Kadmiel and his sons, the sons of Judah, together were appointed in charge of those who did the work in the House of God; also the sons of Henadad, their sons and brother Levites. (10) When the builders had laid the foundation of the Temple of the LORD, priests in their vestments with trumpets, and Levites sons of Asaph with cymbals were stationed to give praise to the LORD, as King David of Israel had ordained. (11) They sang songs extolling and praising the LORD, “For He is good, His steadfast love for Israel is eternal.” All the people raised a great shout extolling the LORD because the foundation of the House of the LORD had been laid. (12) Many of the priests and Levites and the chiefs of the clans, the old men who had seen the first house, wept loudly at the sight of the founding of this house. Many others shouted joyously at the top of their voices. (13) The people could not distinguish the shouts of joy from the people’s weeping, for the people raised a great shout, the sound of which could be heard from afar.
(א) לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף׃ (ב) הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹקִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵאלֹקֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ (ג) שְֽׂאוּ־זִ֭מְרָה וּתְנוּ־תֹ֑ף כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם־נָֽבֶל׃ (ד) תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃ (ה) כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹקֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ (ו) עֵ֤דוּת ׀ בִּֽיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ בְּ֭צֵאתוֹ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם שְׂפַ֖ת לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע׃ (ז) הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ כַּ֝פָּ֗יו מִדּ֥וּד תַּעֲבֹֽרְנָה׃ (ח) בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ אֶ֭עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה׃ (ט) שְׁמַ֣ע עַ֭מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל אִם־תִּֽשְׁמַֽע־לִֽי׃ (י) לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר׃ (יא) אָנֹכִ֨י ׀ ה' אֱלֹקֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֝֗יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ׃ (יב) וְלֹא־שָׁמַ֣ע עַמִּ֣י לְקוֹלִ֑י וְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל לֹא־אָ֥בָה לִֽי׃ (יג) וָֽ֭אֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִיר֣וּת לִבָּ֑ם יֵ֝לְכ֗וּ בְּֽמוֹעֲצוֹתֵיהֶֽם׃ (יד) ל֗וּ עַ֭מִּי שֹׁמֵ֣עַֽ לִ֑י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל בִּדְרָכַ֥י יְהַלֵּֽכוּ׃ (טו) כִּ֭מְעַט אוֹיְבֵיהֶ֣ם אַכְנִ֑יעַ וְעַ֥ל צָ֝רֵיהֶ֗ם אָשִׁ֥יב יָדִֽי׃ (טז) מְשַׂנְאֵ֣י ה' יְכַֽחֲשׁוּ־ל֑וֹ וִיהִ֖י עִתָּ֣ם לְעוֹלָֽם׃ (יז) וַֽ֭יַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵ֣לֶב חִטָּ֑ה וּ֝מִצּ֗וּר דְּבַ֣שׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ׃
(1) For the leader; on the gittith. Of Asaph. (2) Sing joyously to God, our strength; raise a shout for the God of Jacob. (3) Take up the song, sound the timbrel, the melodious lyre and harp. (4) Blow the horn on the new moon, on the full moon for our feast day. (5) For it is a law for Israel, a ruling of the God of Jacob; (6) He imposed it as a decree upon Joseph when he went forth from the land of Egypt; I heard a language that I knew not. (7) I relieved his shoulder of the burden, his hands were freed from the basket. (8) In distress you called and I rescued you; I answered you from the secret place of thunder I tested you at the waters of Meribah.Selah. (9) Hear, My people, and I will admonish you; Israel, if you would but listen to Me! (10) You shall have no foreign god, you shall not bow to an alien god. (11) I the LORD am your God who brought you out of the land of Egypt; open your mouth wide and I will fill it. (12) But My people would not listen to Me, Israel would not obey Me. (13) So I let them go after their willful heart that they might follow their own devices. (14) If only My people would listen to Me, if Israel would follow My paths, (15) then would I subdue their enemies at once, strike their foes again and again. (16) Those who hate the LORD shall cower before Him; their doom shall be eternal. (17) He fed them the finest wheat; I sated you with honey from the rock.
בַּכֵּסֶה: פירושים מנוגדים
- מילה נרדפת לחודש, הירח מכוסה מעין רואים (מדרש רבא ויקרא כ"ט, ורוב המפורשים, רש"י ראש השנה ח.-ח:), חלק מהמפרשים דרשו לחודש תשרי כלומר ראש השנה
- יום מועד קבוע לכך {יום מיוחד} וכן (משלי ז׳:כ׳) "ליום הכסא יבוא ביתו" למועד הקבוע (רש"י)
- הירח במלאו (full moon) אמצא החודש 15(Wellhausen, Duhm, Briggs and Toy) הירח כולו מכוסה אור, בדומה למילה אשורית שמשמעו כתר ומתאים לחגנו, סוכות-הנקרא "סתם חג" או פסח-יצאת מצרים מוזכרת בהמשך.
- תקעו בראש חודש להודיע אם יש חג באותו חודש, ראשון לחודש בחודשים בהם יש חגים והשליחים יצאו, דיוק על "ליום חגינו", ולא "ביום חגינו" (Freehoff)
“Sound the Shofar on the New Moon; in the dark of the moon for (fixing) the date of the festivals.”
(9) אבן עזרע: תקעו בחדש - תחילת חידוש הלבנה, כמו: חודשיכם ומועדיכם חדש ושבת וכתובה בתורה תקיעת החצוצרות ונכון הוא שהיו תוקעים גם בשופרות, ורבותינו ז"ל פירשוהו על יום ראש השנה {ראש השנה ח.-ח: ת"ל (תהלים פא, ד) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו אי זהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה} . ,וטעם בכסה – שהלבנה מתכסה בו והנה כן משפט כל חדש.
(10) יום חגינו (ויינפלד)
מתייחס לחג הבא לציין מתן חוק ומשפט ביעקב ו'עדות ביהוסף)בדומה לשבועות). מתאר את יציאת מצרים, קורות העם בדרכו עד מסה ומריבה, ואז בא ציטוט עשרת הדיברות. התקיעה בשופר, הנזכרת בקשר למתן חוק ומשפט ביעקב (פס' ד-ה), רומזת, כנראה, לקול השופר שנשמע בשעת מתן תורה בסיני (שמ' יט, טז, יט) והיו חוזרים ומשמיעים קול שופר בטקסי חידוש ברית בישראל, (ראה דה"ב טו, יד) הביטויים 'שמע' לפני 'אנכי ה׳ / אלקים אלקיך' (דב' ו, ד) ההעדה (ט) עדות בצמוד לפועל העד ב', כ (השווה פסוק ו'), מצוי גם במל"ב יז, טו ('ואת עדותיו אשר העיד בם') ובנחמ' ט' לד במובן של מתן תורה וחוקים, מלבד משמעו הרגיל של הפועל 'העד' (להתרות) מורה פועל זה הן על נתינת חוקים והן על הוראה ולימוד. בשונה ממתן תורה דיברי תוכחה. (גם תהילים נ מרמז על טקסי ברית וחג). (ויינפלד מסתמך על Mowinckel על קיום חידושי ברית ממעמד התגלות בהר סיני).
References
Mowinckel, Sigmund. Le Décalogue. Paris: Félix Alcan, 1927. Print.
ויינפלד, משה. עשרת הדיברות - ייחודם ומקומם במסורת ישראל : מעמד הר סיני וחג מתן תורה. עשרה הדיברות בראי הדורות, הוצאת מגנס, ירושלים תשמ"ו.
שטיינפלד, צבי אריה, and Zvi-Arie Steinfeld. “The Sounding of the Shofar on the New Moon / על תקיעת שופר בראש-חודש.” Tarbiz / תרביץ, נד, no. ג, 1985, pp. 347–365. JSTOR, www.jstor.org/stable/23596694.
Freehof, Solomon B. “Sound the Shofar: ‘Ba-Kesse’ Psalm 81:4.” The Jewish Quarterly Review, vol. 64, no. 3, 1974, pp. 225–228. JSTOR, www.jstor.org/stable/1454132.
סולה, מ. ז. “על אסיפת-עם חגיגית בראשון לשביעי בימי עזרא ונחמיה.” Beit Mikra: Journal for the Study of the Bible and Its World / בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, כט, no. ד (צ"ט), 1984, pp. 381–383. JSTOR, www.jstor.org/stable/23504653.